Skip to content

עזבו אתכם מאינטואיציה

אפריל 9, 2013

המכונית עומדת להתהפך? כדי למנוע זאת מוכרחים לפעול בניגוד לאינסטינקט, בניגוד לתחושת הבטן, בניגוד ל'היגיון'

"גדודי מומחים מוגיעים את מוחותיהם על סיבות קיקיוניות לתאונות הדרכים" – נזכרתי ב'טיפ טיפה' מהשבוע שעבר שבו ניצבתי כפרקליט השטן (אדבוקאטוס דיאבוליס) לצידה של המוזיקה המזרחית, המואשמת כמעודדת תאונות.

כתבתי שם שמומחינו ("שלא הייתי מתיישב לצידם ברכב") מקרקרים מחקרים בנוסח 'אור ירוק', במקום להדגיש את חשיבותם של לימודי נהיגה אמיתיים – כאלה הנערכים ביום ובלילה, בעיר ומחוצה לה, בישורת ובסיבובים. זוהי התשתית האמיתית למודעות מוטורית. נראה לי סביר שמודעות מוטורית, כְּזוֹ שניסינו לקדם במגזין 'טורבו' ז"ל – הייתה מסוגלת למנוע חלק מהתאונות. לפחות את ה'טיפשיות' שבהן, אלה שלא היו מוכרחות להתרחש ולגבות קורבנות בנפש.

הנה דוגמה קלאסית לתאונה שאיש אינו מלמד את האזרחים למנוע:

אמא, קישטה

שום בית ספר לנהיגה, שום קורס לנהיגה מונעת מטעם משרד התחבורה, וגם שום בית ספר פרטי לנהיגה מתקדמת-כביכול – אינם מסבירים כיצד למנוע התהפכות! ודאי שאין דרך למנוע התהפכויות שהן תוצאת תאונה קשה, אך כן ניתן להימנע מהתהפכויות סתמיות שהן תוצאה של איבוד שליטה והחלקה, המתחילות בכך שהמכונית נשכבת על שני גלגלים.

טיפ: במצב של כמעט התהפכות, צריך לסובב את ההגה לכיוון ההפוך מזה שמכתיבה לנו התחושה האינסטינקטיבית, הדוחקת בנו לברוח מאמא אדמה המתקרבת!

במילים פשוטות: אם המכונית עומדת להתהפך על צידה השמאלי, הנהג צריך לסובב את ההגה לאותו צד ממש, שמאלה במקרה זה, לכיוונה של האדמה המתקרבת דווקא – ולא ימינה חלילה. כי אם נכוון את הגלגלים ימינה, זה רק יעצור את המכונית, שאיבדה כבר את שיווי משקלה – מה שלא יאפשר לברוח מהסכנה, אלא יזרז דווקא את ההתהפכות.

והטיפ המשלים: במהלך תרגיל הצלה זה, המבוסס על 'שבירת' ההגה לכיוון ההתהפכות ולא לכיוון ההפוך לה – אסור לגעת בדוושת הבלם.

במילים אחרות, גם בסעיף המעצורים אין לבצע פעולה אינסטינקטיבית. כי עצירה היסטרית, בלתי מושכלת, כמוה כסיבוב ההגה לכיוון שגוי: היא תהפוך מיד את המכונית על צידה או על גגה.

סליחה, ריצ'רץ'

באחד ממבחני הסלאלום הגזמתי במהירות, ונוכחתי שמכונית המבחן – פיאט רגאטה, הזרקה, 100 כ"ס – נכנסה לשלבי ההתהפכות הראשונים. ודאי שכיוונתי מיד את ההגה אל עבר האדמה המתקרבת, כפי שלמדתי ממורי ורבי הפיני ראונו אלטונן – ואז הבחנתי, בצער ובתדהמה, שצלם המערכת השאיר את תיקו בדיוק על תוואי הבריחה מההתהפכות.

בלית ברירה עליתי על התיק, בגלגל אחד ועוד אחד, וכמה רגעים אחר כך גיליתי בהקלה שהתיק הנדרס היה ריק, ללא מצלמה ועדשות, כך שהנזק הסתכם ברוכסן.

השיהוי הוא בתוכנו

בעידן ה-ABS, עצירת חירום נראית כפעולה פשוטה. מה גם שהמכונית המודרנית מסוגלת לעצור ממהירות של 100 קמ"ש בטווח הנע בין 32 מטרים (פורשה) ועד 40-45 מטרים (מכוניות משפחתיות).

ואולם, מרחק עצירה של 32 מטרים או 40 מטרים ועוד קצת הוא נתון תיאורטי, משום שהוא מבוסס על חישוב צר וסטרילי: מהרגע שבו הרגל לוחצת על דוושת הבלם ועד לעצירה מוחלטת. מרחק העצירה הממשי, לעומת זאת, משתרע בין הרגע שבו הנהג הבחין בסכנה ועד להיעצרות הרכב – ולכן הוא עשוי להיות כפול מהמרחק ה'רשמי'.

האשם בפער בין מרחק העצירה ה'רשמי' ובין המרחק הנדרש בפועל הוא הזמן שעובר בין עזיבתה של רגל ימין את דוושת הגז ובין התיישבותה על דוושת הבלם. אורכו של שיהוי זה תלוי באישיות הפסיכופיזית שלנו: לכל אחד מהירות תגובה משלו, עומק אחר של ניסיון על הכביש ומידת ריכוז שונה.

זאת ועוד: נהג רענן ופיכח יגיב (לצורך בעצירת חירום) מהר יותר מאשר נהג הנמצא תחת השפעה. אין מדובר בהכרח בהשפעה של אלכוהול או סמים. זה יכול להיות נהג השקוע בשיחה או נוטל תרופות מטשטשות חושים. כך או אחרת, התוצאה זהה: טווח הבלימה מתארך.

פחות שקלים, יותר מטרים

ואולם, רעננותו של הנהג ותגובתו המהירה לא יועילו לו הרבה, אם הוא החליט לחסוך על הצמיגים. מחקרים גילו באחרונה שצמיגים זולים, העובדים איכשהו בנסיעות חוקיות איטיות שנערכות על כביש יבש – מאריכים את מרחק העצירה בעשרות אחוזים.

באותו מחקר התגלה גם שדיסקי מעצורים ('צלחות') יקרים מהמדף הגבוה, כמו גם דיסקיות משוכללות – השפעתם על מרחק העצירה זניחה למדי.

מסקנה: מומלץ לא לצייד את המכונית בצמיגים זולים, אף שמכון התקנים הישראלי העניק להם, משום מה, את חסד התו שלו. שהרי ברגעי חירום, כל סנטימטר-בלימה פחות שמעניק לנו הצמיג האיכותי הוא קריטי.

הנפוחים אינם צייתנים

יש לקחת בחשבון שלחץ אוויר גבוה, שעליו אנו מקפידים מתוך מחשבה על חיסכון בדלק – מאריך את טווח העצירה של הצמיגים. כן, גם את הטווח של הצמיגים הטובים ביותר.

רק השמאל יביא שלום

כדי להגיב ביעילות ברגעי פאניק-סטופ, כדאי לתרגל מצבי עצירה בשטח פתוח, ריק ממכוניות ומעין רעה (כלומר, כחולת מדים).

באותה הזדמנות מומלץ גם לתרגל בלימה ברגל שמאל. הסיבה: זמן העצירה מצטמצם כאשר רגל שמאל היא שעוצרת את הרכב, בעת שרגל ימין מרפרפת עדיין, בדמדומי ההיסוס, מעל דוושת הגז.

אגב, במכוניות חזקות ממש, בלימה ברגל שמאל ולחיצה בו-זמנית על דוושת הגז, ועוד משיכה בבלם היד – מאפשרות ביצוע תרגילים בנוסח הג'ימקאנות של מאסטרו קן בלוק.

C4 picasso2

נותנות פייט לקומבי: קיה קרנס החדשה והגרסה האחרונה של סיטרואן C4 פיקאסו הן תשובה להשוואות הבלתי מחמיאות שבין מיניוואנים וסטיישנים. ברוב ההשוואות הללו, גוברת מכונית הקומבי הטיפוסית על המיניוואן באחיזת הכביש ובנוחות השימוש היומיומי. קיה קרנס, שעברה מתיחת פנים רצינית, וסיטרואן C4 פיקאסו בגרסתה המשופרת – הן המילה האחרונה בתחום המיניוואנים. לנהג הן מציעות חוויית נהיגה דומה לזו שבמכוניות משפחתיות מובילות, ואילו הנוסעים צ'ופרו במקומות ישיבה משוכללים ובחללים רבים לאחסון חפצים קטנים

carens 2013 3

אויב ממול

החשש שמכונית הבאה מולנו עלולה להתנגש בנו הוא הסיוט היומיומי של נהגים רבים – סיוט הניזון בכותרות ראשיות המדווחות על עוד תאונה חזיתית מחרידה. קוראים השואלים מעל דפי העיתונים ובפורומים אינטרנטיים אם יש דרך למנוע התנגשות קטלנית כזו – לא מוצאים תשובה.

האמת היא שהינצלות מתאונה חזיתית תלויה בשלושה גורמים: מזל, זריזות ודמיון.

* קודם כל, דמיון – המאפשר אבחון מוקדם של הפורענות. ואבחון כזה הוא מן האפשר, שהרי רק במקרים מעטים (אם בכלל), מכונית המגיעה ממול בכביש בלתי מופרד משנה את מסלולה בפתאומיות, במרחק של מטרים ספורים מאיתנו – כך שבאמת אין כבר מה לעשות.

ברוב המקרים, או לפחות אלו שאני נתקלתי בהם, אפשר לזהות עוד מרחוק מכונית הנוסעת בצורה בלתי יציבה, בתוואי מתנודד, תוך שהיא פולשת לסירוגין למסלול הנגדי. ודאי שאין טעם או זמן לחפש את הסיבה לכך – איבוד אוויר בגלגל, תקלה במערכת ההיגוי, הירדמות הנהג או סתם שקיעתו בשיחת טלפון, הפניית ראשו לילדים היושבים מאחור וכדומה.

במצב כזה, שבו אנו מבחינים במכונית חשודה במרחק בטוח עדיין, נפעיל את המעצורים תוך שילוב הילוך נמוך (בתיבת הילוכים ידנית), הדלקת אורות גבוהים והפעלת הצפצפה.

* זריזות – לאחר שזיהינו נהג מסוכן וניסינו לשווא להחזירו לתלם, לא נותר לנו אלא להגן על עצמנו ולבחון בזווית העין את השוליים, שאליהם ניאלץ כנראה להימלט.

יש לרדת לשוליים אפילו במחיר של התהפכות קלה המבוצעת במהירות איטית. נזכור: זהו מחיר של מה בכך, לעומת הסכנה הנוראה של התנגשות חזיתית, שבה מהירות הקורבן ומהירות הפוגע חוברות זו לזו וגורמות להריסה מוחלטת של כלי הרכב.

* מזל – ודאי שאנו זקוקים לעזרתו, שהרי בכל מכונית הדוהרת מולנו גלום איום, וכל ניסיון היחלצות מהאיום הזה הוא מסוכן בפני עצמו.

המזל דרוש לנו כפליים אם נחליט בלית ברירה לברוח מהמכונית ממול אל המסלול הנגדי ולעקוף את האויב מצד שמאל דווקא – באין שוליים שבהם נוכל לבקש מחסה.

איש באמונתו יחיה

מצב של כמעט התנגשות חזיתית אינו רק מבחן עליון ליכולתו השכלית-נפשית של הנהג לנהוג בערנות רציפה (צלילות), לזהות איומים מבעוד מועד (דמיון) ולהגיב להם במהירות (זריזות) – הוא מבחן גם לנחישותה של האופטימיות שלו. על הנהג להאמין שהוא יכול להיחלץ מכל תרחיש, 'ודאי' ככל שהוא נראה.

zamyslenie

לפי מחקר שערכו משטרת ארה"ב והעמותה האמריקנית AAA לבטיחות בדרכים, כ-62 אחוזים מהתאונות הגובות קורבנות בנפש הן תוצאה של שקיעת הנהג במחשבה, ורק 12 אחוזים מהתאונות נגרמות בגלל דיבור בטלפון. לפי AAA, בכל מייל (1.6 קילומטרים) של דרך הנהג צריך לקבל 20 החלטות. מאליו מובן מדוע התעמעמות הערנות – ולו לשבריר שנייה – עשויה להיות קטלנית

טיפ טיפה

כוחו של הפרדוקס עשה היסטוריה: טעות של כתב תחבורה שבדי, שבמבחן המפורסם מ-1997 הפך על גגה את מרצדס A קלאס הראשונה – הצמיחה, באופן מפתיע, ברכה לעולם כולו. הבוחן השבדי טעה אמנם בנהיגה, אך בכך תרם להתפתחות מוטורית אדירה!

ניצולי תאונות רבים חייבים תודה לחמור הסקנדינבי, שלא רק כיוון את הגה המרצדס באופן שגוי, אלא גם בלם בחוזקה דווקא ברגע שהמכונית איבדה את שפיותה ונשכבה על שני גלגלים. זו הייתה פשלה אדירה של הכתב, אך בזכותה הקונצרן הגרמני הרכיב ב-A קלאס הקטנה את מערכת ESP, שעד אז הייתה שמורה למכוניות גדולות ויקרות בלבד.

בזכות ההתהפכות המביכה בשדה התעופה בשבדיה, שהורידה לטמיון מאות מיליוני מארקים שהושקעו בייצורה של A קלאס ובפרסומה – זכו גם מכוניות קטנות ל-ESP והפכו, תיאורטית לפחות, חסינוֹת התהפכות.

שואלים את אדוארד

י"ו: ברשותי פיז'ו 206 מודל 2001. בשנת 2010 החל טפטוף של רדיאטור החימום בתוך המכונית. בעל המוסך יידע אותי כי התיקון דורש החלפה של החלק ושל הצינורות המובילים אליו.

כחודשיים לאחר התיקון, בעודי נוסע ברכב, התפוצץ החלק החדש. הוא התבקע (ממש נפער חור בפלסטיק) ומי המנוע הלוהטים נשפכו על רגלי. כתוצאה מהתאונה נכוויתי בכוויות בדרגות 2 ו-3, מה שהוביל לאשפוז ממושך ואף להשתלת עור. לאחר התאונה גררתי את הרכב לאותו המוסך שבו בוצע התיקון המקורי. בצאתי מבית החולים ניגשתי אל המוסך ושם נאמר לי כי (ללא שביקשתי) הרכב תוקן, והמוסך לקח על עצמו את עלות החלפת הרדיאטור. עקב התאונה, ומחשש כי המקרה יחזור על עצמו, לא חיברנו את צינורות המים אל הרדיאטור החדש אלא בוצע מעקף. מעקף זו נעשה באמצעות חיבור מחבר זווית בין צינורות הכניסה והיציאה של המים, כדי להשמיש את הרכב.

כשנה וחצי נסעתי עם הרכב ללא שום תקלות, עד שמחבר הזוית של המעקף נשבר וכל מי המנוע נשפכו פעם נוספת. מכיוון שעבר זמן מיום התאונה ולא נראו תופעות בעייתיות כלשהן מאז, בעצה אחת עם בעל המוסך החלטתי לחבר את צינורות המים לרדיאטור שהותקן. מילאתי מים והמשכתי בנסיעה עד שהגעתי למוסך. במוסך ביקשתי שיעברו על החיבורים שביצעתי (אינני איש מקצוע בתחום). הבדיקה נעשתה, נאמר לי שהכול תקין והמשכתי לדרכי. לפני כחודש, הרדיאטור החדש שהותקן התפוצץ גם הוא – הפעם על רגליו של גיסי, וגרם לו לכוויות מדרגה שנייה בשתי רגליו.

מאחר שלא שמעתי על מקרה דומה מעולם, וגם חיפושים באינטרנט לא העלו סיפורים דומים, הנחתי כי הבעיה היא אצל המוסך המתקין או אצל היבואן של החלקים. בשיחה עם בעל המוסך הוא טוען כי העבודה שלו נעשתה על הצד הטוב יותר, וכי הבעיה היא במנוע הרכב, הגורם לפריקת לחץ גבוהה דרך החוליה החלשה ביותר – רדיאטור החימום.

אני מעוניין למכור את הרכב, אבל חושש מאוד שהתקלה תחזור על עצמה ומישהו נוסף ייפגע. כמו כן, חשוב לי להבין – היכן התקלה ומי האחראי? האם התקלה בחלקים שהותקנו? בעבודה שנעשתה? או בעיה כלשהי במכלולים אחרים של הרכב המובילים לפריקה דווקא בחלק זה?

תשובה: זה נשמע כמו סרט אימים ממש. במיוחד לנוכח העובדה ש-206 אמורה להיות מכשיר תנועה ידידותי ואמין דווקא. עד כדי כך, שכאשר היא הורדה מפסי הייצור, הלקוחות של פיז'ו דרשו להמשיך בייצורה והיא זכתה לגלגול חדש, 206+ שמו.

במקרה של העותק שנפל לידיך נראה שבעל המוסך צודק, כלומר – לחץ יתר של מי קירור מחסל את רדיאטור החימום. שתי סיבות עשויות להיות לכך: בריחת יחס דחיסה מתא השריפה אל מי הקירור, דרך סתם ראש פגום או איזה סדק באלומיניום (מה שקל לזהות באמצעות מכשיר לגילוי CO2 במי הקירור); והסיבה האפשרית השנייה: השסתום שתפקידו לשחרר מי קירור למכל העודפים – לקוי. כדאי אפוא לבדוק אם במכל העודפים יש מים חמים. אם המכל ריק או קר, סימן שהשסתום אכן לקוי.

כל אחת משתי התקלות הללו – ואפשר כי מדובר בשילוב של שתיהן! – ניתנת לתיקון, כך שאין הכרח להיכנע למכונית הסוררת ולמכור אותה.

גדי קנדלר: אי שם, בגולן הרחוק, עומד להיוולד אח חדש לשלושה ילדים מתוקים. הוריו של התינוק גומעים מרחקים ומגיעים ל-40 אלף ק"מ בשנה עם רכבם הנוכחי.

לקראת הלידה הצפויה נדרשת החלפת רכב, אבל השאלות רבות והתקציב דל. רנו לוגאן? קיה קרנס? או אולי בכלל פולקסוואגן טוראן? או רכב אחר שלא חשבנו עליו? בגלל הנסיעות היומיומיות חשובה לנו צריכת דלק נמוכה ונעדיף לא להתפשר על בטיחות.

תשובה: כל שלושת ההרהורים המעשיים שציינת ראויים, ובלבד שתמצאו מועמדת מבית טוב, שבו היא ספגה תחזוקה על רמה. בנוסף אני מציע לכם לבדוק את האופציות של סיטרואן קסארה פיקאסו ורנו סניק, שתיהן בגרסת שבעה מקומות.

מודעות פרסומת
One Comment
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    שלום אדוארד, אני בעלי הפג'ו הסוררת, תודה על תשובתך המהירה והמפורטת.
    ברצוני לדעת האם תשובתך בנוגע לתקלות האפשריות ודרך גילויין הן "ידע נפוץ" – כלומר – האם סביר להניח כי המוסך היה אמור לדעת לאבחן את הבעיה ברכב ולמנוע את התקלה/תאונה החוזרת?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: