Skip to content

בשבח העקמומיות

יולי 19, 2011

היום כבר לא מבצעים סלאלום כדי לגלות את פרצופה האמיתי של מכונית. ולי זה חבל, לפעמים ואף למעלה מכך 

אני מודה בלי בושה שיותר מפעם אחת ניצלתי כבר את הפיתוי הגלום במגרש חניה ענק שנכבש בצמוד לבית הקברות הצבאי קריית-שאול, מול שכונת המשתלה. רחבת אספלט זו עומדת שוממת רוב ימות השנה, ואני מבקר בה מדי שבוע-שבועיים כדי לחזור לסורי ולבדוק מכוניות בשיטה הוותיקה, כלומר: לבצע תרגיל שבעזרתו בדקנו בימי 'טורבו' ז"ל את כל דגמי הרכב החדשים.

אלופי התמרון

לצורך שחזור ימים עברו הוצאתי מהבוידם חמישה פילונים, הצבתי אותם על רחבת האספלט החלקה של החניון במרחק של 18 מטרים זה מזה, ודרשתי מאלפא 33 IE שלי להשתולל ביניהם בהילוך שני כדי להזכיר לקשיש שבי את רזי הסלאלום. בתקופה שערכתי את הירחון 'טורבו' ובהמשך 'קוואטרו' (שניהם נאספו אל עולם שכולו ארכיון), היו לי לעזר שני מומחי סלאלום מעולים, אלופי הראלי באשקלון – רוני סמדרסמן מכרכור ורמי שוכטוביץ' מהשפלה. הסלאלום המרשים שלהם הזכיר לי ציטטה מאפוס פואטי ענק של המשורר הפולני הלאומי אדם מיצקביץ': "היו הרבה נגני צימבלה (מעין קסילופון)/ אך איש מהם לא היה כמו יענקל'ה" (במקור, שתי השורות מתחרזות).

כאן רוקדת, שם נצמדת

 לשם האקזוטיקה, אזכיר לדור החדש שמכוניות מבחן שנפלו לידינו היו עוברות את הסלאלום התקני על שני גלגלים בלבד. למעשה, שִכללנו את אמנות הסלאלום לדרגה כזו, שהיינו אומרים לצלם המערכת רונן טופלברג באיזה מקום ומתי אמורה המכונית להניף את גלגליה הכי גבוה, כדי ששער המגזין יהיה מעניין. אני זוכר שקראנו במגזין הבריטי 'אוטוקאר' שאיזושהי פיז'ו, אינני זוכר כבר איזו, היא לופתנית כביש מעולה כל כך, ש"גם בסלאלום מקצועי ודינמי מאוד היא לא הרימה שום גלגל". ודאי ששלחתי ללונדון תמונה של אותה פיז'ו, רק בסלאלום עברי שבדיוק ביצענו בשדה תעופה של מזל"טים, באישורו של הצבא, בין נחיתה אחת למשנתה. אצלנו, הגלגלים הצרפתיים התרוממו אל האוויר כמו עפיפונים.

האנגלים ענו לנו בזעם. הם סיפרו שהבוחן שלהם התרשם יתר על המידה מהתצלום של הפיז'ו העברית-אוורירית, שאצלו לא טרחה להניף אל-על אפילו חצי גלגל ואילו אצלנו הניפה גלגל וחצי. אחוז אמביציה, הוא לקח את הפיז'ו לבדיקה חוזרת – והפך אותה על גגה. הצימעס הוא שהייתה זו מכוניתו הפרטית של עורך הירחון. "אל תשלחו לנו עוד תמונות כאלה", ביקשו הבריטים בנימוס.

אגרסיה בריאה

כידוע, בנהיגת סלאלום מנצלים את תת-ההיגוי של הרכב ופונים לרווח שבין כל פילון ופילון מוקדם יותר ממה שפוקד עלינו האינסטינקט. הווה אומר: שוברים הגה, פעם ימינה פעם שמאלה, באופן כזה שמשקיף מן הצד עשוי לחשוב שאנו מעוניינים לעלות בגסות על פילון תורן – אך תת-ההיגוי מתקן את ה'שגיאה'. קיימות גם שיטות אחרות לעריכת סלאלום, דינמיות פחות, המאפשרות לבצע את התרגיל ביתר עדינות, אך רק השיטה האגרסיבית המתוארת לעיל חושפת את טיבה האמיתי של אחיזת הכביש של הרכב.

התפנקות במקום התעמקות

בסוף היום, ואחרי החלפת האלפא הקשישה בשתי מודרניות משפחתיות בגודלה המצוידות כמובן ב-ESP, הבנתי פתאום מדוע זנחו בוחנים עכשוויים את מבחן הסלאלום לטובת טיולים מפנקים בצפון או בדרום, או סתם נהיגה בעיר. הסיבה היא פשוטה: סלאלום לא אוהב את ESP, ו-ESP לא אוהבת את סלאלום. נורת ההתרעה דולקת על לוח המחוונים ללא הרף כמעט, והמנוע מאבד שני שלישים מכוחו ונמצא רוב הזמן על סף התפגרות. על החלקה מבוקרת כלשהי, אין על מה לדבר.
כך קרה שהזיגזג הפך לזיג-ז"ל.

אבודה בלי האומנת

משחקי הסלאלום הנוסטלגיים שלי חשפו דבר נוסף: בעקבות ההמצאה המהפכנית של מערכת ה-ESP, החלה הנדסת הרכב להזניח את תכנון המתלים. כך שאם נתעקש לוותר על ESP – המשפחתית המודרנית תישכב ותרים גלגלים כמו פיאט דובלו, הרקדנית הידועה בציבור. (אגב, יש לי שיטה לבצע את תהליך ההתנתקות מבלי לקבל את ESP חזרה במהירות 50 קמ"ש, כפי שקורה בביטול רגיל של ESP  – אם יש בכלל אופציה לביטול). למעשה, המשפחתית של היום, אם מנתקים אותה מהאומנת שלה ESP, מפגינה אחיזת כביש רעועה בהרבה מזו של מכוניות ותיקות כמו פיז'ו 306, סיטרואן קסארה ובוודאי אלפא.

מסקנה: רוצו למוסך כאשר ESP יוצא משימוש מסיבה כלשהי, חשמלית או מכנית – ודאגו לכך שהתיקון יתבצע בהקדם. הסיבה: יחד עם ה- ESPשהלך אל עולמו איבדתם גם את האיזון שבין כוח המעצורים של הגלגלים הקדמיים לזה של האחוריים.

רובם בלי אוויר

חבל לי שמבחני סלאלום יצאו מהאופנה, משום שזיגזג מדגים להפליא, ובאופן הברור ביותר, את ההשלכות המסוכנות של חוסר אוויר בגלגלים. בבדיקה שביצעתי על הרחבה של בית העלמין קריית-שאול, התגלה שלחץ אוויר נמוך מדי בגלגלים הקדמיים גורם לתת-היגוי חריף. משמע: המכונית לא מצייתת לפנייה, אלא ממשיכה קדימה.

ואם לחץ האוויר נמוך מדי בגלגלים האחוריים? ובכן, במקרה זה המכונית מחוללת (תרתי-משמע) היגוי יתר, ובשפת העם: זורקת אחוריים. אך המצב המסוכן מכל – כפי שחושף מבחן הסלאלום הטוב והנטוש – הוא חוסר אוויר בשני גלגלים, קדמי ואחורי. במצב כזה לא מאבדים שליטה על הרכב, שהרי לא הייתה לנו שליטה מלכתחילה – רק לא ידענו זאת…

לרפא את הרפיון

 אני מזכיר את השלכותיו הקטלניות של הזלזול בשמירה על לחץ אוויר נאות, כי לפי מה שאני רואה סביבי ביומיום, רוב הנהגים נוסעים בלחץ אוויר רפוי. נסיעה בלחץ תת-תקני מסוכנת עוד יותר כאשר המכונית מצוידת בצמיגים בפרופיל נמוך. לא מזמן הערתי לנהג "כדאי שתבדוק את לחץ האוויר בגלגל הקדמי שלך", והוא גיחך ואמר "רק אנשים שלא מבינים ברכב חושבים שחסר אוויר בגלגל הזה. זו טעות אופטית, כי הצמיג הזה יש לו פרופיל נמוך".
"אבל אתה נוסע כבר על החישוק", מחלתי על כבודי לטובת הצלת נפש בישראל.

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. Mike permalink

    I enjoy this blog! thank you for your great posts!

  2. ג'קי permalink

    איפה אפשר להתאמן בארץ על נהיגה תחרותית. תודה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: