Skip to content

טעם של פעם. פעמיים

נובמבר 19, 2014

הרבה מכוניות קשרו את חייהן עם אנוכי – ועזבו מסיבות מוצדקות או סתם. כדי להימנע מטעם הבגידה, הקשיש המורשה לא ימכור עוד אף אוטו @ החלטתי

הבלוג שלנו 'מכונית הנפש' הולך ומתעשר בזכות הקוראים, ובמיוחד בזכותם של שימי לוי, אנונימי, גיל חלמיש ויסלחו לי קוראים שאיני מזכיר. האמת היא שחלק מהחומרים החזותיים והקוליים הנשלחים לבלוג חדשים בשבילי. רוב החומרים הללו נפלאים, ונחשפים בארכיפלג של התגובות בזכות יקירי הבלוג.

בסעיף של אלפאסוּד (זו לא טעות כתיב) יש לי מה להוסיף, כי היו לי שתיים: סוּד כהה בעלת ארבע דלתות ומנוע 1.2, שאצלי התחזק לא מעט, לא בהכרח בחסות החוק; ואלפאסוד Ti 1.5, אמיתית לשם השינוי, שישבה על ארבעה חישוקי ספרינט והשוויצה בצבע 'בלו פראנס' שסידר לה בכרכור חברנו רוני סמדרסמן.

כוחות יודעי הסוד

לאלפאסוד הראשונה הגעתי בגלל יעקב לנדאו, בעלה של תמרה, שהייתה איתי בבית היתומים היהודי בקרקוב. יעקב, גרפיקאי במקצועו, היה חסיד מכוניות שרוף. כאשר הגעתי ארצה הייתה ליעקב סאאב אשר לִבָּה עובד בשלוש פעימות ובשלושה צילינדרים, מצוידת במד טורים.

יעקב התחרה איתה בגרנד פרי אשקלון 1970, מרוץ כה אגדתי עד כי אפילו למארגן, מועדון ממס"י, אין שום חומר עליו – והגביעים שהיו אמורים להתחלק בין המנצחים נעלמו באופן מסתורי.

אחר כך התקדם חברי יעקב לנדאו וקנה לו סאאב 95 רצינית יותר, בעלת ארבעה צילינדרים, שאותה הוא החליף באלפא סוּד 1.2. "לא תאמין, אדוארד, איזה אוטו זה. איזה היגוי נפלא ואחיזת כביש מושלמת", היה מונה את נפלאותיה בשיחות לילה טלפוניות ארוכות מתל-אביב לירושלים, עד שנשברתי והצטרפתי לכוחות בעלי הסוד.

הַלֵל עם אַלְלַי 

נוכחתי מיד שיעקב לא הגזים במילות ההלל, אך התאכזבתי עמוקות בשני סעיפים: מכוח המנוע המוגבל, ומהעובדה שאיזה מהנדס איטלקי טמבל החליט להרכיב את מערכת בלם היד בציר הקדמי – מה שחיסל את משחקי ההחלקה בסיבובים חדים, אשר סוד הייתה עשויה ליהנות מהם עד ראשה.

לדפוק את המכס

יעקב לא הספיק להכיר את הסוד שנישאתי לה, כי שבוע אחרי קנייתה הפלגתי איתה ועם אשתי לאיטליה. מטרת הביקור במולדת האלפות הייתה ברורה, כי לפני ההפלגה הכנתי לי פיסת מתכת חלודה בגודל 2.5 ס"מ על 7 ס"מ, שבה חרוט בדייקנות מספר המנוע בנפח 1.2 של סוד המקורית שלי, כולל הכוכבים.

"את זה אנחנו נדביק על המנוע החדש", הסברתי לאשתי את מתכון ההונאה של המכס. "אין לי בררה", הוספתי, "אלא להילחם בבירוקרטיה הישראלית, שאינה מאפשרת יבוא מנועים לכל דורש ואת הרכבתם במכונית, כמקובל במדינות נאורות".

זו כבר אופרה אחרת

ירדנו מהאונייה בנמל אנקונה, ערכנו גישוש קצר – והאיטלקים הרכיבו לי מנוע של אלפאסוד Ti 1.3 חדש כמעט, המצויד בשני זוגות גלי זיזים חמים, בשסתומים מוגדלים בעלי קפיצים מחוזקים ובסעפת יניקה ספורטיבית, המדברת בקולו של אותלו בגרסת האופרה.

לא שאלתי מהיכן הגיע המנוע, כי בעיר נאפולי לא מקובל לחקור יותר מדי.

"יש לך עכשיו מעל 120 כ"ס", הבטיחו לי האיטלקים החייכנים, וסוד התמימה שלנו אכן ניעורה לחיים. באוטוסטרדה של הריביירה הצרפתית – ממונטה-קארלו, דרך קאן ועד פאריס – סוד הצנועה "1.2" שלנו טסה פתאום ב-150-160 קמ"ש, ואף רצתה יותר כאשר גילתה ירידות ורוח חיובית.

במהלך המסע שלנו לא מצאתי אמת בטענה שלפיה המעצורים הקדמיים של סוד מוּעדים להתחממות עקב קרבתם לבלוק המנוע, ועוד מחליקים על הדיסקיות בגלל נזילות שמן. דבר כזה לא קרה לנו אפילו בנסיעות בהרי האלפים.

http://www.autogaleria.hu - alfa 33 trofeo race alfa 33 volante alfa 33 1.7 mot 16V

היה תכנון. נשאר רק נון: אלפא סוד הקלה והחביבה, שרק מחלת החלודה הצליחה לחסל אותה, נותרה כ כאידיאל בלתי מושג למכוניות עכשוויות בגודלה, אירופיות ואסייתיות כאחד, שלא למדו ממנה כלום בהנדסתן. 

אמצעי הצלה אלקטרוניים מנסים לטשטש את הזנחתה של המכונית המודרנית בתכנון המתלים. על היגוי וניהוג אין בכלל מה לדבר. ההשוואה בין המכונית בת ימינו ובין אלפא סוד ממיטה אפוא נוסטלגיה כואבת.

גם המקרה של אלפא 33 הוא יוצא דופן. דווקא כאשר דגם זה התפתח סוף סוף, נפטר ממגפת החלודה, עשה שיעורי בית נמרצים והפך ל-33 Ie נוחה, אמינה, חזקה וחסכונית בזכות הזרקה – האיטלקים הדיחו אותו מפסי הייצור לטובת 145/156 המעניינות פחות

לדפוק את המכס 2

במהלך ההפלגה ארצה ירדתי אל סוד שלי, שחנתה בתחתית האונייה. הבאתי למנוע שלה את יריעת הפח שחרוט בה מספר המנוע המקורי המופיע ברישיון הרכב הישראלי, בקבוק טינר ודבק אפוקסי. אחרי ההדבקה דאגתי לפזר לכלוך ואבק חלודה על כל שטח הלוחית המזויפת. לא עשיתי את זה עוד באיטליה כי פחדתי שהמספר החדש יעוף בנסיעות הממושכות והסוערות.

הגענו לחיפה, עברנו את המכס בהלמות לב קלה, שלא הייתה מוצדקת, והמשכנו ירושלימה דרך תל-אביב. "תבואו לארוחת ערב, אני מת לראות את הסוד שלכם", הזמין אותנו יעקב. וכאשר קמנו מהשולחן לנסיעה הביתה, חברי ביקש שנתחרה בזינוק ודחף אותי לכביש חיפה.

עמדנו, יעקב צפצף לאות "צא!", ואני זינקתי אחריו באלפא סוד שלנו, העומסת על גגה ארגז פלסטיק שחור ענק ובו ציוד קמפינג כבד, כולל אוכל, כלים ותנור גז. בנוסף, מזוודות בגדים ומיטות מתקפלות מילאו את תא המטען ואת המושב האחורי.

אלא שהכבדוּת האנטי-אווירודינמית של סוד שלי לא ריפתה את לִבָּה הקרבי. אחרי כ-100 מטרים נותרה הסוד של יעקב מאחור, ואחרי 300 מטרים נוספים בקושי קלטתי את פנסיה בראי. "משהו יצא מכיוון אצלי", מלמל יעקב באכזבה, ומאז לא נח לרגע עד שחלומו התגשם והוא קנה ממני את סוד המפלצתית.

אהבה דוחקת את הבשר

הסכמתי למכור את סוד 1.2 המשופרת כי התאהבתי ב-Ti 1.5 אמיתית, מקורית, בעלת שני מאיידים. שוב התמודדתי בחירוק שיניים עם העובדה שגם אצלה עבד בלם היד על הציר הקדמי. מצד שני, כוח לא היה חסר לסוד זו; במיוחד לאחר שסידרתי לה חישוקים קלים של אלפא ספרינט, שעליהם היא לבשה צמיגי דאנלופ SP ספורט 185/50/14.

צמיגים אלה – שהכרתי בתערוכת פרנקפורט והשגתי בקושי רב – הורידו כמה אחוזים מקוטר הגלגלים של Ti, מה ששיפר את האלסטיות שלה. אגב, דחיקת קוטרו של הגומי הייתה צעד הפוך לחלוטין מהאופנה החוגגת כעת, שהמכורים לה מגדילים דווקא את קוטר הגלגלים.

הבחור שהתאהב בפצצה

נהניתי מ-Ti במשך שנה, עד כי פחח שעבד בחצר הבניין שבו שכנה מערכת 'טורבו' הזהיר אותי שהשמשות הקדמית והאחורית של אלפא זו עומדות ליפול בגלל חלודה בעמודים ובמסגרות. הוא בנה הכול מחדש, רוני סמדרסמן צבע אותה ממש יפה, ושוב נסענו איתה בדרכי הארץ – עד שהתחיל לדפוק על דלתות ביתי בחור שהתאהב בה.

הסברתי לבחור שלא כדאי לו לקנות את סוד שלי משום שהיא בעצם פצצת חלודה מתקתקת, אך האיש לא נשבר וקנה אותה.

סעיף תלתן ירוק

ב-1985, לקראת השתתפותי במרוצי הראלי קרוס באשקלון, קניתי אלפא 33 תלתן ירוק חדשה. שמעתי אמנם דעות רבות נגדה – שהיא מאכזבת, שהיא כבדה ושהיא לא לקחה כלום כמעט מאלפא סוד הנפלאה – אך ידעתי גם שהאיטלקים למדו להכין את 33 לתחרויות מסלול וקראו לה 'טְרוֹפֵיאוֹ'.

למה לא לנסות, שקלתי, כאשר עומדים לעזרתי ידידים כישרוניים, אלכס וסשה, בעלי מוסך באשדוד.

טסתי לרומא, אל מאסטרו אנג'ליני, בעל סדנה להתקנת אלפות למרוצים. שאלתי על גלי זיזים מיוחדים ל-33, על שסתומים מוגדלים, על בוכנות גבוהות, על מאייד וֶבֶּר 45, על דיפרנציאל ננעל ועל גיר קצר – חלקֵי חובה לצורך הפיכתה של 33 המגושמת למנצחת בראלי קרוס היהודי.

אנג'ליני אפשר לי לטעום את 33 'טְרוֹפֵיאוֹ' שלו, המפלצתית. יצאתי ממנה בברכיים כושלות. "תקבל כל חלק", הבטיח לי. הייתי מאושר כל כך שחזרתי ארצה מבלי לשאול לעלותו של כל פרט. פתחתי במסע דילוגים בין תל-אביב ורומא, ואז התגלו המחירים הגבוהים. בגללם הבאתי מאנג'ליני רק גלי זיזים, זוג מאיידים וגיר קצר: שישה גלגלי שיניים שעלו 4,500 דולר.

הקופה הקטנה שלי התרוקנה עוד לפני קנייה של דיפרנציאל ננעל, היקר עוד יותר.

בונים ממה שיש

למזלי, המכונאי הגאון סשה גילה כי בִּמקום בוכנות מרוצים, שלא הבאתי, אפשר להרכיב במנוע ה-1.5 את הבוכנות הגבוהות של מנוע ה-1.2, לאחר שחורטים בהן מקום לשסתומים. הרכבנו ל-33 מוט מייצב עבה ומוט נוסף בתא המנוע, המקשר בין הבולמים. 33 הייתה לחיה רעה, אך עד סוף המרוצים הייתי היחיד על המסלול שנוהג בלי דיפרנציאל ננעל.

אפילוג: בקטעי הישורת הייתי מהיר יותר משלוש הגולפים GTI ומהרוח, אך בסיבובי עפר נעמדתי במקום על שני הגלגלים הפנימיים – בעוד שכל החמושים בדיפרנציאל הנכון היו חולפים על פניי. ממש בקושי טיפסתי לגמר.

שמואל יודע

כאשר נגמרו המרוצים החזרתי את 33 לכביש. היא קיבלה מנוע 1.7 חדש 16V וגיר נורמלי. זולת כלוב הבטיחות, שפירקתי, נותרו בה כל השיפורים: הגיאומטריה של השלדה, בולמי קוני מכוונים עד הסוף, מוטות מייצב, מצמד מרוצים וכו'. לא היו לה מתחרות על כביש ערד-ים המלח, כולל אופנועים.

חוץ מזה, היה לאלפא זו חתיכת קסם. תשאלו את השחקן-בדרן שמואל וילוז'ני, שקנה אותה ממני בתחילת שנות התשעים, כאשר עזבתי זמנית את ארצנו לטובת הונדה CRX VTEC ועתיד בלתי ידוע.

הלכה המלונה הכיפית 

כלבי בוני, שאהב לנסוע ב-33 ונבח דרך חלונה על כל דבר שזז – לא סלח לי עד מותו שבגדתי בה.

alfasud wrak

כדי לחסוך בעלויות הייצור של אלפא סוד, האיטלקים קנו את הפח בברית המועצות לשעבר. הרי התוצאה

טיפ טיפה

כולנו נופלים בתוך הבלגן המתרחש בכל פעם שכביש דו-נתיבי שאנו נוסעים בו הופך חד-נתיבי. התמונה חוזרת על עצמה: הנהגים מתקרבים לנתיב הבודד, מנסים לתפוס כניסה על חשבון הזריזים פחות.

ברגעים אלו כולם לוחמים זה בזה בסגנון מקומי, ובהתאם אליו שומרים על הכלל הממליץ לנהג העברי להימנע מכל קשר עין עם הנהג המתחרה ולא להסתכל חלילה בפניו. שיטת התייחסות זו לשותפינו לכביש – גם כאשר מדובר באישה או בנכה – התחזקה אצלנו במשך השנים והפכה לסגנון הנהיגה המקובל והתקני. אין החלפת חיוכים בין הנהגים, אין ג'נטלמניות ושמירה הדדית על זכויות. יש רק גסות ומלחמה על הכבוד.

התרגלנו לתת-תרבות זו, לזלזול קולקטיבי בשמירה על קשר עין בין הנהגים, מבלי לדעת שהניכור הוא בעוכרינו – משום שקשר עין הוא סימן לסולידריות בין אוחזי ההגה ומסוגל למנוע חלק ניכר מתאונות הדרכים.

אם מדובר בדוגמה של כביש דו-נתיבי ההופך לנתיב בודד, אז כדאי לנו לקחת דוגמה מאירופה, שם הנהגים נוקטים את שיטת הריצ'רץ': פשוט נכנסים לנתיב הבודד לסירוגין – פעם נהג מהנתיב הימני ופעם נהג מהנתיב השמאלי, ללא כל מתח וסכנת התנגשות.

עוד לא ראיתי סרטון הדרכה של משרד התחבורה הממליץ על שיטה זו. ד"ש לך, ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה.

שואלים את אדוארד

נועם, ירושלים: ברשותי סיטרואן קסארה אוטומטית 2001, שירשתי מבן משפחה שראה בה רכב שטח לכל דבר ונהג בה בדרכים מפוקפקות שיגרמו לכל ג'יפ חסון להסס.

אנו משתדלים להנעים את ערוב ימיה של המכונית והיא השיבה לנו בנאמנות רבה, עד שביום בהיר אחד, בעודי תר באיטיות אחר מקום חניה, פניתי ימינה והמכונית היטלטלה ונעצרה בקול שבירה. כשיצאתי מהרכב ראיתי את הגלגל הקדמי-ימני נוטה על צדו בזווית לא טבעית.

במוסך החליפו במהרה את המשולש השבור, והמכונית ואני חזרנו לשגרה. עברו שנה וחצי, ושוב – משולש של גלגל קדמי-ימני נשבר. חוויה מבהילה. למזלי, גם הפעם בנסיעה אטית מאוד. בדיעבד אוכל לומר שכחמישה ק"מ קודם שמעתי מעין חבטה בתחתית הרכב, אך משלא ראיתי דבר חשבתי שאולי דרסתי אבן והמשכתי בדרכי.

עכשיו אני חושש. האם אך מקרה הוא שהברק הכה פעמיים? האם ייתכן שיש משהו אחר שגרם למשולש להישבר, ועלול לגרום לזה שוב?

תשובה: יש לפרק את בולם הזעזועים הימני ולבדוק אותו. כנראה הוא נתפס, והמשולש המסכן סובל מחבטות.

אגב, אל תשכח שבולמים יש להחליף בזוגות.

בחיסוי שם: אשתי מעוניינת בקיה ספורטג' או ביונדאי IX 35 שנת 2012-2013 לערך. האם יש עדיפות לאחת מהשתיים מנקודת מבטך הכוללת?

תשובה: שני מכשירי התנועה שציינת, IX 35 של יונדאי וספורטג' של קיה, הם תאומים זהים כמעט. אני הייתי בוחר בקיה – בגלל האחריות בת שבע השנים שעודנה בתוקף, ובגלל העובדה שההיגוי של קיה הוא פחות 'גומי' מזה של יונדאי.

טלי לזניק: אני מעדכנת שמחר זהו יומי האחרון ב'דבי תקשורת'. אני ממשיכה את דרכי המקצועית, ומשבוע הבא אהיה הדוברת של ח"כ איציק שמולי ממפלגת העבודה.

תשובה: חבל שאת עוזבת. האם לקחת בחשבון שלחבר הכנסת איציק שמולי אין מנוע, מתלים, היגוי וניהוג?

מודעות פרסומת
14 תגובות
  1. גיל חלמיש permalink

    לגבי איציק שמולי, מה שחסר זה בעיקר השלדה

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    ניסיתי לדוג ברשת קצת חומר על מירוץ הגרד פרי – פורמולה 2 שנסיון היותו הידהד באשקלון דה-1970 , הופתעתי לגלות כי עדיין ניתן לאתר פורומים והתייחסויות כתובות ואפילו בין לאומיות לאירוע כולל צילום סטילס ופוסטר של האירוע (אולם לאכזבתי ללא אפשרות קישור חיצוני של תוכנם לבלוג , אחרת הייתי מציגם להלן ) , מה שכן הצלחתי לאתר הינו סירטון הניתן לקישור, המדגים מכוניות פורמולה 2 אותנטיות משנת 1970 , בדיוק אותן אילו שכף סליקן דרכה במולדתינו באשקלון , בהחלט שווה צפיה :

    כשם ששאול הלך לחפש את האתונות (תיעוד לגרנד פרי אשקלון 1970) וכשם שלעיתים מחפשים זהב ומוצאים יהלומים , העכבר שלי דג ברשת שלא במתכוון את הסרטון הנדיר הבא :

    בגזרה המקומית, המתמודדות הרציניות לפודיום 1970 היו האופל GT אקס אטלר שתוארה לא מעט בבלוגים קודמים וה- B.M.W 2002 tii אקס הלפריון , שבהחלט לא הייתה מוצר צריכה בסיסי , אלא שלא במפתיע , מוצר די אקסלוסיבי ויחיד במינו במדינת היהודים דאז , מוצר אשר נטע את ראשית האבולוציה לסדרות ה- " M " המהוללות של ימינו .

  3. אלפא קנו את הפח מהסובייטים גם כי באותה תקופה אלפא הייתה בבעלות ממשלתית,
    ממשלה סוציאליסטית עד קומוניסטית שמטבע הדברים נטתה לסחור עם הורתה הרעיונית,

    אצל הרוסים נהגו להוסיף לכל מוצר לא מתפקד את המילה סובייטי, גפרורים שלא נדלקו נקראו "גפרורים סובייטים", היו גם נערות סובייטיות, ובמקרה העצוב של הסוד גם פח סובייטי,
    בנוסף האלפא סוד יוצרה במפעל בנאפולי שבדרום איטליה, שם אהבו יותר לנוח מלעבוד.

    הרכב הספוריטיבי הראשון שרציתי לקנות היה ה אלפא 75, לפני זה בעצם חיפשתי סוד אבל
    מהר מאוד ירדתי מהרעיון עם הריקבונות הנוראים שנגלו לי בכל אקזמפלר שמצאתי,
    ג'ולייטה לא מצאתי למרות שהעיצוב שלה מאוד הרשים אותי, ואז נפלתי על ה 1800CC 75, סיבוב קצר בעיר הוציא לי את החשק מבעלות על רכב כזה, קלאץ כבד מידי, הגה כבד והחלפות הילוכים מייגעות שברו אותי, תפעול של רכב חייב להיות חלק, את זה מצאתי בבמוו 318IS אבל המחיר המופרז שלה היה מעבר ליכולתיי,האופציה שנותרה היתה לעבור להנעה קדמית,
    ברכב ספורטיבי אך לא ספרטני, עברתי לוולקן.

  4. גיל חלמיש – אהבתי!

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אני נוצר במגירה הדיגיטאלית אי שם בענן הוירטואלי מזה זמן רב את הסירטון המצורף ליום פקודה , יום בו תוזכר שוב האלפין A110 בבלוג , לעיתים מתאפק מלשייט אי אילו עשרות בלוגים ברוורס לפוסטים בהם הוזכרה בהרחבה יפייפיה זו , עת בה טרם שלטתי עדיין בשיטה הטכנולוגית בה מצרפים סירטונים לתגובות :

    לא הצלחתי להתאפק מעוד אחד , קצר יחסית וקולע :

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    " יום שישי הגיע והוא בא בדיוק בזמן …" כמו בשיר (בביצוע "הדג נחש" ) , את הפוסט הזה אני חייב על נייר למזכרת פקדתי , מי יודע אם המהדורה הדיגיטאלית תשמר לנצח … – לא הייתי צריך לשכנע את עצמי יותר מידי , טלפון לסניף עמק רפאים , תשמרו לי עיתון אחד ושחס וחלילה לא יהיה חסר המוסף " דיוקן" , שנים שלושה סידורים ואני מגיע ! שעתיים שלוש מאוחר יותר והמוכרת האדיבה בסניף המתרוקן שנראתה לי כדתייה , מושיטה לעברי את הגליון השמור , ספק קובעת ספק מנחשת (למראית "מדי" יום השישי שלי שכללו קפוצ'ון ירוק וג'ינס דהוי במיוחד ) – רצית את דיוקן בגלל מדור המכוניות ?! נכון ?! …לא הספקתי להנהן והיא המשיכה ברצף " הוא מעניין גם למי שלא בעניין של מכוניות " , קבעה בעניים מוארות , אני שמח שגם את חושבת כך עניתי , בגליון הנוכחי יש לי קצת עניין אישי …ונפרדנו בברכת שבת שלום .
    רציתי לשתף אותך אדוארד בסיפור קטן זה , מסוג הרגעים הקטנים והחביבים שמחממים את הלב ונחרטים בקונן הקשיח של הזיכרון 🙂

  7. אדוארד, תיקון קטן ברשותך: בבוכנות לא "חורטים" מקום לשסתומים, מחרטה לא בנויה
    לפעולה כזו, זה סוג אחר של עיבוד שבבי שנעשה ע"י כרסומת בד"כ,
    וזו פעולה הכרחית רק במנועים בהם קיימת חפיפת בוכנות שסתומים, במקרה שלך גם אם החפיפה במקור לא היתה קיימת , המעבר לבוכנות גבוהות כבר יצר אותה, היתרון של מנועים ללא חפיפת בוכנות שסתומים (כמו במאזדה מיאטה) הוא מניעת הקטסטרופה של
    מפגש שסתומים בבוכנות ושפוץ ראש המנוע כתוצאה מכך, במקרה של כשל ברצועת הטיימינג (קריעה או ירידה מהגלגלות)…

    דרך אגב, האם האלפא ספרינט מבוססת על הסוד או ה 33 ?

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    לשאלתך שימי :

    עד 1982 כולל : מבוססת סוד בכל רמ"ח מכלוליה כולל קונפיגורציית מתלים, בלמים , ושפיעת גלגלים (הייחודית לסוד) .

    מ- 1983 עד 1989 : מבוססת 33 , מכלולים וקונפיגורציית מתלים , בלמים ( דסקים בתצורה מקובלת צמוד לגלגלים בפרונט " דרמים " מאחור ) ללא שפיעה בגלגלים הקדמיים , כולל תיגבור בזירת המנועים בדמות גירסת 1.7 ליטר בשלהי התקופה .

    הספרינט הנחשקת ביותר לטעמי הינה הספרינט שלעולם לא יוצרה , ה- 6C : תוצר פיתוח בשת"פ " אוטודלתא " , מנוע מרכזי בן 2.5 ליטר , 6 צילינדרים , רק קומץ אבות טיפוס נבנו בעיצוב דו מושבי יפייפה כמוצג להלן :

  9. מנוע מרכזי והנעה אחורית ? אז זאת רק ספירנט במעטפת, הקשר בינה לבין הספרינט הרגילה הוא כמו הקשר בין הרנו 5GT לבין הרנו 5 2TURBO או ה 205GTI ל 205T16,

    אבל אני מבין את אטלר, הוא הרבה יותר ספרטני ממני.
    אחרי סיפורי הסירנה הפולנייה שלו, כל מכונית פרארי.

  10. ודרך אגב, ראיתי במוסך אלפות באיזור בית-דגן, אלפא GTV שעברה הסבה למנוע מרכזי,
    אני מניח שהיא לא תקבל רישוי לכביש וחבל..

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    שימי , הזכרת את ה- 205 T16 וע"י כך הכנת לי הנחתה להתייחסות נוספת :

    חלק מברי המזל שבינינו שפקדו את ראליקרוס אשקלון בשלהי שנות השמונים ,זוכרים בוודאי את הופעת האורח הבינלאומית מצד הפיז'ו 205 T16 היישר מ- GRUP B שהדהימה בהקפות מסלול רהוטות וסוחפות שהותירו את כולנו משתהים … היה לי הכבוד לחזות באירוע הנדיר , קומץ עיתונאים (לאו דווקא מהזן שאוקטן גבוה זורם בעורקיהם ) אף זכו להחגר במושב הנווט ולחזות במסלול מהצד הפנימי של השמשה הצידית …
    בהחלט זיכרון מדהים כמו גם מצד האאודי קוואטרו של עמיתינו הקפריסאים שבאו להדגים כיצד עושים ראלי בצד הקרוב של אגן הים התיכון .

    סירטון זה ממחיש חלק מהיכולות של ה- 205 T16 , בתקווה שהסרטונים שלמיטב זיכרוני צולמו ע"י חלק מערוצי הספורט והחדשות באשקלון נשמרו , ומישהו חרוץ וחובב היסטוריה מוטורית יעלה אותם ליוטיוב להנאת כולנו :

    ttp://www.youtube.com/watch?v=TSYYjLOWg7w&feature=player_detailpage

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

      משהו בסרטון שבחרתי עבור ה- 205 T16 השתבש לצערי , לא נורא – כל עקבה לטובה , יש מבחר… מצאתי אחר לא הרבה פחות מוצלח , כולל נעימה בקרע …

      קבלו 205 T 16

      TAKE 2 :

  12. הייתי במירוץ ההוא, מזכרוני זה היה ברונו סאבי ב T16 שנהג את רוב המסלול על הצד,
    אהבתי את המסלול ההוא, וכיליד המקום יכולתי להנות ממנו גם ללא המירוצים,
    באחת השבתות אפילו יצא לי לנהוג שם ליד פקה ניקובסקי הפיני מהאו"ם עם החיפושית
    המופרעת שלו ולראות מה זה ספין כפול בהרפיית גז נמהרת, גם את התוואי של מירוץ
    הגרנד פרי של 70 הכרתי היטב, אבל היו עוד תוואים פחות מוכרים כמו הכביש החד סיטרי של הפארק הלאומי ( הקפה מהירה שלו כמעט כל ליל שישי)
    והיה את מסלול הכורכר שהתחיל מאחורי המחצבה של חיים גפן עבר דרך בסיסים צבאיים
    נטושים והסתיים איפשהו בניצנים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: