Skip to content

מרפסת באזור העננים

אוגוסט 16, 2013

שביעות רצון מִשליטה מוחלטת על התנהגות הרכב מצביעה על נהיגה איטית מדי – טוען סר סטרלינג מוס, נהג מרוצים אגדתי

יצאתי למרפסת באישון לילה. בגובה רב, אי-שם מעל גגות תל-אביב, דלקו הכוכבים לראשונה מזה ארבעים שנה – טוענת גחמה של זיכרוני. ואולי הם דלקו גם אז, בעומק ההיסטוריה, כאשר באיתותים מרחוק הם המליצו ליהודים לעזוב את מצרים, ועוד ליוו אותם בדרך.

אחד כמוני, שאינו נטוע כאן דורי-דורות ואף עד שמיעה איננו – מוכרח להסתפק במילה 'אולי'.

הפתגם עף בסיבוב

"סיפוקו של נהג מִשליטה על התנהגות רכבו מצביע על נהיגה איטית מדי" – ציטטה לי פעם פט מוס, נהגת ראלי אנגלייה מטורפת, את אִמרתו הנבזית-קמעה של אחיה, סטרלינג הגדול. זוהי אותה פט מוס שישבתי לימינה באוסטין הילה 3.0 הפתוחה והמפלצתית שלה, על מושב הנווט, וטעמתי פחד כפי שלא טעמתי אף פעם קודם ואף פעם אחרי.

אמרת שפר (ובעצם, רפש) זו של מוס נשארה בזיכרוני שנים, ולא עזבה אותי גם במשך ההרפתקה על מסלול נורבורגרינג. זו בעצם הסיבה לכך שבקומץ הרגעים שהתענגתי על שליטתי בב-מ-וו Z3M שלי בסיבובים, סחפה אותי הסקרנות ללחוץ את דוושת הגז עד תומה ולהצמידה לרצפה, כאילו משפחת מוס לחשה שוב לאוזניי את הכלל ההוא.

אך הבווארית היקרה שלי אימצה ברצינות מוגזמת את 'המדריך לנועז המתחיל' והחזירה אותי מיד למציאות, ללא רחמים והבנה לאמביציות של הקשיש. כאילו מישהו הלשין לה שלא מזמן כיניתי אותה "הפסיכולוגית השלישית שלי". כי ברגע ההוא של התלהבות יתר, כאשר נזכרתי באבחנתו הצינית של סר סטרלינג מוס ורציתי להגביר מהירות, כהמלצתו, נשמעה מיד צעקת ה"הצילו!" של צמיגי פירלי 0 הבכייניים, ונאלצתי לקרוא לסדר את הישבן הגרמני המשתולל וליישר את ההגה. ב-מ-וו Z3M, כמו אחותה M3, ממש מתה על דריפטים פרועים, ואני כבר לא.

צריך להניח (צריך, אבל עצוב) שלא הייתי מחפש בהיסטריה את הדוושה האמצעית, לוּ רק הייתי צעיר יותר. אכן, היו זמנים שלא הייתי מקבל את שיגעונותיה של הבווארית כסימן אזהרה לפני התחככות בגדר הביטחון האפורה, שעשויה פלדה קשוחה ועוינת והורכבה על ידי הנאצים לכל אורכו של הגיהנום הירוק.

עד לפירעון, אבלה עם מופרעת

פעם, בניסיון לעשות סדר, חילקתי את מכוניות העולם לחזקות מבן אדם ולחלשות ממנו. בגלל הגדרה זו אני מעדיף את ניסאן Z370 על פני ניסאן GTR.

והבווארית, שנפלה לידיי מאוחר מדי ומבלי לוודא אם בכוחי עדיין לעמוד מולה, היא המכונית הראשונה בביתי שחזקה מבני אדם, גם ממרימי משקולות. וזה עוד לפני שסדנת Hanmann תשפר את כוחה של Z3M ל-400 כ"ס בבלימה, אשר יספקו את הקשיש עד לסגירת כל חשבונותיו.

רֶשֶת חֶבְרָטִיט

פרסמתי כמה פעמים שאינני עומד להיות חבר בשום רשת חברתית, אך בכל זאת מגיעות אליי, תדיר ועוד קצת, הזמנות לחוגים אלה. האם מישהו מצפה שאשנה את גישתי? למעשה, יש יותר סיכוי שאתחזק בדעה הקיצונית הנגדית, כלומר: אפתח חשבון פייסבוק המיועד לאויביי בלבד, כדי שתהיה להם סוף סוף פלטפורמה משותפת.

את הכבוד לכהן כיו"ר הארגון של אויביי תחטוף ודאי דמות תל-אביבית אחת, אשר חדלה לכתוב בהתלהבות על ב-מ-וו ברגע ששמעה שקניתי לי ב-מ-וו Z3M. דמות זו אף החלה להטיח האשמות כלפי הקונצרן הבווארי, שלפיהן הוא בגד בעצמו עם ייצור רכב בעל הנעה קדמית. מרוב קנאה-שטנה, היא גם מלשינה שב-מ-וו לא עמדה בהבטחתה לא לייצר שקע-מובילים.

גם סוויפט סובלת בגללי

חוץ מזה, אותה דמות מלנכולית ומזיעה נותנת לסוזוקי סוויפט רק שני כוכבים (מתוך חמישה) – רק משום שאני נוהג להמליץ על מכונית זו לקוראים. אגב, אני לא מבין את יבואן סוזוקי, החושש לשווק בארץ את סוויפט בגרסת הספורט.

תיקון

בשבוע שעבר רשמתי ש"פנקס הפגישות שלי התמלא", וציינתי עם מי הייתי מעוניין להיפגש ברקיע הבא. הייתי רוצה להוסיף שבנוסף לפגישות עם יורם קניוק, מארק אדלמן, כריסטופר קומדה ואחרים, ברצוני להיפגש, אחרי שנים של פרדה מעציבה, עם שלושה חברים אמנים. הראשון הוא הצייר יז'י נובושלסקי (Nowosielski), אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20 (ראו הוכחות בגוגל), אשר בשנות ה-50 של המאה שעברה הייתי הראשון בין מבקרי התערוכות שכתב בהתלהבות על עבודותיו.

Portret AD 65' pędzla artysty Mierzejewskiego

מתנת פרדה: לפני שעזבתי את פולין, הביא לי ידידי הצייר מייז'ייבסקי דיוקן שלי שהוא צייר שנה-שנתיים קודם. "תראה", אמר לי, "ניכר בפרצופך שהודאגת כבר מעתידך בציון". "שטויות", עניתי. "דאגתי רק משום שהמנוע של מוריס מיני קופר שלי שפך שוב לאגר"

בכיליון סבלנות אני מצפה גם לפגישה עם יקיר נפשי יז'י מייז'ייבסקי, צייר ענק ופרופסור באקדמיה לקולנוע בלודז', אשר בעקבות סִרטי 'בית העלמין רמו' הציב את הכן שלו בקרקוב, מול המצבות, וצייר אותן במשך עונות השנה – מאובקות בקיץ, רטובות מגשמי הסתיו ומכוסות שלג.

ועוד בסקרנות אני מחכה גם לפגישה עם יז'י ליפמן, צלם קולנוע מעולה שסגנונו המיוחד הקפיץ את דרגתם האמנותית של סרטים החתומים על ידי פולנסקי כמו 'סכין במים', כמו גם סרטים של ויידה ('יהלום ואפר' ואחרים). בדומה ליורם ברונובסקי, גם ליפמן נפל קורבן לרשלנות הרופאים שניתחו את לבו, ולא הספיק לספר לי את כל הרפתקאותיו בזמן השואה, כאשר הוא, ברוב חוצפתו וחרף חזותן היהודית הבולטת של פניו, טייל ברכבות של הגרמנים במדים גנובים של קצין אס-אס.

ויזה מתה, הנוסטלגיה שוקקת

הגעגועים לנובושלסקי, מייז'ייבסקי וליפמן הם עוד הוכחה שאנוכי לא מסוגל לעמוד בהחלטתו להפסיק לייצר 'חנוקות' – אותן שרשראות מילים הנכתבות בגרון חנוק עקב נוסטלגיה, ואשר מלוות בצליל של שני צילינדרים ששייכים לסיטרואן ויזה-קלאב, יְצור ז"ל לגמרי.

צלילים אלו של ויזה המזנקת לפי יכולתם השובבה של 30 סוסיה הזכירו לי מכונת כתיבה, שבאותה תקופה כתבתי עליה עדיין. אך אותה ויזה הזכירה לי חפץ נוסף, המתוארך לחצי מאה קודם לכן – את מכונת התפירה של דודתי רוזה, הצעירה בין שבע האחיות לבית טוכבנד, אשר אמי פליציה הייתה האמצעית שבהן.

חלקו איתי את הסבל והשמחה

הצרפתייה סיטרואן ויזה קלאב, שקניתי בתל-אביב תמורת אלף שקלים, שייכת למכוניות שעזרו לי ברגעים הכי קשים בחיי, כמו סירנה הפולנייה, היחידה שידעה עליי את האמת ורק את האמת, טוב יותר מגוגל, ולא זלזלה בי גם כאשר הגיע לי זלזול.

והייתה גם רנו R8 גורדיני כחולה שבזכותה חזרתי להאמין בעצמי. מכירתה של גורדיני, צעד מתבקש עקב העלייה ארצה, הייתה בעצם הדבר הכי קשה שנפל עליי בהחלטה לעזוב את פולין.

gordini ahawati

נשארה תחת שלטון קומוניסטי: חזרתי להאמין בעצמי בזכות רנו R8 גורדיני כחולה. את גורדיני זו נאלצתי למכור עקב העלייה ארצה, וזה היה בעצם הדבר הכי קשה שנפל עליי בהחלטה לעזוב את פולין. לא הפְּרֵדָה מנוף ילדותי ומהאדמה שבה טמון אפרם של הוריי, ולא הניתוק מחברים – אלא דווקא עזיבתה של אהובתי גורדיני R8 היא שהצליחה, בסתיו 1969, לגרור את מצב רוחי עד שערי הגיהנום.

אגב, בהורדת הילוך מהירה, באימונים או בראלי, עם גז ביניים או בלעדיו – השמשה האחורית של גורדיני ידעה לעוף. לפעמים היא נשברה בנחיתה על האספלט ולפעמים לא, תלוי במצב רוחה. אנשי מחלקת הספורט של רנו המליצו לי, מפאריס הרחוקה, לחזק את השמשה בגומיות כדי לא להרכיב שמשה חדשה מדי שבועיים. "הנהגים שלנו עושים את זה", כתבו לי במברק

לא הפְּרֵדָה מנוף ילדותי ומהאדמה שבה טמון אפרם של הוריי, ולא הניתוק מחברים – אלא דווקא עזיבתה של אהובתי רנו גורדיני R8 היא שהצליחה, בימי סתיו 1969, לגרור את מצב רוחי עד שערי הגיהנום.

ככלות הליל

אני חוזר למרפסת כדי להספיק לחלק מים בין הפרחים והצמחייה הפרועה, לפני שהשמש הים תיכונית האלימה תתעורר ותקום לעבודתה.

אין רוח שיפזר את עשן המקטרת, מה שלא מפריע לכלבי להניח את ראשו על ברכיי. "תראה, שייקה", אני אומר לו. "העננים התקדרו ועצרו במקומם, והכוכבים נעלמו. בוא, חוזרים לישון".

erika5

כתְבה במקומי. צליל התקתוק של מכונת הכתיבה אריקה 5 חזר אליי בפסקול העצבני של מנוע הסיטרואן ויזה קלאב

טיפ טיפה

אתר ynet פרסם סיפור על חבורת גברים גאים בגבריותם היוצאים לנסיעות פרועות בטנדרים המשופרים שלהם בליווי כלביהם, המועמסים אל ארגז הטנדר הפתוח.

אני מצטער לומר שמעשים אלו, אשר כתב ynet הגדיר בסכלותו במילים "הקשר שבין הכלב, הגבר והטנדר", הם לגביי התעללות מטופשת בכלבים חסרי ישע. שהרי במהלך ההרפתקה המוטורית בשטח אותם כלבים אינם קשורים בחגורת בטיחות ואינם יושבים בנוח מול כריות אוויר כמו בעליהם – אלא סובלים מחבטות, בהיותם מוטחים בין דופנות הארגז ומוקפצים בכל תנועה של הטנדר המשתולל. אינני רוצה לחשוב מה יהיה גורל כלבים אלה אם הטנדר יינגף בסלע וייזרק על צדו או יתהפך, כפי שקורה בנסיעות שטח פרועות.

חבורת ה'הרפתקנים' בעלי הטנדרים, ש-ynet כה התפעל מאישיותם הגברית, אינם רשאים, בעיניי, להחזיק בטנדרים, שהופכים אצלם למכשיר להתעללות ברברית, ובוודאי אינם רשאים להחזיק בכלבים.

שואלים את אדוארד

אלי: אני תמיד נהנה לקרוא את השאלות ששואלים אותך ובעיקר את התשובות. לצערי הגיע תורי לשאול.. הרנו מגאן שלי (2007) תקועה! היא לא מתניעה (בעיה בקריאת הכרטיס?!), וחמור עוד יותר שההגה נעול. ואם זה לא מספיק, הרכב עומד בסמטה צרה ללא אפשרות להוציא אותו (ההגה הארור…). 'שגריר' הגיעו ולא הצליחו לעשות כלום. הם אמרו שבמצב הנוכחי גם לא ניתן לגרור אותו. מה עושים?

תשובה: אני יוצא מהנחה שכאזרח נורמטיבי, כבודו אינו מכיר מישהו מבין בני דודנו, גנבי רכב מיומנים היודעים לעקוף בקלות את כל המחסומים האלקטרוניים של רנו ולהתגבר על היעדרו של כרטיס-מפתח חכם.

אם זהו אכן המצב, נשאר לך רק לחפש פתרון במוסך מורשה של רנו, ולהזמין לסמטה איזה מוסכניק בעל ניסיון המתמצא במגאן.

צבי אורבך: בימי בחרותי נהגתי, וגם טיפלתי, במכונית דה-שבו. בין שאר התכונות המדהימות של מכונית זו היה מצמד חצי אוטומטי שאִפשר לעמוד בהילוך ראשון מבלי ללחוץ על דוושת המצמד. הזינוק בעלייה היה טריוויאלי והעברות מהלכים גבוהים יותר, הרי הן פשוטות וקלות. טכנולוגיה זו הושגה באמצעות פיסות מתכת שנצמדו לגלגל הקלאץ' בכוח צנטריפוגלי (ומי אני שאלמד אותך…).

הנהגים של ימינו מוכנים לשלם מחיר בתצרוכת דלק של מכונית אוטומטית כדי להימנע מהקושי של העברת הילוכים, ולפי הערכתי מתרכזים בנוחותם של ההילוך הראשון-זינוק בעלייה. ייתכן שלוּ הייתה תעשיית הרכב מאמצת את טכנולוגיית הדה-שבו, היינו רואים בארץ הרבה יותר מכוניות ידניות.

שאלתי: מדוע חברות אחרות לא אימצו את טכנולוגיית הדה-שבו בתחום המצמד החצי אוטומטי?

תשובה: תיבת ההילוכים של דה-שבו אכן עבדה חלק, בזכות כוחו הפעוט של המנוע. כל ניסיון לייצר תיבת הילוכים חצי אוטומטית רובוטית אשר מתבססת על עיקרון דומה לזה של הצרפתייה, כפי שהזכרת, התקבל בשוק באכזבה עקב התנהגות בלתי נעימה בהחלפת ההילוכים – אותה היטלטלות של הרכב שמאפיינת את פטנט זה, החסכוני יותר אמנם מגיר אוטומטי רגיל. תעשיית הרכב מצאה פתרון בתיבת הילוכים חצי אוטומטית רובוטית המצוידת בשני מצמדים – רעיון שמשלב חיסכון בדלק עם ניצול אופטימלי של כוחות המנוע. ואולם, עקב האכילס של יצירות מהפכניות אלה (ובהן DSG) היה ונשאר האמינות.

משה: אנו זוג צעיר, גרים בירושלים כבר ארבע שנים והגענו כעת לשלב שאנו צריכים רכב, הן לעבודה יומיומית (נסיעה קצרה בתוך העיר, בניגוד לסיבוב ארוך בתחבורה ציבורית) והן מכיוון שלנו שני ילדים והנסיעה מחוץ לעיר הפכה למסובכת הרבה יותר (בזמן האחרון אנו שוכרים רכב לנסיעות אל ההורים).

התקציב שלנו נע סביב ה-30 אלף שקלים, אך בפועל אנחנו לא מצליחים ממש להחליט אפילו על תקציב, שכן אנו מנסים להעריך כמה יעלו לנו תיקונים עתידיים. אנו מוכנים לשלם יותר על רכב שכנראה ידרוש פחות טיפולים, אם זה יצא לנו זול יותר בחישוב כולל מאשר לקנות רכב ישן וזול, אך שידרוש יותר תיקונים. הבעיה שאנחנו ממש לא יודעים כיצד להעריך עלות תיקונים של רכב שיעלה 20 אלף שקלים, 30 אלף ואפילו 40 אלף. נשמח לעזרה שלך שתאיר לנו את הדרך.

כמו כן נשמח להמלצה על רכב שיתאים לצרכינו. נציין שחשובה לנו מאוד הבטיחות, וכן שאנו צריכים רכב משפחתי ושמכונית קטנה לא תתאים לנו.

תשובה: השבוע אני במבצע המלצות על… מאזדה 3 שמגיעה מבית שדאג לה. דגם 3 של מאזדה יצא אמנם מהאופנה לטובת מתחרות קוריאניות (ובזכות כך הוא זול יחסית), אך הוא עדיין חסכוני למדי ואמין.

עדה זונדר: יונדאי לנטרה 1.8 שנת ייצור 98' רוצה לצאת לגמלאות. זוג הגמלאים הנוהג בה נוסע בה בעיר בעיקר, ופעם בשבוע לירושלים. מהי המלצתך למכונית בתקציב של 30-40 אלף שקלים?

תשובה: כמו לזוג הצעיר מירושלים, גם לכם אני ממליץ לשקול את מועמדותה של מאזדה 3. לא רק בגלל המחירון הנמוך שלה, המאפשר להשיג עותק צעיר יחסית – אלא גם בשל אמינותה. אפשר להתרגל למאזדה 3, אף שהנאה מנהיגה אינה הצד החזק שלה. אף פעם לא חשבתי שאמליץ על יפנית זו דווקא, והנה, גם זה קורה בימים טרופים אלה.

מודעות פרסומת
One Comment
  1. gershon bacon permalink

    שלום מר אטלר,

    במאמרים האחרונים שלך דיברת על פגישותיך המתוכננות בעולם האמת. תקוותי שלא תממש את תקוותיך אלה בעתיד הקרוב מדי. איך שלא יהיה, לפני שתיפרד מאיתנו, אני חוזר ומבקש שתנסה לכנס את זיכרונותיך מפולין לפני המלחמה, מזמן השואה, ומחייך בפולין הקומוניסטית לתוך נרטיב ברצף. על פי ההתרשמות מהחלקים הרבים שפרסמת במשך השנים, יש לבטח סיפורים רבים שעדיין לא סיפרת. כהיסטוריון שעוסק בתולדות היהודים בפולין, מאוד הייתי רוצה לקרוא עוד.

    כל טוב,

    פרופ' גרשון בקון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: