Skip to content

האנרכיסט האחרון

יוני 12, 2013

בכל טיוליי וכוסותיי עם קניוק, מעולם לא חשפתי בפניו את המחשבה שהאידיאולוגיה שלו, המאיימת לנתץ את אתוס הפלמ"ח – מזכירה לי את דרכו של גיבור מרד גטו ורשה, מארק אדלמן, החובט אף הוא במיתוס יהדות נערץ וקדוש

את יורם קניוק ז"ל, שמותו הפתאומי אינו מניח לי להירדם, הכרתי בערך ב-1985, בערך בתל-אביב, בערך אצל אשת החברה זהרה, בפאב הבוהמייני שלה שענה לשם 'זיגל'. אני כותב "בערך" כי ריח האלכוהול בזיגל חוגג עדיין בזיכרוני, מטשטש את השבועות, הימים והשעות. רק פרט אחד האלכוהול אינו יכול לערפל, והוא שהכרתי את קניוק ממש למחרת היום שבו התחלתי לערוך את מגזין הרכב 'טורבו', כאשר מצאתי בעסק הדיזנגופי של זהרה איזה סוג של אלטר-אגו לקפה 'טעמון' הירושלמי.

קניוק חקר אותי ארוכות, כי היה סקרן להכיר את עברי בשואה וגם את פרצופה של המדינה הקומוניסטית שממנה באתי ואשר את פרטיה היומיומיים – הסוציולוגיים, הכלכליים והפוליטיים – זכרתי עדיין לא רע. ובתמורה למה שהוא שמע ממני, קניוק סיפר לי על הרפתקאותיו שלו במשך חייו הסוערים, לרבות שייכותו לפלמ"ח וחלקו בקרבות העקובים מדם.

היודנראט הציוני הצליח חלקית

נדמה לי שעל הכוסות ב'זיגל', ובזמן הטיולים הרגליים שלנו ברחובות תל-אביב, כשהיינו בורחים שנינו מהרעש הזיגלי, זכיתי להיות הקורא הראשון של 'תש"ח', ספרו של קניוק שיצא לאור רק כמה עשרות שנים אחר כך.

מעולם לא חשפתי בפני קניוק את המחשבה שהאידיאולוגיה שלו, הספרותית והפובליציסטית כאחד, המאיימת לנתץ את אתוס הפלמ"ח – מזכירה לי את דרכו של גיבור מרד גטו ורשה, מארק אדלמן, שגם הוא חובט בזיכרונותיו במיתוס יהדות נערץ הנחשב כקדוש, מיתוס גבורתם של לוחמי המרד.

גם היחס הישראלי כלפי קניוק ואדלמן נראה לי זהה: הרי ליודנראט הציוני הייתה אפשרות תיאורטית להצניע את קיומו של יורם קניוק, כפי שהרשויות פה הסתירו את קיומו של מארק אדלמן – לוּ רק קניוק, איש רוח בעייתי ליהדות החדשה, לא היה חוזר למולדתו, אלא נשאר עד סוף ימיו ב'זיגלים' הניו-יורקיים.

kaniuk x

שיסה זה בזו ריאליזם ופנטזיה. יורם קניוק באירוע הצדעה לכבודו בסינמטק, במלאת לו 80 שנה ולרגל השקת 'תש"ח' צילום: אדוארד אטלר

השיחות נשפכו אל הים

אני זוכר שבאחד הטיולים עם קניוק קשקשנו, כהרגלנו, על דבר-מה ועל לא כלום. משיחות כאלה עם מארק אדלמן, הסופרת היהודייה חנה קראל חיברה את ספרה המזעזע 'להשיג את אלוהים'. אבל אני אינני קראל, והחמצתי הזדמנות אחר הזדמנות ולא רשמתי בזיכרוני את דברי קניוק המצמררים. שוחחנו עד שהגענו לקרבת הים, שם הצבעתי על בית מספר 162 ברחוב הירקון, מול כיכר אתרים, ואמרתי למאסטרו "תראה, פה אני גר". "אז תלך לישון", הציע לי הסופר, ונפרדנו.

נכנסתי הביתה, והרגשתי שמשהו מפריע לי. נזכרתי אפילו מה. הרי שכחתי בחנייה על יד זיגל את מכוניתי, אלפא סוּד Ti הכחולה! קמתי מהמיטה והלכתי חזרה בדרך הארוכה לדיזנגוף מודאג, כי השארתי את האוטו פתוח. ומה אני רואה? בזיגל, בשולחן שעל המדרכה, יושב לו קניוק. חייכנו ומצאנו הזדמנות לשתות עוד בירה ועוד בירה ולהשאיר את האוטו לסוף הלילה, כי אלפות (גם אלפות סוד) שונאות נהגים שיכורים.

"תמסור לאבאל'ה", אמרתי ללפיד

בימים ההם ביקרו ב'זיגל' ניצולי 'כסית' אך עזבו עד מהרה, כי טענו שהחלק הסופי של דיזנגוף אינו מעניין ואין מה לראות בו. כך שרוב הבוהמה שהתארחה אצל זהרה הייתה צעירה.

וכך, בין השאר, הכרתי ב'זיגל' את יאיר לפיד. הוא לא שמח לשמוע שאינני חסיד נלהב של אבאל'ה המנכ"ל, יוסף (טומי) לפיד, שהיה המנהל שלי בתקופתי הרוממאית, כראש רשות השידור. הפרעתי ללפיד האב, שלא רצה לשמוע ממני שגיליתי מעשים בנוסח הפלמ"ח שביצע במלחמת יום הכיפורים צוות טלוויזיה בצפון. לפיד אף הצדיק את פושעי המלחמה הללו, קולגות שלי מרוממה.

"תמסור לאבאל'ה שלא שכחתי לו כלום", ביקשתי את יאיר. לפיד ג'וניור כעס על דבריי, אך הסכים לשלוח לי את כתבותיו ל'טורבו'. הכתבות הצבעוניות של מנהיג 'יש עתיד' ושר האוצר מופיעות באוסף ירחוני 'טורבו' שברשותי, והן נועזות למדי. אם לא אשכח, אפרסם אותן שוב.

יצרן מוסר פיראטי

לפני כמה שנים התחדש הקשר שלי עם קניוק. להבדיל מהעבר הזיגלי, המפגשים בינינו היו מעטים, אך עדיין יקרים לי מאוד. הרשויות החלו כבר להוציא את קניוק מהבוידם של הזיכרון הלאומי, כי אחרי פרסומו של 'תש"ח', קניוק כאילו חדל כבר להיות מסוכן לאגדת הפלמ"ח, ומסוכן עוד יותר למורשת דוד בן-גוריון וחבורתו.

הוא היה מוקף בידידיו ובקוראיו, ככתובת אנכרוניסטית ואנרכיסטית שהיא אנטיתזה מוחלטת ליהדות המרובעת וכמי שמייצר מוסר לסובבים אותו. שמרתי על קשר עם קניוק. לפעמים קשר טלפוני, לפעמים נפגשנו. אהבתי את האמירה שלו "כבר כשהתחלתי עם האינטרנט, גיליתי כמה אידיוטים יש בעולם".

מאדי השיכר – אל הנייר

לילה אחד שלחתי לקניוק את סיפורי 'שועל הכסף של פליציה ט". הוא היה הראשון לקבל את זה כתוב, אחרי השנים שעברו מאז, כאשר בפינה של 'זיגל' החשוכה כהוגן סיפרתי לו על שועל הכסף של אמי, שהיה איתנו בגטו.

כך הכרתי את אמי הקולנועית

עבר מעט זמן, ואני וידידתי קיבלתי הזמנה לאיזה אירוע קניוקי, אחד מהרבים שנערכו לכבודו בשנים האחרונות, ופתאום, באירוע זה, הכרתי אורחת של קניוק, השחקנית יבגניה דודינה. באותו רגע הבנתי שעליה חשבתי כאשר דמיינתי לי את דמותה של פליציה ט'.

רציתי שקניוק יראה את סרטי ואת דודינה המככבת בו בענק, אך איחרתי, כי קניוק, כמו אחותי אירנה – הפתיע אותי ומת. שניהם דיברו כל כך הרבה על מותם, עד כי לא פחדתי כבר שהדבר הנורא הזה יכול לקרות להם באמת.

טיפ טיפה

האירוע המוטורי הססגוני שנערך אתמול והיום בירושלים ממשיך מסורת של הצגות ראווה מקובלות ומוכרות במדינות רבות מסביב לגלובוס, לרבות מדינות דומות לנו, שאין בהן מסלולי מרוצים. ודאי שאפשר רק להריע למראה המרהיב הזה של מכוניות ספורט המגיעות מעולם אחר, רעש מנועים והופעת דמויות מהספורט האצילי – אך אין לטעות: אירוע נוצץ זה לא יצמיח כאן תרבות מרוצים ולא יתרום למודעוּת המוטורית בארצנו.

ואגב, יחצ"ני האירוע הגזימו בהכרזותיהם: למופע הירושלמי, מרשים ומושקע ככל שהוא, אין כל קשר למושג ה"פורמולה" ולסיסמת ה"שלום", ביטוי שחוק כבר עד כאב שיניים.

skan002

כמו עוף החול: לשאלתו של יורם קניוק "מי היה גיבור ילדותך", עניתי שילדותי עדיין בתוקף כנראה, כי אחרי נסיעתי ליוהנסבורג בדרום-אפריקה, הגיבור המוביל אצלי השבוע, וגם בעתיד, הוא נהג המרוצים האגדי ניקי לאודה. פגשתי בלאודה לפני הזינוק לתחרות הגרנד פרי על מסלול קָלָיאמי 85', כשהוא עמד להתחרות באיירטון סנה ובנייג'ל מנסל, וצילמתי מקרוב בלייקה שלי את פניו, שהרופאים הצליחו איכשהו לשחזר. לאודה חזר לתחרויות פורמולה 1 לאחר ששרד בנס את התהפכות מכונית המרוצים שלו, שנשרפה כליל בשולי המסלול. הוא אמר לי אז בקליאמי שהוא חוזר להתחרות בגרנד פרי כדי להישאר בזיכרון הצופים על פודיום המנצחים או קרוב אליו, ולא כמו סתם אחד שחילצו אותו מבין להבות מכוניתו, להנאת הקהל. צילום: אדוארד אטלר

שואלים את אדוארד

דני פינק: אני מתכנן לקנות מכונית וההתלבטות שלי היא בין שלושה דגמים: סובארו פורסטר, ראב 4 של טויוטה והונדה CRV. אנו מתגוררים בירושלים ועיקר הכוונה להשתמש באוטו לנסיעות בינעירוניות ולטיולים בשבילים לבנים. כיוון שכרגע זה האוטו היחידי שלנו, נשתמש בו גם לנסיעות בעיר עד שנקנה אחד קטן.

נודה לך אם תוכל להמליץ לנו על הדגם המוצלח לדעתך, וכמו כן על אוטו קטן.

תשובה: קל יותר לענות על סוגיית "האוטו הקטן" כי המלצתי היא קיה פיקנטו. באשר לרכב הכבישטח, ההכרעה מסובכת יותר. אמנם לבי נוטה להונדה אך לצורך נסיעת שטח, הן ראב 4 והן פורסטר מהוות בחירה הגיונית יותר. במיוחד כשמדובר בפורסטר בעלת הנעה כפולה קבועה, נטולת הפטנט המשלב להנעה אחורית רק אחרי שהציר הקדמי מחליק – פתרון מפוקפק למדי ברגעים הקריטיים. אמנם פורסטר החדשה איבדה לא מעט מאפשרויות ההתמודדות שלה עם השטח ביחס לדגמיה הקודמים, אך יתרונה לא נגוז.

ראב 4 נהנית מחסידים משל עצמה, המהללים הן את סגולות השטח (הקל) שלה והן את נסיעותיה החלקות בכביש. אלא שסעיף הנסיעות הבינעירוניות חזק יותר אצל הונדה דווקא, המצטיינת בנוחות ובצריכת דלק נוחה אף היא.

נראה לי שאין מנוס אלא לערוך נסיעות מבחן בכל השלישייה כדי להיווכח איזה שקלול של תכונות הוא הקורץ לכם ביותר.

אלעזר אליאש: ברשותנו שברולט אוויאו בת שבע שנים. אנחנו מעוניינים להחליפה במכונית בגודל דומה, אבל, מסיבות בריאותיות, שתהיה רכה בנסיעתה. נשמח לקבל את עצתך.

תשובה: אם התרגלתם לאוויאו, אפשר לחפש אחת צעירה יותר. לחלופין, אפשר ללכת על ההצעות של סיאט (איביזה) או של סקודה (פאביה).

 מוריה: אני רווקה בסוף שנות ה-20, גרה בפתח-תקווה ועובדת בבני-ברק. נוסעת הרבה לירושלים ומטיילת בצפון. מחפשת רכב קטן, אמין, אוטומטי, שאחזקתו זולה ולא מתקלקל בקלות, נוח (אני אחרי תאונת דרכים והגב שלי רגיש) ושצריכת הדלק שלו נמוכה מאוד. ייתכן שבשנה הבאה אעבור לגור בשומרון ואמשיך לעבוד בבני-ברק או במקום אחר במרכז, אז הוא צריך לסחוב בקלות עליות. מחיר: עד 30 אלף שקלים.

"חברה שלי יש יונדאי אטוס (בזיל הזול!) והיא מרוצה מאוד מצריכת הדלק, אבל הבנתי שהמכונית מתקשה בנסיעה בעליות. לחברה אחרת יש דייהטסו-סיריון נוחה מאוד, אבל צריכת הדלק שלה גבוהה יחסית לכלי רכב קטנים. אני מחפשת איזשהו שילוב מנצח. יש כזה?

בינתיים, מבירורים שעשיתי, קיבלתי המלצות חמות על טויוטה יאריס 1,300 אוטומטית – מבחינת אמינות, צריכת הדלק, בטיחות וירידת ערך. כיוון שאני לא רוצה, כאמור, לעבור את ה-30 אלף, והיאריס יקרה, במחיר מעין זה אוכל לאמץ לי יאריס שנת 2003-2002. שאלותיי:

א. אתה ממליץ על המכונית?

ב. היא תואמת, לדעתך, את הצרכים שציינתי?

ג. הבנתי שיש שני דגמים: verso ו-sol. מה ההבדל ביניהם? על איזה אתה ממליץ?

ג. יאריס בת 12-10 היא זקנה מדי? (לחפש רכב משנה מאוחרת יותר?)

תשובה: טויוטה יאריס 1.3 אוטומטית אכן מתאימה ליעדי האמינות וצריכת הדלק שהצבת לה. אם תמצאי מועמדת שטיפלו בה היטב, אז אין לחשוש משנתון 2003-2002. בדגם verso המרחב הפנימי מרווח יותר.

אנונימי, בתגובה ל"הטנגו האחרון בוורשה": כתבה זו אמורה הייתה להסתיים בפסקה נוספת, שאליה היה אמור להוביל האזכור של מרצדסSL , זו עם כנפי השחף שמיני קופר אחת עשתה בה שמות בסיבובים… סיפור שכבר סופר באכסניה זו או אחרת, כבר אינני זוכר, סיפור משעשע שתמיד מעלה חיוך להיזכר בו שוב – מעין גרסה מוטורית לקרב דוד וגולית.

תשובה: בתצלום המלווה את הכתבה "הטנגו האחרון בוורשה" נראית מרצדס SLK צעירה יחסית, מודל 1996 – בעוד שבסיפור שאתה רומז לו, הגיבורה היא מרצדס SL 300 ותיקה שהמוזיאון בשטוטגרט שלח להופעה בוורשה ב-1966, והפולנים סידרו לה תחרות מסלול מול מוריס מיני קופר משופרת לראלי, אקסית שלי. בעליה המאושר של קופר, נהג הראלי קשישטוף קומורניצקי, זינק נגד מרצדס זו, שבה נהג עיתונאי הרכב מארק ואחובסקי. בישורת, מרצדס השאירה את קופר מאחור, אך כבר בסיבוב הראשון ביצעה הגרמנייה צלחת הגונה וקופר עקפה אותה. בהמשך העימות חזר דפוס זה על עצמו, כלומר – מרצדס עקפה את קופר בקלות, עד שהתהפכה שוב בסיבוב ונעקפה בידי קופר.

הסיפור חזר על עצמו כמה פעמים, ובסופו של דבר, אחרי שלוש-ארבע הקפות מסלול, קופר הגיעה ראשונה לקו הגמר. אלפי צופים שחזו בעימות המסקרן, ובכללם אני, פרצו בצחוק לנוכח החיזיון המפתיע. במיוחד כאשר מרצדס SL300 המפוארת עצרה ודלתותיה נפתחו כלפי מעלה – מה שהתפרש כהרמת ידיים פיזית ממש מול קופר הקטנה.

תודה שהזכרת את האפיזודה ההיסטורית המשעשעת.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. ע' permalink

    עצוב. יהיה זכרו ברוך

  2. עוד נהג \ "עיתונאי רכב" דביל שאין לו מושג בנהיגה.
    מעניין איך היתה נראית ההופעה עם וולטר רול מאחורי הגה המרצדס או אילו החזירו מפנסיה את שטרלינג מוס… אבל למה ללכת רחוק, סתם נהג סביר היה צריך להספיק.

  3. אלכס permalink

    איפה אפשר לקרא המגזין טורבו . האם התפרסם באינטרנט. תודה מאלכס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: