Skip to content

הנעבעך המסוקס

פברואר 16, 2012

הנהג העברי הפך פתאום עז-רוח, ודוהר לו בגשם אלים ובראות סמיכה כאילו העתיד הוא רק המלצה

 זוג מחשבות ומבול זיכרונות שטפו אותי שלשום, בנסיעתי הקצרה על איילון בין שלום לקק"ל, כאשר על אלפא שלי ניתך גשם שוטף שגירש את הראות לטובת אד מעורפל על המשקפיים.

מחשבה ראשונה: שותפיי לכביש, שהקמ"שים ניתזים מגלגליהם לצידי, מאחוריי ולפניי, הם בעלי עצבים חזקים ואומץ בלתי רגיל. כאילו לא היה מדובר בנהגים שלנו, שאני פוחד לשבת ברכבם יותר מאשר לקבל טרמפ משיכור פולני ממוצע. כי דעו שגוי במצב של שכרות כבדה יעשה הכול כדי להגיע הביתה בשלום, ויימנע מהתפרעות על הכביש כדי לא למשוך תשומת לב של שוטר. נהגינו, לעומת זאת, מטרטרים את חלוקת הקשב שלהם בין עשרות עיסוקים בו-זמנית, ואילו את פעילות הנהיגה, המפריעה להם לחלוש על סימפוניית המולטימדיה, הם דוחקים לקרן הפינה של הרשלנות. ולכן הם: גונבים אדום ברמזור ככה סתם, גם כאשר אינם ממהרים לשום מקום, פונים מבלי לאותת, פורצים בגסות רוח לנתיב לא-להם, וזוהי רק רשימה חלקית.

אך אותי מעצבן רק פרט אחד, שולי כביכול: הישראלי התרגל, משום מה, להפנות ראשו כדי לחמוק מקשר עין עם נהג אחר, מה שפוגע בשיתוף הפעולה בין צרכני הכביש. שיטה זו מחסלת את הא"ב של הנהיגה הבטיחותית.

העז הייתה לאריה

והנה פה באיילון המזולעף כהוגן, אני רואה (כאמור לעיל המופתע) מכוניות שדוהרות במהירות גבוהה כאילו כלום. כאילו אין סכנת החלקה, כאילו אין סיכוי שמישהו ישנה נתיב בהפתעה מושלמת או יחליט לעצור פתאום את מכוניתו ללא סיבה נראית לעין ההיגיון. האם אלו אותם נהגים שלפני 40 שנה ועוד קצת, שאלתי אותם "איך הצלחתם להגיע בששת הימים עד תעלת סואץ?"

– "במלחמה", ענו לי בגאווה, "הכול משתנה אצלנו".

האם ייתכן שאותם הנהגים שהכרתי אז בארץ והזדעזעתי מרמת נהיגתם וסגנונה (שהזכירה עז עיוורת), עשו בינתיים, בזמן שהזדקנתי, מאמץ ללמוד לנהוג, מבלי ששמתי לב לכך?

הגלותי היה לסדיסט

וזה מזכיר לי מקרה מהעבר, מהתקופה שאנו, הישראלים, היינו מקבלים, יחד עם כתבי רכב מעשרות מדינות תבל, אפשרות לבחון את כל המכוניות מתוצרת גרמניה על מסלול הוקנהיים. התמכרתי אז לתרגיל מכוער: נסעתי בב-מ-וו M3 קרוב-קרוב אחרי כתב רכב אחד, היום כבר ותיק, שאף הוא נהג בב-מ-וו M3 זהה. נסעתי צמוד אליו, חצי מטר מהטמבון, כי רציתי שהוא יבחין בראי הפנימי של הבווארית שלו במדבקת ה'טורבו' הגדולה המוצמדת לשמשה הקדמית שלי. שהוא יראה אותה ויזיע, כי כבר לא היינו חברים.

אז ישבתי עליו לאורך שליש מהמסלול, ואם לרגע קצר נותרתי מאחור, היה זה רק כדי שהקורבן שלי יראה אותי מאותת לעקיפה. וכאשר הוא היה כבר 'מבושל' דיו, הייתי עוקף אותו ודאי, אך לא סתם כך אלא במקום מסוים, שם עמדו חבריו של דמות זו, אנשי ירחונו.

לא נעים להודות, אך נראה שעוד במחצית השנייה של שנות ה-80 לא הייתי יפה-נפש אלא דמות גלותית, סדיסט מדופלם הנוקם באויביו בלי מעצורים.

BMW M3 1988

הנעקף העלה את הרף

חלפו השנים הספורות, וקרה ששוב נפגשנו על מסלול הוקנהיים ושוב התגוששנו כתף-פח אל כתף. ואחרי זה פניתי לראונו אלטונן, אלוף ראלי לשעבר שהכרתי בעבר הרחוק ממש, בלונדון, בסדנת ספורט של BMC. הוא היה שם כדי לקבל את מיני קופר לקראת השתתפותם בראלי מונטה-קארלו, ואני באתי לשלם על קופר שלי, הזהה לשלו, ומאז נפגשנו כמה פעמים.

אז אני פוגש שוב את אלטונן בהוקנהיים, ומספר לו במבוכה שקרה דבר מוזר. "תראה", אני אומר. "עד היום הייתי עוקף פה בקלות יחסית כתב ישראלי אחד, אמביציוזי ביחס ליכולתו. אבל היום, משום מה, עקפתי אותו רק בקושי רב. לולא הייתי מוותר על עצירה לפני השיקאן (קוביות קש המוצבות על המסלול כדי להוריד את מהירות הנהגים), לא הייתי מצליח לעקוף אותו כלל. מה קרה לי? הזדקנתי או מה?"

אלטונן חייך, וגילה לי שהאיש שהצבעתי עליו בדיוק גמר לימודים בבית ספר למרוצים של ב-מ-וו שהוא עצמו, אלטונן, מנהל. "מה?", הופתעתי. "בוגדן כמוך! גילית למנוול הזה את כל סודות המסלול, כמו שלימדת אותי לפני שנה?"

אלטונן פרש את זרועותיו בהתנצלות. "משלמים לי על זה", אמר להגנתו.

הטיפשות הייתה לגבורה

אז מה קרה? האם ייתכן שגם נהגינו העבריים, כמו הדמות הנ"ל, למדו לנהוג הרחק מטווח עיניי, ומשום כך הם נוסעים בגבורה חופשי-חופשי בגשם אלים ובראוּת סמיכה? ואולי, בסך הכול – כמו שנראה לי וכמו שאני משוכנע – הם פשוט (ואף יותר פשוט מפשוט) נמצאים במין טרנס קולקטיבי ואינם מזהים את קיומם של התנאים הקשים?

זהו הסבר אפשרי לאומץ שלהם בגשם ולעקשנות המלחמתית. נראה כי איש לא הסביר להם שבגשם מתרופפת בקלות השליטה על המכונית; שטווח העצירה בגשם הוא כפול כמעט מטווח העצירה על אספלט יבש; שבגשם, במיוחד ראשון, כל סטייה מהקו בישורת, או בעיקול שאליו נכנסים מהר מדי, מאיימת להפוך להחלקה; ושכניסה מהירה מדי לשלולית מעקמת את הדיסקים של המעצורים.

בית המדרש הלא נכון

חוץ מזה, גיליתי בנהיגת הגשם על איילון שמכוניות לפניי, וגם אלה שמשני צידיה של אלפא שלי, מימינה ומשמאלה – אינן נוסעות בקו ישר אלא בסדרה של זיגזגים והחלקות קטנות. והנה המחשבה השנייה שלי: סגנון נהיגה זה הוא תוצאה של התחנכות עצמית ממושכת בבית מדרשה של תיבת ההילוכים האוטומטית, המשרתת את רוב הנהגים המודרניסטיים המפונקים. לגביהם, גיר ידני הוא חפץ נחשל שאינו שייך לעידן הקדמה הטכנולוגית הנוכחי.

הם לא רוצים לשמוע שנהיגה במשפחתומטיות פוגעת אנושות בחוש הקואורדינציה של הנהג ובהבנת הרכב; שגיר אוטומטי מכרסם בביצועים באחוזים משמעותיים; ושהוא שתיין דלק הולל וסובא.

משייטים בעגלת סופרמרקט

אבל זה עוד כלום לעומת המגרעת המסוכנת ביותר של הגיר האוטומטי: בתנאים קשים כמו רוח חזקה וגשם עז, רק תיבת הילוכים ידנית מספקת שליטה נאותה על הרכב, משום שהיא מאפשרת שימוש בכוח המנוע, המסוגל לעמוד מול סכנת איבוד השליטה. די להוריד הילוך כדי ליצור מנוע שמושך כראוי גם בתנאים קשים – לא רק גשם, אלא גם סיבובים חדים. כי מנוע כזה עובד בנקודה המיטבית בעקומת המומנט, כלומר בכוחו המרבי, מה שמסייע גם בהיגוי.

לא כך במשפחתומטית, שבה איבוד שליטה הוא סכנה מוחשית הכרוכה בשימוש בתיבת ההילוכים שרוב יושבי ציון מעדיפים.

חוששני שרוב נהגי ארצנו, אלה שלא למדו כלום על גיר ידני, ממשיכים לנסוע ב-D גם בתנאים קשים – ועוד בסיבובי מנוע נמוכים – הרבה פחות מהסל"ד המסוגל לייצר את המומנט המרבי של המנוע ואת כוחו.

התוצאה: בתנאי דרך קשים גורמת תיבת ההילוכים האוטומטית, הנוחה ביום-יום, לכך שאנו יושבים מבלי משים במעין עגלת סופרמרקט המחליקה בשלוליות ומתנודדת לצדדים בשל טפיחות הרוח. אותה רוח המשתאה על קלות דעתן (סליחה, אומץ לבן) של הבריות.

Toyo R1R on the snow

טיפ טיפה – ככה זה  

רוב תיבות ההילוכים האוטומטיות ה"אינטליגנטיות", כהגדרת היבואנים, אינן מסכימות להורדת הילוך. וכך, כאשר סל"ד המנוע עולה בהתאם ללחיצה על דוושת הדלק – תיבות אלה מתנגדות להינעל על הילוך נמוך, ומשלבות, על דעת עצמן, חזרה למצב.

מה לעשות? אין מה לעשות.

מודעות פרסומת
One Comment
  1. היכן ניתן לקרוא את תשובותיו המאלפות של אדוארד לשואלים?
    (חוץ מהעיתון עצמו?)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: