Skip to content

קשיש באלנבי

מאי 2, 2014

כמקובל בין קשישים נורמטיביים כהוגן, גם הקשיש המורשה התרגל לברוח מהבית כדי לשוטט בעיר

רחוב אלנבי. ק"מ (קשיש מורשה) עוצר מול חנות קטנה, די מוזנחת, שבחלון הראווה שלה מוצגות בגיבוב מצלמות ישנות, מאובקות, וביניהן לייקה, בת 60 בערך. האמת שהקשיש המשוטט חש בנוכחותה של לייקה הוותיקה בקרבתו מבעוד-מֶטרים, לפי העלייה בדופק בפרק יד שמאל. כך הוא ידע שהיא קיימת ומחכה לו עוד לפני שגילה אותה תלויה בצד ימין של חלון הראווה.

ק"מ נכנס לחנות לבחון את לייקה, הנראית טוב דווקא ביחס לגילה. הוא מגלה באכזבה שהיא מצוידת בעדשה הרוסית הנחותה Industar 22, וכי זמנֵי החשיפה הארוכים לא מתפקדים. בדיוק כמו בלייקה הוותיקה שהייתה לו, אשר הוא, ק"מ, נאלץ לפני כמה-עשרה שנים למכור כדי לחסל מינוס פתאומי בבנק: תוצאה של נפילה זמנית של השבועון האמביציוזי שבו הקשיש כתב מיום הקמתו.

וכעת, היסטוריית הצרות של שבועון זה חוזרת על עצמה, אלא שהפעם הקשיש לא מוכר לייקה – אלא קונה דווקא. ולא רק אותה, אלא גם את העדשה החסרה לאוסף הביתי של הלייקות שלו: Voigtlainder 28 מ"מ, 690 דולר ב-eBay.

 מדמואזל חזרה אליי

"איזו מצלמה זו?", מתעניינת המלצרית בקפיטריה של בית סוקולוב, שם הקשיש המורשה מתיישב עם לייקה ועם המקטרת, שהעשן שלה מסלסל זיכרונות.

קשיש: "זו לייקה, המדמואזל הכי אריסטוקרטית של פעם. קניתי אותה לפני חצי שעה".

מלצרית: "מה מיוחד בה?"

קשיש: "מעניין בה שזו אותה מצלמה ממש שלפני חופן שנים מכרתי למישהו בשיברון לב, משום שהשבועון שכתבתי בו נפל והייתי זקוק לכסף".

מלצרית: "איך אתה יודע שזו אותה מצלמה שמכרת?"

קשיש: "לפי המספר 420820. למדתי אותו על-פה, כי הוא שונה רק בתו אחד מהמספר של לייקה המפורסמת של הצלם הצרפתי המוכשר אנרי קרטייה-ברסון. וחוץ מזה, היא סובלת עדיין מאותה תקלה שהייתה לה אז, לפני שנפרדנו".

leica III C 1942

המה יסובבוני 1: לייקה חוזרת הביתה אל אחיותיה (עוד זוג לייקות, ותיקות יותר).

צעצועים מעידן היופי

אוסף הצעצועים של הקשיש המורשה (ק"מ) כולל מבחר מכוניות ישנות, פטפון טרנסקריפטור, מגבר סטריאו 'פישר' מנורות, מכונות כתיבה, מסרטות (Aaton 16 מ"מ ו-Bell Hovell), מצלמות 35 מ"מ ו-6X6, שעוני יד ותיקים וגם את מלכת האוסף – חצובת עץ כבדה מאוד השייכת לתקופה של סרטי הקולנוע הראשונים, האילמים עדיין, כך שראש הז'ירוסקופ שלה רועש, מה שלא אִפשר להשתמש בה ב-80 שנה האחרונות, של עידן הקולנוע המודרני.

וחבל, כי חצובה זו הכירה את פולה נגרי ואת קלארק גייבל ואולי אף את סטודיו אדיסון בניו-יורק, או עבדה עם סרגיי אייזנשטיין על 'פוטיומקין'. די בכך כדי שהקשיש המורשה יוריד את כובעו לאות הוקרה לחצובה זו, ידאג לגלגלי השיניים שבראשה ויחליף שמן לקסטרול 30W0 סינתטי. החצובה עודה רועשת, אך עברה לצליל המזכיר גרגור של חתול.

fischer esq

המה יסובבוני 2: את מגבר הפישר הישן מלווים בני משפחה: פטפון טרנסקריפטור, אוסף תקליטי ויניל ורמקולים AR.

יודעים הכול, שותקים הכול

קשיש: כשאני מטפל בצעצועים שלי, דואג להם ונהנה מקרבה אנושית איתם, כלומר מחליף איתם סודות, את סיפוקיי ואת רגעי העצב – מלַווה כל צעד שלי השיר 'זמני הגיע' מאת המשורר הפולני טדיאוש רוּזֶ'בִיץ', שנפטר בשבוע שעבר. הרי תרגומו לעברית:

 זמני הגיע

 זמני הגיע

זמן שמדרבן

מה לקחת איתי

לצד ההוא

כלום

האם זה כבר

הכול

אמא

כן בני

זה כבר הכול

אם כך זה כל הכול

זה כל החיים

(הערת המתרגם: רוזביץ' כתב את שיריו ללא סימני פיסוק כלשהם, ובחרנו להיות נאמנים למקור ולא לפסק את התרגום)

Tadeusz Różewicz

 כל חפציו של הקשיש המורשה הזדעזעו למשמע שיר הפרֵדה של המשורר טדיאוש רוז'ביץ

השעון הנפשי נעצר

במהלך שיטוטיו בעיר, מבקר מעת לעת הקשיש המורשה (ק"מ) את השען הנרי הרשקוביץ בעסק שלו ברחוב אלנבי. על קירותיו של המקום הקטן תלויים תצלומים וגזירי עיתונים בנושא רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. הם מזכירים לבעל הבית ששם, באולימפיאדת דמים זו שנערכה על אדמת גרמניה, גם הוא ייצג את מדינת ישראל, בקליעה למטרה – וניצל.

בחוסר אונים הוא ראה מקרוב את המתרחש ולא ישכח זאת לעולם. ראשו ונשמתו נמצאים עדיין בכפר האולימפי המותקף בידי הרוצחים, והוא אינו מסוגל להתנתק מזיכרונותיו כפי שאצל יצחק גולדפינגר, חברו של הקשיש המורשה שעבר את אושוויץ, צצים מדי פעם פרטים שנקברו עמוק בזיכרונו.

ק"מ משאיר אצל הרשקוביץ שני שעונים לתיקון. האחד הוא שעון 'צימה' שאבא מסר לו בפרידתם האחרונה. שעון זה עובד מאז סתיו 1942 עד שעצר באחרונה, עייף, כאשר גמר את השתתפותו בסרט 'שועל הכסף של פליציה ט".

השעון השני שהושאר לטיפולו של מאסטרו הרשקוביץ הוא דוקסה האוחזת בהיסטוריה מרתקת.

 עירבון מתקתֵק

השען מחייך למשמע הקוריוז שבפולין הקומוניסטית של שנות ה-60, המלצרים היו לוקחים דוקסות מלקוחות שנגמר להם הכסף בזמן הבילוי. בבוקר שלמחרת היו המלצרים הפיקחים מחזירים את השעונים לבעליהם תמורת פריעת החוב. "המלצרים", המשיך הקשיש המורשה בסיפורו, "לא הסכימו לקבל כעירבון שום שעון זולת דוקסה. הם לא החשיבו שום שעון אחר. האם יכול היה להיות לדוקסה פרסום משכנע יותר?"

"איזה מהם שלך?" – שאלו המלצרים את בעל החוב, ועל השולחן במטבח המסעדה חיכו לבליינים עשרות דוקסות. ודאי שכולם בחרו תמיד בדוקסה שאינה בהכרח שלהם, כזו שהייתה נוצצת יותר או בעלת רצועה מרופטת פחות.

"הנה", אמרתי להרשקוביץ, "הדוקסה האחרונה שבחרתי", מסרתי לו את שעון היד. "דוקסה זו, כך התגלה, הייתה מוצלחת במיוחד. לא הפחידו אותה השלגים והקור של הגולה, וגם לא החמסינים בארץ. היא עבדה לפי מסורת השעונים השוויצריים עד שנפלה לרצפה".

"אל תדאג", אמר הרשקוביץ, "היא עוד תעבוד".

הטבח במינכן – תסריט ההצלה

הקשיש המורשה לשען: "אני מוכרח לספר לך שבזמן הטבח במינכן עבדתי בירושלים כבמאי בבניין הטלוויזיה רוממה, ושם שמעתי על חטיפת הספורטאים הישראלים. מיד ידעתי שמצאתי רעיון איך להציל את הספורטאים. כי לכל הפתרונות הצבאיים, הטרוריסטים הרי ציפו מראש. רק פתרון מתחום הבימוי והתחבולנות היה עשוי להפתיע אותם".

הפרד ומשול

הרעיון שלי היה כזה: מחבלי מינכן דרשו שני מסוקים שיביאו אותם לשדה התעופה. אני הייתי מכין ארבעה מסוקים – שניים בשביל המחבלים ובני הערובה שבידיהם, ועוד שני מסוקים שבתוכם אנשי קומנדו. במהלך הטיסה הלילית, שני המסוקים שבתוכם המחבלים היו מתרחקים בהדרגה זה מזה, מכבים לרגע אורות – וברגע קצרצר זה של עלטה כל אחד מהם היה מקבל ללא ידיעתם מסוק-מלווה חדש, שבו יושבים אנשי קומנדו. לפי תוכנית הפרדה זו, גם נחיתתם של שני זוגות המסוקים הייתה מתבצעת בשתי פינות מרוחקות של שדה התעופה.

בסופו של דבר המחבלים היו יוצאים מהמסוק – ובמְקום לפגוש את חבריהם, מהמסוק העומד קרוב אליהם היו מגיחים אנשי הכוחות המיוחדים, בהפתעה מושלמת. עד היום אני סבור שהיה זה התסריט הטוב ביותר שכתבתי אי-פעם ואולי גם אכתוב. אך לצערי, לא הצלחתי להציע את תוכנית הצלה זו למקומות הנכונים במהירות הדרושה.

 סמוך עליהם

את הרעיון להצלת הספורטאים היהודים הספקתי לפרוש רק באוזניו של רון בן-ישי, שהיה אז כתב צבאי ברוממה. "זה רעיון של עולה חדש", לעג לי. "אל תדאג, אדוארד", טפח רון על כתפי, "העניין מטופל על ידי מקצוענים".

ואיך זה נגמר, כולם יודעים.

שואלים את אדוארד

Kanin, בתגובה לרשומה 'תאונה': הלינק של הסרט מוביל למגה-וידיאו עליו השלום (שנסגר על ידי ה-FBI). יש לינק אחר?
יוסי גפן: הסרט 'תאונה' (Kraksa) לא עולה רשום כסרט פרטי?

תשובה: הסליחה עם קוראים שניסו לצפות בסרט 'תאונה' ונתקלו תחילה בהודעת אזהרה של ה-FBI, ואז במבוי סתום. העניין טופל ותוקן, והסרט ניתן כבר לצפייה באגף הסרטים הקצרים של הבלוג.

עינן חסיד: כקורא נלהב של הבלוג וכחובב אופנועים, רציתי לדעת אם תוכל להסביר לי את ההבדל בין אופנוע בעל צילינדר אחד-שניים. יש כרגע חדש של ימאהה שהוא שלושה או ארבעה צילינדרים. לפי נתוני ההספק או המומנט, לא נראה כי יש יחס הגיוני בין כמות הצילינדרים להספק או המומנט. אז השאלה היא: האם פחות צילינדרים חסכוני אבל נשחק יותר? ולמה בכלל ליצור שלושה צילינדרים? ההתלבטות שלי היא בקניית אופנוע ימאהה mt09 בעל שלושה צילינדרים, 850 סמ"ק ו-115 כ"ס, 8.9 מומנט – או קוואסקי z800 בעל ארבעה צילינדרים 800 סמ"ק ו-113 כ"ס, 8.5 מומנט.

תשובה: למספר הצילינדרים יש, אכן, השפעה מכרעת על אופי המנוע. סינגל (צילינדר אחד) מפגין מומנט מרשים. אמנם הוא אינו מגיע לסל"דים גבוהים, אך הוא מאפשר רכיבה מרשימה בסל"דים הנמוכים (כמו למשל 2,500 סל"ד) – מה שנותן יתרון בשטח לאופנועי enduro.

מנוע שני צילינדרים באותו נפח יסתובב גבוה יותר בסל"דים וייתן יותר כוח – אלא שהמומנט יהיה נמוך יותר ויופיע מאוחר יותר מאשר בסינגל.

מנועי ארבעה צילינדרים יודעים להסתובב מהר עוד יותר. למשל, ארבעה צילינדרים בנפח 600 סמ"ק מגיעים לסל"ד של מעל 14 אלף – אך המומנט המרבי נרשם ב-10,000 סל"ד. פרופיל כזה מתאים למסלול מרוצים, אלא שברכיבה תחרותית הורדת סל"ד במנוע זה היא הפסד. גם ברכיבה אזרחית יש להחזיק מנוע כזה בסל"ד העולה על 6,000.

הוא הדין במכוניות N/A (נטולות טורבו). הכוח המרבי בהונדה CRX שלי נרשם ב-7,900 סל"ד, והמומנט ב-7,200.

עד כאן התיאוריה, ועכשיו להתלבטות הרכישה שלך. שלושת הצילינדרים של ימאהה הם סוג של פשרה בין כוח ומומנט. במקרה, לא מזמן, ראיתי מקרוב קרב על מסלול בין אופנוע ימאהה mt09 ובין מכונית טויוטה GT86. התאהבתי בימאהה. לוּ הייתי מתאים לאופנוע (גיל ומצב בריאותי, בעיקר), ולולא הייתי פוחד מרכיבה על אופנוע, שלהבדיל ממכונית אינו נותן לבעליו פסק זמן ועוד מבצע בהתלהבות כל הוראת-שגיאה של הרוכב – אז ימאהה זה, כלי אדיר, היה גר כבר בביתי.

Valentino Rossi et Yamaha MT09

ולנטינו רוסי שורף את הצמיג האחורי של ימאהה mt09

אבשלום: אחרי התלבטויות רבות החלטנו לשדרג את רכבנו. לאחר כמה ימים של בדיקת כלי רכב הגענו לשני דגמים, שאני ואשתי מתלבטים ביניהם: סוזוקי SX4 גרסת חמש דלתות שנת 2010, ומאזדה 2 שנת 2009. נשמח לשמוע יתרונות וחסרונות.

תשובה: שתי המכוניות גם יחד נחמדות, אמינות וחסכוניות למדי. בזאת מסתכם הדמיון ביניהן, משום שמדובר בנציגות של שני ז'אנרים שונים לחלוטין. מאזדה 2 היא צעצוע מהודר, מסגרת יפה שנשים מחבבות. מנגד, סוזוקי SX4, שהכרתי היטב בגרסתה האיטלקית סֶדִיצִ'י, היא משפחתית הרבה יותר. יש בה שפע חלל פנימי כך שהיא איננה יודעת קלאוסטרופוביה מהי. אין ברירה אלא לנסוע בשתיהן ולהתרשם איזה מהסגנונות מתאים לכם יותר.

מנחם הנדלר: יש לי טויוטה קורולה שנת 2004 שעברה מעל 250 אלף ק"מ.

בזמן האחרון היא משמיעה זמזום מהגיר, והמוסכניק קבע (לאחר שפתח את האגן בתחתית הגיר ומצא שבבי מתכת) שהגיר יצטרך לעבור שיפוץ בקרוב. יש לי כמה שאלות:

1. איך ייתכן שקיבלתי הצעות לשיפוץ הגיר הנעות על סקלה של 3,500-7,000 שקלים? המוסכניק הרגיל שלי אמר 6,000 שקלים, מכון שיפוץ גירים בפתח-תקווה (שכנראה מוסך מורשה של טויוטה שולחים אליו גירים לשיפוץ) אמר כ-5,000. מוסך אחר של טויוטה אמר 7,000, ומכון גירים בחולון אמר 3,500. האם אני אמור לחשוש מהמחיר הנמוך?

2. מוסך מורשה של טויוטה אמר שמניסיונו, עדיף להחליף את הגיר בגיר מפירוק. ההיגיון שלי (ושל המוסכניק שלי) אומר שזה סיכון לקחת גיר מפירוק, כי אתה לא יודע מה עבר עליו וכמה זמן הוא יחזיק מעמד. מה דעתך?

תשובה: 1. אמנם שיפוץ של גיר אוטומטי אינו משימה של מה בכך – ובכל זאת, המחירים הנתבעים הם שערורייה.

2. לא הייתי חושש מגיר מפירוק, שהרי אחרי ההרכבה אפשר לבדוק איך הוא מתפקד בנסיעה כשהמנוע חם. אפשר גם לבדוק אותו במחשב דיאגנוסטי. אם הוא לא עובר את האודישן, לא קונים.

אגב, האם במשך 250 אלף הקילומטרים שעברה קורולה שלך, הוחלף שמן הגיר ולו פעם אחת? לפי המלצת מכוני גירים אוטומטיים יש להחליף שמן גיר מדי 60 אלף ק"מ – כך שהשמן בקורולה היה אמור להיות מוחלף ארבע פעמים.

אישית, לא הייתי חושש משבבי המתכת שהתגלו וממהר להדיח את הגיר, אלא  עורך קודם ניסיון: הייתי ממלא את הגיר בשמן חדש ובתוסף קסאדו (XADO), המחולל לעתים פלאים במצבים אלה – ורק אז מחליט אם הגיר אכן דורש החלפה.

מאיר ששון: אני מחזיק בשברולט ויונט מלפני חמש שנים. תיבת ההילוכים האוטומטית סובלת מתופעה שחוזרת על עצמה מדי פעם: הגיר לא מחליף הילוכים ואני מרגיש שהרכב לא סוחב בהילוך הנכון. הרכב נמצא במוסך UMI בתלפיות, והם אומרים לטפל בבעיה במכון לגירים אוטומטיים במודיעין. האם אתה ממליץ על מכון אמין בירושלים?

תשובה: כמו במקרה של מנחם הנדלר, גם לך הייתי ממליץ לנסות, לפני הכול, להחליף את שמן הגיר באחד ממכוני הגירים. לצערי, איני מכיר מכון כזה בירושלים.

אמריה: לפני ארבע שנים נהניתי מהייעוץ שלך לרכישת רכב חדש, ואשמח לקבל את עצתך גם הפעם. ברשותי טויוטה יאריס, בת ארבע כאמור, ואני נוסעת אך ורק כמעט בתוך העיר, וגם זה מעט. כעת אני מחפשת קטנה חדשה – ידנית, חסכונית ושלא רואה מוסך. המליצו לי על סיטרואן C3. האם אתה מצטרף להמלצה, או שיש לך אולי הצעה אחרת?

תשובה:C3 אכן מומלצת, אך יהיה לה קשה להתחרות בזיכרון של מלכת הקבוצה, טויוטה יאריס.

gdansk 310812 + bmw 072

המה יסובבוני 3: לייקה חוזרת גם לשלוש בנותיי שבתצלום – להונדה, ל-Z3M ולאלפא – יש עוד אחיות (33 IE תל-אביבית וסיוויק אדומה מטורפת).

טיפ טיפה

בכל עונה, ולא רק בקיץ, המנוע עלול להתחמם בגלל עשרות סיבות, שהמוסך צריך להכריע ביניהן. לעתים הנהג עצמו גורם להתחממות יתר של המנוע עקב תפעול לקוי של תיבת ההילוכים הידנית, לאחר שניסה לכבוש עלייה תלולה בהילוך חמישי. בכל אופן, כאשר המחוג במד חום המנוע מתחיל לטייל בשטח האדום, או כאשר נורת האזהרה נדלקת – עוצרים מיד את המכונית.

בשלב הראשון של הטיפול הנמרץ יש לפתוח את החימום! הסיבה: אם במערכת הקירור נותר קצת נוזל – המצנן הקטן של החימום עשוי להוריד במקצת את חום המנוע.

בשלב הבא מדוממים את המנוע, ובודקים אם נשאר נוזל קירור במכל הפלסטיק. אם צריך להוסיף נוזל קירור, או לפחות מים – מחכים שהמנוע יתקרר קודם, משום שנוזל קירור הנמזג בבת אחת למנוע לוהט עלול לגרום לו נזק.

כעת הגיע הזמן לניסיון התנעה: אם נוזל הקירור לא ניתז מתוך איזה צינור גומי קרוע, ואם טמפרטורת המנוע לא עולה באופן חשוד כבר בסיבובי הסרק – אפשר לנסוע בזהירות לכיוון הבית או המוסך.

מנגד, אם בעקבות ההתנעה המנוע מתחמם או משמיע דפיקות ועשן יוצא מהאגזוז – מזמינים גרר כדי לא להגדיל את הנזקים שקרו כבר. הסיבה: התחממות יתר אינה בריאה למנוע, וזלזול בתופעה זו גורם נזק רציני לראש המנוע, לבוכנות ולמסבים.

מודעות פרסומת
6 תגובות
  1. תודה שהזכרת לי את אהבתי לאופנועים. אם כי לצערי נראה שאופנוע החלומות שלי לא קיים, כי הייתי רוצה קוואסקי W800 קלאסי אבל בנפח מנוע 250-350… 🙂

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    לפני כמה שנים, הייתי יושב וקורא את כל כתבותיך במקור ראשון, באתרים הישנים
    makorrishon1 ו news1
    היתה לי אז מחשבה להכין לעצמי ספר עם כל הכתבות שלך
    וכל המידע שאתה חלקת על מכוניות.
    האם היום, כשיש את ארכיון האינטרנט, ניתן להשיג את כל החומר היקר הזה?
    בטח ובטח כשמקור ראשון נמצאת.
    אולי יועלה החומר הישו והטוב, לאתר זה?

  3. מצטרף לבקשה permalink

    אשמח מאד (אני מעריך שלא רק אני) אם חומרים ישנים שלך יעלו לבלוג
    כל הכתבות של ראשית ימי מקור ראשון, טורבו, הגה…. זה הכל נכס יקר ערך
    אני מוכן לעזור אם יש צורך!

  4. yaron shor permalink

    שלום רב
    האם ניתן לשאול כאן שאלה בעניני רכב?
    אני נוסע על סוזוקי סוויפט שנת 1993. שגעון של אוטו (ידני). קצת מתפרק באזור
    השוליים- הילדים לומדים נהיגה רק על אוטו זה- כבר שלושה הוכשרו.
    במבט קדימה- אני אולי אשדרג עצמי לרכב קצת יותר חדש- ואני מתלבט- איזו מכונית
    תיתן חוויית נהיגה כמו הסוזוקי? במחיר שפוי ובאמינות?
    לציין כי המכונית "שווה" היום כ-3000 שקל (מחיר גריטה)- ואני חושב שיש לשלם על
    מכונית עד 15-20 אלף ש"ח.
    תודה
    yaronshor@gmail.com

  5. דפנה permalink

    מעולה!!!!

  6. יושי permalink

    אם יש בלוג ששווה את השיטוט באינטרנט, זה הבלוג הזה. תודה לך אדוארד. הכתיבה שלך היא מים לנפש ואויר לנשימה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: