Skip to content

אכילס מת מצחוק

נובמבר 24, 2011

היו זמנים שעסקני הייבוא, לפני שזכו בכינוי המחייב ברוני הייבוא, התייחסו עדיין בסבלנות לביקורת על סחורתם. היום הם מחזיקים כתבי חצר ברצועה קצרה ומחסום פה

מכוניות הופכות מפוטמות יותר ויותר באמצעי בטיחות משוכללים ובכל טוב מפנק – וזה קורה בכל דגם המשך לדגם שפסי הייצור כבר לא זוכרים. אבולוציה שוקקת זו מאפשרת לכתבים העוסקים ברכב לתאר את הנסים והנפלאות שהם מוצאים בכל מכונית המשווקת בזמן כתיבתם עליה.
אך במקביל, מתחוללת אצל כתב הרכב הטיפוסי איזו מטמורפוזה מוחית פסיכולוגית, איזו התעוררות זיכרון מופלאה, המתרחשת בו-זמנית למחמאות שהוא מרעיף על הדגם החדש. לפתע, באיזה הבזק תבונה מסתורי, נזכר הכתב שלנו בחסרונותיו של הדגם הישן (זה שהדגם החדש מבוסס עליו), והוא מציין בפני קוראיו: "המכונית החדשה לא סובלת מהבעיות שאפיינו את הדגם הקודם".
וכעת, לאחר שהוא חווה את התגלות הזיכרון הצלולה הזו, מונה הכתב את כל ליקוייו של הדגם היוצא, אחד לאחד: מזגן בלתי יעיל, פתחי אוורור במיקומים תמוהים, מושב לא נוח, זווית גלגול מפחידה, צריכת דלק מוגזמת וכך הלאה.

חנופה תמורת גופה

אני זוכר מה כתבו עמיתיי על מאזדה 626 ביום שהחל שיווקה של מאזדה 6 החדשה. פתאום הם מצאו ב-626 את כל נבחרת עקבי האכילס שהם לא גילו (במקרה או בפלא) בעת הופעתה – אז הם רק החמיאו לה.
ואגב, את תופעת ה'מחמאות בלבד' אפשר להבין אצל כתב אחד, שחיסל את 626 בסיבוב היחידי שבין אילת לתל-אביב. הוא היה חייב טובה ליבואן תמורת גופתה של מכונית המבחן – וכך, בהתאם למצב העדין, האיש פשוט לא ראה מה רע ב-626 ושיבח אותה בעט מלא.
אבל זו דווקא דוגמה לא מוצלחת, כי כעבור חופן שנים התגלתה 626 כאמינה במיוחד, והירחונים הלועזיים ממליצים עליה בשוק היד שנייה לצד אופל אומגה או מקסימה של ניסאן. כלומר, הקולגה הנ"ל שיחק אותה, כי לחנופה שלו דווקא היה כיסוי: הוא באמת לא היה צריך לקלל את 626 לקראת כניסתה של היורשת, מאזדה 6.

כתב מתוק צועק אד-הוק

אך הדוגמה של הקולגה בר-המזל הנ"ל נדירה. באופן כללי, אין לי ספק שהתופעה המשולבת הזו של הסתפקות במחמאות וזיכרון מתעורר באיחור (כלומר, ביקורת שלילית הנכתבת רק כעבור שנים, פוסט-מורטום, על דגמים המפַנים כבר את מקומם לטובת יורשיהם) היא תוצאה עצובה של תסכול המשורר, כלומר:
הקולגה הנכבד, הדואג בכל כוחו לעסקיהם של ברוני הייבוא, סובל עמוקות בנפשו שאסור לו לצעוק על קיומו של איזה פגם, ולכן הוא מחזיר לעצמו את הכבוד המקצועי האבוד באמצעות ביקורת מאוחרת על דגם שהתיישן ומפנה מקומו לטובת חדש יותר.
זהו דגם שאדון יבואן ומערך היחצ"נות של הפירמה לא מעוניינים עוד לפרסם, ועל כן לא יענישו את הכתב שפתח פה על דגם ישן. ואם לדבר תכלס: הם לא ינתקו אותו חלילה מעטיני ההטבות, אלא יניחו לו (בנחת) לגלם את הגיבור המילולי הבלתי תלוי החושף את האמת (גם אם זוהי אמת מעופשת, הנחשפת באיחור קל של כמה שנות ביטחון).

ההתמוגגות שאחרי המוּגוּת

וזה קורה גם כעת, כאשר להקת הקולגות כותבת על טויוטה יאריס החדשה שמדי המהירות, סל"ד ודלק שלה כבר לא מתנוססים להכעיס במרכז לוח המחוונים, כפי שהיה ביאריס הקודמת. כל שעוני הבקרה, מציינים הקולגות, הוזזו סוף סוף למקומם הנכון, מאחורי גלגל ההגה, לנגד עיני הנהג, שכבר לא מוכרח להסיט ראשו מהכביש כדי לבדוק מה המהירות, איך המנוע מסתובב וכמה דלק נשאר.
את השיפור הזה ביאריס החדשה ראו כתבנו בתערוכת פרנקפורט (חלקם זכו ב'הלשנה' על ידי אנשי מכירות של טויוטה) – ומיד התמוגגו עד כמה השינוי במיקום השעונים היה צעד נכון. וכך היה גם לגבי שינויים אחרים ביאריסונת החדשה, הגדולה יותר, חזקה יותר ומפוארת יותר מקודמתה.
סליחה, ידידיי, אך זיכרוני מוסר לי שבזמנו, כאשר כתבתם על היאריס הקודמת ועשיתם לה מבחן השוואתי מול מתחריה – לא הזכרתם, משום מה, שצפוף בתוכה, שחסר לה כוח ושהשעונים הממורכזים צריכים לעבור דירה.

תיבה ללא הצלה

אני מחכה לראות מה יהיה עוד כמה שנים, כאשר הקולגות לא יוכלו עוד לשמור בסוד את העובדה שאחזקתה של תיבות ההילוכים DSG היא עסק ביש. כרגע זה עוד לא בולט, כי ההחלפה של זוג מצמדים שחוקים מתבצעת עדיין במסגרת האחריות. אך לסיפור הזה יש רגליים קצרות, כי בתום תקופת האחריות בעליה של מכונית המצוידת ב-DSG ישלם על החלפת המצמדים מכיסו – ויהיה זה סכום נכבד, דו-ספרתי באלפים.
אף מוסך לא מוכן לספר מה יהיה גובה המחיר של תיקון תיבת הילוכים מסוג DSG, תיקון הכרוך בעקירת התיבה ובפירוק המתלים ומערכת ההיגוי.

אהבה מפויחת

זוהי בעצם הסיבה שאני שומר מרחק מלהקת הכותבים שירי אהבה על 'קומבו' (מנוע TSI וגיר DSG), ואינני ממליץ כמותם על קניית מכשירי תנועה מזן זה.
ואגב, גם מנוע ה-TSI, המוקטן בנפחו ובמשקלו כדרישת איכותני הסביבה – נראה לי חשוד במקצת. הרי דלק הנכנס לתא שריפה בהזרקה ישירה, כלומר לא דרך המצערת – מותיר פיח על השסתומים ועל הדפנות שבראש המנוע.
גם במקרה זה, התיקון לא זול.

מגפיים, קונים מהר

איך קרה שתאריך הייצור של הצמיג, החרוט על הגומי בהתאם לתקנון בינלאומי, הפך אצלנו לפרט הכי חשוב בחיפוש אחר מגפיים לאוטו? ובכן, יבואני הצמיגים, הרשתות המשווקות את סחורתם ופנצ'רמאכרים – שהתושייה העסקית שלהם אינה נרדמת ולוּ לרגע – הצליחו להפחיד את הנהגים ולהטמיע בהם את האמונה הטפלה שכל הצמיגים, ללא יוצאים מהכלל, מאבדים את כושר אחיזת הכביש שלהם כבר אחרי שנתיים.
כך הגענו לאבסורד מוחלט, שבו מר אזרח המחפש צמיג למכוניתו פותח את חיפושיו בבדיקת התאריך, ולא מתעניין בפרטים משמעותיים לא פחות כמו העומס המותר (המצוין בספר הרכב).
הישראלי המצוי לא מתעניין גם בקוד האותיות המציין את המהירות המרבית המותרת בצמיג זה ("מותרת" לא לפי החוק, כמובן, אלא כפי יכולתו של הצמיג עצמו. הרי החוק במדינתנו מגביל את המהירות לקמ"שים כה נינוחים, עד שהנהג העברי החסכן יכול, תיאורטית לפחות, להשתמש בצמיגים המתאימים לכרכרת סוסים).

מתי גומי מגמגם

וכך, בגלל החוש העסקי הממולח וריצות הבצע בנוסח הים תיכוני, קרה שההיסטריה סביב תאריך הצמיג צמחה דווקא במדינה שלנו, שבה המהירות החוקית המותרת מפגרת אחרי מדינות אירופה.
והנה הפרדוקס: במדינות הרבות שבהן נוסעים ממש מהר, ולא רק באוטוסטרדות – אין שביב של היסטריה. שם, בארצות קרות-המזג ההן, פוסלים את הצמיגים לפי דרגת השחיקה, כלומר לפי עומק החריצים בסוליה (התקן הבינלאומי קבע כמינימום בטיחותי עומק של 1.6 מ"מ, והמומחים ממליצים על כפליים מכך).
לחלופין, מחליפים שם את הצמיגים מבלי לבדוק את עומק החריצים בסוליה, כאשר הגומי מגיע לגיל… עשר!

נסיכי העצר

חוץ מזה, הגזענות הבלתי מתפשרת בארצנו כלפי גיל הצמיגים לא מתייחסת לעובדה שכל צמיג מזדקן בקצב שונה. צמיגי מישלין, למשל, המיוצרים מגומי רך במיוחד (חוץ מסדרה מסוימת, שמטרתה חיסכון בדלק) – הם חסיני זִקנה כמעט. לדוגמה: צמיגי מישלין פיילוט של אלפא 33 IE שלי הם בני שש אמנם, אך שומרים עדיין על מרחק עצירה קצר, גם על כביש רטוב.
אבל זה עוד כלום לעומת צמיגי P7 כמעט סליקס (כל כך משופשפים הם היו) ותיקים ממש, בני 12, שקניתי אי-אז עם לנצ'יה HF שלי, שלבשה אותם. שום צמיג חדש שלנצ'יה זו קיבלה אחר כך לא היה דומה לרביעיית פירלי קשישה וממזרה זו.

קוראים לזה גילָנוּת

נזכרתי בצמיגים ארוכי-נגן אלה כעת, אחרי למעלה מ-20 שנה, כאשר אני מגלה את עבודתם הנפלאה של טויו R888 (חצי סליקס) ושל טויו גזעי עוד יותר – R1R. הזוג הסנובי והיקר הזה מזכיר לי, באחיזת הכביש המצוינת, את פירלי P7 הישנים שלי, שתפקדו עדיין נהדר חרף גילם המופלג (גיל מופלג פשוטו כמשמעו: אחרי הפלגה באוקיינוס של אספלט).
בקיצור, לא יקרה אסון אם נתייחס בפחות בררנות וקפדנות לגילו של הצמיג.

נולדו בחטא

אגב, צמיגים מתוצרת סין הפוסט-קומוניסטית, שכבשו את השוק הישראלי בסערה בזכות מחירם הנמוך, ואשר עברו להפתעתי בהצלחה את המבדקים במכון התקנים הישראלי – לא היו תקינים עוד ביום צאתם מפסי הייצור. כבר בתהליך ההתקנה של הצמיגים הסיניים על החישוק קשה לאזן אותם – מה שאמור היה להיות אות האזהרה הראשון במכון התקנים.
ואגב, לרשותו של מכון זה לא עומדים מסלול בדיקה תקני וגם לא משטח החלקה.

הצמיג הרעוע – נוע ינוע

מילא להרכיב צמיגים מלוכסני עיניים בקיץ, שהרי בנסיעה משפחתית איטית על כביש יבש רוב הצמיגים לא נכשלים, כי הם לא נדרשים לעמוד באתגרים יוצאי דופן. אבל אלוהים ישמור מלהשתמש בסיניים הזולים בתקופת הגשמים, כאשר כל נסיעה סתמית הופכת ללחימה נגד החלקה.
הוכיח זאת מבחן אירופי, שהפחיד את בעלי הצמיגים הסיניים לאחר שהעמיד במבחן שתי מכוניות זהות (פולקסוואגן פולו), אחת עם צמיגים מהמדף העליון (קונטיננטל) והשנייה עם צמיגים חסכוניים מתוצרת סין. שתי המכוניות נסעו במהירות 100 קמ"ש ושתיהן הפעילו את המעצורים באותו רגע. כאשר המכונית עם הצמיגים הטובים עצרה במקום, מד המהירות של הפולו הלבושה בסיניים הצביע עדיין על 45 קמ"ש…
 
טיפ טיפה

מקובל להאשים את נהגי המשאיות שהם נוסעים באגרסיביות וגורמים לתאונות שאינן מותירות סיכוי רב ליושבי מכוניות קטנות. אך האחריות בכביש היא הדדית, וגם עלינו, נהגי המכוניות, מוטל להיזהר בקורבֵנו למשאית. מומלץ למשל לא לעקוף משאית, להידחק לפניה ולהפעיל את המעצורים. תרגיל זה, הטיפוסי לכבישינו, מסוכן כאשר מדובר במשאית, שמרחק העצירה שלה ארוך בהרבה מזה של מכונית משפחתית.
בנוסף, כדאי לדעת שמהחלונות הגבוהים (של המשאית) לא רואים מכונית קטנה/משפחתית המתקרבת מצד ימין, משום שהיא מסתופפת בשטח המת של מפלצת המתכת. כך שהציות לאיסור על עקיפה מימין הוא, במקרה זה, בעל חשיבות קיומית ממש.

מודעות פרסומת
One Comment
  1. מכור permalink

    אני מכור לכתבות של אדוארד.
    יש תרופה לזה??

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: