Skip to content

פתאום יבוא האֵיד

ספטמבר 26, 2012

השבי הזה של מערבולת הספקולציות, שבתוכו אני נמצא זמן רב מדי, אכזרי פחות מהשבי של הממשוּת

מדי פעם, ובעצם מתחילת כתיבתי ב'מקור ראשון', כלומר במשך כ-14 שנה ו-790 מדורים, כולל הנוכחי, עודני עסוק בחיפושים אחר השוואות מוזרות, חלקן רציניות וחלקן לא, חלקן אבודות, תלושות, וחלקן מניבות מסקנות בלתי צפויות. אני מתכוון להשוואות שמותחות קווי דמיון בין גורלם של בני אנוש ובין נושאים השייכים כביכול לפלנטה אחרת, כמו מבחר הסודות שסביב המכניקה והאמנות המסתורית המלוות את ידידתנו המכונית.

אך השבי הזה של מערבולת הספקולציות, שבתוכו אני נמצא זמן רב מדי, אכזרי פחות מהשבי של הממשוּת. אותה ממשות אשר שלשום הנחיתה עליי אירוע בלתי נמנע, העצוב בין העצובים שחוויתי בחיי.

וכתמיד במצבים אלה, המעטים תודה לאל, רצתי לאלפא שלי כדי לשבת בה באפלת המוסך הביתי שלה. רציתי לסגור אחריי את כל הדלתות, אלו שמעץ ואלו שמפח, כדי שאף אחד לא יזהה עליי שום סימן איך אני מגיב למכה זו שנפלה עליי, ולא יפריח ניחושים איך אצליח להתמודד איתה.

מזור מזרה-אימים

אז ישבתי ב-GTV זמן מה, עד שהחלטתי להגביר את הרפואה שקיבלתי ממנה ולבצע בה סיבוב, כי אין דבר המסוגל להציל את רוחי כמו נהיגה באיטלקייה זו. גם בעבר הירושלמי הרחוק שלי, נהיגה באלפות לעין-כרם וחזרה הייתה מצילה אותי לא פעם ממצבי רוח מביכים.

יצאתי את גדר הבית אל הכביש המוביל לוורשה. 200 מטר משער ביתנו חוצים את הכביש פסי רכבת, ומיד אחריהם אורב סיבוב חד ימינה. אלפא השחרחורת מתגלגלת שם בהילוך שני ובדוושת דלק לחוצה, זורקת אחוריים שמאלה בבריונות חיננית – מופע שהיה עשוי להפחיד את הנהגים הבאים ממול, לולא הייתי מסובב מבעוד מועד את ההגה לכיוון זריקת הזנב, שצויר למען אלפא בידי מאסטרו העיצוב ג'יוּגִ'יאָרוֹ.

אחר כך יש ליישר את ההגה, לשלב לעבודה את ההילוך השלישי ולהפליג ב-6,500 סל"ד, שאינם מוגזמים לגבי שני גלי זיזים והילוך רביעי. לוּ מד הקמ"שים באלפא שלי היה עובד, הוא היה מצביע על 140 קמ"ש, בקירוב זהיר. אך מד המהירות של GTV אהובתי אינו פועל כבר מזמן, כי החלק האלקטרומגנטי המלשין על הקמ"שים, המוצמד לתיבת ההילוכים, נכנע לזקנה ומת.

מחליפו החדש של חיישן המהירות (Trasmissione Flessibile Contachilometri) עדיין לא הגיע מרומא, שם קנה אותו לבקשתי השחקן היידי הנפלא אולג מיצנר, המגלם את דמות אבא בסִרטי 'שועל הכסף של פליציה ט".

המשפט שגרם לאלפא דום-לב

אז אנו על האספלט המתפתל דרך היער, שמרפד את הקרקע במרבדי כתום-חום לכבוד הסתיו המוקדם. סיבוב פה וסיבוב שם, ובכל עיקול כמעט שתוּלים בצד הכביש צלבי עץ ולמרגלותיהם נרות נשמה, לזכר אלו שגמרו לאורך ציר זה את חייהם בתאונה. לא בדיוק תפאורה הולמת לחילוץ מצב הרוח שלי מעמק הבכא.

כהרגלי, אני מנסה להתעלם מצִדֵי הדרך המפחידים ולהתרכז בנהיגה. ישורת, הילוך חמישי, ואלפא מגיבה בבריטון עמוק, שיר געגועים של אלפיסטים בכל העולם. "תשמעי", אני אומר לה בקול רם כדי להתגבר על רעש הדואט מנוע-מפלט, "מחר, בעזרת השם, אנחנו נעשה 450 ק"מ עד גדנסק, כי אחותי אירנה נפטרה".

רק גמרתי להגיד את המשפט – ורעש האלפא פסק כליל, והיא המשיכה בדרכה בכוח האינרציה לבדו.

מה קרה לך? שאלתי אותה, אך היא לא ענתה, עצרה בצד הכביש, וזהו זה.

אני שולח יד לידית הדלת כדי לצאת ולבדוק מה קרה. הרי מעולם לא קרה קודם לכן ש-GTV זו סיפקה לי הפתעה דומה. בבעיות התנעה כן נתקלתי אצלה לאורך השנים, כמו גם בבעיות עצירה. אבל לדומם לגמרי את הנסיעה? לי? ועוד ביום כזה, שבו ציפיתי ממנה לעזרה נפשית דחופה?

אירנה בצעירותה

נהמה במקום נחמה

אני יושב באלפא הדמומה בצד הדרך. גם זה סוג של מקלט. ופתאום, בקור פתאומי מוזר ובעיניים מוסתרות מאחורי המשקפיים הכי כהים שמצאתי בבית, אני מביט מ-GTV שבעה עשורים לאחור, ורואה את עצמי מרחוק במצב דומה, שנשאר חרות עמוק בזיכרוני אחרי כל השנים הללו.

הייתי אז בן חמש או שש. כעסתי בגלל משהו על כל המשפחה – על אבא, על אמא ועל אחותי אירנה. עזבתי אותם בטריקת דלת ורצתי לחדרי, שם, על הכרית שלו על הרצפה, היה צנוף כלבי הקטן דְראפֶּק.

התקרבתי אל הכלב הישֵן כדי לספר לו על עלבוני, באמונה שהוא יבין ללבי. אך דראפק, בגודל של אוגר וחצי, במקום להקשיב לי ולספק נחמה, רק סובב בפתאומיות את ראשו ונשך אותי בלחיי הרטובה מדמעות.

אני יוצא מאלפא, שאף היא הייתה אמורה לספק נחמה והכזיבה, ומגיב לעלפונה בצורה אינסטינקטיבית. כמו רובוט מלומד אני מנסה לאתר את הסיבה לתקלה, ומוצא אותה: זוהי הצטברות לכלוך בפילטר הדלק. עשר דקות עבודה. פירוק הפילטר וניקוי כוסית הזכוכית מהפיח הכתום.

המנוע מסכים עם האבחנה ומתניע. חוזרים הביתה.

כבר לא תראה את בת דמותה

הרגעים הכי קשים מאחוריי. נשארו רק המחשבות. והצורבת שבהן היא שתכננתי לארגן לאחותי אירנה הקרנה של סִרטי, והיא כבר לא תראה אותו. רציתי שאירנה תראה את 'שועל הכסף', שבו ילדה כישרונית בשם לָאוּרָה, שמצאתי בבית הספר היהודי בוורשה, מגלמת את דמותה של אחותי בתקופה שלפני הגטו ובגטו עצמו.

זו הייתה צריכה להיות הפתעה מושלמת שהכנתי לאחותי. ופתאום קרה שלא הספקתי להקרין לה את הסרט בגלל סיבות שאינן תלויות בי.

"סלח לנו כפי שאנו סולחים לאנשים רעים", מפצירה תפילה קתולית באלוהיה הנוצרי, תפילה שלמדתי על-פה בטרם בריחתי מהגטו כדי לשרוד בחלקה הארי של ורשה. אך אני אינני נוצרי, ואין בכוונתי לסלוח לָאיש שבגללו אחותי לא הספיקה לראות את הסרט.

רק לפני עשרה ימים: המפגש האחרון שלי עם אחותי אירנה בביתה גדנסק, כפי שצילם אותו בני

קור עדיף על חרפה

בימי השטנה של 1968 החליטה אירנה להישאר בפולין. היא לא בחרה בעלייה וטוב שכך, כי לצד יופייה של מדינתנו היחידה, לצד השמש שלנו, החום והגאווה של היהדות העברית הגאה, אירנה הייתה פוגשת פה גם אכזבה. כי ככל שהגולה עוינת, קרה וזרה – גולה זו לפחות לא נתנה לאחותי להרגיש שלהיות ניצולת שואה זה דבר שצריך להתבייש בו, כפי שקורה בארץ היהודים.

התאפקתי שלא להגיד את זה לאחותי, כאשר לא מזמן היא התנצלה לפנינו על שנשארה בארץ השואה.

נותר הסיפור אביון ומרוד

רק אחרי מותה של אחותי הבנתי שאינני יכול כבר לשאול אותה על דברים הקשורים במשפחתי, ליהנות מזיכרונה ומפרשנותה. היא הרי הייתה זוכרת היטב את חיינו המשפחתיים בבית הקיץ שלנו באוטבוצק, לפני המלחמה ההיא. אך לא הספקתי לשאול.

היא ודאי זכרה כמוני את הכלב דראפק, שלצלילי אריה אופראית מסוימת היה מצטרף בקולו ומיילל יחד עם הטנור הנסער. גם היא זוכרת איך לפני נסיעתנו לגטו מסרנו את דראפק לשכנה גויה שלנו. ואחר כך, כשהגענו לגטו, אירנה הקטנה אמרה: "טוב שהשארנו את דראפק. פה זה לא מַרְאֶה לכלב". בסרטי, לנוכח תמונות יומיומיות מהגטו, אומרת את המשפט הזה הילדה השחקנית לָאוּרָה, והיא בוכה כפי שבכתה אירנה מול המראות הנוראים.

התכוונתי לדבר עם אירנה על ההורים שלנו. על ימי הגטו ועל החיים בצד הארי של ורשה. על שועל הכסף של אמא שלנו, פליציה. תכננתי לצרף את זיכרונותיה של אחותי אל זיכרונותיי, כדי לא להסתפק בזווית הצרה שלי במקרה שאכתוב משהו. אם עוד אספיק לכתוב.

טוּב-לב הוא פרפר עדין

הרבה ידידים ומכרים של אירנה דיברו בהלוויה העצובה שלה בבית הקברות הקטן בגדנסק. הם הזכירו פעם אחר פעם שהיא הייתה אישה טובת-לב. שהיא חילקה את אהבתה בין אנשים, חיות וטבע. שהיא עצמה הייתה כמו פרח או פרפר עדין, ושרואים את זה בציורים שלה.

"לפחות הייתה לכם אמא וסבתא לא שגרתית", אמרתי לאחייניתי אַנְיָה, הבת של אירנה, ולפאבל, הנכד.

"פאבל הוא התכשיט האמיתי שלנו", אמר לי על הנכד של אירנה ראש הקהילה היהודית בגדנסק. "תשמע כמה יפה הוא קורא בעברית את התפילה". כמה אתם פה? שאלתי, ושמעתי שהקהילה היהודית הצפונית הזו מונה 70 וכמה נפשות, רובם מבוגרים מאוד. "החיוך של אירנה והאופטימיות שלה יחסרו לנו מאוד", הוסיף האיש.

שתי פרידות וספר אחד

ב-1968, שנה שבה שנאת יהודים ואווירת פוגרום גירשו אותנו מוורשה, ובעצם מפולין כולה, הגיעה אלינו אירנה מגדנסק הרחוקה כדי להיפרד. היא הביאה לאשתי ולי מזוודה קטנה, זולה. "אולי זה יעזור לכם באריזה", אמרה.

ואני מצאתי לא מזמן מזוודה זו, שבה הבאנו ארצה כמה ספרים שאהבנו. ביניהם היה 'האדם השלישי' של גרהם גרין, ספר שמתחיל בתיאור של לוויה. בפשטותו המזעזעת של תיאור זה נזכרתי כאשר הוזמנתי לשפוך את רגבי האדמה הראשונים על קבר אחותי. תחילה בעזרת גב האֵת ואחר בעזרת צִדה הפנימי, כך לימדני הרב.

כמו פנס בודד

ובדרך הלילית חזרה מגדנסק, בקילומטרים הראשונים של האוטוסטרדה, שמעתי את עצמי אומר לבן שלי ולכלתי ש"מקובל בעולם המכוניות לא להסתפק בהחלפה של נורת הפנס השרופה, אלא להחליף גם את הנורה השנייה, זו שמאירה עדיין, אך גם היא עומדת להישרף אוטוטו".

אינני יודע אם גם השמיים נוהגים לפי חוכמה זו.

שואלים את אדוארד

אמיתי: הרכב שלי הוא פורד פוקוס 2004. לפני שבוע החלפתי את מכל המים מאחר שהוא נסדק. מאז, המים המשיכו להיעלם קצת מבלי שיהיו סימני נזילה. אתמול בבוקר מילאתי שוב מים (הם היו על קו המינימום). בדרך לעבודה החלו נקודות המיזוג (הכבוי) להעלות אדים. המכל התגלה ריק ממים.

האבחון הראשוני של המוסכניק היה שהלך הרדיאטור הפנימי-חורף. במוסך הוא נבדק – אך לא העלה אדים וגם לא סימני נזילה, שאף אחד מהמוסכניקים לא זיהה. גם רטיבות באזור התחתון בפנים הרכב לא התגלתה. נשלחתי לדרכי ללא מענה.

הדרך חזרה אמש (50 ק"מ) עברה ללא תקלות וללא ירידה כלל במים. למחרת המכל היה מלא לחלוטין, אך אחרי נסיעה של חמש דקות הוא החל להעלות שוב אדים מחורי המיזוג והמכל התגלה ללא מים. מהי אם כן הבעיה האפשרית מלבד הרדיאטור?

תשובה: האם המכונאי בדק את 'הרדיאטור הפנימי' כאשר המנוע היה חם ומשאבת המים עבדה בסל"ד גבוה? לפעמים נזילות קטנות לא משאירות סימנים כי נוזל קירור חם מתנדף במהירות. חוץ מזה, ייתכן שמקור הבריחה של הנוזל הוא בחיבורים שאינם הדוקים דיים של צינורות הגומי. אם אין לך מזל, אחרי שהמנוע מתחמם הנוזל בורח מתוך סתם הראש או מסדק קטן בראש המנוע. ראיה תומכת בכך היא העובדה שנוזל הקירור נעלם מהמערכת כשהמנוע מתאמץ.

מרים שורץ, קדומים: הבטחתי בזמנו לשתף אותך בחוויות מהפנדה החדשה שלנו, לאחר שנפרדתי בצער מהמולטיפלה. לקח לי זמן רב להיכנס אליה בלי לומר : אוף/ אין מקום לידיים/ אין מקום בבגאז'/ אין מקום לכולם/ היא נמוכה מדי/ הרגשתי פחות בטוחה בתוכה בכבישי השומרון/ ועוד ועוד. באמת התגעגעתי למולטיפלתנו.  לאט לאט הסכמתי להכיר ביתרונות של הפנדה: צעירה (!), אין תיקונים, חסכונית, ולפעמים מעט מושבים מתגלים כיתרון, כשרוצים לנסוע בהרכב קטן יותר ממה שהורגלנו… למדתי לדעת מתי להאיץ בה, ואיך לשמור על מהירות נסיעה גבוהה גם בעליות לקדומים (ב"ה אין כבר נסיעות לירושלים). לאחרונה התגלתה הקטנה במלוא יכולותיה. נאלצנו בשבעת השבועות האחרונים להגיע ולבלות יום-יום בתל-אביב (באיכילוב – ב"ה מחר משתחררים). הפנדה החמודה (כן, אני כבר אוהבת אותה!) תמרנה באלגנטיות בין המכוניות בנתיבי איילון ובעיר הגדולה, נכנסה במופע לוליינות מרשים למקומות חנייה פצפונים שנהגים הואילו להשאיר, ועשתה ככל יכולה להוכיח לנו שבכל זאת עשינו עסקה טובה.  להפתעתנו הרבה, מי שקנה מאיתנו את המולטיפלה צלצל בערב חג לומר שהשקיע בה כמה אלפי שקלים, ושהוא מאוד נהנה ממנה בנסיעות המשפחתיות שלו. שמחנו מאוד. אכן – לא בגדנו. היא ממשיכה לגרום הנאה למשפחה אחרת. אנחנו ממשיכים כמובן להמליץ על מולטיפלה, מפארים את שירותה הטוב, ויחד עם זאת מרוצים מהפנדה בשלב זה בחיינו.

רינה: לפני כמה שבועות כתבנו לך על בעיה באימובילייזר של 'גיבור', מכוניתנו, והשבת לנו. כהצעתך, המשכנו לחקור ולבדוק אולי הבעיה היא בכלל אחרת .ואכן, בחנות של אביזרי מכוניות ליד תחנת הדלק אורנים בירושלים אמר לנו העובד שם, לאחר הצצה מהירה ברכב, שהתקלה נובעת מרמקולים נוספים שהתקנו בו: המגנט של הרמקולים משגע את האימובילייזר.

הוא ניתק את הרמקולים ואכן, הבעיה נפתרה מיד. בחינם. 50 שקלים טיפ, במקום אלף שקלים מינימום לתיקון.

אביתר כהן: אנו משפחה בת חמישה ילדים ולאחרונה הלך הגיר של המאזדהMPV  שלנו מודל 1994 (262 אלף ק"מ). הומלץ לנו לא לתקן אותו אלא למכור אותו לפירוק, מכיוון שעלות התיקון היא 2,000 שקלים מינימום, בעוד שאנו עשויים לקבל עליו 7,000 שקלים.

רוב הנסיעות שלנו הן לא משפחתיות ולכן אנו שוקלים לעבור לרכב בעל חמישה מקומות, ובנסיעות משפחתיות מתוכננות נשכיר/נצטופף וכו'. נשמח לקבל ממך המלצה לרכב בעל חמישה מקומות: מרווח יחסית, עד 30 אלף שקלים. חשוב לי להדגיש כי אנו גרים באזור מעלה-אדומים ונסיעה לירושלים דורשת עלייה מאומצת, ולכן חשוב לנו שהוא לא יתחמם ויהיה אמין בתחום זה. המליצו לי על לאנטיס (323/אפלאוז?). אגב, מהי דרישת החוק לגבי חמישה ילדים חגורים במושב האחורי?

תשובה: אני ממליץ לשכוח מהרעיון לצופף חמישה ילדים במושב האחורי. הפתרון המיטבי בשבילכם הוא מיניוואן בן שבעה מקומות, או לפחות פיאט מולטיפלה, שב-30 אלף שקלים אפשר להשיג עותק משובח שלה.

טיפ טיפה

לא רק כניסה לשלולית מים קרים כאשר הדיסקים (צלחות) של המעצורים חמים עלולה לעקם אותם (מה שיתבטא בהמשך ברעידות ההגה בזמן עצירה ובהרעשה מכיוונו ומכיוון המתלים). גם ניקוי המכונית במכון רחיצה לאחר נסיעה ממושכת ומהירה, הכרוך בהתזת מים בלחץ על דיסקי המעצורים – מסוגל לעקם את הדיסקים החמים. גם במקרה זה יתערער ההגה ויישמעו רעשים מכמה מוקדים.

מודעות פרסומת
10 תגובות
  1. יעל כהן permalink

    אדוארד יקר
    אני משתתפת בצערך על מות אחותך.
    תודה על הטור המרגש, כמו תמיד
    שתדע רק שמחה
    יעל כהן (קוראת נאמנה במקור ראשון)

  2. אלי permalink

    לאדוארד – המקום ינחם אותך. מצטער לשמוע על אחותך. אלי

  3. משפחת בן דוד permalink

    אנו מחזקים את רוחך בזמן קשה זה. חושבים עליך וקוראים אותך כל הזמן….
    משפחת בן דוד

  4. צביקה permalink

    אדוארד היקר . ראשית כל קבל השתתפותי הכנה בצערך ! שלא תדע עוד צער! אני קורא את מדורך מזה שנים ונהנה מאד! מגיע לך כל הכבוד על אהבתך הגדולה לרכב איטלקי והמלצותיך (המוצדקות) הרבות על פיאט מולטיפלה. אני אישית בעלים גאה של פיאט מריאה 1600 מודל 2002 ובנוסף פיאט 127 900L מודל 1979 . אשמח אם תכתוב באתר מועדון פיאט ישראל (www.fiatclub.co.il) ואף תפנה בעלי פיאט לשם שיוכלו לשתף לייעץ ולהתייעץ .

  5. sima permalink

    מר אטלר היקר, השם יתב' ינחם אותך כי רק הוא יכול. אני מאחלת לך הרבה שנים בריאות בגוף ובנפש, שנמשיך לקרוא ולהכיר אותך, והמון המון תודה! אחותך השאירה נכד יהודי, זה הרבה מאד!!!

  6. אדוארד שלום,
    משתתף בצערך ובצער בני משפחתך על לכתה של אחותך ז"ל.
    *התמונה אותה צילם בנך (אני זוכר אותו שעוד היה ילד רך), בה
    אחותך ואת מופיעים יחדיו על רקע מראה דירת המגורים (כן, כולל
    העדות האנושית הנוספת למפגש בדמותה של הצעירה הניצבת
    משמאל לצד דלת הכניסה), היא פנינה של צילום.

  7. יהודית permalink

    אדוארד, מצטערת על אחותך ושלא הספיקה לראות את הסרט, אבל מי יודע? אולי היא רואה כעת?
    אנחנו בכל אופן בעיני הבשר מצפים בקוצר רוח להשלמתו.

    בבקשה, אל תיסחף בהשוואות בין החיים למכוניות. שמור על עצמך. רוצים לצפות בסרט הזה ובאחרים, לקרוא אותך עוד שנים רבות.

  8. ליאור permalink

    אדוארד, הבטתי דקות ארוכות בפניה העדינות והיפות של אירנה.
    כיצד להשתתף בצער שאין עליו נחמה?

    אלומת האור של נורת פנסך מגיעה ומאירה לי דרך כתיבתך.
    בלחיצת יד והערכה, קוראת נאמנה.

  9. פיליפ permalink

    שלום אדוארד אנו משתתפים בצערך. מקווים שתמצא נחמה בקוראיך האוהבים. בהצלחה עם הסרט ומצפים לראותו.

  10. שירה permalink

    אדוארד היקר, גם אני הצטערתי מאד בפטירת אחותך, מחכה ומצפה לראות את הסרט היקר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: