Skip to content

גם כי אלך בגיא שלג

דצמבר 25, 2012

ידידיו הטובים ביותר של אדם הנקלע אל נפתולי הגולה הם חלומותיו, כלבו ומכוניותיו. רציונליסטים כפייתיים מתבקשים לדלג על מדור זה

בסביבה שבה נפלתי (זמנית, למזלי) שרר אתמול מינוס 10 מעלות, לפי לוחות הגוי האכזר צלסיוס. טמפרטורה שמתאימה אולי למדף עליון של מקרר אך ודאי לא לי, ההולך רגלית לדואר ואיתו הכלב מקס וֶבֶּר.

כלבי זה אינו דובר עברית אמנם, אך הביט בי בהבנה ואף בסקרנות כאשר השמעתי לו את נאומי.

פירור מהנשף

הליכתנו נמשכת, ואני מלמד את הכלב שהאנושות הנושמת על כדור הארץ יודעת כבר מי בנה את העולם לפי רצונו ומי דואג לתושביו. אלא שמדאיג אותי שלאף אחד, בין אם דתי או חילוני, ולשום מפלגה, לא אכפת מי מביים את חלומותינו, מי עורך את החלומות שלנו כאוות דמיונו, מי מוסיף להם קטעים דרמטיים, דיאלוגים, כתוביות, צבע וצליל.

אותו בעל דמיונות פרועים נוסח פליני, אורסון וולס והיצ'קוק – דמות כישרונית וחשאית החולשת על מחתרת החלומות – גורם גם לכך שהצופה (המאושר על תוכן ההצגה או מבועת ממנה) ישכח את חזיונותיו מיד עם ההתעוררות, ובזיכרונו ייוותר רק רמץ עמום של נושא הסרט שבו הוא צפה, ולעתים רק אפיזודה או פרט זוטר ממנו. כפי שמספינה טובעת נותר רק איזה קרש הנסחף אל החוף.

לצערי העמוק, לא קיימת בזיכרוננו ספריית חלומות המאפשרת לחזור אליה לעת זקנה, כאשר חלומותינו מתגלגלים ללא רחמים לכיוונים מדאיבי נפש.

חלום מפתח

מי למשל ביים את החלום הזה שפקד אותי בלילה, אחרי יום שבזבזתי על ניסיון לייצר מפתח רזרבי לב-מ-וו Z3M קופה?

קיבלתי את הבווארית עם מפתח אחד בלבד, עובדה שרק הגבירה את חששי שמדובר במכונית גנובה, מה שהתגלה למזלי כאיום סרק. בכל אופן, ביצעתי תחקיר טלפוני. "Z3M קופה?" ענו לי במוסך המרכזי של ב-מ-וו בוורשה, "אין בעיה. תבוא עם האוטו. יומיים עבודה, 2,300 זלוטי (3,000 שקלים כמעט) – ויש לך מפתח רזרבי".

במוסך אחר נקבו לתענוג של מפתח חלופי סכום של 1,900 זלוטי, גם זו בוכטת שקלים. אותו סכום דרש גם מקום המפורסם כזול בפורום אינטרנטי של בעלי ב-מ-וו ספורט סדרה M. החלטתי אפוא שאסתדר עם המפתח הערירי. אשמור עליו בכספת או אענוד אותו על צווארי, תלוי על שרשרת.

בהחלטה זו הלכתי לישון, ופתאום חלמתי שדווקא בעיירה פיאסצ'נו הקרובה מצאתי מומחה אשר מייצר לי את המפתח המבוקש בצ'יק ממש, כאילו היה זה סתם מפתח פשוט מן הפשוטים.

נזכרתי בחלום אידילי זה למחרת, כאשר נסעתי לפיאסצ'נו כדי לסדר לאלפא GTV ביטוח חובה – ומול הסוכנות גיליתי חנות קטנה שלצידה שלט: "שכפול מפתחות לבית ולרכב, כולל קודים של אימובילייזר".

נכנסתי ושאלתי את הבחור הצעיר אם הוא מייצר מפתחות גם לב-מ-וו. הוא ענה בחיוב. "גם ל-Z3M", חייך, כי ראה את מכוניתי חונה מול העסק. "כמה יעלה לי מפתח?", שאלתי. "300 זלוטי", ענה. "הפחידו אותי", אמרתי, "שצריך לפרק את מחשב הרכב ולשנות משהו בתוכנות".

"מה עוד סיפרו לך?" התעניין משועשע, ומיד התגלה שאין בהפחדות הללו בדל של אמת. לאיש מפיאסצ'נו לקח הסיפור חצי שעה עבודה על הלפטופ, ועשר דקות נוספות לקח לו לייצר את חלקו המתכתי של מפתח חדש, שאינו שונה מהמפתח המקורי.

היית מאמין, מקס?

Bentley to Saint Moritz

תחת חורש החלב: מיסטר Steve Wakefield, עורך 'קלאסיק דרייב', פרסם באתרו הנפלא רצף של תמונות מזכרת מטיול חורפי לסנט-מוריץ דרך הרי האלפים בבנטלי קונטיננטל GTC V-8 פתוחה. מראה חלומי זה חימם אותי לבצע נסיעה קצרה בשלג, בפרופורציית האפשרויות המקומיות. איך זה נגמר, כולם יודעים. אגב, מזל קשישים ששיטת הסטרטר החזירה אותי הביתה

הו לא! אני מחליט

כך היינו הולכים, אני המְסַפֵּר ומקס, המקשיב לנאומי אך חושב רק על בריחה ליער הקרוב, מה שהוא עשה כבר פעמיים וגרם לי התקף לב כמעט, עד שחזר. אז אנו הולכים, ופתאום אני שומע רעש מנועים ורואה שעל איזה מגרש מושלג היטב משתוללות שתי מכוניות. הנהגים מחליקים בשמיניות ובדריפטים, ואנו פה רגלית כהוגן כי סגרנו את מכוניתנו תחת גג ורב-בריח.

הו לא! אני מחליט, חוזר הביתה ורץ לכיוון המוסך האישי של הבווארית. אנו נַראה לגויים מה זה דריפט בשלג, אני מבטיח למקס. אך שנינו נתקלנו בתקלה בלתי צפויה: למרגלותיה של דלת המוסך הצטבר קרח, והקרקע תחתיו התנפחה. אפשר בקושי להיכנס לבווארית, אך אין לחשוב אפילו על יציאה איתה החוצה.

וחבל שכך. אמנם ל-Z3M אין צמיגי חורף, אלא רביעייה חדשה של פִּירֶלִי מסדרה 0 (קדימה:/ZR17Y225/45. אחורה: ZR17Y/245/40) – אך היא הייתה מסתדרת איכשהו עם השלג, שיערתי לי בבטחה.

עורי, כְּחוּלָתִי, עורי

אנו עוברים למוסכה של הונדה CRX, שם הדלת נפתחת בקלות יחסית, לאחר עשר דקות לחימה. אני מבקש סליחה מהכחולה, השקועה כבר בחלומות שנת החורף שלה, ומוציא אותה אל השלג והכפור. "את תהיי בספר השיאים של גינס", אני מבטיח לה. "תופיעי שם כמכונית הראשונה שנסעה והשתוללה על השלג בצמיגי טויו חצי סליקס R888!"

לחיצה עדינה על הגז, ו-CRX מתגלגלת אט-אט במורד השביל המוביל לשער, המרוחק מדירתה 80 מטרים בערך. הולך לנו חלק, ואני עוצר ויוצא מהיפנית כדי לצלם את צמיגי טויו התחרותיים על השלג, וגם כדי לסגור את דלת המוסך. באותה הזדמנות אני לוקח לדרך כמה שטיחוני גומי, למקרה שהמכונית תתחפר חלילה בשלג.

אני חוזר ל-CRX ומתיישב על ההגה במצב רוח טוב, כי המנוע הספיק להתחמם ואיתו התחמם גם החלל הפנימי של הונדה. הילוך שני בוודאי, לחיצה עדינה על דוושת הגז, ממש טיפל'ה מעל סיבובי סרק, רק כדי לא להחליק – והפתעה. הגברת הכחולה נטועה במקומה וגלגליה מסתובבים מבלי לסחוט ממנה בדל של ניד. היא מבוֹססת בפתותי השלג חרף ניסיון לזינוק עדין, וזה עוד בירידה! אז מה יהיה בעלייה, כאשר אנסה להחזיר אותה למוסכה הביתי? ומה עוד, לכל הרוחות הנוצריים, הכינה לקשיש היהודי גולה איומה זו שהוא התחפר בה בגלל סרטו?

אלא שבינתיים, דבר אינו מועיל. לשווא תחבתי את שטיחוני הגומי תחת גלגליה של הונדה, וגם לא עוזרים דלי ועוד דלי של אפר. התוצאה היחידה היא שהשלג סביבה נצבע אפור, בגלל האפר שהגלגלים המסתובבים בשמחה מפזרים לכל עבר. וגם הונדה זכתה בשכבה עבה של לכלוך, שנדבק בשמשותיה ובגגה.

"הסתבכנו", אני אומר לה.

ברברית אך יעילה

אלא שלמזלי נזכרתי שקיים עוד פתח הצלה במקרים דומים. שיטה די ברברית לגבי הסטרטר, הידועה כאגדה אורבנית ומסתובבת מפה לאוזן בין חסידי ראלי שטח שהתחפרו בחול ונחלצו ממנו בזכות מעשה חשאי זה, השימושי כאשר נדחקים אל קיר האין-ברירה.

אני מפרק את כבל ההצתה מהמפלג כדי שהמנוע לא יתניע, משלב להילוך אחורי ומסובב מפתח בסוויץ'. עכשיו הסטרטר מסתובב ואני משחרר בעדינות את המצמד הלחוץ לרצפה – וראו זה פלא: כְּחוּלָתִי זזה בהדרת-צייתנות לכיוון דירתה!

עוד כמה מטרים, והטיול החורפי הקצר נגמר בכל זאת בהצלחה. הללויה, כמאמר הגויים, שלמחרת יחגגו את חג המולד שלהם.

מתפוגגים ודי, ללא טעם לוואי

אני חוזר הביתה לנוח אחרי ההרפתקה המביכה עם CRX, ומה אני רואה? מקס ניצל את ה"רוב מהומה על לא מאומה" כדי לנמנם במיטה שלי. אני מניח שגם החלומות שלו מבוימים כראוי, אם כי בניגוד לחלומות של אבאל'ה, הם אינם מותירים, בהתפוגגם, טעם של מרירות מצטחקת.

toyo 888 on the snow

חולץ מהשלג

Max V

 חולץ מהיער        

kee

חולץ מעריריותו

טיפ טיפה

כל מכונית היא בעצם רכב היברידי בזכות הסטרטר, המאפשר להזיז אותה ברגעי מצוקה. לא רק כאשר מתחפרים בחול, בבוץ או בשלג – אלא גם ברגעי הסכנה שבהם מנוע הרכב חדל לעבוד על פסי רכבת דווקא. יֶדַע על כך היה מונע לא מעט תאונות, לוּ רק מורי הנהיגה היו מסבירים לתלמידיהם ששילוב להילוך ראשון והפעלת הסטרטר הם קרש הצלה. זוהי אמנם שיטה ברברית למדי לגבי הסטרטר והמצבר, אך יעילה.

שואלים את אדוארד

אורי יהודאי: אנו מחפשים רכב שבעה מושבים בתקציב של 40 אלף לערך. קודם כל רצינו לשאול לדעתך על רנו לוגאן, אמינות וחוות דעת כללית. כמו כן היינו שמחים לשמוע על אופציות מוצלחות נוספות בסגמנט זה, שלא רווי באופציות…

תשובה: רנו לוגאן סטיישן היא פתרון מיטבי לשבעה נוסעים, משום שהשורה השלישית של המושבים מספקת נוחות, ולא רק מקום שאליו דוחסים ילדים כעונש – כמו במכוניות לא מעטות המתהדרות בשבעה מקומות. סטיישן רומנית זו אמינה יחסית ופשוטה לאחזקה, משום שהיא אינה מולעטת במערכות אלקטרוניות מסובכות. אגב, לוגאן אינה זוכה להבלטה בעיתונות שלנו, וגם קרסו מצידו מוכר אותה בלי רעש, אולי משום שהיא המתחרה הביתית של גרנד סניק היקרה ממנה בהרבה.

יצחק: אנו זוג עם תינוק בן שלושה חודשים לפני קניית הרכב הראשון. מעוניינים ביד שנייה בתקציב של עד 45 אלף שקלים, בפזילה לכיוון המשפחתומטיות. חשובים לנו מאוד בטיחות, חסכוניות ואמינות. נודה מאוד לעצתך.

תשובה: רנו מגאן הקודמת (זו שצורתה כמגהץ) נראית מתאימה לכם. אופציה אחרת היא פאביה 1.6.

 ישראל: אנו משפחה של חמישה ילדים, ומחפשים רכב אמין וטוב בעל שבעה מקומות לפחות שישרת אותנו בשנים הקרובות. ייתכן שעוד כמה שנים נצטרך יותר מקומות, אך כעת זה מספיק לנו. התקציב שלנו הוא עד 50 אלף שקלים. נשמח לעצתך.

תשובה: ראו תשובתי לאורי יהודאי.

יאיר הראל: ברשותי סיטרואן C4 אוטומטית 1.6 טורבו, שנרכשה חדשה ביוני 2009. עד היום היא נסעה 40 אלף ק"מ (כ-12 אלף ק"מ בממוצע בשנה). המכונית נוחה ונעימה, מקבלת תאוצה טובה ומתחמקת בזריזות במקרה של מצוקה בכביש. היא מטופלת כסדרה במוסך מורשה.

עם זאת, כבר שלוש פעמים (ב-18 אלף ק"מ, ב-32 אלף וב-36 אלף) הופיעה נורת התרעה על "זיהום במערכת". זאת, בליווי קשיים בסחיבה, רעשים במנוע ומאוורר העובד ברעש ולא מפסיק גם זמן ניכר אחרי הכיבוי. אחרי טיפול במוסך, כולל החלפת מצבר ב-32 אלף ק"מ, הנסיעה חלקה.

מה הפתרון המומלץ? האם נראה לך שיש פגם מהותי בדגם ו/או במכונית הספציפית שלי? במוסך רמזו לי שהבעיה היא בטורבו (?). זו הסיטרואן השלישית שלי, אחרי קסארה 2001 ו- C4מודל 2005, שלא היו להן בעיות.

אם אחליט, בעקבות המלצתך האפשרית, להחליף את סיטרואן C4, על איזו מכונית באותם גודל ורמה (פחות או יותר) אתה ממליץ? אולי לחזור ליפנית? בעבר נסעתי בחמש סובארו. האחרונה שבהן GLF אוטומטית 1.8 שנת 1988, שהיא מעולה לדעתי.

תשובה: העובדה שהרעש המוזר נמשך גם לאחר ניתוק המנוע מצביעה אכן על תקלה בטורבינה. אני ממליץ לא לחפש מכונית אחרת, אלא לשפץ את הטורבינה במכון המתמחה במערכות טורבו. בעתיד יש להקפיד על טיב השמן ועל מפלס נאות שלו. חוץ מזה, כפי שכתבנו כבר, הטורבינה תחיה זמן רב, אם לאחר הנסיעה תימנע מלדומם מיד את המנוע, ותניח לו לעבוד דקה לפחות בטורי סרק, עד שהטורבינה תצטנן לאחר עבודתה הנמרצת. בנוסף, מומלץ לנסוע בעדינות כאשר שמן המנוע קר עדיין, ולא לדרוש ביצועים בהפעלה ראשונה.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. י. permalink

    חולץ מהשיעמום …

  2. דני permalink

    בימים אלו שאני ושכניי (בגוש עציון) מתמודדים עם השלג / ניתוקי חשמל / קור לא הגיוני, טוב לקרוא את דבריך. לא בגלל שיש בהם פתרון, אלא אולי כי הם מנחמים שיכול להיות קר הרבה יותר….. אולי כדאי לייבא את פתרונות החימום הרוסים או האירופאיים. או אולי תמליץ לנו על משהו.. בהזדמנות זאת תודה על הבלוג המעניין.

  3. יפעת permalink

    מצטרפת לדני. נכון לעכשיו, באפרת אסור לצאת מהבית כלל מרוב קרח על הכביש. אדוארד, אולי תכין לנו פוסט פינוק לנצורי השלג?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: