Skip to content

בשבח המכוערות

אוגוסט 12, 2014

כמו לסרט טוב או להצגה שעוד לא כתבתי – אני מחכה בסקרנות למבחני הדרכים של אלפא רומיאו ג'ולייטה תלתן ירוק, שאוטוטו תגיע ארצה

האמת, ורק האמת, היא שסיעת המכוניות שאינני מעריך – או מכבד בחירוק שיניים בגלל סיבות שאינן קשורות בטעמי – אינה אשמה. מכוניות אלה, כל אחת לחוד או בעיסה אחת של אומללות, אינן אשמות בכך שהן תוכננו על ידי מחשבים סתומי דמיון ובכך ששמלותיהן עוצבו בידי חייטים עיוורים.

רנו קליאו החדשה אינה אשמה שהחלק התחתון של דלתותיה נאלץ לספוג שקערורית 'אמנותית', שבעטייה הן נראות כאילו קרנף בעט בהן.

אף מכונית גם לא אשמה שגדודים של כתבי חצר מזנקים אל המקלדות כדי לכתוב עליה שטויות עוד לפני שראו אותה, אלא בסך הכול שמעו עליה מאדונם היבואן או קיבלו מהיחצ"נים תדריך מפורט, כולל הסברים טכניים ותצלומים.

אף מכונית גם לא אשמה שכתבו עליה בהַדרת אחלה וביראת סבבה כאות תודה ליבואן על כרטיס הטיסה לחו"ל, כולל מָלון וספגנטי.

מכונית או מְעוּניִת?

מכוניות אף פעם לא אשמות בדבר, וזו הסיבה שאני לא כותב על דגמים שהמתכננים התעמרו בהם – אם כדי לחסוך ליצרן כסף ואם סתם בגלל דמיון צפוד. מכונית לא אשמה שאשתו של הרפד ברחה עם צוענים, וכתוצאה המושב מבטיח נוחות ואחיזה ידידותית כמו כיסא בחדר חקירות של השב"כ.

בכל אופן, אני מודה ומתוודה שהתרגלתי לשמור מרחק ממכוניות הנראות כקורבנות של אונס קבוצתי שהן עברו בתהליך התכנון והייצור – התעללות שסימניה ניכרים בתפקוד המתלים והמנועים, בתכנון חלל הפנים, בצבע שלהן ואפילו ברֵיחן.

ממכוניות מעוּנוֹת כאלה אני מעדיף להתרחק אחרי נסיעה קצרה, ואז לשכוח מיד את נסיעה זו כדי לא לפגום בהתמכרותי לנהיגה – אותה להבה הבוערת על פתיל קר של אנינות.

תימהונות סמכותית

לפעמים, בגלל הסקרנות המאפיינת קשישים – ובכללם, בוודאי, קשיש מורשה – אני מחליט בכל זאת לטעום איזה רכב שזכה להתפעלות בחוגים מסוימים של כתבי חצר, אשר ביצעו במסכנה התורנית נסיעה שמתהדרת בלוגו 'מבחן דרכים'.

מבחני דרכים אלה מושכים במיוחד את תשומת לבי כאשר החתום עליהם הוא דמות משונה: בוחן מסוים שמתעקש לחבר למכוניות 'תעודות לידה' מעל דפי עיתונו ובאתרו, מתפלמס סביב הכדאיות של הדגם הטרי, ובאופן כללי בודק אותו כאילו היה תנור אפייה או מקרר.

בצורה דומה מתפקד עוד בוחן אחד, אשר לשם הגיוון, ומתוך הערכה עצמית מוגזמת, מחלק למכוניות כוכבים – שמספרם מוכרז בהינף סמכותי של שרירותיות. כך למשל, לסוזוקי קרוסאובר העניק האיש כוכב בודד, ורק אני ויבואן סוזוקי צבי נטע יודעים מדוע.

מוקדם לקבור את הנפח

אותו כתב מנוסה הכריז בתרועת זלזול ש"לנפח אין כבר משמעות". זאת, כנראה, בהתאם להתפעלותו של האיש (התפעלות שהפכה כבר אידיאולוגיה) מהמנוע VAG 1.2 TSI. איש זה משבח בכל הזדמנות את אנשי הדאון-סייזינג, אותה שיטה אופנתית שנועדה לרצות את הטרוריסטים הירוקים. לצורך כך מיוצרים מנועים מוקטנים – ואז, כדי לקושש בשבילם את הכוח המקובל בשוק, מצמידים להם מגדש טורבו. מין מעקף נואל.

אך להקת כתבי החצר אינה מוצאת כל דופי במנועים מוקטני נפח. בדיוק הפוך ממני, שעוקב אחר צרות האמינוּת של "נפחים חסכוניים", וגם אינו מאמין לביצועיהם הרשומים על הנייר.

בהשוואה שביצעתי בין הזינוק של סיאט איביזה 1.2 TSI החדשה 105 כ"ס בעלת גיר DSG, ובין אלפא 33 Ei שלי בת העשרים, מנוע בוקסר 1.5 הזרקה המייצר 98 כ"ס בלבד – הותירה אלפא הקשישה, הידנית, את איביזה האמביציוזית מאחור. זינוק חוזר, שהזמין הבעלים המאוכזב של איביזה – לא שינה דבר.

הופתעתי. שהרי למִקרא מה שכותבים אצלנו ביד קלה התומכים במנועי TSI, הכנתי כבר דברי התנצלות לאלפא: התנצלות על שדרשתי מהקשישה לעמוד מול בריון טורבו שכונתי ותיבת ה-DSG החדשנית שלו, המהירה יותר מידו של נהג קשיש.

שובו של אב חוטא

ההכרזה "לנפח אין כבר משמעות" מצחיקה כל שבוע, חודש ושנה אשר מקננים בגיל המופלג שלי. קל וחומר שהיא מצחיקה אותי בימים אלו, כאשר אני חוזר כמו אב חוטא, מִקֵץ חודשים רבים של פירוד, אל הבווארית שלי Z3M קופה בעלת מנוע S50B32. חוזר אל שישה צילינדרים בשוּרה, חוזר אל נפח 3.2 ואל 321 כוחות סוסיה.

וכדאי לחזור אל הבווארית רק כדי לשמוע את הצליל שמפיקים ארבעה טרומבונים בקוטר 2.5 אינץ' כל אחד, המשמיעים טוקטה ופוגה בדי מינור.

ציפורניים רכות, מחיר קשיח

כמו לסרט טוב או להצגה שעוד לא כתבתי – אני מחכה בסקרנות למבחני הדרכים של אלפא רומיאו ג'ולייטה תלתן ירוק, שאוטוטו תגיע ארצה.

כתבי החצר קיבלו כבר מהיחצ"נים תדריכים, המתבססים על דפי פרסום בעיתונות.

ואותי מסקרן אם מישהו יגלה שג'ולייטה, הלובשת את השמלה הכי יפה בעיר, אינה בעלת ציפורניים ששורטות את האספלט, מהסוג שיש לסובארו BRZ, אחותה של טויוטה GT 86 (הספורטיבית פחות מסובארו, כפי שהתגלה על המסלול).

ג'ולייטה לא יכולה להתקרב אפילו למסלול מרוצים תקני משום שהיא רכה מדי, דורשת התקנה של בולמי קוני או בילשטיין 8, ותמשיך להתנודד ולאבד שפיות עד שתקבל מוט מייצב עבה וקפיצים קצרים.

אגב, עדיין לא מרגישים בג'ולייטה את להקת 240 כוחות הסוס שלה, שנגנבו כנראה בדרך לאולם התצוגה, וברור למה: הרי כל סוס של איטלקייה זו – עצלן כפייתי ככל שיהיה – עולה בכל זאת משהו כמו אלף שקלים.

לָכוּד בַּקוּרִים של ספיידר

אבל מי אני שאכתוב על ג'ולייטה החדשה מילות ביקורת, כאשר נפשי לכודה בידי גֶרִילָה של סנטימנטים של קשיש המאוהב עדיין בג'ולייטה ספיידר 1.6 האקסית שלו, ואינו מבין עד היום למה מכר אותה.

aurelia Aurelia b20 GT la profile Aurelia b20 GT volante Avi 4 A

הקסומה ביותר, והקוסם: הנה שלושה תצלומים של לנצ'יה אאורליה (Aurelia) מדגם B20 ג'י-טי, החוגגת בימים אלה את יום הולדתה ה-60. בתצלום הרביעי מופיע טכנאי המחשבים אברהם, שאחרי טכנאים רבים שהרימו ידיים מול ThinkPad – חילץ את המחשב הנייד שלי ממוות קליני, ובכך הרים תרומה משמעותית למדור זה.

הלפטופ זלזל בי מהיום שקניתי אותו חדש. הוא עבד לאט, אם בכלל הואיל לעבוד, סירב להתחבר לאינטרנט וחיסל את מכתבי הקוראים בהתאם לטעמו העלום. בלית ברירה, התרגלתי למרד הנעורים הנצחי שלו. עד שמישהי המליצה לי על "הטכנאי אברהם מרחוב אבן-גבירול 11", והלפטופ המקולל עבר אצלו שיפוץ כללי.

נהניתי מגהותו של ThinkPad. כתבתי עליו במהירות החדשה, וטיילתי באינטרנט ובסקייפ מבלי שעלוקת האיטיות תמצוץ את זמני – אך תוך ימים ספורים קלקלתי את המכשיר המרוענן משום שנעתרתי לאיזו הצעה מאמריקה, תוכנת אנטי-ריגול "המחסלת בחינם סוסים טרויאניים ודומיהם", כפי שהובטח לי באנגלית, הורדתי את התוכנה – וזו התגלתה כווירוס רצחני. הלפטופ שבק כליל. שום כפתור לא פעל, והסדיסטים האמריקנים עוד שלחו לי "ברכות!" שהלכתי איתם לעולם המחשבים המתקדמים. הארכיון נעלם. הלכו כל התצלומים והטקסטים. רצתי לאברהם בהיסטריה, והופתעתי: חמש דקות לקח לו למגר את הווירוס.

ומהקוסם, בחזרה אל הקסומה ביותר: אני מקדיש את חלון הראווה של מדור זה ללנצ'יה אאורליה B20 ג'י-טי לא רק בגלל היומולדת שלה, אלא גם כדי להזכיר שמכונית זו – פרי דמיונם של האיטלקים מסדנת פינינפארינה – היא תכשיט אמיתי בפשטותה הקלאסית. אף מכונית מודרנית לא מגיעה לקרסוליה של אאורליה המסוגננת, שהקווים שלה אומרים אצילות, נועם והדרת-כבוד.

אגב, ששת הצילינדרים של אאורליה ייצרו 110 כ"ס, שהיו די והותר עד תחילת שנות ה-80. הרי להקת סוסים באותו גודל עבדה בעשור זה תחת מכסה המנוע של פולקסוואגן גולף GTI

טיפ טיפה

אלפא עוללה לי הפתעה והתחממה בסתם נסיעה עירונית, פחות מחצי קילומטר מהבית. עצרתי וגיליתי שהמאוורר של 33 Ei, הצמוד לרדיאטור – אינו פועל. חיכיתי שהמנוע יתקרר, נסעתי הביתה בעדינות, ורק למחרת בבוקר ירדתי לחניון התת-קרקעי כדי לצוד את הסיבה לתקלה המעצבנת.

נזכרתי שהבעלים הקודמים של האיטלקייה מכרו לי אותה משום שאף מוסך לא הצליח להתמודד עם ההתחממות הכרונית שלה. מניסיונות התיקון הללו, שעלו להם הון והועילו כלום – נשאר איזה כבל עם מתג המפעיל את המאוורר פול-טיים-ג'וב. מין אלתור נואש, שגם הוא לא עזר, כי כפי שציפיתי, להתחממות הייתה אחראית בכלל משאבת מים שנשברה. המוסכניקים לא גילו את זה, שהרי משאבה מורדת אמורה לדלוף נוזלי קירור, והמשאבה הערמומית של אלפא הייתה יבשה דווקא.

החלפתי משאבת מים, והיא לא אכזבה. גם החיישן שמפעיל את המאוורר בדרגת חום מסוימת עבד כראוי. אז מדוע התפגר המאוורר בנסיעה? הזרמתי אליו ישירות 12 וולט. "תעשה לי טובה ותעבוד", ביקשתי, כי אם המאוורר היה מסרב לחזור לחיים – אז כדי להגיע אליו היה צריך לפרק את הגריל קומפלט, כמו גם את הפנסים ואת הרדיאטור. אלא שהתָקוּל חזר לנופף בזרועותיו במרץ. דיאגנוזה: המאוורר לא תפקד בנסיעה כי הוא לא קיבל, משום מה, חשמל. מצאתי חיבור רופף, חיזקתי, והמאוורר התעורר בהתלהבות איטלקית.

מתוך הקלה פרצתי בצחוק – וגיליתי שקרוב אליי עומדים שכנים המביטים בי במבוכה. הרי לא כל יום רואים קשיש מורשה העומד על יד מכסה מנוע פתוח של אלפא 33 Ei ירוקה, צוחק במלוא הגרון בפרץ סיפוק פתאומי ועוד מתחיל לפזם את האריה של נאדיר, גיבור האופרה 'שולי הפנינים' מאת ביזה.

מה כבר יכול לשמח כל כך את הזקן בימים טרופים אלה? תהו שכניי, נכנסו לניסאן קשקאי לבנה, ונסעו.

שואלים את אדוארד

נתן: ברשותי פולו 1400 אוטומטית שנת 2006, שנסעה 90 אלף ק"מ. היא מטופלת היטב. צריכת הדלק שלה היא 1 ל-8 בממוצע. מוסכניק בדק אותה במכשיר של ארבעה גזים וכן במכשיר ייעודי של פולקסוואגן, ומצא שהכול תקין, כולל החלפת שמן גיר (?). מה אתה מציע?

תשובה: אם רוב נסיעותיך הן בעיר, בפקקים ובהרכב אנושי נכבד, ועוד במזגן עובד – אז צריכה ממוצעת של 1:8 היא אמנם גבוהה במקצת, אך אינה מפתיעה.

בכל אופן, יש לוודא שדיסקיות המעצורים משוחררות, כלומר לא נתפסו. כדי לבדוק זאת, נסה לדחוף את פולו בחניה. בנוסף, כדאי למדוד בקפדנות את לחץ האוויר בצמיגים ולהוציא מתא המטען כל חפץ מיותר.

שפרה שניצר: המלצת לנו על סקודה רומסטר, אך לא יצא לך לקרוא את יתר המייל ששלחנו לך מכיוון שהוא נקטע משום מה. אנחנו מחפשים רכב גבוה שיהיה לנו קל לצאת ממנו ולהיכנס אליו, וגם כמובן שיהיה חסכוני ואמין. התקציב שלנו הוא עד 80 אלף שקלים. האם בהתאם לנתונים החדשים תשובתך תהיה עדיין סקודה רומסטר?

תשובה: נתפסתי בחוצפתי כאשר ניסיתי לענות לחצי מכתב, מבלי לשמוע מה אתם מחפשים באמת. אז במקום סקודה רומסטר, שהמלצתי עליה לזוג מבוגרים טיפוסי, אני ממליץ לכם על סקודה ייטי או על קיה סול, שהיא אכן נשמה. לשני קרוסאוברים אלו נכנסים בנקל, ובשניהם יושבים גבוה יחסית.

אגב, חטפתי על הראש על שהמלצתי על מכונית המצוידת במנוע 1.2 TSI (רומסטר) למרות הביקורת שלי על ז'אנר המנועים מוקטני הנפח, שאמינותו מוטלת בספק. להגנתי אומר כי שרשראות הטיימינג במנועים אלה סובלות בנהיגה דינמית – אך בנהיגה רגועה, כזו שאמורה לאפיין אנשים מבוגרים – גם מנועי TSI החסכוניים עשויים לשמור על בריאותם לאורך זמן.

אלי בראוטמן: ברשותי סקודה אוקטביה 1.4 TSI מודל 2010 שעשתה 74 אלף ק"מ. במסגרת האחריות הוחלפו ברכב יחידת המקאטרוניקס והמצמדים של הגיר. אני מרוצה מאוד מהרכב ושוקל להעבירו לבן משפחה, אבל רוצה לעשות זאת במצפון שקט. מהמידע שבידך, האם החלקים שהוחלפו עברו תקן מחודש? האם היו תקלות משמעותיות נוספות ברכב מסוג זה שהתגלו מאוחר יותר?

תשובה: צר לי לומר זאת, אך התקלה שיבואן סקודה תיקן במסגרת האחריות עשויה לחזור על עצמה. זאת לא בעיה, כל זמן שהאחריות על הרכב ועל התיקונים שהתבצעו בו בתוקף עדיין. כדאי לבדוק מהו מועד התפוגה של האחריות, שכן שיפוץ של תיבת ההילוכים DSG והחלפה של שרשרת טיימינג במנוע TSI 1.4 (שהיא עקב האכילס במנוע זה) – הם השקעה רצינית. הנה כי כן, גם מכונית נוחה, חסכונית ובעלת תא מטען ענק כמו אוקטביה מצדיקה את האמרה "אין ארוחות חינם".

אורון: אנחנו זוג צעיר+ילדה מקסימה שמעוניינים לרכוש רכב בטוח ואמין עם כמה שפחות חור בכיס – סדר גודל של 15 אלף שקלים ועלויות תחזוקה מינימליות ככל שניתן. מאידך, להוריי יש אלפא רומיאו 149 ידנית שנת 96' אדומה יפהפייה, שהיא רכב הנעורים האהוב שלי. היא מושבתת בחצר זה כבר כמה שנים בגלל עלויות תחזוקה, ומשום שהיא צריכה חידוש משמעותי. האם תיקון ותחזוק האלפא הם חלופה ראויה לצרכינו (למי שאינו מבין בתחזוקה מעבר לשמן-מים)? האם יש מוסך באזור אשקלון שהיית ממליץ לבצע בו את החידוש?

באם תמליץ לגנוז לעת עתה את החלום, האם תוכל לספר על דגם ראוי לצרכינו?

תשובה: נפשי סובלת שאינני יכול להמליץ לך לשפץ את אלפא בכל הסכום שאתם מייעדים לקניית רכב. הסיבה: שיפוץ אלפא מוזנחת עשוי להתגלות כחבית בלי תחתית. הדרך אל האושר האדום עשויה להיות ארוכה ונפתלת. אולי תמכרו אותה לאלפיסט כלשהו, שיפעיל עליה את מכבש חיבתו.

ודאי שסוזוקי סוויפט או משהו מהתפריט של דייהטסו לא יהוו תחליף לאלפא, אך הן מענה הגיוני לחבילת הדרישות הצנועה שלכם.

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. yaron shor permalink

    שאלה לאדוארד:
    ברשותי סוזוקי סויפט שנת 1993 שנוסעת שגעון. כבר שלושה ילדים למדו עליה נהיגה
    נכונה ומהנה, וכולם חובבי גיר ידני ואת ההנאה הצרופה שהסוזוקי נותנת. לצערנו-
    הגיר שלה מחליק ברביעי, והמוסכניק אמר שנמשיך איתה עד שניאלץ להרדים אותה…
    האם הסוויפט החדשות טובות כמוה? האם יש גמישות מנוע ותענוג נהיגה גם בסוויפט
    2014- או שכדאי ללכת לשדות אחרים?
    למרות שעד היום אני נוסע על מכוניות בנות עשרים ומשהו- הפעם אני הולך לקנות
    מכונית מהניילונים. יש עצה?
    ירון

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    לא הצלחתי להתאפק…" בראבו ללאנצ'יה …

    הג'ולייטה ספיידר וולוצ'ה 1964 , אחותה החורגת מבית פינינפארינה , לא פחות יפה , כל פעם שהייתי חולף ברח' הפלמח בבירה בשנות השמונים המאוחרות הייתי מאט לכדי יצירת פקק לצד וולוצ'ה שחורה זו , מידי פעם אף שולף מצלמה ,ומצלם , פעם מפרונט ימין , פעם מפרונט שמאל …

    תודה על הנוסטאלגיה …

  3. עדי והב permalink

    שלום אדוארד היקר
    כתבה יפהפייה…..
    בשול הדברים –
    פעם סיפרתי לך על תקלה שהייתה לי בנעילה המרכזית בפולקסווגן פולו שהייתה לי.
    במוסך פולקסווגן – רצו 1200 ₪ להחלפת משאבת ואקום.
    בצר לי הלכתי למוחמד ידידי ממזרח העיר ירושלים.
    מוחמד התיז ספריי ניקוי מגעים על המגעים למשאבה ובא לנעילה גואל.
    התחושה הזו שמרמים אותך בכל מקום – מתסכלת.
    +++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

    שאלה – שואלים את אדוארד
    http://noco.co.il/

    האם אתה מכיר את המוצר?
    במה מדובר?
    תודה
    ע.אפרת
    +++++++++++++++++++++
    +++++++++++++++++++++++++++++++

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    " טורבו " מזכיר לי את שנות השמונים , עידן שלא יחזור יותר ולא יהיה דומה לו עוד , משהו כמו מכוניות הראלי של" GROUP "B, קבלו מחווה לשנות השמונים בהדגמה על מכוניות הראלי דאז , מה שהיה כבר לא יהיה אבל טוב להתגעגע …כבר לא עושים כאלה יותר …

  5. יהודית מירושלים permalink

    אדוארד,
    אני מחכה בכליון עיניים להקרנה של פרוות השועל. אפילו עד תל אביב אגיע לצפות.
    אבל איך אדע כשה זה יקרה סוף סוף?
    בנתיים אני רק מתמוגגת מדי שבוע מהטור שלך.
    תזכה לשנים רבות וטובות בבריאות ויצירה
    יהודית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: