Skip to content

המהפכן אינו זמין כעת

פברואר 29, 2012

המילים רושפות הלהט של פרופ' זליכה, שהיה אמור להגביר את התחרותיות בענף הרכב, התקררו וחטפו נזלת של חרטה

פרופסור ירון זליכה התגלה כתסריטאי, במאי ושחקן ראשי בהצגה שלו, השייכת לז'אנר 'קומדיית אבסורד' או 'קומדיית טעויות' מבית מדרשו של מולייר. כיצד הפך פרופסור מלומד לאיש במה כושל?

ובכן, עוד לפני שעלה המסך על השואו של זליכה – 'הוועדה להגברת התחרותיות בענף הרכב הישראלי', אותה ועדה ששר התחבורה הקים משום שהוא אינו מסוגל (לכאורה) להגות בעצמו פתרונות יצירתיים – הכריז הפרופסור, העומד בראש ועדה זו, כי "שולי הרווח של יבואני הרכב הם שערורייתיים. זו בושה וכלימה לממשלות ישראל, שלא טיפלו בכך עד היום". וראו זה פלא: דווקא נושא רווחי העתק שגורפים ברוני הייבוא העבריים על חשבון קונה הרכב הישראלי – רווחים המהווים כ-25 אחוזים ממחיר רכב שעומד באולם התצוגה – אותו נושא שבגנותו דיבר הפרופ' זליכה במילים רושפות להט, לא הוזכר ולוּ ברמז דק בין 50 וכמה המסקנות המתוחכמות של הוועדה אשר בראשותו.

אותו פרופ' זליכה שהכריז על הצורך במהפכה בענף הרכב – לא הפך לגיבור ישראלי, איזה טרומפלדור או לפחות דון קישוט יהודי.

זאת ועוד: בין מסקנות ועדת זליכה קשה למצוא ולו רעיון חיובי אחד. זולת אולי ההצעה הוותיקה לפרסם מחירון רכב ממשלתי, שיהווה מסמך מוסמך שיחליף סוף סוף את המחירון השערורייתי, הבעייתי והמגמתי פרי דמיונו של לוי יצחק, המשרת לדעתי אינטרסים זרים.

פנטזיה אמריקנית מסנוורת

במקום רפורמה אמיתית בענף הרכב, העדיפה ועדת זליכה ללכת על קצות אצבעותיה. בין הצעותיה התמוהות, שקל לגלות בהן סימני דמגוגיה פופוליסטית זולה, ולכן אין לי חשק להתווכח איתן – מתבלט הרעיון שוחר הטוב (כביכול) לאפשר ייבוא אישי (ולא רק אישי) של מכוניות אמריקניות שאינן עונות על התקן האירופי המקובל. כל הכבוד על פתיחת הגבולות, אך זוהי המלצה שתשַחק לטובתם של עשירי ישראל בעיקר, שיכולים פתאום לייבא בזול רכבי יוקרה.

זאת ועוד: האמריקניות העולות ארצה הן בעלות פנסי דרך אקזוטיים, ועל כן בעלותן על כבישי ישראל הן יכו בסנוורים מכוניות, אופנועים, אופניים ואף הולכי רגל הבאים מולן. כי באופן פרדוקסלי, ההנדסה בצד השני של השלולית הגדולה טיפסה אמנם לירח, אך טרם גילתה את סגולותיהם של הפנסים הא-סימטריים (ה'אירופיים'). מדוע לא לקחת דוגמה מאירופה, שם מכוניות אמריקניות מקבלות היתר לנוע רק לאחר שעברו את ההתאמות הנדרשות? (הן קלות מאוד לביצוע, אגב).

נותרת ודאי השאלה, האם זכות השימוש בפנסים לא סטנדרטיים שמורה רק לאמריקניות, או שהיא תינתן לכל רכב הנע על כבישנו.

המשרד לפיתוח זוטות

והנה הצימעס ב'זליכה קומדי סטור': דווקא הענקת אור ירוק לאמריקניות היא המסקנה שמשרד התחבורה מיהר לאמץ ואשר מצאה אוזן קשבת אצל השר ישראל כץ וצוות עוזריו. האם יש בכך כדי להלשין על טיב שִכלם של העומדים בראש הפירמידה התחבורתית בארצנו?

ספיידרמן נחבט בקרקע

איוולת בענייני תחבורה איננה רק נחלת הסקטור השלטוני, אלא גם נחלת הסקטור הפרטי. הנה דוגמה.

לקראת סוף שנות ה-80 החליט יבואן אלפא רומיאו דאז, מר קפריש, למכור עשרה דגמי ספיידר אדומים למפעל הפיס למען ישמשו כפרסים בהגרלות הלוטו, וכך תזכה סוכנות הייבוא בפרסום נאה. ניסיתי לשכנע את קפריש שהמהלך ישיג את ההפך, כלומר יפגע אנושות בשיווק דגמי הספיידר בארץ, כי בכל צומת (או בעצירה אחרת) יישאלו בעלי הספיידרים על ידי עוברי אורח אם הם זכו במכונית בפיס.

וכך אכן קרה, כי היבואן העקשן של אלפא רומיאו עמד על דעתו ומסר את הספיידרים להגרלה, ועוד בהנחה שהפכה את העסקה בלתי רווחית. התוצאה הייתה גרועה אף יותר מזו שצפיתי: מכירות הספיידר בארץ צנחו לאפס. היבואנים החדשים, שהחליפו את משפחת קפריש בסוכנות אלפא רומיאו, נבהלו עמוקות, ובשנים הבאות הקפידו למחוק בזעם את כל הספיידרים מהתפריט העברי של אלפא.


נמחקה בבהלה מהתפריט. ספיידרית אדומה

כל הקודם מפסיד

פלופ הספיידרים של אלפא הוא פלופ ותיק אמנם, אך מוסר ההשכל שלו רלוונטי עדיין – לתשומת ליבה של יבואנית ב-מ-וו החדשה, דלק מוטורס, שיזמה הורדת מחירים אגרסיבית של דגמי הפירמה.

כי בגלל מבצע השיווק הספקטקולרי של דלק מוטורס, שנועד לעורר רוח תזזית במכירות דגמי ב-מ-וו – עומדים בעלי ב-מ-וו יקרות שנקנו לפני המבצע לחטוף בכל צומת (או בעצירה אחרת) מבטי זלזול, התוהים מהו מצבו הנפשי של בעל הרכב הפראייר, שהיבואן הקודם של ב-מ-וו עשה עליו סיבוב בשווי מאות אלפי שקלים.

גם אני נשדדתי

אני מודה, ברגשי בושה מסוימים, שכאשר אני נתקל בב-מ-וו 640i (מחיר ישן: 840 אלף שקלים; מחיר חדש: 650 אלף) או בב-מ-וו X5 3.5 (מחיר ישן: 630 אלף שקלים; מחיר חדש: 475 אלף) – גם אני מחפש את הפנים של בעליהן, המוסתרים אחר שמשות כהות, ותוהה אם הוא מרגיש כפי שהרגשתי אני בשנות ה-70, כאשר גיליתי כי פקיד בבנק הפועלים ברחוב קינג ג'ורג' הירושלמי, נתן ינאי, ניצל את נסיעתי לחו"ל וניקה את חשבוני עד השקל האחרון.

זה נאסר וזה נעשר

פקיד הבנק הנוכל ינאי שילם על מעלליו בחשבוני – ובחשבונות של ירושלמים אחרים – בארבע שנים מחייו שהוא בילה ברמלה מאחורי סוגר ובריח. ואולם, לא כך במקרה של היבואן הקודם של ב-מ-וו, שהרוויח כנראה סכומים הגונים על חשבון לקוחותיו התמימים, ואולי אף הצטרף בזכות כך לגזע הטייקונים.

ודאי שיבואן ב-מ-וו הקודם לא ישמע טענות מצד תֵמיס (אלת הצדק) היהודית, וגם לא מצד משרד התחבורה או משרד האוצר.

ב-מ-וואו!

אך אם שמץ הגינות יש בקודקודנו, מוכרחים להודות: אמנם לקוחותיו של יבואן ב-מ-וו הקודם איבדו בעסקות איתו ממון רב (ולא הפסיקו לאבד, שהרי הם יספגו ירידת ערך דוהרת כאשר ירצו למכור את מכוניתם כיד שנייה) – אך בסופו של דבר, היבואן רודף הבצע ששדד את לקוחותיו התמימים עשה בכך מעשה נפלא למכוניותיהם, כמו גם למעמד החברתי שלהם! הרי בזכות המחיר הנוסק השמיימה, סחורה זו זכתה לדרגת הפרימיום הנחשקת.

שהרי במדינה שבה ציבור רב אינו מבין במכוניות, אך מבין היטב בכסף – לא הדגם עושה רושם, אלא רק סכום השקלים העומד מאחוריו. לא הרכב גופא, אלא תג המחיר שלו הוא שחונה בגאווה-ראווה על המדרכה שליד בית הקפה או בחניון תת-קרקעי, לצד מכשירי תנועה מַשמימי-מחיר של אזרחים מהשורה.

ריב במשפחה

למדתי את זה כאשר קראתי לאלפא רומיאו GTV הקשישה שלי "פרימיום", והיא חטפה עצבים. "איזה פרימיום אני?!", התפרצה בעלבון. "אז מה אם הרכבת לי מושבי עור משובחים של אאודי TT קוואטרו S? אז מה אם דאגת לי לצמיגים סנוביים, וניקית את המאיידים שלי וכיוונת אותם? אז מה אם שיפצת את המנוע והמעצורים, ואף גירשת את מקס ובר, שהפך את המרחב הפנימי הקלאסי שלי למלונה שלו?"

"נכון אמנם", הודתה GTV, "שאחיזת הכביש וההיגוי שלי מושלמים בזכות מתלה דה-דיון ובזכות תיבת הילוכים שצמודה לציר האחורי. אבל איזו פרימיום אני בדיוק, אם זכית בי במכרז בסכום מצחיק של 700 שקלים, שבעזרתם פדית אותי מהמכס הישראלי?"

טיפ טיפה

מאז שיצרני הרכב החלו להרכיב פנסים ראשיים מפלסטיק – המכוניות לקו בעיוורון חלקי. הפלסטיק שקוף ומבריק רק בצעירותו, אך במשך הזמן נעכר ואף מצהיב. בגלל פנסים אלו, המזדקנים בטרם עת, נורה של 55 ואט מפיצה אור בעוצמה של נורת חנייה.

אפשר להשיב לפלסטיק את שקיפותו בעזרת משחת פוליש עדינה (לצבע). במקרים אבודים יש להשתמש תחילה בנייר זכוכית עדין (1,200) כדי להסיר את שכבת הלכלוך החיצונית, אחר כך במשחת פוליש אגרסיבית, ורק לבסוף במשחת פוליש עדינה.

 
נרדם על ההגה.
מקס ובר, סנוב ובררן מדופלם, מצא מקום לינה באלפא רומיאו GTV הוותיקה, לאחר ששמע אותי אומר שהיא שייכת לגזע הפרימיום. לשמחתי, אלפא היא גם החלל היחידי שמקס ובר רוחש לו כבוד, ועל כן אינו מטיל את מימיו בפינות שלה כדי לסמן את בעלותו עליה

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: