Skip to content

ומה עושה אידיוט כמוני?

אפריל 5, 2012

הנה סיפור ששליתי מאוסף זיכרונות הגולה שלי משנות ה-60. כותרת סיפור זה הייתה אמורה להיות "זיכרונות לברכה", אך היא נראתה לי גרנדיוזית מדי לסיפור פשוט כל כך

באור בוקר אחד ובהרכב משפחתי (אשתי ואני), נסענו ברנו גורדיני שלנו ממעוננו בוורשה לקרקוב, אל פסטיבל הסרטים הקצרים, שבו השתתפו בתחרות שני סרטים שביימתי – 'תאונה' (קראקסה) ו'ולס לבן'. נסענו לפסטיבל זה בלי כסף כמעט, רק עם פרוטות שנותרו לנו בכיסים, כי את כל הכסף שהצלחנו לחסוך השקענו אז ברכישה של דירת גג בבירת פולין, ברחוב היוקרתי נוֹבִי שְפְיַט (העולם החדש).

באחד העיקולים, שהמפלצת הכחולה שלנו אהבה במיוחד, התעצבנה הנווטת שלימיני, וניצלה את התמתנות הצעקות של גורדיני כדי לתחקר אותי בסגנון מקנטר.

"נניח", ירתה אשתי לכיווני, "שלמרות סגנון נהיגתך הברברי נגיע בכל זאת, איכשהו, לקרקוב. איך אתה מתכוון לשלם שם על המלון?", שאלה.

"אל תדאגי", עניתי לה.

אך היא בכל זאת דאגה, ואף רתחה, כאשר בעיר המעוטרת בשורות ארוכות של מלאכים פולניים עצרתי על יד חומת ברבקן העתיקה, ושכרתי לנו מקום לינה ב'המלון הצרפתי', המלון הכי יקר שהיה אז בקרקוב (ודומני שגם היום).

אקסטרה לארג'

עלינו לאפרטמנט הדורה בקומה השלישית, סידרנו את חפצינו בארונות, התרחצנו וירדנו למטה, למסעדה. סביבנו ישבו במאים אחרים, שאף הם הגיעו לפסטיבל המפורסם, עיתונאים ושופטים. החלפנו איתם חיוכים ואני, כדי לשפר את מצב הרוח של אשתי, שיתפתי אותה בלחש בסוד פזרנותי: אני מתכוון לקחת את הפרס היוקרתי של הפסטיבל, והכסף שנקבל יאפשר לנו לשלם בקלות על המלון.

"סכום הפרס", לחשתי עוד לאוזנה, "יספיק לנו גם לקניית דלק חזרה לוורשה, ועוד לחיים טובים במשך חודש-חודשיים, ללא דאגה".

אחת ששווה להסתכן עבורה. גורדיני R8
אחת ששווה להסתכן עבורה. אני והגורדיני

בעל פנטזיונר

"איך אתה יודע שנקבל את הפרס?", חקרה הגברת את בעלה הפנטזיונר בשיטתה ההתקפית במקצת, עדיין בחוסר אמונה מוחלט, ועוד קצת.

"תראי", הסברתי לה. "יש לנו בעיר הזאת שֵם ממש טוב בזכות 'בית הקברות רֶמוּ', שצילמנו כאן בקרקוב וזכה בשוויץ בפסטיבל לוקארנו, כך שהאווירה כאן אמורה לחייך אלינו".

"גם לא ייתכן", המשכתי להפליג על רפסודה רעועה של אופטימיות, "שאחד משני הסרטים שלנו שנשלחו לפסטיבל לא יזכה בפרס. הרי יעבדו פה לטובתנו יצירות לבי: 'תאונה', סרטי על חוויית נהיגה במכונית, ו'ולס לבן', סרט על צעירים השוהים בסנטוריום לחולי ריאות בהרים, שצולם באווירה נוסטלגית המזכירה את 'הר הקסמים' של מאן. שניהם סרטים שונים כל כך זה מזה, שקל לטפח תקווה שהשופטים יעזרו לנו לתפוס מקום טוב בצמרת", נאמתי בחוצפה.

 התאונה של 'תאונה'

בערבו של אותו יום הוקרן באולם הקולנוע הסמוך למלון מקבץ ראשון של סרטים המשתתפים בתחרות. 'תאונה' שלי הוקרן כסרט רביעי או חמישי, ומהר מאוד הבנתי שאין לנו מה לצַפות שהוא יספק לנו זכייה בפרס. היה ברור באופן אכזרי שבמשחק מול הפסטיבל אנו מפסידים בינתיים 0:1, לפחות אם לשפוט לפי מחיאות הכפיים הרפות שנשמעו באולם בתום ההקרנה. סרטו הקצר של פולנסקי, 'יונקים', זכה אצל הצופים לתשואות חזקות פי כמה מאלו שקיבל 'תאונה'.

אין מנוס מהמסקנה שהשופטים יתייחסו מחרתיים לקול העם, קיללתי אותם וגם את השיטה הקומוניסטית השקרנית, המעמידה פנים שהיא מתייחסת לקול ההמון כאל כוח עליון.

"בינתיים לא הלך לנו", לחשתי לאוזן אשתי, "אבל אל תדאגי. הרי מחר מציגים את 'ולס לבן'!"

"ומה יהיה אם גם ה'ולס' לא יזכה? איך נשלם על המלון? זה לא סכום קטן שאפשר סתם להלוות ממישהו", דאגה.

והייתה לאשתי סיבה לדאגה, כי בימים ההם פולין, כמדינה קומוניסטית מזרח אירופית, הכירה רק בתשלום מזומן, ולא הכירה עדיין באמצעי תשלום קפיטליסטיים כמו המחאות (עם כיסוי או בלי), העברות בנקאיות, כרטיסי אשראי, כניסה לאוברדראפט מוכר וכך הלאה.

קול דממה דקה (או שתי דקות)

למחרת קמנו במצב רוח על הפנים, אך גם קרבי משהו, לפחות מצידי, ובערב התיישבנו שוב באולם הקולנוע. ראינו את הסרטים הראשון, השני והשלישי, שלשמחתנו לא זכו בקבלת פנים מי יודע מה, ואחריהם הוקרן 'ולס לבן' שלי. בגמר ההקרנה השתררה באולם דממה, שנמשכה דקה או שתיים ארוכות. אפילו מחיאת כפיים בודדה אחת לא נשמעה.

ואני שקעתי עמוק בתוך הכיסא המרופד, נמנע מלהביט באשתי. עצמתי עיניים וחשבתי שלפנינו נותרו שתי אפשרויות: לברוח מהמלון בחשכת הליל מבלי לשלם, או למכור לגויים כליה. אט אט סובבתי ראשי לכיוון הגברת, וראיתי שהיא מכמירה אליי מבט הנע בין זלזול לרחמים.

רציתי ללחוש לה ולעצמי "אל תאבדי תקווה", אלא שברגע זה, אחרי השקט האכזרי, פרצה סופה אדירה של מחיאות כפיים, שנמשכה, נמשכה ועוד נמשכה. כנראה, הקהל התלהב מהרעיון שהספר 'הר הקסמים', שכוכבת הסרט ברברה מחזיקה במיטתה, נופל מידיה לרצפה בסלו-מושן, אט אט. כדי לצלם את השוט הבודד הזה, הבאנו מאולפן הקולנוע בלודז' לאתר הצילומים שבהרים מַסרטה מיוחדת השוקלת 300 קילו.

מחיאות הכפיים הסוערות לא שככו דקות ארוכות, ולי היה כבר ברור שהפרס היוקרתי של הפסטיבל – 'הדרקון מבבל' – ייפול לידינו, אם רק השופטים יתייחסו לקול העם היושב בקולנוע.

 סעודה מפוארת לכל דכפין

 וכך גם קרה. קיבלנו את הפרס, פסל מוכסף בדמות 'הדרקון מבבל', ועימו בוכטה של כסף פולני מזומן – אלפי זלוטי. "את שומרת על הקופה", קבעתי, ואשתי, קודם כל, רצה לקבלה ושילמה על מגורינו עד מחר בבוקר, כי חיכתה לנו עוד מסיבת לילה מפוארת.

ומה עושה אידיוט כמוני? אידיוט מזמין לארוחה חגיגית את כל מי שהסתובב בפסטיבל: קולגות במאים על נשותיהם, צלמים, עורכים, עיתונאים וסתם אוהדי סרטים שבאו להגיד מילים טובות על ה'ולס'.

פקקי שמפניה נורו אל תקרת המסעדה. לא חסרה גם וודקה, שהוגשה בכוסיות קריסטל. המלצרים הוסיפו שולחנות, הסתובבו בין אורחיי עם מנות חמות, ואחר כך עם עוגות וקפה. היו ריקודים, ובבוקר מצאנו את עצמנו בחדרנו שוב בלי פרוטה.

עם דרקון לא קונים דלק

 "איך נחזור לוורשה?", דאגה אשתי בצדק, כי רנו גורדיני שלי, המשודרגת לתחרויות ראלי, אהבה להעביר דרך ארבעת המאיידים שלה כמויות אדירות של הנוזל היקר, שנשרף בשמחה בצילינדרים (גם בנסיעה האיטית ביותר היה נשמע ברכב צליל של מערבולת שבקע ממכל הדלק). "מה תגיד בתחנת הדלק, שקיבלת בפסטיבל את 'הדרקון מבבל' ומגיע לך דלק בחינם?", סנטה אשתי.

"לא", עניתי לה. "יש עוד כמה גלגלי הצלה".

"איזה מהם?", התעניינה.

"אני עוד לא יודע", עניתי, "אבל אני מרגיש אותם מתקרבים. הם כבר מפליגים אלינו. עוד מעט וניפגש איתם", המשכתי לדמיין.

והתגלה שצדקתי, כי בטקס ארוחת הבוקר התקרב לשולחננו האורח המיוחד של הפסטיבל, ידידי הבמאי אנדריי ויידה, ידוען כבר אז. הוא העיר משפט או שניים על סרטיי ושאל "מתי אתם חוזרים הביתה? כי אשמח לקבל אצלכם טרמפ", הודיע. "אולי תיסעו דרך לודז'?"

"הכול אפשרי", חייכתי. "היית מקבל שירות אקספרס, אך אין לנו כסף לדלק".

"אין בעיה", אמר ויידה, "תשאירו את זה לי". וכך היה. אנדריי מילא לנו את שני מכלי הדלק של גורדיני, פעם אחת עוד בקרקוב ופעם נוספת באמצע הדרך.

ואנו לקחנו אותו ללודז', אך מרוב שמחה נסענו די מהר ולא לקחנו שבויים, כהרגלה של גורדיני. לבסוף עצרנו על יד מלון 'גרנד' בלודז'. אנדריי, חיוור במקצת, ברח מרכבנו בריצה, נישק את המדרכה, הצטלב ונעלם בכניסה.

נ"ב – לא מזמן אמר לי ויידה שהוא עדיין לא סלח לי על אותה נסיעה פרועה מקרקוב ללודז'. בעצם, בזכות ההערה הזו שלו, התעוררו זיכרונותיי לברכה.

כך מודדים קשישים את רמת התלהבותם מהאוטו

כך מודדים קשישים את רמת התלהבותם מהאוטו

 טיפ טיפה

עד עתה היינו משוכנעים שמחירון הרכב של לוי יצחק הורכב כולו לטובת ברוני הייבוא ולטובת חברות הליסינג. ואולם, במפגש בכירי ענף הרכב שהתקיים ב'בית הורד' בשבוע שעבר, למדנו שהיבואנים העבריים וליסינגאי הצמרת אינם שבעי רצון ממחירון זה, וכי גם לדעתם הוא "מצוץ מהאצבע" ואינו רלוונטי לגבי אלפי עסקאות רכב משומש המתבצעות בשוק האמיתי.

אז אם יבואנים ואנשי ליסינג מבקרים בחריפות את פרי עמלו של לוי יצחק, מתבקשת השאלה המעניינת את מי משרת מחירון זה, שמשרדים ממשלתיים וחברות ביטוח מתייחסים אליו כאל מסמך רשמי.

 שואלים את אדוארד

נח הורניק: יש לי סיטרואן C5 משנת 2002 (מודל 2003) שאני הבעלים הראשון שלה. עד כה נסעתי בה 105 אלף ק"מ בסך הכול והיא שירתה אותי בנאמנות. המכונית שמורה היטב וטופלה כל השנים באופן סדיר במוסך מורשה של סיטרואן.

לאחרונה החל המנוע לקרטע מאוד לפעמים, במיוחד לאחר ההתנעה בבוקר קר, אבל לא רק, ואפילו היה כבה לאחר שתיים-שלוש דקות. במצב זה נורת אבחון המנוע (מערכות התנעה, הזרקה וזיהום אוויר) הייתה נדלקת ובצג היו מופיעות התרעות כמו anti pollution fault או catalytic converter fault. לפעמים התקלה הייתה חולפת מעצמה ולפעמים לא.

זה נמשך כבר כחצי שנה, ובמשך הזמן הזה הייתי במוסך כעשר פעמים. במוסך בוצעו אבחונים ואיפוסים בעזרת המחשב, החליפו את אחד המזרקים, ארבעה פלאגים ואת מכלול סליל ההצתה (שכולל בתוכו גם את הכבלים). גם הכניסו כמה פעמים תוסף לדלק והמליצו לי לתדלק כמה פעמים בדלק 98, וכך גם עשיתי. אחרי כל טיפול כזה התקלה הייתה נעלמת לזמן קצר ואחר כך חוזרת שנית. עכשיו נאמר לי שככל הנראה יש הצטברות של פיח במנוע (בסעפות יניקת האוויר, אם הבנתי נכון) והפתרון הוא בפתיחת ראש המנוע, טיפול יקר שאפילו הם לא ממליצים לי לעשות כרגע.

אשמח לקבל את חוות דעתך מה ניתן לעשות מבלי להיכנס להוצאות בהיקף של 20-25% ממחיר המכונית.

תשובה: אינני מבין מדוע המוסך מסתפק בהפרחת החשד ש"בראש המנוע יש הצטברות פיח" (לכלוך). הרי במקום לנחש, אפשר לבדוק אפשרות זו בקלות, באמצעות בדיקת לחץ הדחיסה בצילינדרים. ואם זו אכן הסיבה, בקש לבצע אינפוזיה של חומר ניקוי.

תוסף לדלק הוא טיפול עדין מדי במצב שבו הלכלוך – שהצטבר כתוצאה משריפה בלתי נאותה, בעיות הצתה, שימוש בדלק מזויף או מזיגת שמן באיכות נמוכה – התפשט כבר לקני השסתומים ואינו מאפשר סגירה הרמטית של אחדים מהשסתומים.

מבחינה תיאורטית, הצטברות של פיח גורמת יחס דחיסה גבוה. אך אם במקרה של C5 שלך יתגלה יחס דחיסה נמוך, שלא יעלה בבדיקה נוספת, המבוצעת בכפית שמן שנשפך לתא השריפה – אז אפשר לקבוע בוודאות שהפיח, כפי שהזכרתי כבר, אכן משבש את פעילותם התקינה של השסתומים.

עירוי של חומר ניקוי מסוגל להתגבר על בעיה זו, הנפוצה למדי, ללא צורך בניקוי מכני יקר של הראש וסעפת היניקה. אם המוסך שלך אינו בקיא בתהליך זה, המצריך ציוד מיוחד ומיומנות – לא תישאר לך ברירה אלא לחפש מומחים לאינפוזיות דרך גוגל או איגוד המוסכים.

נוסף לטיפול האינפוזיה, מומלץ להחליף את מסנן הדלק ולבדוק את לחץ הדלק. אפשר כי משאבת הדלק סתומה חלקית או בלתי תקינה עקב סיבה אחרת.

 מתן: ברצוני לקנות רכב, אבל כדי לחסוך בעלויות אני מחפש רכב בעל מערכת תדלוק בגז. מהם היתרונות אל מול החסרונות?
אנחנו גרים בשומרון, ורוב הנסיעות שלנו יהיו בכבישים מפותלים ומלאי עליות.

תשובה: קניית מכונית שעברה כבר הסבה לגז היא עניין של מזל, משום שאם אין לך ידע וניסיון בתחום, לא תוכל לדעת נכוחה – גם בנסיעת מבחן – אם ההתקנה התבצעה נכונה ואם הכול עובד כשורה. בנוסף, לא כל המכוניות מתאימות להסבה להנעה בגז.

את השואלים בנושאי גז אני נוהג להפנות לשלומי יוקר ולפיני בר-זכאי ממוסך 'גז חיש' בקריית-אריה, פתח-תקווה, טל': 03-9190617.

 זאב, ירושלים: לפני כשנתיים שאלתי אותך אם מוטב שאחליף את הפולקסוואגן בורה 1.9 TDI מודל 2000 שעשתה 360 אלף ק"מ (אז) בצעירה יותר. כעצתך פעלתי, ובלי עין הרע היא משמשת אותנו גם כיום. בזמנו גם הוספתי, בהמלצתך, נוזלXADO לשמן ולדלק, ונהניתי משיפור בביצועים ומחיסכון בסולר.

בשנתיים האחרונות, לאחר שעברנו לגור בירושלים, הקילומטרז' השנתי שלנו הוא 12 אלף ק"מ, מחוץ לעיר בעיקר. לאחרונה הפסיק הטורבו לעבוד. בשלב זה, ההשפעה של כך היא צריכת דלק גבוהה יותר, 11 ק"מ לליטר בממוצע, לעומת 13 ק"מ עם טורבו תקין.

האם המשך השימוש ב"בורה שלי" ללא טורבו עשוי לגרום נזק למנוע, או שאפשר להמשיך בשימוש כרגיל?

 תשובה: מנוע ה-1.9 TDI שלך ידוע כאמין ביותר בין מנועי הדיזל הנמצאים בשוק, מה שאי אפשר להגיד על מנועי הדיזל החדשניים יותר, כמו דיזל 2.0 של אותה פירמה. אמנם 1.9 TDI מרעיש, אך עודו מסוגל להתמודד בכבוד עם קילומטרים לרוב, במיוחד אם אתה מטפל בו במסירות.

וכדי לספק למנוע תנאי עבודה נאותים, מומלץ שתיגש למוסך ותבדוק מהי הסיבה לכך שמערכת הטורבו אינה פועלת. ללא עזרת הטורבו, התערובת שמגיעה לתא השריפה היא בוודאות עשירה מדי, מה שעלול לגרום תקלות ואף לקצר את חיי המנוע.

מודעות פרסומת
One Comment
  1. שימי permalink

    ויידה ? זה אותו במאי שיצר בשנות ה 80 בסדרת טלויזיה
    את הגירסה המבריקה ביותר של "החטא ועונשו" (שודרה בערוץ 1)?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: