Skip to content

התפוח נפל עלי

נובמבר 28, 2012

החיים קצרים מכדי לנסוע בהנעה קדמית

צר לי שהירחון 'הגה' הגיע לסוף דרכו כי הכרתי את הצוות שפעל בו בהתלהבות לגבי ארבעה גלגלים, מתוך אמונה שאי-פעם בעתיד תגיע התרבות המוטורית גם אלינו – מה שמזכיר לי את ה'אני מאמין' של המגזין שלנו, 'טורבו' ז"ל.

הבנתי ש'הגה' השאפתני מפרכס אל קצו כאשר הוחלף העורך הראשי, ידידי קינן כהן, פריק מוטורי אמיתי. הנהלת החברה הציבה במקומו מישהו שלמד אצל דני פרומצ'נקו במגזין 'אוטו' איך (ותמורת מה) להשיג מהיבואנים עמודי פרסום, "חמצן המאפשר את קיומו של הירחון". הניסיון נכשל, המוצר מת – ואיתו נקברו גם כמה עשרות רשימות שלי שהופיעו ב'הגה' תחת הלוגו 'בלי מעצורים'.

חלום יום הדין של אבא

בין השאר, סיפרתי מעל דפי הכרומו של 'הגה' על הבעיה של תדמיתי כאבא, שפתרתי אותה לא מזמן, ביום סתיו, כאשר הבאתי הביתה את מכונית חלומותיי, ב-מ-וו Z3M קופה. בני עמד בדיוק עם חבריו באמצע החצר. הוא ראה את המפלצת הכסופה נכנסת בשער, וארשת פרצופו הייתה שווה כל אירו. "זו 'M' אמיתית או רק חבילה חיצונית?", שאל.

"אמיתית", אמרתי בגאווה.

"כמה סוסים יש לזה?", התעניין בזהירות.

"321", עניתי (כי עוד לא ידעתי שבבווארית שיצאה מפסי הייצור באמריקה מורכב מנוע S52B32 בעל 346 כ"ס, ולא המנוע הרגיל S50B32).

"מה, כבר לא מספיקה לך הונדה CRX?", שאל בני בצליל עדין של סרקזם.

ליטפתי את גגה את הבווארית ועניתי לו שהחיים קצרים מכדי לנסוע בהנעה קדמית.

עילת העילות

אך הבה נדפדף בזמן לאחור, כי שם בעצם נעוצה הסיבה הראשית לכך שהייתי מוכרח להתחמש בבווארית: ניסיון להציל את מה שמגיע לי, את עליונות האב.

זה מה שצמח אצלי, ידידיי

הכול החל בשיחת טלפון מוורשה לתל-אביב. על הקו היה בני, שלמד אז קולנוע בלודז' באותה אקדמיה שאני גמרתי לפני מאה שנה ומשהו. בני גר בוורשה, המרוחקת מבית הספר 130 ק"מ, שהוא גמא בהונדה האצ'בק 1.5 שלו, ובחורף בניסאן 2.0 דיזל (שבינתיים עברה לעולם שכולו אקסיות לטובת הונדה HR-V). חוששני שלפעמים בני צולח את ורשה-לודז' גם בהונדה CRX שלי, אף כי המנדט שהוא קיבל לגביה מסתכם בלשמור אותה, לרחוץ אותה ולהתניע לעשר דקות פעם בשבועיים.

אז בני על הקו, ומבשר לי שקנה מנוע B18C6 של הונדה אינטגרה, 1.8 נפחו ו-190 סוסיו, ושהוא, המנוע, כבר בבית. "אתה יכול להשתתף בהוצאות?", גישש בזהירות. אני מסכים, אך מתעניין לשם מה לו מנוע זה. "בשביל האצ'בק!", מודיע לי בני, "נמאס לי לזחול איתה". והוא המשיך ולימד אותי שכך תהיה הונדה שלו בטיחותית הרבה יותר. "עוקפים משאיות וכל דבר בצ'יק".

אני: "אבל אתה צריך מחשב אחר. חיבורים, תיבת הילוכים מתאימה, ציריות".

"הכול יש כבר", התגאה בני. "קומפלט".

התגלה שהפולנים מביאים מכוניות מאנגליה, ובמקום להעביר את ההגה והדוושות לצד שמאל, להחליף פנסים ואפילו מגבים – הם מפרקים את הבריטיות לחלקים. היפנים שומרים, כידוע, דברים טובים לעצמם, וחולקים בהם רק עם האנגלים (בגלל מיקום ההגה המשותף) – והתוצאה היא שהונדה אנגלית לא דומה להונדה קונטיננטלית, לא בכוח המנוע, לא בדיפרנציאל ננעל וכך הלאה.

הזכרתי לבני בדאגה שהוא זקוק כעת למעצורים חזקים, כלומר צלחות גדולות, וכמובן לקפיצים חדשים ולבולמים. "יש לי כבר סט קפיצים ובולמים של קוני", מרגיע בני, "המאפשרים כיוון גובה וכיוון קשיחות".

זה מה שצמח אצלי, ידידיי!

ודאי שכמי שאָשֵם בחינוך המוטורי של בני, שילמתי מבלי להתווכח על כל פרט ופרט שנבלע בהאצ'בק. בהזדמנות זו למדתי איזו מכונית עומדת בצמרת רשימת מכשירי התנועה המבוקשים בעונת 2008 על ידי חסידי ההנאה מנהיגה, הלא הם חסידי כוח רב שמתבטא בביצועים. לא, אין מדובר במרצדס SL65 AMG Black Serios ולא בניסאן GT-R. גם אין מדובר בשברולט קורבט ZR-1 או בלוטוס Eagle החדשה. לא ולא. מכונית החלומות המבוקשת ביותר השנה בקרב גויים (ויהודי צעיר אחד) ששרופים על נהיגה היא הונדה האצ'בק דור 5, דגם ותיק שיצא מפסי הייצור היפניים בשנים 1991-1994. קשישה זו נרדפת ומחוזרת משום שהיא קלה ובעלת מתלים אחוריים משוכללים (שבדגמים העכשוויים הונדה ויתרה עליהם לטובת תא מטען).

האצ'בק זו הפכה למשאת-נפשם של שוחרי הכיף גם בזכות תא מנוע שמתאים למנועים גדולים, המאפשר ביצוע SWAP! וכידוע, SWAP היא התקנת מנוע נוכרי במקום זה המקורי. במקרה של הונדה האצ'בק, החסידים המטורפים שהזכרתי מרכיבים בה מנועים מהמדף העילי של הונדה: במקום מנוע מקורי בנפח 1.5 ו-90 כ"ס, הם מחמשים את האצ'בק במנועים שתוכננו להונדה אינטגרה או להונדה אקורד R.

את המנועים B18C4 ו-B18C6 קל לשדרג ל-200 כ"ס ויותר. וכך, במקום כוח אזרחי צנוע, מקבל בעליה של האצ'בק מושתלת כוח כפול. אם להוסיף לזה את העובדה שללא מאמץ מיוחד אפשר להוריד את משקלה של הונדה האצ'בק עד רום תחתון של 750 ק"ג – מתקבל אפקט דינמי המסוגל להשאיר מאחור כל מכונית חדשה (ויקרה בהתאם) הנושאת בגאווה את שלוש האותיות "GTI".

החלק העצוב בסיפור הנ"ל הוא החוצפה של בני, שבסוף פֶּרֶץ השדרוג המחושב שאחז בו אמר – "תבוא אבא, תבוא לפולין, אנחנו נבדוק סוף סוף את CRX שלך". המבוכה פשטה בי ידה. האם צמיגיי החדשים, Toyo R888 (סליקס בעלי היתר לנוע בכבישים ציבוריים), יסייעו ל-160 הסוסים של CRX שלי לעמוד בגבורה מול ההאצ'בק הששה-אלי-אקשן של בני? או שהמציאות תדרוש ממני להרכיב בין פילטר האוויר ובין המצערת את הקומפרסור העשוי באמריקה, שהכנתי מבעוד מועד ליום סגריר?

וכך, כדי לשמור על הכבוד, לא נסעתי לפולין אלא שמרתי מרחק מהקרב. לא רציתי שהונדה CRX הקשישה שלי תעמוד במבחן מול משפחתית שהפכה פרחחית, ועוד מצוידת בתיבת הילוכים קצרה ובמצמד קרמי. מין השפלה של פרברים.

חלפו חודשים, ולבסוף הייתי מוכרח לנסוע לפולין בגלל הצילומים לסרטי 'שועל הכסף של פליציה ט". בני חיכה לי. "מילאתי לך את CRX בדלק 100 אוקטן 'רייסינג' של Shell, כדי שלא תטען שהפסדת בגלל דלק נחות", אמר.

"עזוב אותי משטויות", אמרתי. "אני עסוק במלחמת חורמה עם המפיק, ניפגש אחר כך".

סיוט חינוכי

והנה, אימוצה של הבווארית, הסיוט המתוק של אבא, טרף מחדש את קלפי המאזן והשפיע את שפיעתו החינוכית. בני לא מציע כבר תחרות כלשהי מול האצ'בק בעלת הלב הקרבי שלו. הוא רק הביא איזה קטלוג ושאל, "היא באמת עושה 0-100 בחמש שניות?"

"ייתכן", אמרתי, "לא בדקתי".

הנוהמת שנועמת: פֶּרֶץ של שדרוג תקף את בני, שבעטיו הוא שתל לב קרבי בהונדה האצ'בק נעימת-ההליכות שלו וניער את מכלוליה. כעת, עם האצ'בק בעלת מנוע אינטגרה, הוא קרא תיגר על נערתו הקשישה של אבא, הלא היא הונדה CRX. מאוים, נאלצתי, כדי לשמור על מעמדי, להביא הביתה את הבווארית. "למה הבאת אותה?", שאל בני. "כדי להיכנס לספר השיאים של גינס כאיש הכי קשיש בעולם שיש לו ב-מ-וו Z3M קופה מפלצתית", עניתי בהתחמקות. אגב, הבווארית בושה במעללי אבותיה

33

פריימריס בניחוח גרנד פרי

גרנד פרי ברזיל סגר ביום ראשון את עונת הפורמולה 1 בסוף דרמטי: תואר האלוף הוענק זו הפעם השלישית לנהג רד-בול סבסטיאן פטל. המרוץ היה מרתק, כי פטל הפסיד כמעט את התואר עקב התנגשות בלתי צפויה ובחירה בצמיגים בלתי הולמים.

אותי, בכל אופן, עניינו בתחרות זו שני נושאים. הראשון הוא שבכל מדינה המשדרת את מרוצי הגרנד פרי, זולת ישראל – הצופים מקללים את הפרשנים. הסיבה: חסידי הגרנד פרי מתעצבנים שאיזה קול סמכותי מנסה להוכיח שהוא מבין טוב יותר ברזי הנפשות הפועלות על המסלול, בפילוסופיה של התחרות וכמובן בטכנולוגיה שלה. בקיצור, שהוא, הקריין, חכם יותר מאוהדי הגרנד פרי השרופים עד עמקי נפשם.

עוד חשבתי שזולת איזה פתרון טכנולוגי שמועתק פה ושם על ידי תעשיית הרכב – האנושות כולה (ובתוכה גם יושבי ציון) אינה לומדת דבר ממרוצי הגרנד פרי! וחבל. שערו בדעתכם, למשל, עד כמה מרתקים היו יכולים להיות שידורי הפריימריס של כל המפלגות, לוּ רק על בגדי המתחרים היו מתנוססים הסמלים או הלוגואים של הספונסרים שלהם, כמקובל על מסלולי המרוצים.

טיפ טיפה

אם מגלים במנוע מפלס שמן נמוך במיוחד (קו מינימום או פחות מכך), אין ברירה אלא להוסיף כל שמן מנוע שאפשר להשיג מיד, בין אם הוא מינרלי, חצי סינתטי או סינתטי – וגם אם הייעוד שלו אינו הולם את מכוניתנו. כי עדיף לנסוע בכל שמן, מאשר בלי שמן.

אחרי טיפול חירום זה יש לפנות מיד למוסך, למען יוחלף הקוקטייל המאולתר שיצרנו בשמן המומלץ על ידי היצרן.


ציור מאת ידידי הצייר המופלא יז'י מְיֶזֶ'יֵבְסקי ז"ל

שואלים את אדוארד

דביר דויטש: לפני כשבועיים נסעתי בכביש דו-מסלולי, כשלפתע רכב שבא מולי ביצע פנייה שמאלה מבלי לתת לי זכות קדימה. הנהג כנראה לא היה מרוכז ולא שם לב אליי, למרות הצפירות שלי ושל משאית שבאה להשתלב מאותה פנייה שאליה הוא נכנס. לא היה באפשרותי לסטות מהדרך, ומכיוון שראיתי מראש שהוא לא שם לב אליי עברתי לנתיב הימני, בהנחה שהוא ישים לב אליי מתישהו וייעצר לפחות באמצע הכביש (מה שלא קרה בסוף…). הייתי במהירות של 90 קמ"ש, בלמתי בכל הכוח, עשיתי סלאלום בין המכונית למשאית ונעצרתי בכוחות עצמי בהמשך.

סוף הסיפור – בדרך עליתי על אי תנועה, חטפתי ממנו מכה במנוע ואספתי תמרור קטן למזכרת. הרכב הלך. טוטל לוסט. שאלותיי:

א. האם פעלתי נכון? (אמנם יצאתי ללא פגע, אך לא בטוח שזה היה הדבר הכי נכון לעשות).

ב. האם היה צריך למשוך בלם יד? (הכביש היה יבש לחלוטין).

ג. האם במקרה כזה מערכת ה- ABSעוזרת לי או פוגעת בי? (לא זוכר ולא יודע אם היא פעלה בעת התאונה).

ד. האם תמרורים בנויים בכוונה מחומר רך יחסית, כדי שלא ייפגעו מהם?

ה. האם נכון שכלי רכב שהושבתו בתאונה עוברים תיקון וחוזרים לכביש? שמעתי שהרכב של משפחת אטיאס שנהרגה בירידות לטבריה עבר תאונת טוטל לוסט והוחזר לכביש, וזה מה שגרם לתאונה.

ו. בעקבות השבתת הרכב, האם יש לך המלצה על רכב למשפחה של ארבעה ילדים בני ארבע עד 13 (שממשיכים ומתפתחים כל הזמן, לאורך וגם לרוחב…)? עיקר השימוש ברכב הוא נסיעות סולו. חשוב שהוא יהיה מרווח (בעיקר במושב האחורי, שם צריך לדחוף ארבעה ילדים כנ"ל), בעל תא מטען גדול, חסכוני בדלק, אמין מבחינת תקלות, נעים לנסיעה וידידותי לנהג.

הרכב מהתאונה היה פונטו 2007 והיינו מרוצים מאוד, אך אם כבר צריך להחליף, אנו מעוניינים ברכב גדול יותר. מאזדה 5 ואחיותיה מהז'אנר לא נראות לנו כלל וכלל. חשבנו על פוקוס סטיישן, מה דעתך? אציין שהתקציב שלנו הוא 60 אלף שקלים.

תשובה: לפי תוצאת המקרה המפחיד פעלת נכונה, הרי הצלחת למנוע תאונה חזיתית שתוצאותיה היו עלולות להיות טרגיות. ברגעים כאלה כל נהג מגיב בצורה אינסטינקטיבית, לפי הניסיון שצבר. העיקר לא להיכנע לפחד אלא לתפקד בקור רוח, מה שעשית בעצם. מערכת ABS אינה מקצרת את מרחק העצירה על כביש יבש, אך עוזרת ברגעים כמו אלה שתיארת, באשר היא מאפשרת להוריד מהירות גם בעת ביצוע סלאלום. שחזור מכונית שעברה אירוע טוטל לוסט, כלומר הדבקתה משתיים-שלוש גרוטאות, הוא פשע המסכן את הציבור. קנסות גבוהים ועונשי מאסר עשויים לדכא את הפיתוי. פורד פוקוס סטיישן היא בחירה טובה. אפשר להסתפק ב-1.6 אך עדיף מנוע 2.0, שהוא חזק יותר וחסכוני יחסית.

שמעון צדוק, ירושלים: האאודי A4 דיזל אוטומטית שלי משנת ייצור 1997 הגיעה כמעט לסוף דרכה. החלטתי להעמיד אותה על הגלגלים. ההעמדה תכלול אוברול למנוע, החלפת כל הזרועות, החלפת בלמים קדמיים ואחוריים ועוד ועוד.

אני פונה אליך כיוון שלא הצלחתי להבין אם כדאי להחליף את הגלגלים 'ממתכת' שיש לי עכשיו בגלגלי אלומיניום או מגנזיום, ואם ההחלפה תגרום לצריכה מוגברת של סולר. כמו כן, אני רוצה לדעת אם צריך להחליף את הצמיגים, ואם כן, על אלו צמיגים אתה ממליץ. במוסך נאמר לי שמצבם של בולמי הזעזועים תקין. מה דעתך, האם לא צריך לעשות איתם משהו אחרי 15 שנות נסיעה ו-380 אלף ק"מ? ואחרונה חביבה, האם כדאי להכניס למנוע את ה"פטנט המהפכני" XADO? לסיום אודה לך אם תאיר את עיניי לגבי חלקים אחרים שצריכים אולי לעבור טיפול, חלקים שהמוסך של החברה בירושלים לא התייחס אליהם.

תשובה: ההחלטה לחדש את ימיה של אאודי כקדם היא מעשה הרואי ויקר. לטעמי (ולפי ניסיוני), יש לבצע תחילה רק שיפוץ כללי של המנוע – ולהמשיך בהשקעה הכבדה אך ורק אם השיפוץ הצליח במאה אחוזים. הסיבה: מנועים מודרניים דורשים דייקנות ושימוש בכלים מיוחדים. לא כמו המנועים של פעם, שהרכבת חלקים חדשים בהם הייתה פשוטה יחסית. חוץ מזה, בגלל הפופולריות של השיטה להחלפת מנועים שאיבדו את כושרם עקב זקנה או תקלות, המוסכים של היום אינם שמחים (או יודעים) לבצע אוברול.

בקיצור, הייתי מפליג אל השקעה בחידוש מתליה של אאודי, במערכות ההיגוי שלה ובמעצורים, בבולמי זעזועים קוני, בצמיגים מהמדף העליון (קונטיננטל או טויו) ובחישוקים קלים – רק אם אוברול המנוע יצליח. קסאדו הוא תוסף מומלץ לשימוש במנועים ובתיבות הילוכים עייפים, או לחלופין כתרופת מנע. אך אין לשכוח שתוספים לשמן, ובמיוחד הטובים שבהם, מורידים את דרגת החיכוך בין הטבעות, הבוכנות ודפנות הצילינדר – ועל כן מאריכים את טווח ההרצה של המנוע.

אלי ברנע: ברשותנו רנו קליאו מודל 2003. לפני כחודש החלו להידלק לעתים נורת ה-service ונורת כרית האוויר של הנוסע. התופעה הייתה חולפת מאליה, עד שלאחרונה הן דלוקות תמידית. בגלל זה לא עברתי טסט.

ניגשתי לחשמלאי, שנבר בחיבורים תוך תקשורת למחשב הרכב, והוא הגיע למסקנה שיש להחליף את המחשב של כרית האוויר – סיפור של כ-3,000 שקלים (שליש ממחיר הרכב…). למחרת הוא סיפר לי שחבר הציע לו לעשות reset למחשב וכך נפתרה הבעיה. לאחרונה הנורות דולקות שוב. החשמלאי אומר שנביא לו מחשב חדש או ישן והוא ירכיב לנו. הוא טוען שאינו יכול לעשות reset. אני מפקפק בדיאגנוזה שלו. מה דעתך? ואם צריך מחשב ישן, היכן קונים?

תשובה: לא הייתי נחפז להתגולל על מחשב הרכב, אלא בודק תחילה את כל החיבורים החשמליים במערכת כרית האוויר. במכוניות מסוימות נמצאת ה'מרכזייה' של חוטי החשמל של כריות האוויר תחת המושב, ורפיון או קורוזיה בחיבור החוטים עשויים לגרום לתופעה שתיארת.

חוץ מזה, למה לכל הרוחות (ועוד אחת) ממהרים להחליף את מחשב הרכב, חשוד מיידי כביכול, במקום להסתפק בפתרון פשוט וזול יותר – חידוש התוכנה? מה, כאשר המחשב הנייד שלנו מתחיל לזייף, האם אנחנו, במקום לטפל בו כראוי, מחליפים אותו כולו בחדש?

יגאל גרוס: ברשותי טיוטה קורולה סאן שנת 2012 שעשתה 9,000 ק"מ. בחודשיים האחרונים נדלקות שלוש נורות אזהרה על לוח המחוונים: אייקון של מנוע, משולש אזהרה ואייקון של מכונית מחליקה. בכל הבדיקות שנעשו במוסך מורשה לא נמצא, לדבריהם, כל פגם במכונית. בכל פעם הם 'איפסו' את המחשב ואחרי כמה ימים הנורות נדלקו שוב.
בבדיקה האחרונה, שנמשכה שלושה ימים, הגיעו למסקנה שהסולונויד של הגיר פגום והוא הוחלף. יומיים אחרי הטיפול והחלפת החלק נדלקו שוב הנורות, כאילו כלום לא קרה. אני חייב לציין שאין שום שינוי בהתנהגות הרכב במהלך החודשיים הללו. אשמח לקרוא את דעתך.

תשובה: כנראה, המחשב של טויוטה שלך לא רק הגיב לתקלה, אלא גם רשם אותה בזיכרון. לאחר שהתקלה תוקנה, המטפל היה צריך למחוק את עקבותיה מזיכרון המחשב.

מודעות פרסומת
4 תגובות
  1. אביגיל permalink

    שלום אדוארד. אנו משפחה בת שבעה נפשות, אך לרוב מספיק לנו רכב משפחתי בעל 5 מקומות. אנו מתלבטים בין הטיוטה קורולה שנת 2004 להונדה סטרים 2002. אנו נוסעים כ 1,500 ק"מ בחודש בבין עירוני וכ 400 ק"מ בעיר. חשוב לנו רכב בטיחותי, אמין, ולא זולל וחסכוני מבחינת דלק ובעל תא מטען מרווח. איזו מבין 2 האופציות הנ"ל עדיפה? או אולי אופציה אחרת שלא חשבנו עליה? התקציב עומד על 35,000 ש"ח.
    תודה
    אביגיל

  2. יואב permalink

    שלום אדוארד, האם אפשר לקרוא טורים שלך מטורבו? הם נמצאים באינטרנט? תודה

  3. י. permalink

    שלום יואב ,
    חוברות "טורבו" (רובן ככולן )שמורות בספרית האוניברסיטה העברית בגבעת רם , ניתנות לעיון לכל דורש במקום , יש לבצע פרצדורה פשוטה של רישום מוקדם בדלפק הספרנות , החוברות מאוגדות יחד בקלסרים עבים . מומלץ

  4. י. permalink

    בהמשך לתגובתי הקודמת :
    בעידן הדיגיטאלי המתקדם של ימינו מאוד פשוט לסרוק מאמרים היסטוריים מ -"טורבו" ולהעלותם לבלוג ולאינטרנט בכלל , למען יהיו זמינם לכל ומכל מקום .
    אדוארד- מאחר והטורים הם שלך וזכויות היוצרים הם שלך, בידיך להרים את הכפפה …

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: