Skip to content

תאמינו אם תרצו. או לא

ינואר 22, 2014

הרבה סיפורים מוזרים שתיארתי בעבר דרשו ממני להביא עדים אשר יָעֲרְבוּ לאמינותם הבלתי תיאמן. עד שנמאס לי

במחצית שנות ה-90, בעיצומו של החורף האכזרי של הגויים, טס אנוכי לוורשה, שם חיכתה לו במשך שבועיים וחצי, בחניון השמור של שדה התעופה, מכוניתו, ניסאן בלו-בירד דיזל סטיישן בת כמה-עשרה.

היו אלה ימים יפים עדיין. לוּ הייתי משאיר כיום את מכוניתי המזדקנת באותו מגרש חניה בשדה התעופה על שם פרדריק שופן, הפסנתרן הגאוני והמלחין, הייתי צריך לחשוב פעמיים אם משתלם בכלל לפדות אותה מהשבי.

בטיסותיי, אם לא ישנתי, הייתי קורא או כותב. סיגלתי לי נוהל קבוע – בטיסות לתל-אביב לקרוא עיתון עברי, ובטיסות לוורשה לעיין בעיתון פולני. בעידן הטרום-אינטרנט הייתה זו דרך קלה להבין מה מעסיק את הילידים במקום הנחיתה שלי.

אך בטיסה הנ"ל לא קראתי, לא כתבתי ולא גלגלתי שיחה עם היושבים לידי. היו לי בראש דברים אחרים. עד כי מודאג אשכרה, שאלתי את הדיילת על מזג האוויר בוורשה, והיא הפחידה אותי בחיוך שהקור הפולני התייצב באחרונה על מינוס 20-27 מעלות צלסיוס.

שיר עוקף תקשי"ר

מיד הזמנתי כוס וודקה ועוד כוס כי היה לי ברור שהיום, כבר לא אנהג. הרי למדתי מניסאן שהיא נצמדת לתקשי"ר (תקנון שירות) של בנות גזעה, דיזליות ותיקות, ומסרבת לעבוד בקור שהוא מתחת ל-10 מעלות צלסיוס, 12 מעלות גג.

ואם הדיזלית מחליטה שהקור גבולי, היא מתניעה רק אחרי טקס מיוחד: צריך להביא לבלו-בירד מפזר חום חזק, לחמם תחילה את פילטר הסולר עד שהקרח בתוכו מפשיר, ואז לנקז את המים שקפאו בתוך הפילטר, קרי – הפכו לפקק החוסם את מעבר הדלק.

אחר כך, באותו פֶן פלא, מחממים ביסודיות את קרטר המנוע, את ראש המנוע ואת הבלוק עצמו, וכל אותה העת מזמרים לבלו-בירד שיר ילדים אינפנטילי שאי-פעם, בימי בית היתומים בקרקוב, כתבתי את מילותיו ומנגינתו לצורך מופע קברט שביימתי.

"מזג אוויר כה יפה/ כן כן/ שאתה אדיש לעתידך

ושמיים כה תכולים / כן כן/ שרוצים לתלוש חתיכה

ובחום קיצי זה/ צועדות ציפורים אל האחו הנעים

שם ימצאו ודאי/ גלידת תולעים"

או-אז סוגרים את מכסה המנוע ומתניעים את המכונית בלי שום בעיה, כי שיר הכזב שכנע את גברת בלו-בירד התמימה שהאביב הגיע כבר.

בצאתי מבית הנתיבות

אז אני יוצא מבית הנתיבות של שדה התעופה ומתכנן לקחת מונית הביתה, ולמחרת לבוא עם גרר כדי להחזיר את דונה בלו-בירד ולטפל בה בחצר שלה, עם פן ושיר השקר. אחרת, לא יהיה לי אוטו מוכן לתפקוד יומיומי חוץ מהונדה CRX היקרה, שנסיעה בה בתנאי שלג וקרח מתאימה רק למתאבד שיעי.

כך מתכנן לו את האירועים היהודי הנודד, ועושה גם חשבון: מילא מחיר המונית, בתעריף לילי ל-25 ק"מ. אלא שלמחרת תחכה לאנוכי עוד נסיעה לשדה התעופה והזמנת גרר. אז אולי כדאי להזמין את הגרר כבר כעת, ולנסוע דרומה כשבלו-בירד על הארגז ובעליה החוקיים בתא הנהג?

Nissan blue bird[1] (1)

הציפור הכחולה לבנה: ניסאן בלו-בירד שלנו לא רק סחבה אל ביתה שבכפר רהיטים עתיקים וכבדים בנוסח המאה ה-19, את הארונות והמיטות (בסגנון לודוויג פיליפ לא פחות), את הכונניות המסוגננות, השולחנות, המקרר ומכונת הכביסה, אלא גם לימדה את בני לנהוג בה. אף כי בלו-בירד לא נבדקה במבחני ריסוק תקניים, אני, בגלל ממדיה, בנייתה החזקה וכישוריה המיוחדים בבטיחות אקטיבית – מעולם לא דאגתי כאשר אטלר ג'וניור החל לנהוג בה לבד

תחת מצנפת שלג

בקור שטני, רב-תערים, שרק הגויים המקומיים יודעים להתרגל אליו, אני גורר את המזוודות כדי לסגור אותן בתוך הבלו-בירד, המחכה בחניון תחת מצנפת שלג בעובי חצי מטר. אף דלת של ניסאן לא נפתחת, חרף ניסיונות לחמם את המפתח באמצעות מצית. עד שבסופו של דבר אני פורץ פנימה דרך הדלת החמישית, זו של תא המטען.

אני מתחיל להעמיס את המזוודות, ובהחלטה ספונטנית מעמיס לבלו-בירד גם את עצמי. אין זה תרגיל פשוט לעבור בזחילה את כל משוכות הסטיישן עד למושב הנהג, אך לבסוף אני מתיישב מול ההגה, ומשום מה, אולי בגלל שתי הוודקות ועוד קצת ששתיתי – אני מכניס את המפתח לסוויץ' ומסובב אותו.

נדלקת נורה כתומה. במצב רגיל יש לחכות שהיא תיכבה, וזהו הסימן שאפשר להתניע את המנוע. אבל לא במינוס 25 מעלות צלסיוס. אלא שאני לוחץ בכל זאת על דוושת המצמד כדי לשחרר את תיבת ההילוכים הקפואה, וככה סתם, מבלי לצפות לנס, מתחיל לסובב שוב את המפתח, כנראה בגלל הוודקה, שעשתה ממנה דמות אופטימית. אחד כזה שמתייחס לחוקי הטבע כאל הצעת הגשה בלבד.

הסטרטר הרעיש והבוכנות החלו לזוז, כפי שציפיתי שיעשו, אך להפתעתי המוחלטת הן עשו את פעולתן על רקע הצליל הידוע לכל בעלי הדיזלים, המבשר כי בעוד רגע קט נתכבד בהתנעה. אין זו פטה-מורגנה. כנראה, לבלו-בירד שלי יש חשק להתניע.

פזמון שמחולל התלקחות

אני מפסיק את פעולת הסטרטר, מחכה דקה או שתיים ובינתיים שר בתוך המכונית את הבית הראשון של שיר השקר שבלו-בירד מכורה לו, לוחץ על המצמד השמאלי – ומסובב שוב את המפתח. חולפות כמה שניות ועוד כמה. המנוע מסתובב במאמץ, מגביר את סל"דיו, ואני לא מאמין מה קורה: שרֵפה מתלקחת בצילינדר בודד, אחר כך בכל הארבעה, והמנוע מתניע כמו גדול ועובד כאילו באמת היה אביב, כפי שמכזב הפזמון.

אני עדיין פסימי, שהרי בעוד רגע ייגמר הסולר בצינורות ובמשאבת ההזרקה, כי לפילטר אין רחמים – אבל יש בו מים שקפאו. אבל דבר לא קורה, והמנוע ממשיך לעבוד בסל"די סרק. אני פותח את הדלת, יוצא אל קור הכלבים של ורשה כדי להסיר את השלג מגג הניסאן ומשמשותיה, חוזר פנימה ומגלה שאפילו החימום עובד.

"לא צריך גרר", אני אומר לשומר החניון. "בטל את ההזמנה".

זהיר להחשיד

כביש מושלג וריק כמעט. הבית מתקרב בקמ"שים זהירים, והזהירות הזו מדליקה כנראה את השוטר, שמגיח מניידת העומדת בצד הכביש ועוצר אותי.

אני פותח דלת, כי השמשה לא רצתה להיות מופשלת. "כן אדוני", אני אומר. "לא נראה לי שנסעתי מהר מדי".

השוטר מתקרב אליי. "תנשוף בבקשה לעברי, אדוני", הוא מבקש.

אני מגייס נימה של מי שנפגע אנושות.

Rabinowi kazesz chuchac?"" (פולנית: "אתה מבקש מרב שינשוף הבל-פה על פניך?"), אני שואל ומניד בראשי בעלבון נדהם.

השוטר מביט בי, מצדיע ונפנה חזרה אל הניידת.

אישיות על-נסיבתית

הקמ"שים חוזרים למד המהירות ומנתבים את בלו-בירד אל המסלול המתפתל דרך יער חשוך. אנוכי פותח את השער, נכנס לחצר הבית וסוגר את בלו-בירד במעונה. "מגיעה לך נשיקה", הוא אומר לה.

 תיאבון צנוע, נאמנות מרהיבה

היום לא מייצרים כבר מכוניות כאלה כמו ניסאן בלו-בירד דיזל, אשר בשנת 1991 קניתי אותה מידידתי לוּחָה קוֹרְבְּ, עורכת סרטים יהודייה תושבת ברלין.

בלו-בירד הביאה אותי מברלין לוורשה, שם נהניתי משירותה במשך 20 השנים הבאות. דיזלית זו עשתה אצלנו מיליון קילומטרים כמעט, תוך אכילת שמן מנוע אפסית כמעט. היה לה תיאבון כה צנוע לסולר, שעל מכל דלק אחד אפשר היה להגיע לברלין, מרחק של 600 ק"מ בערך, ועוד לחזור הביתה.

לולא הייתה פושטת בה חלודה, תוצאת המלח המפוזר בחורף על הכבישים – בלו-בירד לא הייתה עוזבת אותנו עד היום. היא הייתה נוחה כפי שלא הייתה אף ניסאן שהיפנים ייצרו אחריה, ועם זאת, היו לה היגוי של רכב מרוצים ואחיזת כביש פנטסטית.

אולי אני מגזים כאשר נדמה לי שבשום אוטו אני כבר לא עובר סיבובים באותן חוצפה ותחושת ביטחון כמו בבלו-בירד, וגם באותו דמיון. אולי הגזמה היא תופעת לוואי של זִקנה?

התדעי, ציפור כְּחוּלָה,

שהתקופה היא חוֹלָה?

תשמעי, ציפור כחולה שלי, היכן שאת לא נמצאת עכשיו. היום, היצרנים מנפיקים מכוניות מתוכננות לעילא כך שהן יתפקדו לא יותר משלוש-ארבע שנים, כדי שבעליהן יעזבו אותן לטובת הדגם החדש. במילים אחרות: הולכת ואוזלת התקופה שאפשר לקנות עדיין מכונית יד שנייה בת שלוש-ארבע, ולהצליח להתגלגל איתה עוד כמה שנים יפות.

טיפ טיפה

אם קניתם מכונית מודרנית, כזו שלפי שיטת הדאון-סייזינג הותקן בה מנוע מוקטן נפח בעל הזרקה ישירה ותיבת הילוכים משוכללת חצי-אוטומטית, בעלת שני מצמדים, ומכונית זו מתפקדת עדיין בלי הוצאות רצחניות – אז דעו: למזלכם, היצרן, המציית לחוק גזע היצרנים המנוולים, לא הצליח לקצר את חייו של הרכב כפי שהיה אמור לעשות.

בגלל טעות לא מתוכננת בייצור המכוניות המודרניות, המומלצות בחום על ידי כתבי חצר, או בגלל חומרים טובים מדי – הבוכנות לא התפרקו. זאת, אף כי שמני המנוע הוחלפו רק אחרי 30 אלף ק"מ (!), לפי ההמלצה הפושעת שפורסמה בספר הרכב.

אם אנו מחליטים לקנות מכונית מודרנית בת שלוש-ארבע – זה יצליח רק בתקווה שהיצרן לא הצליח במזימתו ולכן ראש המנוע לא ייסדק, החיישנים לא ישקרו, המסבים לא יסתובבו על הקראנק ושרשרת ההצתה תשמור על חוזקה ולא תאיים לקפוץ על גלי הזיזים.

אומרים ביידיש ש"תקווה היא אֵם הטיפשים".

שואלים את אדוארד

יערית: מעניין מה דעתך על הנסיעה של הח"כים והשרים לאושוויץ במשלחת גדולה לרגל יום השואה הבינלאומי. האם יש בזה תקווה שיחס המדינה לניצולי השואה עומד להשתנות סוף סוף?

תשובה: אין בי אופטימיות. יש בי רק עצב וחוסר אמונה מוחלט, במיוחד אחרי ההכרזה במדיה שחברי מתקופת המגזין 'טורבו' (חברי לשעבר, ברוך השם), יאיר לפיד, ביטל את הצטרפותו למשלחת זו. אולי נכון במקרה זה הפתגם היידישאי הוותיק ש"על ראש הגנב בוער הכובע". הרי יאיר לפיד, שמכהן כשר אחראי על כספי המדינה, עדיין לא עשה דבר כדי להשתמש – ולוּ בחלק – מהפיצויים הגרמניים הענקיים לטובת ניצולי השואה האחרונים. ניצולים אלה אינם מחוברים היטב כמו אביו של יאיר, יוסף (טומי) לפיד ז"ל, ועומדים מול דילמה קשה: האם לקנות אוכל או תרופות?

אגב, גם אבאל'ה הביולוגי והרוחני של יאיר, אלוף באמנות ההיפוקרטיות (צביעות) כראש מפלגת שינוי, אלוף באמנות ההיפוקרטיות (צביעות) כחבר כנסת וכשר, האיש שידע ליהנות עד תום מהתואר "ניצול שואה" – לא עשה כלום לטובת חבריו ניצולי השואה הרעבים.

אור לנגר, ירושלים: ברשותי הונדה סיוויק 2006 חמש דלתות. לאחרונה הידרדר מצב המתלים ורציתי לדעת אם אתה ממליץ על החלפה לסט ספורטיבי, ואם כן, על איזו חברה היית ממליץ.

תשובה: צריך לבדוק את כל החיבורים, להחליף את הגומיות של המוט המייצב ולהרכיב בסיוויק בולמי זעזועים מתוצרת קוני. בולמים אלה ישפרו את אחיזת הכביש במידה ניכרת (בדוּק). את בולמי הקוני, הניתנים לכיוון דרגת הקושי, יש לכוון ב'חצי סיבוב'.

אלי הרשקוביץ: ברכב שלי, מגאן 2007, יש רעש לא נעים, בעיקר בהאצה. זה רעש ממש לא חזק, מבחוץ לא שומעים משהו מיוחד, אבל הטון הצורם יוצר אווירה לא נעימה בתא הנוסעים. המוסכניק, בלי שציינתי בכלל את העניין, אמר שנראה לו שצריך להחליף את אחת מתושבות המנוע, לפי מה שהוא שמע בישיבה ברכב. מה דעתך? התקנתי בעצמי רמקולים על המדף האחורי (דגם ארבע דלתות). יכול להיות שהניסור החובבני של המדף פגע באטימות מרעש?

תשובה: המוסכניק שלך צודק כנראה, אבל שאל אותו אם יש צורך להחליף את הסתם שבין ראש המנוע וסעפת הפליטה. לא נראה לי שהרכבת הרמקולים גורמת לרעש שאתה מתאר.

משה: אנחנו שלושה אחים בשנות העשרים שמחפשים רכב פרטי מרווח וחסכוני בסביבות ה-40 אלף שקלים. על מה אתה ממליץ? כמו כן, ישנה התלבטות בין סיטרואן C4 ויונדאי i30 רגילה. מה עדיף?

תשובה: אמנם אני מעדיף את התכנון והטכנולוגיה של C4 על פני אלו של רוב הקוריאניות – אלא שבמקרה שלכם, עדינותה של סיטרואן זו עלולה לאכזב, בהנחה שאתם נהגים המעוניינים פה ושם בנהיגה חזקה מהרגיל. יונדאי i30 תעמוד ביתר הצלחה בציפיות שלכם, וללא ירידה משמעותית בהנאת הנהיגה.

יהונתן: בבעלותנו טויוטה ראב 4 ארוך שנת 2001. אנחנו מאוד אוהבים את הרכב והוא משרת אותנו נאמנה, אך יש לו בעיה אחת אקוטית: לפעמים הוא מסרב להתניע. אין רעש של סטרטר, פשוט אין כלום. לפעמים, אם מסובבים את המפתח למצב התנעה ומחכים כמה שניות טובות, פתאום הוא מתניע, ולפעמים גם זה לא עוזר.

אין חוקיות בתקלה, מה שמקשה על המוסך למצוא פתרון. אמנם הבעיה היא לרוב לאחר לילה, אבל יש גם מקרים יוצאי דופן (כמו ניסיון התנעה שלא צולח לאחר עצירה של כמה דקות). החשמלאי אמר לנו להסתכל על נורת המצבר, לראות אם האור שם דועך כאשר האוטו לא מתניע. הסתכלתי, והאור נשאר יציב ובוהק.

אני לא יודע אם זה קשור, אך כאשר מתניעים לאחר לילה יש ריח חריף של דלק. בנוסף, כאשר פותחים לתדלק יש רעש ארוך באופן יוצא מן הרגיל של שחרור אוויר. נשמח להצעת פתרון לפני שאנחנו נכנסים לעולם ההרפתקאות הקרוי מוסכים.

תשובה: בקש חשמלאי מוסמך שיבדוק את החיבורים בסוויץ' עצמו ובסטרטר. במיוחד את החיבורים בכבל שבין המצבר והסטרטר, כולל את פעולת ה'אוטומט'. האם הסטרטר עובד ללא דופי, אם מחברים אותו ישר לפלוס ולמינוס של מערכת החשמל? (ללא סוויץ'). באשר לריח הדלק. יש לבדוק את תקינותה של המערכת המזרימה אוויר לתוך מכל הדלק ומסננת את ריח הדלק. אני תמיד ממליץ, לצורך הבדיקה, על שימוש בפקק דלק חלופי – מנוקב.

רונאל: ברשותי 50 אלף שקלים לקניית רכב. לאחר התלבטויות רבות חשבתי ללכת עלSX4 מודל 2008/2009. מדובר על רכב שאמור לשמש את משפחתי ולכן חשוב שיהיה בטיחותי ואמין, למניעת הוצאות נוספות. כזוג צעיר אנו נוסעים 17 אלף ק"מ לערך בשנה. אשמח לדעתך על רעיון זה, וגם להמלצות על כלי רכב אחרים.

תשובה: בחירתכם בסוזוקי הגיונית. דגם זה אמין ושימושי כאחד ואינו בזבזן בדלק. הגרסה האיטלקית שלו, העונה לשם סֶדיצ'י, פופולרית מאוד באירופה וזוכה במשובים טובים בין המשומשות בגודלה ובמחירה, גם כשהיא מצוידת שם בהנעה 4X4 אופציונלית. מומלץ.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. רוני permalink

    יצירת מופת קטנה. שיר מתוק ומלא צבעים. צריך להלחין אותו.

  2. חוה permalink

    שלום לך מר אטלר. נתקלתי במקרה בבלוג שלך ואני מתרגשת לגלות בלוג מופתי בכל קנה מידה של תוכן, שפה, איכות, רמה, עניין ואינטלגנטיות. המשך כך ואשמח לקרוא עוד טורים.

  3. יונתן קוברסקי permalink

    תודה על התשובות המועילות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: