Skip to content

אפשר לחיות בלי אוויר

מרץ 7, 2013

כאשר מטוס ארקיע האיץ לקראת ההמראה משדה דב לראש-פינה, הרגשתי כאילו אני בב-מ-וו Z3M שלי, בהילוך רביעי, עת על הספידומטר 200 קמ"ש ומגיע הזמן לשלב לחמישי

אלא שכדאי לגרש את הגעגוע לאהובתי הבווארית ולחזור למציאות, שבה אנו, כתבי רכב ישראלים, טסים מעל הים במסגרת אירוע בלתי שגרתי: השקה של קיה פורטה החדשה, ממש ימים ספורים לאחר שחזרתי ארצה משלג ומכפור. והנה אנו, בבוקר ספק אביבי ספק קיצי, על כנפי ארקיע לראש-פינה, מבלים במסעדה בצפת, שומעים הסברים וחוזרים הביתה בפורטה.

בוורשה קוראים לה Cerato או K3, וכתבים מקומיים בעלי ניסיון רב בהשוואות, ועוד מומחים בגזע המשפחתית, כאלו שמגיעים למבחנים עם סרט שמודד סנטימטרים, עם קופסאות קרטון למדידת נפח תא המטען ועם מושבי ילדים (מה שמעולם לא עשיתי) – הופתעו מהעיצוב האלגנטי של פורטה וממושביה הנוחים, שאינם מעצבנים ברכותם. ועוד הם גילו שלנוסעים בשורה השנייה יש די מקום לרגליים וגם לקודקוד, אף כי גג הקוריאנית מעוצב, בפקודת האופנה, בסגנון קופה.

שמעתי אותם קובעים שפורטה זו משאירה מאחור את מתחריה האסייתיים והאירופיים, כולל ג'טה של פולקסוואגן. כאילו הכינוי המחמיא "מיני פסאט" המודבק לגרמנייה לא עשה על הקוריאנית רושם.

משפחת הזוחלים הגלילית

אז המפגש בצפת הסתיים, ועליי, ועל חברי יבגני ויינארד (מעיתון וסטי והאתר 3fanautos), נפלה פורטה אדומה שקל היה לתהות על כושרה, שהרי בסביבה הצפתית לא חסרות דרכים שבהן סיבוב רודף סיבוב.

נהיגה מסוג זה היא חגיגה ממש, אך לא בארצנו, שבה השותפים לאספלט הנפתל יושבים על המעצורים וזוחלים, והקו הלבן הרציף, שהסדיסטים המקומיים ציירו לכל אורך הכביש, אוסר לעקוף אותם. הפיוט הופך סיוט: אור של ברקס דולק קבוע מול פרצופך.

למה לעזאזל הם בולמים כל הזמן? שאלתי את יבגני. הרי במהירות שהם זזים המעצורים יכולים לנוח באין-שימוש!

יבגני סבל על ההגה

נשארתי כנראה יותר מדי בנכר כי שכחתי את שיטת הנהיגה הכחול-לבנית, שמהותה לא השתנתה במשך השנים למעט פרט שהפך נוסטלגיה: הישראלים חדלו לשרבב יד שמאל אל מחוץ לרכב כי השמשות עלו והמזגנים עובדים, לנוחותם.

חוץ מזה לא השתנה כלום, והתוצאה הייתה שיבגני, נהג מעולה, סבל על ההגה.

ואני ישבתי לצדו בשקט. לא דרבנתי אותו בדברי ההסתה "תחתוך את הקו, תחתוך, לעזאזל החוק!". במקום, חקרתי קצת את חלל הפורטה. "נו, איך היא?", שאלתי את יבגני ברוסית, והבנתי מדוע מארגני המבחן נראו מרוצים כאשר חילקו בינינו את המפתחות.

התרגיל המסריח של פולקסוואגן

פורטה החדשה, כלומר Cerato או K3, היא עוד דוגמה מוחצת לכך שהכוכב הקוריאני עולה. בתערוכת ז'נבה הנוכחית מוצגים כעת עוד אסים שחברת קיה הוציאה מהשרוול, ועל כך עוד יסופר.

שאלתי את עצמי (וגם את אחד ממארגני ההשקה הממונעת הזו) באיזה פלא הצליח רמי אונגר לקלוע בול כאשר בחר לייבא פירמה סתמית כמו קיה, שבשעתו לא היה לה אף רכב מעניין; אפילו לא מצויר. הרי זה נראה כאילו אונגר זכה בשישייה בלוטו – גם בשל העובדה שקיה מציגה כיום דגמים שעיצובם הוא אירופי יותר מהאירופיים עצמם, הדורכים במקום.

אך מה שמעניין באמת אצל קוריאנים אלה, וגם אצל האחות התאומה יונדאי והאסיאתים בכלל, אינו העיצוב, אלא העובדה שהם לא השתגעו ולא נפלו במלכודת הדבש של הדאון-סייזינג. וזה קלף מנצח, כי בעוד זמן לא רב יתרגש על גזע המשפחתיות מהפך:

זה יקרה כאשר יתגלה שהמנוע הבסיסי של קונצרן פולקסוואגן, TSI 1.2 טורבו, המותקן ברוב המתחרות של האסייתיות 1.6 – מתחיל לחרחר (צרות) בצאתו מטווח האחריות. הצירוף הקורץ הזה של מערכת טורבו, הזרקה ישירה, ועוד תיבת ההילוכים ה'פלאית' DSG – קומבינציה שכל עיתונות הרכב התפעלה ממנה – יפתיע את רוכשיו בחולשה במרחקים ארוכים, כאלה שחצו את ה-150 אלף ק"מ.

זוהי תוצאת 'התרגיל המסריח' של פולקסוואגן כלפי הלקוחות, שהקונצרן זלזל בהם. הרי אי אפשר להבין אחרת יצירה של מנוע המיועד מראש לחיים קצרים, עד שהאחריות פגה. ואחר כך אין תיקונים נוסח אוברול, כי לא מייצרים עוד בוכנות ומסבים ב-next size. גם אין אפשרות לחריטה, וגם לא משווקים עוד 'חצי בלוק'.

מנוע TSI הלך? חפשו מנוע להחלפה, השייך במקור לרכב גנוב שפורק או שהוא נדוניה של תאונה אצלנו או בחו"ל – וקוו שהרכש עשה פחות קילומטרים מזה שלכם, כי אחרת תיתקעו עם שני מנועים דפוקים.

תסמונת דאון

חוץ מזה, יצא לאור השקר שלפיו מנוע מוקטן ומגודש הוא חסכוני יותר ממנוע אטמוספרי בנפח 1.6. זה נכון רק בנהיגת עצלתיים. בלחיצה נמרצת על דוושת הגז, לעומת זאת, מנוע הדאון-סייזינג המודרני מחולל מערבולת בתא הדלק ופוגע בכיס. וזה עוד לפני ששילמנו על שיפוץ הטורבינה וניקוי הראש, שבו הצטבר פיח, תוצאת ההזרקה הישירה.

כך למשל, סקודה ראפיד החדשה, המצוידת במנוע TSI 1.2 טורבו, שלחה אותי לתחנת דלק אחרי חצי יום בפקקים ונסיעות בינעירוניות. אין להשוות עריצוּת-שתייה זו לנסיעתנו בפורטה, אלא שלצורך הפרוטוקול צריך להוסיף שמד השימוש בדלק הצביע לנו בקוריאנית על 8.5 ליטרים ל-100 ק"מ (שזה 12 ק"מ כמעט מליטר דלק). זה די חסכוני ביחס לנהיגה אנרגטית ככל האפשר, כלומר כזו שמזגזגת בין דוושת דלק רמוסה ובין זחילה במהירות תת-עירונית (בעקבות חובבי הברקסים הכפייתיים הנזכרים לעיל).

forte 1

forte 4

f

forte 5

בעדשה של יבגני: עקב היעדרו של קולגה עיתונאי אחד, בעל נטייה להרוס מכוניות מבחן, הייתה חסרה בהשקה המרשימה של קיה פורטה קצת דרמה. היחיד שנתן הופעה דרמטית היה טייס ארקיע, שהנחית את מטוסו על בטון שדה התעופה בראש-פינה כאילו היה מטאור, או לפחות סקאד. חברי יבגני (הנראה באחת התמונות כאן מצלם) נתן לרצף התמונות הזה שהוא צילם בהשקה ובנסיעת המבחן את הכותרת "צעד אחר צעד". אגב, עיצובה של קיה פורטה החדשה מזכיר לי שגם ברשותי נמצא פריט אמנותי בחתימתו של המעצב הראשי של קיה, פיטר שרייר: מושבי עור חדשים של אאודי TT קוואטרו, פרי כישרונו של האמן, שהזמנתי למען אלפא GTV הוותיקה. 

תראו, אני פרימיום

פורטה החדשה הגיעה בדיוק בזמן כדי להוות חלופה לסדאנים משפחתיות חסרות מנוע אמין. חוץ מזה, פורטה גם מעוצבת כאילו רצתה להגיד: תראו, אני פרימיום, ויש בה כל מה שמחפשים בסדאן משפחתית: מנוע אלסטי מאוד, חזק דיו (130 כ"ס), ועוד אמין. אחרת, היצרן לא היה נותן שבע שנות אחריות. גם המזגן יעיל.

ההגה של פורטה, הקטן יחסית, ניחן במשהו שג'רמי קלארקסון מגדיר, משום מה, כ"משקל". כלומר, ההגה מעביר מידע מה קורה עם הגלגלים הקדמיים. להקות כתבים למדו לדרוש את התכונה הזו, מה שאותי לא מעניין, כי לדעתי הגלגלים הם שצריכים להרגיש מה אני רוצה, ולא להפך. בקיצור, יש לנו פילוסופיה שונה. ההגה של Z3M קופה שלי מבין את זה. אין לו אפילו אפשרות למיצוב מחדש, אולי משום שהוא פשוט נמצא במיקום נכון.

לבווארית שלי אין גם מתגים המותקנים על גלגל ההגה. ממתגים אלו לא נמלטו פורטה ורוב המשפחתיות המודרניות, המקפידות לציית לאופנה מתוך דאגה שלוח הבקרה לא יהיה צפוף ויישאר בו מקום לעיצוב מרשים.

באחת המכוניות הללו, שכחתי כבר איזו, קרה שבזמן לחימה על ההגה באיזו פנייה שמאלית חדה, הפעלתי בטעות את הווליום של הרדיו כי נגעתי באיזה מתג וכל הרמקולים החלו לצעוק בקולי קולות. מה זה, שאל חברי המבוהל. תגיד תודה, אמרתי לו, שכריות האוויר לא נפתחו ממהלומת הרעש.

אשרי, מקולקל אני!

המבחן של קיה פורטה תפס אותי לא מוכן, כי בדיוק התקלקלתי כבוחן רכב מן השורה (קלקול זמני, יש לקוות). פתאום, בגלל הבווארית, קשה לי לנהוג רכב שלא משתרע לפניו מכסה מנוע ארוך שתחתיו מורכבים שישה צילינדרים בשורה, המנגנים אותה המוזיקה שמשמיע מטוס ארקיע בריצת ההאצה שלו.

צר לי שלא ההולנדים אוהבי היהדות (לפי האגדה) הם שתכננו וייצרו את הבווארית שלי, בעלת תעודת הלידה הגרמנית. ההולנדים לא בעסקי המכוניות בכלל, וחתומים רק על הפטנט של תיבת ההילוכים הרציפה, שהם התקינו ב-DAF שלהם ומתאימה רק לפטיפון הטרנסקריפטור הוותיק שלי.

תמיד מפתיע אותי כשאני מגלה במכונית את התיבה הרציפה, היללנית. קיה פורטה, אגב, מצוידת בתיבה אוטומטית, קונבנציונלית, המאפשרת החלפת הילוכים באופן ידני, אך ללא אפשרות להינעל על ההילוך שנבחר.

אהבה עושה אותך אפאתי

כבר עשרה ימים שאני בלי הבווארית. זוהי הפרידה הראשונה שלנו מאז שקבענו להיות ביחד, כאשר בישרתי בשמחה ש"יש לי ב-מ-וו Z3M קופה" וצילמתי אותה בחברת אחיותיה החדשות, הונדה CRX ואלפא GTV.

הפרידה ממנה כואבת. לקשיש שבי קשה להסתדר בבוקר מבלי לפתוח את המוסך שלה ומבלי לצאת איתה לטיול. ובואו נגיד את האמת: היא גם שינתה את יחסי למכוניות רבות, ובעצם לכולן. כי אחרי הנהיגה בהלגה, כלומר בבווארית, דבר בהן אינו מעניין אותי. לא הנוחות, לא ההיגוי, לא הראות, לא תיבת ההילוכים, בוודאי שלא עזרי נהיגה למיניהם, לא המעצורים, לא הצליל. כלום.

בנוסף, כאשר אני נוהג באחרות מזדמנות המגיעות אליי לצורך מבחן, אני חש כאילו הן אינן זזות כלל, אלא עומדות בחניה ומטרטרות לי "סע כבר!"

הבווארית השתלטה כל כך על גופי ונפשי עד כי אמרתי לה לפני הפרידה – "רחמי עליי. הרי להיות בלעדייך זה כמו להיות בלי האוויר". והתגלה שאפשר לחיות בלי אוויר. אם כי קשה. הפרידה מהבווארית קשה מהפרידות מהונדה CRX ומאלפא GTV, כי הונדה היא צעצוע ואלפא היא מושג קלאסי, תכשיט.

פרדוקס הסערה במים שקטים

נא התעורר, חביבי, אני קורא לעצמי להתעשת. הרי כדי לכתוב איך ההרגשה לנסוע בפורטה צריך להתעלם מאסוציאציות, רגשות וזיכרונות, ובוודאי להיזהר ולא להשוות סדאן משפחתית אמביציוזית למכוניות מפלנטה אחרת.

אך הפורטה לא מקילה עליך להתרכז בה ורק בה, כי השקט הנפשי שלה מעודד אותך להפליג דווקא באסוציאציות, רגשות וזיכרונות.

Helga Z3M coupe

הבווארית שלי מתרחקת ממני ומשאירה אותי מכורסם-כיסופים 

טיפ טיפה

קיה פורטה החדשה מזכירה שני דברים חשובים:

ראשית, שבעיצומה של השתלטות האלקטרוניקה, החיישנים והמחשבים על עולם הרכב, דווקא הקוריאנים לא חסכו במד חום המנוע, אביזר שחשיבותו לנהיגה נכונה רבה היא (מה שלא מפריע ליצרנים המערביים להתעלם ממנו).

נוסף על כך, מצאתי בקיה פורטה בלם יד מכני (ולא חשמלי, חלילה!) הממוקם קרוב לנהג. פרט חשוב, שהרי מיקומו הסטנדרטי של בלם היד, כלומר בין המושבים, מפתה את הנוסע במושב הימני להשתמש בו בעתות פחד…

שואלים את אדוארד

נצר קדם: אני מנסה לעזור לאחותי ברכישת רכב קטן (רכב ראשון). פגשתי במודעה אופל קורסה שנת 2002. אז קודם כל אשמח לשמוע את דעתך על אופל קורסה בכלליות, ושנית – על הכלי הספציפי שראיתי: יד שנייה, 104 אלף ק"מ, מנוע 1,200 אוטומט (חשוב לאחותי…). המחיר הראשוני שביקשו בעבורו הוא 11 אלף שקלים.

תשובה: קורסה היא מכונית חביבה למדי, ובלבד שהייתה בידיים טובות ולא נפגעה עקב הזנחה טיפולית.

מיכה קורמן, כוכב-יאיר: לצורך עבודתי הנני נוסע כ-4,000 ק"מ בחודש. עד לפני כמה חודשים נהגתי בטויוטה קאמרי. היא נמכרה, וכעת אני שוקל מה לרכוש. הפרמטרים הרלוונטיים בעבורי הם:

1. שווי המס ששילמתי בגין הרכב היה מעל 6,000 שקלים והינו גבוה. אני סבור שאפשר למצוא רכב זול יותר ולהקטין את השווי ב-2,000-3,000 שקלים לחודש (על רכב היברידי גם קיימת הנחה של כ-500 שקלים לחודש).

2. עלות הדלק גבוהה (הרכב הקודם עשה 11-10 ק"מ לליטר), וצריך למצוא רכב בעל צריכת דלק נמוכה יותר.

3. עקב בעיות גב, אני סבור שהיה נכון לקנות רכב נוח לנהיגה (לא צריך להיות גדול, רוב נסיעותיי אני לבד…). אולי רכב גבוה, שבו מנח הרגליים הוא 90 מעלות ולכן היציבה בישיבה נכונה יותר.

4. אני מעוניין לרכוש רכב חדש בסביבות 180-150 אלף שקלים, אולם קיימת גמישות בנושא. הכיוונים ששקלתי הם: טויוטה היברידית (אוריוס או פריוס) – שבה צריכת הדלק יכולה לנוע בסביבות 1 ליטר ל-20 ק"מ, אך הבעיה היא שהרכב נמוך; וטויוטה ורסו – שהיא גבוהה, אולם צריכת הדלק לא מיטבית. אני פתוח לשמוע על כל סוג רכב רלוונטי, רק במקרה כל החלופות הן של טויוטה.

תשובה: דומה כי מתאימה לך סקודה סופרב. אמנם היא לא מלכת חיסכון, אך מידותיה ונוחותה עשויות לדבר אל לבך. מצד שני, אתה יכול להוציא הרבה פחות כסף (כ-130 אלף שקלים בלבד) ולהסתדר עם קיה פורטה, הצפויה להיות להיט אצלנו באביב הקרוב. נוחות ישיבה וחזות מהודרת, לא חסרות לה. אגב, אם אתה מעוניין לפתח את הכיוון של "נסיעות לבד", אז סמארט הדו-מושבית היא המענה המובהק. לחסכוניותה ולקלות החנייה שלה אין מתחרים.

מודעות פרסומת
4 תגובות
  1. שרית permalink

    מאוד יפה אתה כותב , ואני – בכלל לא מתעניינת במכוניות אפילו. אבל נהנת מהכתיבה שלך, מכורסמת הכיסופים.
    תודה

  2. שימי permalink

    אדוארד, מה ההגיון ביחס העברה רציף בפטיפון ?
    לא נראה לי שבטרנסקריפטור יש איזה קשר ל CVT של דאף, בסה"כ צריך
    33,45 ו- 78 (כן 78 עדיין דרוש, לפחות לי שמאחסן בארון תקליטי ג'ז מקוריים משנות ה 20 וה 30, ללא פטיפון איכותי לשמוע אותם.)
    יש בסה"כ הנעת רצועה, אבל אשמח אם תתקן אותי.

    לגבי נושא הפידבק מהגלגלים: כנראה שפיספסת את המושג של לולאת משוב,
    זה לא רק מה הגלגלים משדרים לך אלא גם מה אתה משדר להם, זו אינפורמציה הזורמת במעגל מאחד לשני, תקרא לזה דיאלוג, או מערכת אינטראקטיבית, אבל יש צורך בזרימת מידע בשני הכיוונים.

  3. שימי permalink

    אז אתה נגד מגמת הדאונסייזינג והזרקה ישירה בפוסט הזה, אבל כמה פוסטים אחורה המלצת למישהי ואני מצטט:
    " ראיתי את קליאו 2013 החדשה, …..
    אז לכי על זה – במיוחד אם מדובר במנוע החדש בנפח 900 סמ"ק המחוזק בטורבו שנקרא Energy TCe90,"

    ההזרקה במנוע הזה דרך אגב, ישירה.
    לא ממש מסתדר לי.

  4. יהודה permalink

    אדוארד שלום.
    איך והאם אפשר לשלוח לך שאלה למייל?
    תודה רבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: