Skip to content

והעיקר לא לפחד כלל, בין העכבות

יולי 28, 2012

על מוחי וגופי התעלקה איזו זהירות-נהיגה של קשישים. היחידה שיודעת להוריד אותה ממני היא ב-מ-וו Z3M. וזה מה שקרה בעצם. או קרה כביכול

כל מיני סקרנים מבקשים במדיה תשובה מוסמכת לשאלה כיצד משפיעה התקדמות גילו של בן אנוש על איכות נהיגתו. אותי נושא זה לא סקרן אף פעם כי סברתי, בתמימותי הנחרצת, שאין כאן מסתורין גדול: הקשיש הממוצע נוסע כמו כל חייו רק לאט יותר, מחמת לאוּת שהתעלקה על גופו. באותם ימי דאז, הייתי משועשע לגלות שההבדל בין נהיגת קשיש ונהיגת צעיר אינו גדול אצלנו, כי בגלל חום, מתח והיעדר תרבות מוטורית – כולם כאן נוהגים כקשישים.

חשבתי גם שאדע את האמת על נהיגת קשישים כאשר אזדקן בעצמי. וזה מה שקרה בעצם. או קרה כביכול.

הענק וגמדי האמונה

גדודי חכמים בתחום המוטוריקה חוזרים לסורם ומנופפים שוב בדוגמה של מיכאל שומאכר, שזכה באליפות עולם שבע פעמים וכעת הוא "עושה צחוק מעצמו", כי ברוב חוצפתו הוא חזר לפורמולה בגיל 43, מבלי להתייחס לכך שהוא כבר רגל אחת ברקיע.

פילוסופים אלה מותחים ביקורת לא רק על הקאמבק של הנהג הגרמני, אלא גם על כנותו. הם מעקמים את חוטמם לנוכח העובדה ששומאכר התוודה לפני אוהדיו שהיה לו משעמם לחיות בניתוק כואב מהספורט המוטורי שבו כיכב; שנמאס לו לנהל פתאום חיים שקטים, נורמליים, עטורי תהילה מאובקת ונטולי ריגושים (ומיליוני אירו).

והנה, אותם מוטוריקנים לעגניים הרואים פרדוקס בעצם צירוף המילים 'קשיש והגה' (שומאכר קשיש? הצחקתם אותי), מנסים כעת לא לשמוע שזקן זה זכה אחרי הקאמבק שלו בפול פוזישן, כלומר בעמדת זינוק טובה. הם מתעלמים מכך שהוא נוהג כאילו היה שוב צעיר, ורק בגלל חוסר המזל הרודף אחריו מרגע חזרתו למרוצים, הוא טרם זכה לעמוד על פודיום. מה שלדעתי יקרה לו תוך הרף-קט, אולי כבר בגרנד פרי הקרוב בהונגריה.

ההרואיות השקטה של האלמוני

אלא שהקריירה השנייה של שומאכר מעניינת אותי פחות מהסודות של אחיזת ההגה בקרב מבוגרים אלמונים, כאלה שאינם שומאכרים אלא נציגי עמך השייכים לציבור הולך ומזדקן, וממשיכים לנהוג אף כי גילם כפליים (או כמעט כפליים) מזה של הנהג הגרמני, ועוד ללא רקע ספורטיבי מפואר.

במקום עבר הֵרואי בראלי או במרוצים (שאין במדינתנו, מאז האופן המביך שבו הסתיים ראלי-קרוס אשקלון ההיסטורי של שנות ה-80) – לנהג הקשיש האלמוני יש רק ניסיון רב-שנים, שבמהלכן הוא למד כיצד לשרוד בכל תנאי הכביש וכיצד לברוח מהסכנות האורבות לנהג התמים.

חתיאר, מלשון חת

עוד לפני ביצוע מחקר כלשהו התחלתי להבין, בעקבות שיחות רבות ומכתבים, שנהגים מבוגרים מתרגלים לירידה בכושרם לספוג את המציאות על הכביש. הם מתרגלים לכך שהרפלקסים שלהם מתקהים בהדרגה; שהם מתעייפים מהר יותר מבעבר; שהראייה שלהם חדה פחות, במיוחד בלילה מול פנסים מסנוורים, אך גם באור יום, מול השמש.

בדקתי את זה על עצמי: אנו, נהגים בעלי ותק מוגזם המזדקנים בניגוד לרצוננו החופשי, בולמים מוקדם יותר לפני הסיבוב, מפחדים כשעדיין אין בעצם מקום לפחד, ונמנעים באופן אינסטינקטיבי מביצוע הקפות. כל ההססנות הזו נתלית באמתלות שונות ומשונות כמו "הרי יש כאן הגבלת מהירות" או "הרי יש כאן קו הפרדה".

אך זיכרוננו, הצעיר עדיין לפעמים, צוחק לעצמו לשמע התירוצים משום שהוא יודע שבעבר לא התייחסנו בחרדת קודש לקווי הפרדה, ובמיוחד לאותם שנצבעו בידי "פקידים שאינם מבינים בנהיגה", כפי שנעשה בברבריות בכביש ערד-ים המלח.

עכבות, אך עם כבוד

אנו, המבוגרים, מתביישים משום מה להודות בפשטות – זהו זה, תפסה אותנו הזִקנה, יימח שמה, ובמקום זאת מתרצים את זהירותנו בשלל נימוקים מרהיבי-אפרוריות בנוסח "מה יש להשתגע? אנחנו הרי לא ממהרים לשום מקום" או "ביצועים לפי ספר הרכב יעלו בכמויות דלק אדירות, ועוד ימיטו בלאי".

כי נהגים מזדקנים שומרים עדיין על פוזה, ואף מטפחים יותר פוזה מכפי שנהגו בעבר. כי מה נשאר לקשיש חוץ מפוזה וגאווה?

הקשיש המדומה

אני מודה שעד עתה הייתי משקר בכוונה, לצורך הפגנה של אירוניה עצמית – כאשר עשרות פעם (לפחות) חזרתי וכללתי גם את עצמי בקבוצת הנהגים המבוגרים.

מה אני עושה ביניכם? שאלתי את עצמי אחר כך, מול הראי באמבטיה. מה פתאום כתבתי שוב, לצורך השעשוע והצניעות המזויפת והמליצה החלולה, שגם אני נהג מבוגר? הרי עודני מחליף הילוכים ביעף, ועוד בדאבל קלאץ', לא תמיד מתוך הכרח אלא לשם תחושת הרעננות הספורטיבית. ואולי, לוחשת לי כנותי – אולי אתה עושה את זה לא רק לשם דיצת הנהיגה, אלא גם כדי לחוש את הטעם המתוק של ניצחון על זקנה?

אינני היחיד שחי בהכחשה מסוימת. דומני כי בעצם אף אחד מאיתנו, הקשישים, לא מרגיש שהוא עצמו נכנס לישורת האחרונה. לפחות כל עוד אנשים נחמדים אינם מזכירים לו זאת.


יהודי בפורמולה 1: מכונית המרוצים Hesketh פורד 308. במדור שהקדשתי לחברי סטיב מורל ז"ל, ציוני נלהב, לא הזכרתי שהוא היה הבעלים של קבוצת הגרנד פריracing Hesketh. לורד הסקט הבריטי העניק לקבוצה את שמו, וחברי מורל סיפק את הכסף. "היית היהודי היחיד שיש לו קבוצת גרנד פרי, למה עזבת?", שאלתי אותו. וסטיב הסביר לי שהוא ויתר על התענוג לאחר שאחד הנהגים שלו, שהוא הכיר את משפחתו ותמך בו, נהרג

להתאפק או לזרום? זאת השאלה

קשישים (או אנו, שרק מתחילים להתקשש) מתרגלים די בקלות למוגבלויות החדשות שמחלחלות אל הנהיגה שלהם, כמו ירידה בכושר השמיעה ועשרות סימפטומים אחרים של הזדקנות. ההתרגלות הזו לעכבות (הפיזיות והמנטליות) שממיט הגיל על הנהג קלה במיוחד כאשר נוהגים במכונית סטנדרטית, כלומר חלשה, כזו שמזדקנת איתנו ביישוב הדעת.

ואולם, המצב שונה לחלוטין כאשר לרשותו של הקשיש, שהוא בעוונותיו גם אחוז אמביציה (וגרוע מכך: האמונה העצמית שלו גוברת על אפשרויותיו הממשיות) – נופלת חלילה מכונית חזקה. כזו שניחנה במאפיינים ספורטיביים פלוס, כלומר בנויה במטרה מוצהרת לספק לבעליה הנאת נהיגה בדרגה מרבית, ועוד קצת.

במצב כזה, שבו נופלת על קשיש מכונית שהפרופיל שלה כולל: ניהוג חד ומדויק, כוח מנוע ספונטני, מדיניות חלוקה נבונה של תיבת ההילוכים, דיפרנציאל ננעל, היגוי מושלם ובלמים שמאורגנים היטב כדי לרסן את הצהלה הדינמית – הקשיש נאלץ לעמוד בניסיון אכזרי: לזרום עם הניהוגיסטית הפרועה או להזכיר לה שאתה אזרח ותיק? כך קרה לי עם ב-מ-וו Z3M.

מה הנקודות האלה על השמשה?

כי זאת יש לדעת: עם Z3M אין תנאים ל'תקופת הסתגלות'. פה מבינים מיד שהסתבכנו, ומורידים רגל מדוושת הגז כי הסיבובים תוכפים עליך בזה אחר זה, בלי פסק זמן. ומוחו של הנהג הקשיש מתגלה כאיטי יותר ממחשב הרכב, ואינו מספיק לערוך את חישובי הזמן-מרחק בינו ובין שותפיו לכביש, שמבעד השמשות נראים לו כאילו היו נקודות מוזרות, איטיות ואף חונות באמצע המסלול.

לפעמים נקודות אלה מתקרבות ומעוניינות להתחרות בך, והזקן האידיוט, שהוא אתה, נענה לקריאת הקרב שלהן כדי להוכיח שהוא זז עדיין אף כי מוחו מזכיר במקצת מחשב פי-סי ותיק: סובל ממחסור בזיכרון, מטרטר בזעף, קופא על עומדו ומפשיר מתי שבא לו. כן, מוחו רוטן בחשאי כשהוא צריך לחשב את היחס שבין טווח העצירה, המשתנה בהתאם לטמפרטורת הדיסקים, ובין המרחק מהרכב שלפניו.

יותר אחריות, פחות חיוּת

עובר יום ועוד יום, ולפי מה שבדקתי על עצמי, יוצא שהאמביציה של הקשיש כבר לא אנרגטית כל כך. וההוכחה: אף כי הוא אוחז סוף סוף בכלי המאפשר לו להשתתף במרוץ לילי אסור אשר חוצה את ורשה לרוחבה מקצה אל קצה – הוא נמנע מכך. הוא לא יגיע לזינוק, כי לנוכח אפשרויות מכוניתו הוא חטף רגליים קרות וקיפל זנב. הייתכן שהוא החל להכיר במגבלותיו, השחצן הזה?

נחמה מפוארת

לצורך ייבוש הדמעות של המתקשש בעל כורחו, מסייע לו בונוס: בחצרו חונה עוד מכונית פולחן, שלישית במספר. הקשיש שואב נחמה מהבעלות על רכב פולחן כמו ב-מ-וו Z3M, משום שמכונית זו מסוגלת לשמוע אדם בסבלנות, מבלי לזלזל בצרות שהוא מספר עליהן. היא איננה רק תשלובת של דוממים – פח, מתכת, פלסטיק, חוטים צבעוניים – אלא גם נפש טובה הדואגת לנהג המזדקן.

מעצימה. לא מעניקה משמעות

אך האמת היא שאף מכונית – ואפילו היא מכונית פולחן – אינה מסוגלת לשנות את האדם האוחז בה, לפרש את העולם במקומו, לכתוב, לצלם סרטים, לצייר, ללמד את בעליה החוקיים לאהוב את מה שצריך לאהוב.

ולראיה: לסופר יורם קניוק – שאני גאה לבקר בבית מדרשו הרוחני, סופר ענק ובן אדם אציל הממוקם במדרגה הכי גבוהה של הפודיום הספרותי, כמו אלוף העולם הספרדי אלונסו אחרי שזכה בגרנד פרי סילברסטון הבריטי – אין אף מכונית.

מופז וכנופייתו, ותו לא

ביום ראשון 22 ביולי חזרתי מלודז' לוורשה, שם פולנים ויהודים מ'המכון להיסטוריה יהודית' ערכו מצעד ענק ברחובות במלאת 70 שנה לתחילת הגירוש של יהודי גטו ורשה לטרבלינקה. בערב אותו יום נערך קונצרט מרשים במָקום שבו שכן הגטו לפני שנהרס. גם תחנות הרכבת הרבות בעיר ורשה השתתפו באירועי הזיכרון: על הקרונות הוקרנו דמויות ילדים בלבוש של פעם, לזכר ילדי יאנוש קורצ'ק שנשרפו איתו בקרמטוריום.

ואצלנו? יוק: בין אירועי הזיכרון שהתקיימו בוורשה לציון 70 שנה לגירוש יהודי גטו ורשה לטרבלינקה: מצעד ברחובות העיר והקרנה של דמויות ילדים על קרונות בתחנות הרכבת, לזכר ילדי יאנוש קורצ'ק

נשאלתי על ידי אולג מיצנר, השחקן שבסרטי 'שועל הכסף של פליציה ט" משחק את אבא, מה הכינה מדינת ישראל לציון תאריך מזעזע זה. עניתי לו שאינני יודע כי האינטרנט במלון בלודז' היה דפוק – אך חשתי בושה. הרי ידעתי היטב, גם מבלי להתעדכן, שאצלנו לא אורגן שום אירוע כי הכול עסוקים בהרפתקאות מופז.

ועליי, הזוכר שלפני 70 שנה הייתי עדיין בגטו, נפל רעיון לבצע הפנינג אישי: להסיר מ-Z3M את לוחיות הרישוי, ואחרי הקונצרט להשתתף בכל זאת במרוץ הרחובות הלילי האסור, שהמשטרה עוקבת אחריו במסוקים בעוד תושבי העיר ונהגי המוניות מסתגרים בבתיהם.

לפני כשנתיים חיסלו שני כתבי רכב פולנים פרארי חדשה כאשר התאמנו לקראת מרוץ פיראטי-ממוסד זה. הם החליקו ונכנסו ב-160 קמ"ש בעמודי הברזל שתחת הגשר. אחד מהם שילם על כך בחייו והשני, שנהג, לא התאושש עד היום.

הזמן הכי קצר שנקבע בחציית ורשה (3 דקות ו-24 שניות) שייך עד עתה לב-מ-וו M3 בעלת שמונה צילינדרים המשופרת בידי הארטגה (hartge). שמעתי מחברים על ההישג הזה וויתרתי על השתתפותי במרוץ. "עוד לא גמרתי את עריכת הסרט", הסברתי.

חזרתי הביתה והסתפקתי בהדלקת נר.

שואלים את אדוארד

משה אייל: ביום שישי האחרון החלפתי שמשת רכב במסגרת ביטוח שמשות. מדובר באוונסיס 2010. החלון החדש שהורכב לא מקורי. בנהיגה מהירה נדמה לי שאני שומע שריקת רוח שלא הייתה לפני כן, ואתמול בלילה כוסתה השמשה באדים כפי שלא זכור לי. האם מדובר בתופעה פסיכולוגית – רק נדמה לי, או שמא זה אמיתי? האם יכולתי לדרוש חלון מקורי? ושמא אני עדיין יכול?

תשובה: אפשר כי השמשה החלופית שקיבלת הודבקה באופן רשלני. חשוב לוודא שהיא תשובץ כראוי, כי בעת התנגשות השמשה הקדמית ממלאת תפקיד חשוב כקונטרה לכרית האוויר. חוץ מזה, השימוש בשמשה בלתי מקורית מסמן את המכונית ככזו שעברה תאונה.

ברק: אני מעוניין לקנות רכב יד שנייה. חשבתי על האפשרות של טויוטה קורולה הרובוטית, דגם שעל פי מה שהבנתי עושה 16-17 ק"מ לליטר דלק, שזה נתון יפה לרכב משפחתי וגדול. יש לי כמה שאלות לגביה:
1. מה דעתך על הקורולה החדשה בכלל?
2. מה דעתך על הגיר הרובוטי של טויוטה? האם הוא נחשב אמין? מה כדאי לבדוק כשרוצים לקנות רכב בעל גיר רובוטי?
3. האם היית ממליץ לקנות רכב כזה מחברות ליסינג, או מפרטי?

תשובה: מדובר בסוסת עבודה אמינה וחסכונית. אין שום טיעון נגד קנייה של קורולה רובוטית למעט חוסר נוחות מסוים, שכן כל החלפת הילוכים מורגשת במכונית, בדומה לתפקוד המוכר של תיבת הילוכים ידנית. אך לתופעה זו מתרגלים די מהר, ולומדים לטשטש את הקפיצות בעזרת דוושת הגז.

לתיבת הילוכים רובוטית יש מוניטין של אמינות, וכדי ליהנות מאמינות זו מומלץ להחליף שמן גיר מדי 60 אלף ק"מ. כאשר קונים טויוטה רובוטית יד שנייה יש לבדוק את תפקוד הגיר אחרי נסיעה, כלומר – כאשר שמן הגיר חם.

 

 

 

טיפ טיפה

ברוב המכוניות יש סוויצ'ים המאפשרים לנטרל את כריות האוויר. סוויצ'ים אלה נמצאים בדרך כלל בתא הכפפות שמול הנוסע, או בקצה לוח המחוונים (בצד של הנוסע). אלא שבמקרה של דגמי פיאט החדשים, החיפוש אחר סוויצ'ים מכניים לא יניב דבר, כי את כרית האוויר של דגמים אלו אפשר לנטרל רק באמצעות מחשב הסיפון. צריך אפוא להיכנס לתפריט שלו ולבחור בפונקציה המתאימה, עד שעל הלוח יהיה כתוב "באג אוף"

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: