Skip to content

חמ"ל על הזמן

יולי 18, 2013

עברה שנה ועוד שנה, וההפקה של 'שועל הכסף' עדיין בת ערובה בידי המפיק הנוכל. התגברו רק סימנים המאותתים לתושבי גלקטיקה פרנויה על נאמנותו הכפולה של המכון הפולני לקולנוע

"אתה עדיין מסרב להתייחס לפרשת 'שועל הכסף'?", פנה אליי תחקירן מהטבלואיד הפולני Fakt".

"אכן", עניתי.

והוא המשיך: "ומה אם אספר לך שהמפיק שלך, גוויזאווה, פשט רגל במקביל לנפילה של גיסו הכול-יכול מירוסלב דז'וויאצקי, שר הספורט והגזבר של המפלגה השלטת? כאשר דז'וויאצקי נזרק מתפקידו היוקרתי בממשלה – הוא איבד גם את היכולת לתמוך בגיסו גוויזדאווה, מה שעשה במשך שנים. דז'וויאצקי הסתבך, עזב את פולין, וגזוויזאלה שלך נשאר ללא פטרון הדואג להזרמת כספים שוטפת. וללא גב תומך בוורשה, גוויזאווה מוכרח להתמודד בעצמו עם חובותיו בשוק האפור האכזרי, המאיים עליו כעת", סיפר לי.

"אגב", המשיך הכתב לגלות את אוזני, "לא רק גוויזדאווה שלך הסתבך אלא גם אחותו ינינה, שהיא אשת חברה וזוגתו של השר דז'וויאצקי. כי כדי להציל את אחיה, המפיק האומלל, היא גנבה כמה פרוות יקרות בבוטיק בפלורידה ונתפסה. המעצר והמשפט שלה בארה"ב זכו בהתעניינות של המדיה שם".

אני: "זה לא חידוש לגביי. גם אני יודע לקרוא כותרות במדורי רכילות פולניים".

תעשה כבר אקזיט

מה שלא סיפרתי לשליח הטבלואיד הפולני הוא שהמפיק גוויזאווה עצר את הפקת סִרטי מתוך אמונה מיתומאנית שהבמאי (אני) – אשר כתב את התסריט, זכה בתמיכת המכון לקולנוע אמנותי בפולין, גייס את השחקנים הכי טובים שמצא בתל-אביב ובוורשה וביים את הסרט עד תום הצילומים – יעשה טובה למפיק ויתפגר.

לפי חלומו זה של גוויזדאווה, הפתרון הסופי מוכרח לקרות באופן טבעי, בזכות גילו הביו-מופלג של הבמאי הקשיש – כמו גם בזכות תחביבו היוקרתי לרכוב בדרכים על 901 סוסיו המכניים הגזעיים, שהוא מאכיל במסירות באחוזתו.

ואם הבמאי הקשיש אכן יעזוב את עולמנו המאכזב, כציפייתו השוקקת של המפיק הפיקח ובהתאם למזימתו הערמומית – אז הוא, המפיק, יקבל פרס על סבלנותו: אפשרות להפיץ לבדו את סרטו של המנוח תחת סיסמה שעשויה למשוך את תשומת לב הבריות: "מה שאטלר לא הספיק לגמור – גמרתי אני".

הסיכול: להיות שיא קוּל

כיצד לסכל את מזימתו של האיש המנוול? אני יכול רק להקפיד על שעות מנוחה ואוכל סביר, לעסוק בספרות קלה (קריאה וכתיבה) ולנקוט זהירות נהיגה.

וצריך גם, מציין לעצמו הבמאי החש במזימה המתלפפת נגדו, לשמור מרחק ממסלולי המרוצים, ובמידת האפשר, להדוף רעיונות להגברת כוח המנועים שברשותו עד שיהיו מסוגלים לאכול לארוחת בוקר את רישיונות הנהיגה של בעליהם הקשיש.

תעודת אָניוּת

ודאי שבגלל אופיו האישי של הסרט, המבוסס על גורל משפחתי בשואה ועל זיכרונות נוספים שלי, קשה לי להתייחס ל'שועל הכסף של פליציה ט' כאל עוד סרט שהפקתו הסתבכה באופן חשוד. הרי 'שועל הכסף' הוא לגביי מפעל חיים, ניסיון לשחזר הוויה כְּחוּדָה באמצעות כלים קולנועיים מצומצמים בנוסח 'תיאטרון האני' – תוך מאמץ להתרחק ככל האפשר מהפוזות המקובלות בסרטי שואה, לטובת מטען רגשי.

זה לא עוד סרט, כי 'שועל הכסף' מפוטם בתקוות רבות שהשקענו ביצירתו – אני כתסריטאי וכבמאי, הצלמת יוֹלָה דילֶבְסְקָה עטורת הפרסים, צוות טכני-אמנותי מעולה שהתגייס לעזרה, וכמובן השחקנים, אשר מגלמים ברוב תבונה, רגש וחן את הדמויות הראשיות: יבגניה דודינה (אמא פליציה), אולג מיצנר (אבא), אבישי הדרי, ים ברוסילובסקי והילד אוסקר.

למה לי לקחת ללב

לוּ הייתי מתייחס להתחפרות של 'שועל הכסף' בבוץ שכָּרַה לו הנוכל כּאֶל אסון, כמוות שני של נפשות יקרות לי וכנפילת השמיים על ראשי (מה שבעצם קרה); ולוּ הייתי מטפס על קירות המכון הפולני לקולנוע, המתחמק מחקירת מעלליו של המפיק חרף טענותיי המנומקות נגדו (המגובות בעדויות הצוות כולו) – אז סביר שהייתי כותב מילים אלה במיטה באיכילוב, אחרי איזה אירוע בריאותי בלתי נעים.

ועוד תרחיש אפשרי היה עלול לקפוץ עליי, לוּ הייתי לוקח ללב את ההקפאה של 'השועל': הייתי בוחר אולי בפתרון האכזרי המתבקש כלפי המפיק הגזלן. כתוצאה מנטילת החוק בידיים, הייתי נאלץ לבקש משירות בתי הסוהר הפולני אישור להשתמש בתא שלי בלפטופ, לצורך כתיבת זיכרונותיי במתכונת של שבעה פרקים לסדרה טלוויזיונית: 'איך ומדוע חלבתי את המפיק המנוול גוויזדאווה, כולו ז"ל כהוגן'.

שועל בתוך כספת

גוויזדאווה המרושש לא שילם משכורות לשחקנים ולאנשי ההפקה כפי שהתחייב בחוזים שחתם איתם. הוא מתבצר במעוזו, אולפן 'קונטרה סטודיו' בלודז', וכקלף מיקוח שומר בכספת את חומרי הצילום של 'שועל הכסף' ואת ההקלטות המקוריות, שלצערי שייכים לו, לפי החוק היבש.

המפיק מסרב למסור את החומר לספונסר של הסרט, המכון לקולנוע אמנותי בוורשה, או להעביר אותו לידיי או לידי מפיק אחר.

בישלנו בעליית הגג

בלית ברירה, ומבלי לקבל מגוויזדאווה פריים מקורי אחד, התיישבתי עם בני בעליית הגג וערכנו את 'גרסת הבמאי' של 'שועל הכסף', שאורכה הנוכחי הוא שעה וחצי. השקענו בעריכה שלושה שבועות ועוד חודשיים, כדי להוכיח לעצמנו שהגרסה שבישלנו שומרת כראוי על רוח התסריט.

בגלל 'גרסת במאי' זו, המפיק חדל להפיץ את השקר ש"אטלר ברח לישראל כי הוא לא שבע רצון מחומר הצילום ולא יודע איך לערוך את הסרט". את שקר זה הוא הפיץ בענף הקולנוע הפולני, בתקווה כי השמצות-השווא יכסו על האמת הכעורה: שתקציב הסרט נזל, באופן חשוד, מבין אצבעותיו ושהוא לא מסוגל להרים את שלב הפוסט-הפקה, הכולל עריכה – וזוהי הסיבה היחידה שההפקה הופסקה באמצע.

skan001

הנפילה הראשונה: "הפאשלה סובארו ג'אסטי", שנגרמה לי בתקופה שערכתי את הירחון 'קוואטרו', מזכירה לי שביש-המזל החל ללוות אותי עוד לפני פרשת 'שועל הכסף'. כפי שלא אבחנתי שהמפיק גוויזדאווה הוא רמאי, כך לא ניחשתי, עשרות שנים קודם לכן, שסגן העורך שלי בירחון, יוחאי רפאלי, אינו יודע לנהוג אף שיש לו אלפא רומיאו ג'וניור.

נסענו לערוך מבחן של סובארו ג'אסטי, וכאשר הגענו לכרכור ביקשתי את רפאלי לקחת ממני את הג'אסטי ולנסוע אחרי הגולף של רוני סמדרסמן, שבה ישב גם אנוכי. יוחאי התניע, וסמדרסמן ואני נסענו לשדה התעופה כדי לבצע סלאלום. ישבנו בגולף של רוני וזזנו במהירות איטית כי דיברנו, ופתאום רוני אומר שהוא לא רואה את רפאלי בראי. עצרנו, שילבנו לרוורס, ומצאנו את הג'אסטי זרוקה בתוך ביוב, הרוסה אחרי נפילה מגובה של כמה מטרים תוך סאלטות עם בורג לאחור. רפאלי לא הבחין, כנראה, בסיבוב.

ביקשתי מהסגן שלי להחזיר את הגרוטאה ליבואן ברקוביץ'. תגיד לו, ביקשתי, שג'אסטי התגלתה כמכונית בטיחותית, כי היא שילמה בחייה כדי שאתה, הנהג, תצא ללא פגע. רפאלי נסע ליבואן ברקוביץ', ונתן לו להבין שאני, הנחשב כאויב מושבע של סובארו, הרסתי לו בכוונה את ג'אסטי. ברקוביץ' חשב עד סוף ימיו שזה נכון

צילום: אדוארד אטלר

אוצר על שולחן עריכה

'גרסת הבמאי' שערכנו היא יצירה הבנויה מסחרור קטעים בסגנון 'בְּרוּלְיוֹן', כלומר, מנסה לשמור על החוצפה והרעננות של מחברת סקיצות. חומרי העבודה שעמדו לרשותי אינם, כאמור, משובחים ביותר: אלו הם החומרים שבמאי הסרט והצלמת יולה דילבסקה היינו מקבלים בזמן ההסרטה, כלומר אוסף של תמונות, חלקן בצבע וחלקן בשחור-לבן מטושטש, אשר בתחתיתן רצים מספרי טיים-קוד. הצליל הוא בסיסי, לא ברור, כפי שהצליחה לקלוט המסרטה. הסאונד המקורי, שהוקלט בציוד משוכלל, שבוי אף הוא בידי המפיק.

ובכל זאת, התייחסנו לחומר עבודה בלתי מושלם זה כאל אוצר ועמלנו עליו בחירוק שיניים, בחדר עריכה מאולתר שהקמנו בעליית הגג – עד ש'גרסת הבמאי' הגיעה לשלב המייצג את הרעיון הכללי של 'שועל הכסף של פליציה ט" ואת האווירה שבו.

'גרסת במאי' פיראטית זו דורשת רק עוד כמה ימי עבודה נוספים על שינויים טכניים, על השלמת התרגומים ועל ליטוש הפסקול.

המכון הממלכתי לגרירת זמן

המפיק הישראלי מארק רוזנבאום, שלקח על עצמו (ועל כיסו) חלק מהפקת הסרט בתל-אביב, צפה ב'גרסת הבמאי' והתרשם ממנה חיובית, ולכן מוכן להמשיך בהפקת הסרט – אם הספונסר, המכון הפולני, יסכים לכך.

טסתי-אצתי לוורשה כדי לדווח על פתרון פז זה להנהלת המכון, המכירה היטב את מארק, מפיק ותיק ובכיר המוערך באירופה, ונותנת בו אמון. אך להפתעתי, אותו מכון החליט בינתיים לקחת פסק זמן נוסף, ובמקום לקבל החלטות חותכות – העדיף לפצוח בהתכתבות עקרה עם גוויזדאווה.

שוב עברו שבועות וחודשים, והפולנים מהמכון, במקום למשוך את זכויות ההפקה של המפיק המנוול, דורשים ממנו רק להודות שהוא לא שילם לשחקנים ולאנשי הצוות. גוויזדאווה מצידו הבטיח לשלוח למכון את רשימת חובותיו, אך גם בכך לא עמד, כי לדבריו "בינתיים מת מנהל ההפקה".

מכון מתקתֵק

צר לי להודות שלאורך כל הפרשה האומללה של סרטי 'שועל הכסף', נראית לי עמדתו העמומה של המכון כחפץ חשוד המתקתק במרכז הבמה. הקרן הממלכתית מביעה בי תמיכה בשיחות אישיות, אך לא פותחת בשום הליך נגד הנוכל. מצד אחד, המכון הודיע לי שמטרתו היא "לגמור את הסרט בכל כוחו ובכל אפשרויותיו החוקיות". שמחתי על כך, והודעתי למכון שלמרות הסתייגותי מהמפיק הרמאי גוויזדאווה – אני מוכן, לטובת המכון וכדי להציל את הסרט, לחזור בכל רגע לפולין, על חשבוני, ולשתף פעולה עם 'קונטרה סטודיו', כלומר: להמיר את 'גרסת הבמאי' בחומרים המקוריים, גם ללא תמורה כספית כלשהי.

אך המכון לא ענה לי, בדיוק כפי שלא ענה להצעה להעביר את ההפקה ואת חומרי הגלם המקוריים לידי המפיק מארק רוזנבאום.

חוששני שמכון ממלכתי זה, על פקידיו ומנהליו, מחפש דרך להרוג את 'שועל הכסף', להשתלט על פרוותו – ואז להסביר לשלטונות הממשלתיים-פיננסיים הממונים עליו שההשקעה הנדיבה בסִרטי, בערך שני מיליון זלוטי, "ירדה לטמיון בגלל כוח עליון".

Drzewiecka

ינינה דז'וויאצקה. חשודה ב'ניקוי' בוטיק אמריקני מפרוות כדי להציל את אחיה המפיק גוויזדאווה, המרושש קומפלט, מציפורניה של המאפיה האכזרית הדורשת ממנו, כפי הנראה, להחזיר חובותיו

רק הכלב נותר נאמן

בבוקר שלפני חזרתי ארצה ישבתי בגינה הירוקה על כיסא נוח ועישנתי מקטרת נחמדה, וכלבי מקס ובר התקרב אליי, גם הוא מכור לעשן. הוא נשם שאיפה עמוקה, הניח את ראשו על ברכיי ודרש שאעבור על פרוותו במברשת.

"נראה לי", אמרתי לכלב, "שלא רק גוויזדאווה אלא גם המכון הפולני כולו תקווה שהבמאי היהודי הקשיש יעשה להם טובה ויסתלק מעולם המציאות".

מקס הניד את ראשו בחוסר אמון מוחלט, פתח בריצה קלה, הקיף ביסודיות עץ אורן והשתין עליו.

טיפ טיפה

כל מומחי הרכב המקומיים, וגם בחו"ל, פוסלים הרכבה של ראי פנורמי בתוך המכונית, בנימוק שראי זה משקר לגבי המרחק שלנו מהמכוניות מאחור. בארצנו, הַרְתיעה מהראי הפנורמי גובלת כבר בהיסטריה.

ואולם, החשש מראי זה, בטעות יסודו: ברוב המכוניות המודרניות, הבנויות בהתאם לתקני בטיחות המחייבים עמודים ודופנות מסיביים, הראות לאחור היא בעייתית ללא עזרתו של ראי פנורמי – אשר יודע להקטין את השטח המת שבין הראי המרכזי המקורי ומראות הצד (וכך, בין השאר, לגלות אופנוענים).

שואלים את אדוארד

דני וצפרירה שמוקלר, בתגובה ל"יום וחצי ברייך הרביעי" ('המפתחות בפנים' 831): סקרנת אותנו בכתבה האחרונה שלך על הסרט 'זרוקים'. חיפשנו אותו ביוטיוב ולא מצאנו. האם אתה יכול לשלוח לנו את הלינק שלו? יש לנו ידידים רבים בפולין, ובמיוחד בפולטוסק, וכן כמה היסטוריונים מלובלין, ואנחנו בטוחים שגם הם ישמחו לראות את הסרט.

תשובה: לסיפור מזעזע זה הגעתי באינטרנט. המקור: bialystok.gazeta.pl. שם הכתבת הוא מוניקה Zmijewska.

שי קנדל: לצערי עליי לטפל בעתיד הלא רחוק בגיר בהונדה HR-V שברשותי, בעלת גיר רציף. האם יהיה נבון מבחינתי להחליף אותו בגיר ידני מדגמי הספורט של סדרת HR-V?

תשובה: הגיר שלך הלך, או שרק נמאס לך ממנו? בצדק, בוודאי, שהרי זהו עקב האכילס של HR-V שיבואן הונדה שיווק בארץ. באירופה, לעומת זאת, מעריכים גבוהה את הגרסה הידנית דווקא של HR-V, שאני מכיר היטב מהיומיום כי בני שומר על אחת כזו כבר ארבע שנים ללא צל תקלה. התקנת גיר ידני במקום אוטומטי-רציף היא אפשרית ופשוטה יחסית מהבחינה הטכנית. ואולם, מהלך כזה דורש השקעה רצינית בחלקים כמו גלגל תנופה עם מערכת מצמד, ודוושת מצמד על כל ההידראוליקה שלה (משאבה). אם תמצא חלקים אלה משומשים (מפירוק מחו"ל), אז העסק נראה כדאי בהחלט. בכל אופן, אני מציע לך להתקשר למומחי הונדה אלכס וסשה ממוסך 'אלכס אשדוד'.

אורי: לאמי קורולה 2006 והיא מעוניינת להתקדם בשנתון לרכב חדש יותר. ההעדפה למנוע 1,600 ללא טורבו ושות', רכב חסכוני ואמין שישמש אותה נאמנה. האם יש לך המלצה?

תשובה: במקום להיכנס להרפתקאות מיותרות, אני מציע לאמך להחליף קורולה בקורולה.

אריאל: אני סטודנט ומחפש רכב לעיר בעיקר, אבל שיהיה עם טיפה כוח מעבר לסופר-מיני רגילה. במסגרת חיפושיי ותקציבי (פחות מ-20 אלף שקלים) חשבתי על פיז'ו 206 1.6 xs ידנית שלוש דלתות.
1. איך הרכב מבחינת נסיעה, כוח וכו'?
2. איך הוא מבחינת עמידות ותחזוקה, עם כל השמועות על האיכות של פיז'ו?…
3. יש אולי המלצות למכוניות אחרות באותו סגנון?

תשובה: 206 בגרסה שציינת היא מכונית כיף דו-פרצופית, המתנהגת לפי הלחיצה על דוושת הדלק: היא עשויה להיות חסכונית בנסיעה מתונה, או בזבזנית אם תבקש אותה להשתולל. לא בקלות תמצא את 206 (הנכונה) בשוק. הוא הדין לגבי פיז'ו 106 ראלי, שגם היא מכונית מגניבה, אפילו יותר מ-206.

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    גם אני אוחז בהגה HRV ידנית מבציר אפילוג המאה הקודמת מזה כשש שנים , במפתיע טיפטפו ארצה גם כמה יחידות תלת דוושתיות , כיף של מכונית לאוהבי הילוכים .

  2. תהילה permalink

    שלום אדוארד,
    מחכה כבר לראות את הסרט שלך…(עוקבת אחרי עלילות המפיק המנוול).
    ראיתי שכתבת שאתה אבא גאה לסוזוקי סוויפט. אני צריכה לקנות עכשיו רכב לצורכי עבודה והסוויפט מוצאת חן בעיניי. אלא, שאמא שלי מודאגת שבמידה ומישהו ייכנס בי מאחור האוטו יימעך לגמרי. מה דעתך על טיעון זה? ועוד שאלה, ביחס לקטנות-חסכוניות האחרות, האם הסוויפט עדיפה או שיש דגם אחר שעדיף ללכת איתו?
    אשמח לעזרתך!
    תהילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: