Skip to content

קשיש בחורף

פברואר 16, 2012

הקשיש מדליק מקטרת ומציין לעצמו בסיפוק שתעשיית הרכב, חרף כל מאמציה, לא הצליחה לחבל במכוניות שהוא מחזיק כדי לשובב את נפשו בנהיגה

חורף, ובמיוחד חורף בגולה, הוא זמן נפלא לכך שקשיש יישב ויחשוב על עצמו. זאת אומרת, יחשוב על נהיגה, שהרי קשיש לא נוהג כבר אינו קשיש אלא גופה. אז הקשיש מתיישב לו עם מקטרת המחממת את אצבעותיו, ומהרהר שהגיע הזמן לתקן את אמרתו הידועה של וירגיליוס "שפרו את חייכם באמצעות מדע ואמנות" (Inventas vitam iuvat excoluisse per artes) – ל"שפרו את חייכם באמצעות מדע, אמנות ונהיגה".

ובעודו מפריח סלסולים לבנים, הוא מהרהר גם שהגיע כבר הזמן להפסיק לחשוב שהוא מחליף הילוכים מהר יותר מ-DSG או בולם את האוטו טוב יותר מ-ABS. וזה מזכיר לקשיש שהוא נסע פעם בגשם עם איזה איש יחסי ציבור, ששאל במבוכה את הקשיש הנוהג מדוע "משהו מאותת כל הזמן" על לוח המחוונים. "זה ה-ESP", ענה לו הקשיש. "אם נורה זו תפסיק לאותת, זה יהיה סימן שהזדקנתי".

ואחר כך באמת קפצה על הקשיש זִקנה, בלתי רצויה בעליל, וכפי שהקשיש ציפה – ESP אכן חדלה לאותת בעצבנות. אלא שזה לא קרה בגלל הזדקנות הנהג, כי אם מסיבה אחרת: פשוט, למכוניותיו הפרטיות של הקשיש (ושל בנו) אין ESP, ואין גם אף פטנט חדשני אחר. זאת אומרת, הוא מציין לעצמו בסיפוק – תעשיית הרכב עוד לא הצליחה לחבל במכוניות שהקשיש מחזיק כדי לשובב את נפשו בנהיגה. וזה למרות שהיא לא חוסכת שום מאמץ לחבל בהנאה, ולצורך כך הוגה פטנטים חדשניים למכביר. הללו אהובים במיוחד בארצנו, שבה 90 ומשהו אחוזים מהנהגים מכירים רק מכוניות אוטומטיות, כלומר מקולקלות, שלפי השקפת עולמו של הקשיש מתאימות בעצם רק לנכים או לרוב הנשים המבוגרות (אם כי בהחלט לא לכולן).

הקשיש מתגאה שעודו שומר על אחיזת הכביש בעזרת ההגה, ובעיקר בעזרת כוח המנוע. למעשה, הגאדג'טים היחידים שהקשיש בחר מכל תפריט המודרנה הם מושבים של אאודי TT קוואטרו S (שהקשיש היה משועשע לשתול באלפא GTV, קשישה בפני עצמה), לצד צמיגי רבע סליקס (טויו R888) בעונת הקיץ וצמיגי חצי סליקס (טויו R1R) בסתיו.

הקשיש גם זוכר שלפני חצי מאה ועוד קצת, הוא, הצעיר עדיין, נאלץ לעבוד קשה כדי ליהנות מפריווילגיית הנהיגה. בתחנת הדלק למשל חיכתה לו חבית פח שהיה צריך למלא ב-30 ליטריםדלק, להוסיף ליטר שמן, לערבב במנואלה – ולמזוג למכל הדלק, שממנו שתה לרוויה מנוע שתי פעימות השייך לזוויקאו P-70, ובהמשך לסירנה הפולנית. כאשר באחת הנסיעות השתחרר גלגל התנופה של סירנה, הקשיש וחברו, הצייר ליאון צנגר, השתטחו תחת האוטו כדי לפרק את תיבת ההילוכים ולחזק את הברגים שנפתחו.

בלילות החורף, הקשיש ואשתו היו צריכים לקחת איתם את המצבר הביתה למען ייחם לו, ובבוקר להרכיבו חזרה ולמלא את הרדיאטור במים חמים – כדי להתניע. בוקר אחד המשימה לא צלחה, וכמה עוברי אורח דחפו את ב-מ-וו 700 CS של הטרום-קשיש כדי להפיח בה רוח התנעה. כאשר הבחינה להקת המסייעים שהמכונית מאחוריהם מחליקה ומאיימת לדרוס אותם, ברחו לכל עבר. ואמנם, מכונית זו נכנסה בב-מ-וו – שניצלה את החבטה כדי להתניע…

ועוד זוכר הקשיש שהוא נסע על צמיגים שהיום לא היו מולבשים אפילו על עגלת סוסים. נהיגה על גומי צר וקשיח הזכירה גלישה על סקי קרח. בצמיגים אלו, עם מעט מסמרים שהקשיש נעץ בגומי בעצמו, הוא אף השתתף בראלי חורף. איך זה קרה, שואל הקשיש את עצמו, שעודני חי?

חלפה חצי מאה ועוד קצת, והנה הקשיש, האחוז נוסטלגיה לא בריאה, מחליט לבדוק איך זה היה פעם. בדיוק ירד שלג. המקומיים (מדובר שוב באותה גולה, הקפואה בימים אלה) משתמשים בצמיגי חורף מודרניים עשויי גומי רך, המאפשרים לעצור על השלג כמעט כמו על אספלט יבש. ומה עושה הקשיש צרוב הנוסטלגיה? הוא מוציא מהמוסך את הונדה CRX הלבושה ברבע סליקס R888, ואת אלפא GTV היושבת על R1R. איזה כיף! איזה משחק מעניין! הונדה, אם כבר הואילה לזוז (בהילוך שני), כבר מדגמנת תת-היגוי עקב כל נגיעה בהגה. על עצירה אין מה לדבר, ממש כמו פעם! ואילו GTV בעלת ההנעה האחורית, אשר R1R אפשרו לה לזנק גם בהילוך הראשון – הפוכה מהונדה, כלומר מנסה להפתיע את הקשיש בהיגוי-יתר.

הכלב מקס ובר, היושב בכיסא הנווט (שהושתל כאמור מאאודי TT קוואטרו S), מביט בקשיש המהנה ומחייך. "תשמע", הוא מלמד את כלבו: "פעם נהיגת חורף הייתה דומה לגלישת סקי, וגם למשחק שחמט שאתה מכין לקראתו מראש את המהלכים. והיה עוד סיפוק שהמנוע שתיקנת עובד כראוי. מי מקשיב היום לבכיו של מנוע הזועק לעזרה? מי בכלל מתקן משהו בעצמו? הרי היצרנים עשו הכול כדי לא לאפשר זאת".

היום, נהיגה היא הובלה עצמית משעממת, שינוע איטי של הגוף מנקודה אחת לרעותה. לנוכח כך, אפילו התחזית שאגסי ימכור כאן אלפי חשמליות פחות מעצבנת, כי לפחות יהיה באוטו סוג של מתח: האם המכונית תעצור עוד רגע באפיסת אמפרים – או שהיא תצליח להתגלגל עוד קצת, עד לתחנת הטעינה. ועד אז, הדרמה העיקרית בנהיגה היא הסכנה מצד שותפי כביש בלתי צפויים, המנסים להתנקש בעצמם ועל הדרך גם בך, ואתה צריך לפענח מראש מה הם זוממים.

מתח נוסף מספקות מצלמות המהירות שהממשלה פיזרה כדי לרושש אותך. ואתה נוהג, עין אחת פוזלת לצ'יטה ועין שנייה לאסקורט. לולא סכנות אלו היית נרדם, ידידי, אומר הקשיש, ומקס ובר מהנהן בראשו.

מודעות פרסומת
One Comment
  1. טוביה permalink

    לו הייתי המצבר שלך…….קררררררר בירושלים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: