Skip to content

ייסוריו של הכתב הצעיר

ינואר 7, 2015

פעם כתבי רכב עבריים היו עושים זיגזג במכונית המבחן, היום הם עושים זיגזג במקלדת

הבטחתי לנפשו ולמצפונו של הקשיש המורשה שאכתוב מהו אותו פגם שאינו מאפשר לגזע כתבי החצר לתפקד כראוי. נדמה לי שפגם זה נעוץ בכך שהקולגות התרגלו להסתדר בלי מכוניות פרטיות משלהם, וכדי לנוע מבלי להידרדר לתחבורה ציבורית או אופניים הם נאלצים, המסכנים, ליילל תשבחות כלפי אדוניהם, יבואני הרכב.

כתב רכב שאין לו רכב משלו לא רק מוכרח לשרת את אדונו תמורת ארבעת הגלגלים שהוא מקבל לשימושו – גם אין לו אפשרות למתוח השוואות מקוריות בין מכונית מבחן תורנית ובין איזשהו סטנדרט מוטורי שמצוי אצלו בביתו הפרטי.

מִשֶכָּך, נאלץ כתב הרכב העברי להעתיק אל כתבותיו מושגים וטיעונים סטריאוטיפיים שהוא נתקל בהם בביקורות רכב ישנות או לועזיות. דא עקא שהיין הישן והטוב נשפך לעתים לקנקן לא נכון.

טרף קל ומסוּר

מצב השבי מרצון – או שמא זהו שבי מכורח? – אשר בו נתונים כתבים חסרי רכב, החוסכים בדרך זו על הוצאות, הוא מצב אידיאלי בעבור ברוני היבוא, המארגנים לעצמם יחידות שדה הבנויות מכתבי חצר מסורים.

חצרנים אלה דואגים למעמד הסחורה של בעל הבית. הם עושים זאת לא רק באמצעות מבחני דרכים המדיפים ריח פרסומי, אלא גם בפרסום סטטיסטיקות שמהן עולה כביכול כי דגמי יד שנייה מסוימים מצטיינים ב"מְכִירוּת קלה" – כזו שאינה גורמת למוכר הפסדים וטורח.

עזרו בניקוי המחסנים

כעת, בסוף השנה האזרחית בואכה תחילת ינואר, הצליחו כתבי החצר לשמור בסוד שאדוניהם, ברוני חיבוא, ניסו ולעתים גם הצליחו למכור את הסחורה שנשארה במחסניהם כ"מכוניות שנת 2015 במחיר הזדמנותי".

גיהנום עם טכנולוגיה

אך במקום לכתוב על מצוקת הקולגות, המכרכרים בחצרות חשאיות ומחוכמות, אני פותח את היום בביקור ב-www.dakar.com כדי לעקוב אחר אירוע מוטורי חשוב ומסקרן: ראלי דקאר ההרואי, הדורש ממשתתפיו לגייס את כל תעצומות רוחם, גופם ותושייתם.

ראלי מפרך זה דוהר השנה בארגנטינה, בוליביה וצ'ילה, ולצורך הפקתו גויסו כמה אלפי מארגנים בדרום אמריקה. הוא נפתח ביום שני השבוע בהשתתפותם של כמה מאות נהגי מכוניות, משאיות, קוואדים (quadim) ורוכבי אופנועים, שבִּקְרב חסר פשרות ינסו להגיע לקו הגמר אחרי 13 ימי גיהנום.

כמו בשנים קודמות, גם ראלי דקאר הנוכחי יעבור בשטחים שעבירותם נבזית – דיונות, אבנים ואף מלכודות מוות. אירוע האקסטרים הזה מאפשר לא רק לספוק כפיים במתח ובהתפעלות, אלא גם להכיר פיתוחים טכנולוגיים העוזרים במאמץ הספורטיבי המתיש.

מכיוון שאין ישראלים בין משתתפי ראלי קשוח זה, המדיה שלנו שותקת לגביו, כך שכדי לעקוב אחרי שתי דמויות שאני מכיר (שגילן המשותף הוא מאה) פתחתי בחיפוש אחרי ראלי דקאר ב'וואלה', שדסק הספורט שלו מסקר בדרך כלל אירועים מסביב לעולם מבלי להתייחס ללאום, גזע ומין.

מועדון הערצה הדדית

אלא שב'וואלה' ציפתה לי הפתעה שאינה קשורה לראלי דקאר. באתר זה נתקלתי בתצלום מכונית, לא חשוב איזו, אשר לצד שמה ציינו הוואלה-אים – "4.5 כוכבים בדה מרקר". פרצתי בצחוק מול הערה זו. זה כבר זמן-מה הבחנתי כי כתבי החצר, המשרתים את אדוניהם היבואנים, פתחו מועדון של הערצה הדדית: חבורת כתבים אחת מצטטת חבורה שנייה כדי לטפח זו את תדמיתה של זו.

המוסקטרים מדה מרקר, מצדם, אלה הנוקבים בחוצפה במספר הכוכבים הראוי למכונית, לא מסתפקים כנראה במחמאות מקולגות, וכתבו על עצמם "אנו מקצוענים". בצדק. שהרי הם אכן מקצוענים בטיפוח רושם סמכותי וידעני, שנועד להעלות את קרנם בעיני היבואנים.

סלאלום, אמא של הנהיגה

היו זמנים שמבחן סלאלום שימש גם בארצנו נדבך עיקרי במבחני רכב. בתקופת הנאורות ההיא קל היה, יחסית, לבדוק את מקדם ה"מקצוענות" של הבוחנים – לפחות בסעיף הנקרא "נהיגה נטו".

למגזין "טורבו" ז"ל, שערכתי עד שנמאס לי מבעליו, היה אוסף פילונים בצבעי אדום-לבן השייכים במקור למע"צ. והיו לנו ב"טורבו" גם שלושה בוחני רכב מעולים: רוני סמדרסמן מכרכור, רמי שוכטוביץ' ורם לנדס. שלושתם היו נהגי מרוצי ראלי קרוס, אלופי הארץ. שוכטוביץ' נהג אלפא סוד 1.3 מפלצתית שנבנתה במוסך "אלכס אשדוד", רוני ורם נהגו גולפים GTI משופרות לראלי בידי צ'מפיון.

כדי לחזק את המהימנות של דו"חות המבחנים שכתבו, היו שלושת בוחנים אלה לוקחים כל רכב מבחן שנפל לידי "טורבו" לסלאלום בשדה תעופה. הם היו מבצעים את הסלאלום התקני לא רק בגלל סקרנותם הטבעית לגבי מכוניות חדשות, אלא גם כאימון אישי שנועד לשמור על דופק הנהיגה.

כי סלאלום הוא אמא של הנהיגה, באשר הוא מספק מידע מושלם על המכונית הנבדקת: על מקדם אחיזת הכביש שלה, על עקבי האכילס, על חלוקת כוחות המנוע, על שיווי המשקל, על הקפיצים והבולמים, על טיב הצמיגים, על תת-היגוי והיגוי-יתר.

בתחבולות תעשה לך חוכמה

באחרונה, עקב צונאמי של מערכות כוח הגה חשמלי, אשר גברו על המנגנון ההידראולי המסורתי, התרגל הדור החדש של הבוחנים לקרקר את המנטרה שלפיה "ההגה החשמלי המודרני, המותקן כדי לחסוך בדלק – אינו מספק די מידע על ההיגוי ועל אחיזת הגלגלים הקדמיים". מהיכן הם יודעים זאת מבלי לבצע מבחן סלאלום, החושף ללא רחמים כל פגם במערכת ההיגוי?

סביר להניח שהטענות הללו, שהכתבים מטיחים נגד כוח ההגה החשמלי, מועתקות מתוך ביקורות רכב ישנות. ה"הזרקה הישירה" של תובנות קלאסיות נועדה להקנות למבחן הדרכים העכשווי ממד של עומק, של ניסיון ושל תבונה – אך מה לעשות שהפראזות הוותיקות אינן בהכרח נכונות לגבי כל דגם מודרני, כמו פורשה קאררה למשל.

ובכל זאת, חרף אפקט ההדבקה המגוחך, הפיתוי הוא עצום, שהרי התובנות הנושנות מסייעות לכתב להצטייר בחוג החצרנים כמקצוען. כך למשל, אחד מכתבי החצר גילה את אמריקה והכריז כי רכב מסוים "סובל מתת-היגוי". כאילו קיים רכב שאין בו נטייה לתת-היגוי, תכונה המנוצלת עד תום בנהיגה ספורטיבית.

תמרונים תזמורתיים בחשכת הסיכויים

גילוי נאות: עקבתי בסקרנות אחר תרגיליהם של שלושת בוחני "טורבו", שהגיעו לשלמות בנהיגת סלאלום – כי רציתי ללמוד מהם. גיליתי שהם מנצלים את תת-ההיגוי הטבעי של הרכב הנבדק בשיטה הבאה:

בהיכנסם אל ערוגות הפילונים, כיוונו הבוחנים את ההגה לפילון הקרוב כאילו היה בכוונתם לדרוס אותו, אך הציר הקדמי, הנגוע בתת-היגוי, מנע זאת, החליק – וכך החמיץ את הפילון. בעת ההחלקה ההגה שוב "חיפש" לנגוח את הפילון הבא, בו-זמנית להורדת הרגל מדוושת הדלק, וחוזר חלילה.

כתוצאה, המכונית ביצעה את הסלאלום במסלול הצמוד ביותר לפילונים, קרי – הקצר ביותר, שהיה גם פוטוגני בזכות הגלגלים המתרוממים בכל פנייה כמעט.

לאכזבתי המושלמת, וחרף ניסיונות רבים, לא הצלחתי לבצע תרגיל זה מבלי לדרוס פילון אחד או שניים. פעם אף עליתי בגלגל על תיק הצילום של צלם המערכת, רונן טופלברג, שלמזלי היה ריק.

בכל אופן, שמרנו על כלל שלפיו כל מבחן רכב יניב תצלום של גלגלים מתרוממים. עם הזמן, התצלומים הללו הפכו מעין סימן היכר של מגזין "טורבו".

Golf GTI next one

slalom slalom GTV slalom grand cher slalom caterham

מפלרטטות עם הכבידה: גם מכוניות שריריות שהן שפויות ומאוזנות היטב כמו פולקסוואגן גולף GTI, ועוד כבדות כמו ג'יפ שרוקי, מרימות גלגלים בכל הזדמנות שמעניק להם מבחן הסלאלום.

לאלפא GTV שלי, אפילו מתלי דה-דיון לא מפריעים להעלות את צמיגי טויו R1R.

מכל הנבדקות בסלאלום, רק Cosworth הפתוחה אינה מעוניינת לאבד אחיזה, חרף כל מאמצי הנהג.

רנו R8 גורדיני, אהבתי משנות השישים במאה הקודמת, לא הייתה ממהרת להעלות את רגליה בהקפה סביב הפילון, אך ראו מה קורה בתרגיל זה עם הגלגל האחורי-שמאלי של רנו, שבנסיעה נורמלית היה מורכב ב"נגטיב".

כתבי החצר המפונקים אינם ממהרים להפגין את כישרונם בנהיגת סלאלום, ובכל זאת, אין לזלזל בהם: הרי כתבים אלה עזרו לברוני היבוא שלנו למכור בשנה החולפת 240 אלף מכוניות חדשות

גם בריטים חוטפים קריזה

במגזין הבריטי "אוטוקאר" נכתב פעם שמכונית מסוימת, אני כבר לא זוכר איזו, מפגינה אחיזה מושלמת כל כך, שלמרות מאמציו של נהג המבחן היא "לא מרימה אף גלגל במבחן הסלאלום".

שלחתי ל"אוטוקאר" תצלום של אותה מכונית, שאצלנו במבחן הרימה גם הרימה שני גלגלים, וכעבור שבוע קיבלנו מהבריטים מברק: "בגללכם, מנוולים", כתבו, "הנהג שלנו חטף התקפת אמביציה, וביצע מבחן סלאלום חוזר. במהלך הניסיון הכושל הוא הפך על הגג את מכוניתו הפרטית של רואה החשבון של המערכת".

הלא מתרגש, הכובש, והיסודי אש

סלאלום חושף לא רק את סגנון המכונית אלא גם את סגנון נהיגתו של הבוחן. המטורף ביותר בין שלושת נהגי המבחן של "טורבו" היה רוני סמדרסמן, שלא דיבר במושגים תיאורטיים, כאילו לא עניינו אותו כלל.

הוא היה פותח דלת של מכונית מבחן ללא התלהבות כלשהי (כי רגשי התלהבות רוני שמר לאופנוע שלו, סוזוקי 750 R), מתיישב, חובש קסדה, מכוון את המרחק מההגה, ומזנק כאילו הכיר את הרכב מזמן. כל מכונית מבחן הייתה משמיעה לו מיד את בכי צמיגיה.

אותה שיטת נהיגה חזקה הפגין גם רמי שוכטוביץ', שהגיע למבחנים בסרבל המרוצים שלו, והתחרה בסלאלום כאילו שוב חיכה לו פודיום האליפות.

רם לנדס היה האנטיתזה של שניהם. הוא הבוחן היחיד שלפני ביצוע סלאלום היה בודק בעצמו את לחץ האוויר בגלגלים, יוצא עם המכונית הנבדקת לסיבוב היכרות, חוזר, מיישר איזה פילון, ומסביר לצלם רונן טופלברג באיזו נקודה של המסלול גלגלי הרכב מתכוונים להתרומם הכי גבוה.

גם הסבריו התיאורטיים של לנדס אחרי ביצוע הסלאלום היו מנומקים ומדויקים. לא הייתה מגרעת במכונית שהוא החמיץ.

חראקות מול בית העלמין

נזכרתי בתקופת הסלאלומים שלנו כאשר סיפקתי לאלפא 33 IE שלי בולמי קוני. כיוונתי אותם לשליש סיבוב, הוצאתי פילונים מהמרפסת וערכתי באלפא משהו דמוי סלאלום ברחבה של בית קברות צבאי, זירה מתבקשת להרפתקאות מעין אלה.

שקלתי לחזור למכון הפרונטים "מומו" כדי להקשיח את קוני עוד קצת. אך נמלכתי בדעתי. קשיחות הבולמים, תפסתי בלב נחמץ, לא תוסיף שלווה לטיולים השקטים של הקשיש המורשה.

משפחה? הצחקתם אותם

חבורת בוחני דה מרקר אינה היחידה שחולקת כוכבים לרכב מבלי להכירו באמצעות סלאלום, אבל זה עוד כלום. תמוה יותר שבעצם כל הבוחנים בארץ, בין אם הם מכנים את עצמם "מקצוענים" ובין אם לא, אינם בודקים מכוניות משפחתיות תחת עומס.

הכתבים שלנו אינם מתיישבים במכונית המבחן בחמישייה ובתא מטען מלא, סקרניים לגבי חוויית הנהיגה שיעברו: איזה מרחק עצירה יתקבל בפועל, כמה זמן ייקח למכונית העמוסה בנוסעים ובכבודה להגיע ל-100 קמ"ש, איך היא תסחב בקסטל, ומה תהיה צריכת הדלק האמיתית.

את כל הנתונים השימושיים הללו קונה הרכב לא ידע, משום שכתבי הרכב שלנו לא מכבידים חלילה על מכוניות המבחן אלא נוהגים בהן לבדם. אחר כך הם ששים לקבוע כי "(מנוע) 1.2 TSI טורבו מספק לסקודה אוקטביה ביצועים של טיל".

מאה שנים של בדידות

אגב, שני הנהגים שעקבתי אחריהם בראלי דקאר לא אכזבו אותי. הפולני קשישטוף חולופצ'יץ (Holowczyc), הנוהג במיני מצוידת במנוע דיזל 3.0 ליטרים, שומר בינתיים על המקום הרביעי חרף חמישים שנותיו, ואילו הפולני השני, רָפָאוּ סוֹמִיק (Somik), אף הוא בן חמישים, מוביל את הקוואדים.

בדידותם, הפולחת את ענני האבק, נלחמת בעצמה ומאוהבת בעצמה בו-זמנית.

טיפ טיפה

אפשר למנוע התהפכות רכב באמצעות תרגיל פשוט והגיוני, שאפילו בשיעורי נהיגה מתקדמת לא ממליצים עליו. הריהו לרשותכם:

כאשר שני גלגלים במכונית עולים לאוויר מסיבה כלשהי, אסור להיכנע לאינסטינקט, אשר מורה לנו ללחוץ על המעצורים ולסובב את ההגה בניגוד לכיוון ההתהפכות, בניסיון להתרחק מאמא אדמה המתקרבת.

כדי להינצל מהתהפכות, יש לפעול בניגוד גמור לאינסטינקט, כלומר: ברגע שגלגליו הצדדיים של הרכב איבדו את אחיזת הקרקע והתרוממו, והמכונית נשכבת על צדה באופן מסוכן – מומלץ לסובב מיד את ההגה אל כיוון ההתהפכות המאיימת, כלומר לכיוון האדמה דווקא! רק כעת, כאשר המכונית התייצבה כבר, אפשר ללחוץ על דוושת הבלם.

2 koła w górze

לא מוכרחה להתהפך

שואלים את אדוארד

מיכל ר': נהגתי עד היום בהונדה סיוויק חדשה, אולם לצערי, לאחר שלוש שנים ו-100 אלף קילומטרים, נפרדנו כידידים.

ברצוני לקנות רכב חדש, אולם לאור ההפסד הכספי במכירת רכב חדש אני מעדיפה לקנות רכב יד שנייה. אני נוהגת למעלה מ-30 אלף ק"מ בשנה, בעליות, במורדות ואי שם ברחבי הארץ. מחפשת רכב גבוה או רכב מנהלים/משפחתי בטיחותי, מפנק וחסכוני, בתקציב של כ-90 אלף שקלים. אשמח לשמוע את המלצותיך.

תשובה: את יכולה להישאר בתפריט של הונדה, רק יד שנייה, ולחפש אקורד צעירה או FR-V. אופציות אחרות המתאימות לציפיותייך הן פורד מונדיאו, פולקסוואגן פסאט וניסאן קשקאי – זו המצוידת עדיין במנוע הקודם, שנפחו נורמלי.

נריה ס': יש לי פולו קלאסיק שנת 2000 שקניתי לפני שנתיים לפי המדריך שלך "משומשת חיל מי ימצא". לאחרונה הרכב נכבה ללא התראה, אפילו תוך כדי נסיעה מהירה. ההיכבות מתרחשת לעתים פעמים רבות בזמן קצר. מה יכולה להיות הבעיה? חשמלאי רכב שלל בעיה חשמלית.

ועוד דבר: יש ריח חזק של דלק שחוזר על עצמו.

תשובה: ברגע שעבודת המנוע מופסקת, יש לבדוק אם תקלה זו היא תוצאה של הפסקה פתאומית בזרימת החשמל עקב נתק כלשהו, או תוצאה של סתימה באספקת הדלק.

במילים אחרות: בעת התרחשות התקלה מומלץ לבדוק את פולו במחשב דיאגנוסטי נייח, שעשוי לגלות תפקוד לקוי של הסליל, תקלה בסוויץ', בעיה באימובילייזר, חיבור רופף בכבל המינוס שבין המצבר והסטרטר ואפשרויות נוספות. לחלופין, אפשר לבדוק את פולו בדייקנות, צעד אחר צעד, אצל מכונאי מוסמך המכיר דגם זה.

אגב, התקלה הכי מצחיקה שנתקלתי בה בתחום היכבות המנוע היא פרוזאית כל כך, שאין מתייחסים אליה כלל: משאבת הדלק מפסיקה לעבוד עקב הרמטיוּת פתאומית של מכל הדלק, שאינו מקבל אוויר.

אור אלכסנדר: כבחור צעיר שאוהב נהיגה ומחפש רכב ראשון, רציתי להתייעץ איתך לפני קנייה. בחיפושים אחר מועמדת ראויה נתקלתי באלפא 147 שנת 2002 ידנית 1,600 שעשתה 148 אלף ק"מ. רציתי לשמוע את חוות דעתך על הרכב הזה, במיוחד בסעיפי אחזקה והנאת נהיגה (חולה הגה…).

ואם כבר, אז היכן אתה ממליץ לבצע בדיקה לפני קנייה לאלפא המדוברת באזור ירושלים?

תשובה: ודאי שאני בעד 147, מכונית סימפטית ונחמדה לנהיגה. אם אתה גר באזור ירושלים, בקש מיהודה ממוסך "מושיקו" שיבדוק אותה. ואם תעבור במקרה במרכז, אני ממליץ לערוך את בדיקת הטרום קנייה אצל אבי ממוסך "תלתן" בפתח-תקווה.

מודעות פרסומת
16 תגובות
  1. לגבי הניסן קשקאי: ערכתי בה נסיעת מבחן וגם אספתי התרשמויות מבן משפחה חובב-הגה שנהג בה במשך 10 ימים בכבישים אירופיים, ומסקנתנו זהה: כשיושבים בניסן בחנייה, היא רכב נהדר, מפנק ובטיחותי. בנהיגה עירונית נינוחה, הרכב בסדר. ברגע שעולים על הכביש המהיר, או לחילופין בכבישים הרריים, המכונית הופכת לספינה שמתנדנדת על גלי הים. התחושה לא נעימה, לא בטיחותית וממש לא מפנקת. לדעתנו.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    מבחן הסלאלום, מעבר לאפקט הפוטוגני המרשים , הינו מבחן חשוב מהמעלה הראשונה מהבחינה הבטיחותית , באמצעותו והודות לאומץ ליבם של נהגי המבחן נחשפו ליקויים בטיחותיים רבים , אחד הבולטים והבלתי נשכחים שבהם עסק בהתהפכות המרצדס A סמוך למועד השקתה , מבחן סלאלום שערך מגזין רכב חשף את אחיזת הכביש של המכונית החדשה במערומיה כאשר זו התהפכה במבחן סלאלום די סטנדרטי , תוצאה אשר מעבר לסיקורה חסר התקדים בקצוות הספקטרום של המדיה הכתובה והמשודרת גם יחד, גרמה למבוכה רבה בקרב חברת מרצדס הקפדנית , עד כדי כך שזו החזירה את המכונית שאך הושקה ברוורס לשולחנות התכנון למקצה שיפורים נרחב המלווה במקצה התנצלויות ויחסי ציבור מושקע במיוחד .

    טיף נידל , נהג מירוצים ועיתונאי מנוסה מדגים סלאלום מנומק :

    אם כבר סלאלום אז שיהיה בתנועה …

  3. גיל חלמיש permalink

    הרמת גלגלים בסיבוב היא ספורט מצוין לצעירים עשירים שיש להם כסף לבזבז. עד לאחרונה היא היתה חויה מפחידה ותו לא, ברגע שיוצאים מהסחרור הרכב היה חוזר לשבת היטב על הכביש. אבל בשנים האחרונות מקובל יותר לשים צמיגים יותר "ספורטיבים", כלומר, בעלי פרופיל צידי נמוך יותר (מה שמכונה במחוזותינו "גלגלי מגנזיום"). במקרה של הרמת גלגל עם צמיג נמוך פרופיל כזה, הצמיג "יגמר" ומשקל האוטו יהיה מונח על החישוק, שבתורו יהרס לחלוטין, ועם תוספת של אבן קטנה על הכביש, גם יהפוך את הרכב סופית (בגלל חוסר הגמישות של המתכת מול הגומי של הצמיג, מכשול הכי קטן שצמיג גומי ידלג מעליו, חישוק המתכת יספוג את אנרגיה המכה ויתרגם אותה להתהפכות מפוארת). בתמונה ששמת של הג'יפ המרים זוג גלגלים, אפשר לראות איך הרכב כבר "גמר" את הגומי ומתקרב לחישוק, ממש סנטימטר מהתהפכות.

  4. יש מספר התרשמויות לרעה של כתבי רכב בחו"ל על ההגה החשמלי של הפורשה קאררה.
    הייתי ממליץ עם 306GTI6 שמתנהגת יותר טוב מ 147, ועם 167 כ"ס התחלתיים שבעזרת 4 מצערות וזוג קאמשפטים תגיע ל 220 כ"ס.
    מכל המכוניות שבסלאלום אני נמשך בעבותות לרנו 8 גורדיני, חבל שלא העלית צילום שלה בכחול המסורתי.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    השלג הירושלמי בחוץ לא פוסק , נצורים בבית החמים , מה עושים ? משהו מועיל …תה צמחים ומחפשים משהו בשביל להעלות לפוסט כמחווה לרנו 8 גורדיני החביבה למשל …
    צילום האקשן הקפוא בפוסט לעיל עורר בי סקרנות ורצון לשתף אודותיה מעט יותר .

    אין יותר " שועל בעור של טלה " מגורדיני 8 כחולה המעוטרת בשני פסים לבנים …לפחות בשנות השישים המוקדמות לא היה, או יותר מדוייק בשנת 1964 – השנה בה הושקה משפחתית לכאורה צנועה זו המצויידת באותו מנוע צנום נפח בן 1108 סמ"ק (אותו בלוק עתיק מוכח ומוכר עשרות שנים לאחר מכן במגוון דגמי רנו ) המתוגבר בין היתר גם בזוג "סולקסים" 40 ענקיים במיוחד ועוד כמה שיפורים אשר הצמיחו את ההספק ל- 90 כ"ס מרשימים במיוחד לתקופתה לא פחות מהרזומה אותו ליקטה בראלי ובמסלולים .

    תיעוד שיחזור נדיר לרנו 8 גורדיני :

  6. פספסת את הוידאו של הגורדיני עם פאנאט רנו המלהיב מכולם והנהג השני הנערץ עלי ז'אן רניוטי (הראשון ארי ואטנן) אבל אם רניוטי אז אין כמו הנהיגה שלו בקליאו קיט קאר להוכיח כי אין הנעות משעממות, יש רק נהגים משעממים

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    יפה שימי …הסירטון ששלחת נתן לי קצת טיפים לנהיגת השלג הירושלמית הצפויה לי מחר בבוקר…חבל שלא היה יוטיוב בשנות השמונים …כשהצימאון למוטוריקה מחו"ל הייתה בשיאה …

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    בעניין צילום האלפא בסלאלום , ישנה חוסר קורלציה בין הדגם המצולם למתלי ה-" דה- דיון " שחימשו את הסידרה שבאה לאחר מכן המבוססת על האלפטא המוכרת כ – TYPE 116 שבספקטרום גירסאותיה הרחב יוצרה בין השנים 1987-1972 .

    האלפות הללו כולל ה- GTV והג'ולייטה (וגם האלפא 75 שרבים מספידים אותה כאלפא האמיתית האחרונה ) נטו להרים בסלאלום ובתנאים קיצוניים לאוויר גלגל קידמי דווקא וזאת הודות לאיזון המושלם שאיפיין את מתלי ה-" דה- דיון " מאחור אשר הצמידו את הגלגלים האחוריים לקרקע בכל מצב קיצוני ככול שהיה (בסיוע חלוקת המשקל אידאלית בין הסרן הקדמי לאחורי הודות למיקום תיבת ההילוכים מאחור ) .

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    ה- GTV מסידרה 116 מביאה אותי לרצות להציל משיכחה את הגירסה הבכירה ביותר ממנה אשר הוצגה בשנת 1977 , רבים נוטים לייחס ל- GTV6 את הבכורה , אולם ה- GTV V8 (מבית אוטודלתא ) משנת 1977 העפילה עליה כאשר הציעה V8 עם הזרקת דלק כבר בשנה ההיא , 2600 סמ"ק עם הספק של 197 כ"ס .

    ה- GTV V8 "השאילה" את מנועה המוזרק ומרובה הצלינדרים מה- " מונטריאול " הכמעט (או שמה המעט) אקזוטית אשר יוצרה בין השנים 1970-1977 , כאשר זו האחרונה " השאילה " את מנועה ממדף המירוצים של אלפא שהיה שמור ל- 33 ההיא , זו מהמסלולים :

    אם כבר באלפות נדירות ויפות עסקינן , קיים רפרטואר מגוון ובלתי מוכר הכולל שלל
    גרסאות ואבות טיפוס , חלקן מדהימות , מקצתן מדהימות יותר , בהזדמנות נרחיב עליהן יותר :

  10. ה V6 וה V8 ב GTV נבדלו לרעה בהתנהגותן מאחותן הצנועה על 4 בוכנותיה וצמד ליטריה, וללא המכסה מנוע המאיים ולדעתי מכוער שב V6, המשקולת הכבדה בתוספת
    2 הצילינדרים או יותר גרוע 4, גרמה להפרת האיזון שה GTV הרגילה נחנה בו.
    בטיפו 33 האיזון לא מופר כשמנוע ה V8 בנפח 2 ליטר הוצב במרכז הרכב.

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    צרות של ברי מזל …

    הלוואי והייתי במקום בו אני צריך להתלבט בבחירה בין גירסה כל שהיא של GT/V/6/8 מסידרה 116 לבין איזו שהיא מאחיותיה … כל אחת מהן הייתה מתקבלת בזרועות פתוחות ובחפץ לב …

    בכל מקרה, העדפה שכזו אינה יכולה להיות מוכרעת באופן תיאורטי בלבד ללא נהיגה מעשית והשוואתית בתנאי שימוש מגוונים הכוללים גם הקפות מסלול בכל אחת ואחת מהן …

    אלפטא 159 לא תותיר איש בהתלבטויות …

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אולי זוהי הזדמנות להציל משיכחה פרק קטן נוסף בהיסטוריה של האלפא 33 שאולי עם עוד קצת מזל הייתה מוכרת לנו בדמותה וצלמה של הלמבורגיני קונטאש האגדית .

    בשנת 1968 הציג סטודיו ברטונה אב טיפוס מעניין אשר ענה לכינוי Alfa Romeo 33 Carabo (בהתבססו על מכלולים ושלדה של אלפא 33 STRADALE בעלת מנוע v8 בנפח שני ליטרים) . תחת עיצובו של Marcello Gandini אשר היה חתום גם על עיצובה של הלמבורגיני קונטאש אשר הושקה 6 שנים לאחר מכן בשנת 1974 .

    תארו לכם איך הייתה נראית ההיסטוריה המוטורית אילו אלפא הייתה רוכשת את הזכויות על העיצוב…

    עד כמה העיצוב דומה ? תשפטו בעצמכם, אני רק מציג את העובדות וההדמיות .

    בהחלט חומר למחשבה אם לא לעבודת תזה מסקרנת במיוחד …

  13. הייתה נראית אותו דבר בדיוק, אלפא לא נפלה ונבלעה בפיאט בגלל מחסור במעצבים,
    הדבר האחרון שהיה חסר לאלפא היה מעצבים בית או חוץ מוכשרים, היא נפלה בגלל השקעה מסיבית בפיתוח שילדת הטראנסאקסל, בגלל הפלדה הסובייטית העלובה שנרכשה עבור ייצור האלפא סוד במפעל ה"חדש" בנפולי עם עובדים בעלי מנטליות לא מתאימה
    לעבודה ייצרנית, בגלל בעיות בתכנון ובייצור שגרמו לאמינות ואיכות ייצור נמוכה, באותה תקופה כשאלפא יכלה לקרקס כל בימרית עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, הגרמנים התקדמו לאט ובסבלנות תוך הקפדה על איכות ייצור ואמינות, עד שהפילו בשילדת ה E36 גם את המעוז האחרון בו הצטיינו האלפות, שקפאו על שמריהן מאז שנות ה 70.

  14. חיים permalink

    אדוארד, תודה!
    פשוט ללקק את האצבעות!

  15. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    לשימי ,
    התכוונתי יותר בכיוון של אם אלפא הייתה רוכשת את הזכויות על העיצוב לא הייתה לנו למבורגיני קונטאש שהיא " וואחד " אייקון מוטורי …

    הדבר היה יוצר " אפקט פרפר " לא קטן במירוץ החימוש בצמרת הדקיקה של מכוניות העל …

    אדוארד,
    הזכרת בפוסט את כשרונו של לנדס בסלאלום , אולם הכישרון האמיתי מוכח צבעוני על גבי כרומו באחד בגליונות " טורבו" בו רם מצולם נוהג בלמבורגיני קונטאש (אורחת לרגע דאז בארץ ) מעבר למגבלות בהיגוי יתר מרשים , זאת על כביש רגיל לחלוטין ללא כל שולי ביטחון , במכונית שהוא בקושי מכיר בעלת אחיזת כביש חדה כתער והתנהגות המתועדת כנשכנית על המגבלות …

    בשביל זה צריך ביטחון עצמי לא מבוטל ואף יכולת …לא תראו את מגישי " טופ- גיר " עם או בלי ה- "סטינג" מנסים זאת …מזלינו שזכינו להינות ב- " טורבו" במשך כמה שנים מכשרונו של רם . כפי שנהנים אפילו רבים יותר בימינו בצפייה בסדרה האמיצה " מחוברים " אותה הגה ויצר עם אותה אמביציה וכשרון .

Trackbacks & Pingbacks

  1. הדינוזאור האחרון | מכונית הנפש

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: