Skip to content

"נפשי רקובה", הודיתי

יוני 28, 2011

מישהו נכנס לבלוג שלי באישון ליל כדי לצפות בסרטי 'תאונה'. כך נזכרתי בהרפתקאותיי עם גיבורת סרט זה: מוריס מיני קופר

בעצם, רציתי רק לוודא שמה שכתבתי בצהריים הצליח כבר להצטרף לבלוג, שאותו אני מגלגל בעזרת ידידתי פ', תושבת ירושלים, שבנוסף לעיסוקה הקולנועי היא גם מלכת אמנות המחשב. וזו הסיבה, כבודו, שהנאשם (אני) העיר וקרא לדגל את ה-ThinkPad שלו בשעה בלתי הגיונית, שבה בעלי נפשות בריאות נמצאים עדיין בחיקו של מורפיאוס, הדמות המיתולוגית המופקדת על חלומותיהם. ThinkPad המעצבן, שהפך לחברי ביום שהתגרשתי ממכונת הכתיבה וחי חיים דיגיטליים משלו, הסכים להתעורר לבקשתי, ולשם השינוי החל לעבוד מבלי להתווכח. גם הבלוג שלי רבץ במקומו הטבעי, וכך גיליתי בהפתעתי שאינני היחיד המתעורר וקיים בשעה מוזרה זו, כי לפני רגע מישהו חיזק את סטטיסטיקת הכניסות אליו.

בודד במדבר הלילה הגדול

לא ידעתי מיהו אותו מבקר מסתורי בבלוג שלי באישונו של ליל, וחוסר ידיעה זה החל לעורר בי, כמו תמיד, דמיונות. ברגע שבו הגעתי להכרה שאינני היחיד המפנה עורף למורפיאוס ומשוטט בלילה באינטרנט – חשתי מוזר. כמו מחויב עוד יותר מתמיד. ברגעים אלה עוזרת המרפסת, עוזרים החושך והשקט הלילי של השכונה, ובשלב-מה עוזרת גם מקטרת הגונה, מצילת נפשות מוסמכת בעלת ותק מפואר. נזכרתי פתאום ברצף אירועים שעוד לא כתבתי משום שהוא לא נראה מתאים – לא למקלדת שלי ולא למקלדת של אורלי גולדקלנג, שכתבה עליי בזמנו במוסף זה. וכך נזכרתי, משום מה, בנסיעתי ללונדון לפני חצי מאה.

גר בפארק, עובד בסוהו

הגעתי מוורשה לבירת הממלכה המאוחדת בהזמנתה של אשה אחת, ישראלית לשעבר ובריטית בהווה, שהכרתי באקדמיה לקולנוע בלודז'. גברת מרי זו לבית האמרמש (קופמן מצד בעלה) ביקשה ממני עזרה בבימוי סרטיה. היא הכירה לי את בעלה קופמן, יהודי אמיד ביותר, וגרתי אצלם בפארק רואד, מול הירוק הבריטי המלבלב בערפל. על סרטיה של מרי זו עבדתי בחדר עריכה הממוקם אי-שם בלבירינט של הסוהו. כאשר העורך שגייסה ה'במאית' קופמן טען שחסר לו איזה קטע, הייתי יוצא לרחוב עם מסרטת אריפלקס, מצלם משהו לפי בקשתו וחוזר למכשיר העריכה, Lita הוותיק, שהיה מייצר רעש נוראי ואִפשר אך בקושי לראות תמונה בגודל של בול דואר. ואולם, לא זלזלתי ב- Litaוגם לא בעורך הבריטי ומילאתי אחר כל דרישותיו, כי גיליתי שאחרי מלחמת העולם השנייה הוא ערך באותו חדר עריכה צנוע את הסרט 'Odd Man Out' (אנשים מוזרים – החוצה), שאהבתי אז ועודני אוהב.

המארחת מלשינה עליי

הגעתי ללונדון ולפארק רואד עם תסריט שלי, 'אונייה לאדיס-אבבה', המספר על שעותיו האחרונות בחייו של יהודי שברח מגטו ורשה. משהו באווירה החשוכה של 'Odd Man Out' – סרטו של הבמאי הענק והשכוח משום-מה ג'ון ריד, המתאר את שעותיו האחרונות של טרוריסט (ג'יימס מייסון), מנהיג תא המחתרת האירית במחוז יוּסטר.

מפיקה אמריקנית מתחילה שהכרתי בבית מארחיי, הלא הם בני הזוג קופמן, ברניס בלוך שמה, התעניינה ב'אונייה לאדיס-אבבה' שלי. היא הזמינה תרגום אצל אלן סֶליטוֹ (התסריטאי של 'בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים') ועמדה לקנות ממני את התסריט. היה לי ברור שעסקה זו עם ברניס בלוך עשויה לקרב אותי לחלומי העונה לשם 'מוריס מיני קופר משופרת בידי סדנת הספורט של BMC'. חלום זה אכן התגשם, בסופה של פרשה. אך בינתיים המארחת שלי, מרי האמרמש-קופמן, חברתה של ברניס, יעצה לה לא להאמין בי ולא להשקיע בי פאונד בריטי שחוק אחד כי אני, לפי הגברת, "מכור רק למכוניות", וחוץ ממכוניות, הלשינה מרי היקרה לברניס – "שום דבר לא מעניין אותו".

איטלקייה בין בריוניות ניקל

המפיקה ברניס סיפרה לי זאת בעת שטיילנו במוזיאון מאדם טוסון, כשמכל פינה עקבו אחריה דמויות שעווה מפחידות כמו חוקרי אינקוויזיציה. האמריקנית התעניינה אם יש שמץ אמת בדבריה של מרי, שגילתה לה את פרצופי האמיתי. הודיתי באשמה, ועוד הוספתי שאת הסרטים הדוקומנטריים אני עושה בדרך כלל כדי לקנות לי עוד איזה חלק לאוטו או להביא מחו"ל שמנים, בולמים וצמיגים. "נפשי רקובה", אמרתי. "מרי צודקת".

ברניס התגלגלה מצחוק, והודיעה לי שגם לה יש חולשה לא בריאה כל כך למכוניות. היא גילתה שלא מזמן חזרה מאיטליה והתפעלה שם כל כך מפיאט 500 הקטנה, עד כי קנתה לה ברומא אחת כזו לבנה ושלחה אותה בקונטיינר הביתה, ללוס-אנג'לס, כדי להיווכח כיצד תסתדר האיטלקייה הקטנטנה בעולם של סירות אמריקניות ארוכות, בעלות כנפיים פתוחות כלפי מעלה וטמבוני ניקל ענקיים. "פיאט תגור עם שברולט בל-אייר שלי ועם הקאדילק של בעלי", סיפרה לי ברניס, ושנינו חייכנו למשמע העתיד הצפוי לפיאט בצידו השני של האוקיינוס האטלנטי.

חלום על קרן הצבי

שכר הסופרים שקיבלתי תמורת התסריט 'אונייה לאדיס-אבבה' היה 700 ליש"ט כמעט. ב-340 ליש"ט קניתי מוריס מיני קופר חדשה, וסכום דומה הושקע בשיפורים שבזכותם התכוונתי להיות אלוף פולין בראלי – מה שלא קרה, כי קופר שלי הייתה מקולקלת רוב הזמן. נראה כי המהנדסים הבריטים הגזימו עם השיפורים רק אצלי. שהרי אחיותיה של קופר שלי, באותו צבע (אדום), שיצאו מאותה סדנה לונדונית – לקחו עוד באותו חורף את שלושת המקומות הראשונים בראלי מונטה-קארלו. בעצם, יכולתי לבחור כל אחת בין שבע הקופרים המשופרות, נזכרתי  בצביטת-החמצה בהמשך, כאשר קופר החלה להציק לי.

המנוע של מוריס

הגיבורה התפגרה

אני מזכיר סיפור זה בגלל הדמות המסתורית שביקר (ביקרה?) בלילה הזה בבלוג שלי, ובחר (בחרה?) לצפות דווקא בסרטי 'תאונה' ('קראקסה'). כך לפחות הלשינה הסטטיסטיקה של הבלוג. 'תאונה' הוא הסרט שבו מוריס מיני קופר שלי, שהבאתי מלונדון לוורשה, הייתה אמורה להיות הגיבורה הראשית שלו לצד זוג נוסעיה, ברברה ואנדרה. אך כעבור יומיים צילומים בלבד חדל לעבוד חצי מנוע של קופר אהובתי, ונאלצנו להמשיך עם קופר של חבר, משופרת פחות אך עובדת כראוי.

עוד ניפגש

לפני כמה רגעים ניסיתי לי לדמיין על המרפסת (באישונו של ליל, בעוד רוח מהים הרחוק מנסה לשווא לפוגג את עשן המקטרת) את הצופה המסתורי בסרט 'קראקסה', הרואה את קופר – פעם שלי ופעם לא שלי – נכנסת לתוך ערפל ונעלמת בתוכו, ושוב חוזרת, ושומע את המוסיקה של כריסטופר קומדה, החבר הטוב ביותר שהיה לי אי-פעם, מלחין גאון שכתב, בין השאר, את הפסקול של 'שני אנשים עם ארון' ושל 'תינוקה של רוזמרי' של פולנסקי, ומת באורח טרגי באמריקה, בשיא הקריירה, בגיל 38 סך הכול.

כריסטופר קומדה עם אשתו סופיה

הצלם שרצה להיות כפרייה

בסרט 'תאונה' יש קטע שבו קופר, ובתוכה הזוג הצעיר המטייל בה, עוקפת אשה כפרייה רכובה על אופניים. המכונית המשתוללת נוגעת-כמעט בכפרייה וזו נופלת מאופניה, כדי המתכת הגדולים המועמסים משני צידי האופניים מתגוללים אל האספלט, חלב נשפך מתוכם. צילמנו את הקטע ביום שבו השחקן אנדרה, נהג ראלי מנוסה, לקח חופש כי יומיים ירד גשם שוטף, וגם השחקנית ברברה נסעה הביתה. דווקא כשהם עזבו את המלון, הגשם פסק. באין ברירה החלטתי להמשיך את ההפקה ולצלם את הקטע בלי השחקנים. במקום אנדרה נהגתי אני את הקופר, ולצידי, במקום ברברה היפה – ישבה עוזרת הפקה. יש להוסיף כי צלם הסרט, סטניסלב (סטאשק), שמתחילת הצילומים דרש לשחק את הכפרייה הרוכבת, זכה סוף-סוף להגשים את רצונו. הוא השאיר את מסרטתו לאיש הקול, שהיה מחוסר תעסוקה, לבש בגדי פולקלור (חצאית ארוכה בהדפס של פסים צבעוניים), עטף ראשו במטפחת, התיישב על האופניים – ונסע.

כחוט השערה מאסון

יצאתי עם קופר מהסיבוב והתקרבתי ל'כפרייה' (סטאשק, הצלם המחופש), בדיוק כפי שכתבתי בתסריט. אך ברגע שקופר הייתה אמורה לעקוף את האופניים מקרוב – סטאשק, משום מה, לחץ בחוזקה על הדוושות וסטה שמאלה. פחדתי להרוג אותו, כי נסעתי במרחק של סנטימטרים ספורים מהאופניים שלו, ולכן שברתי שמאלה. המהירות הייתה איזה 120-130 קמ"ש, וקופר החליקה בתת-היגוי מטורף. ניסיתי להישאר על הכביש והחלקתי ימינה ושוב שמאלה, כמו בריקוד קאן-קאן. אני רואה את הקטע 50 שנה בערך, ועדיין לא מאמין שלא התהפכנו. במיוחד לנוכח העובדה שאף כי הייתה לי קופר משלי, עוד לא הבנתי אז הרבה בנהיגה תחרותית עם הנעה קדמית.

קופר שלי מחליקה בתת היגוי. העיקר שסטאשק לא נפגע

פעלול יהודי?

למחרת חזר אנדרה, וצילמנו את המשך הקטע שבו הוא אוחז בהגה הקופר וברברה היפה יושבת לצידו. אחר כך הגיע חומר הצילומים מהמעבדה, ואנדרה ראה את הפעלול שלי מול הצלם – 'כפרייה' הנופלת מאופניה – קם מכיסאו בחדר ההקרנה ותפס את ראשו. "לאלה כמוך יש מזל", צעק. "אתם, היהודים, מתפללים למלאך השומר על מכוניות, או למלאך המשגיח עליכם?", שאל.

סקסופון אלט בחשכה

והנה סוף הסיפור, הנחבט אל הנייר 50 שנה (כמעט) אחרי ההרפתקאות הקולנועיות עם קופר. עודני על המרפסת, המקטרת כבתה כבר וכלבי ישעיהו (שייקה) אטלר, שהתעורר, מתיישב לידי. הוא מביט אל החשכה ומניד ראשו לאות פליאה למשמע יללות החתולה של השכנה, צליל שמסקרן אותו משום שהוא אינו בקיא בשפת החתולים ולא מבין מה מדאיג את המשופמת, כי שייקה העצלן גם לא קרא את שירי החתולים של ת"ס אליוט. וגם אני לא מתרגם לו כלום. רק מזהה את קולו המצמרר של סקסופון אלט המגיע מרחוק ונשמע רק בדמיוני. הלייט-מוטיב של סרטי 'תאונה'.

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. אנטון permalink

    יפה מאוד . חבל שכבר לא עושים סרטים כאלה היום.

  2. תמר permalink

    מישהו יודע האם adblock אמור לחסום את הפרסומות שמופיעות בסוף כל רשומה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: