Skip to content

איקרוס ושות'

יוני 24, 2015

מרחק של חצי מאה נשרך אחרי פרשת שישים השניות של סרטי על איקרוס, היווני המיתולוגי. ארנסט המינגווי טען שבני אדם אינם בנויים לעמוד מול חזונם שהתרסק. לא במיתולוגיה, ולא בזמנים המודרניים. האומנם?

זה קרה שנה וחצי לפני עלייתי ארצה על לא עוול בכפי, כלומר שנה וחצי לפני פרדה כואבת מחבריי, מהנופים שאהבתי ומעליית הגג שבה גרנו, אשר שכנה בעיר העתיקה של ורשה.

הייתה זו פרדה בכפייה, שהתבצעה באיומים ובהאשמות על הציונות הפושעת ועל עוינותה כלפי מדינת הגויים, שתי האשמות שווא, בוודאי. שיסו בנו פשקווילים ברדיו הממלכתי, בטלוויזיה ובעיתונים, שהודפסו על ידי השלטון הקומוניסטי.

אך שנה וחצי לפני פוגרום אכזרי זה, שנפל עלינו מהחלונות הגבוהים של המפלגה, עדיין לא חשתי שמתקרב ציד יהודים חסר פשרות, ופשוט עסקתי כרגיל בבימוי. ואז, באחד מהימים הללו, קיבלתי הזמנה להשתתף בפסטיבל הסרטים במונטריאול, קנדה, אשר אורגן לכבוד התערוכה הבינלאומית "אקספו 67".

שישים שניות, זוז

להזמנה לפסטיבל הוצמד דף, המציין כי הסרטים הנשלחים לתחרות זו מוכרחים להצטמצם לשישים שניות בלבד, וכי התסריטים צריכים להתבסס באופן אסוציאטיבי על הסיסמה "אדמת אנוש" (צרפתית: terre des hommes), כשם ספרו של אנטואן דה סנט אקזופרי.

הרמתי את הכפפה.

לידה על מפית

פספסתי כמה ימים על ההתלבטות אם אשלח סרט לתחרות, ואם כן, איזה. עד כי מצאתי את עצמי, יומיים-שלושה ממש לפני המועד האחרון להגשה, מול שולחן האנימציה, עובד עליו לראשונה בחיי, בלילה מטורף אחד, כדי להזמין בבוקר העתק מהנגטיב, לשחק עם הצבעים, ובערב לרוץ לשדה התעופה בוורשה כדי לתפוס מטוס המזנק לקנדה, ולמסור את הסרט שלנו לידי הדיילת.

כעבור שבועיים שמחנו לשמוע שמִבין כ-600 סרטים שהגיעו לפסטיבל מונטריאול, "איקרוס" שלי ושל שותפי הצלם זכה בדיפלומה על המקום החמישי בתחרות, כמו גם ב"פרס העיתונאים" היוקרתי.

וכך נגמרה פרשת התסריט, שנולד בלודז' בקפיטריה "הוֹנוֹרָטְקָה" על מפית אחת, התסריט הכי קצר שכתבתי אי-פעם, ובכל זאת מייצג את הסגנון הקולנועי שהייתי שבוי בו, סגנון ספק מופשט ספק ריאליסטי, שהאמנתי בו ונשארתי מאמין.

בעצם, בכל הסרטים שלי חזרתי על אותו תרגיל, משהו בין מיסטיקה ורמזים. נצמדתי לאותה זווית ראייה שבאה לידי ביטוי בשישים השניות על איקרוס, כמו גם בסרטיי "בית העלמין רמו", "הקומה ה-13", "ולס לבן" ו"תאונה", ובעשרות סרטים וסיפורים אחרים. דבקתי בתרגיל, שמהותו היא: לא לספר את העלילה באופן ברור כפי שהיה מקובל בספרות המאה ה-19, אלא להשאיר כתמי עמימות לדמיונו של הצופה, שאותם הוא יוכל לפרש כטוב בעיניו.

החלפתי רובץ ברובץ

האמת היא שאימצתי לי סגנון זה בכתיבה, בסרטים ובציורים – בגלל היותי נתון בהשפעתו החזקה של סיפור מאת ארנסט המינגווי, 'הרוצחים', שבו שני אנשי מאפיה מחכים לקורבנם במסעדה שהם השתלטו עליה, כדי להרגו. הם ממתינים לאיש, בעוד שהוא רובץ במיטה בחדר סמוך ורק בוהה בקיר. המינגווי לא מסביר מדוע הקורבן מחכה למותו באפס מעשה, אינו בורח ואינו מתנגד. הסופר מותיר את התשובה המסקרנת לדמיון הקוראים.

אני מודה שהיום משפיע עליי סיפור אחר של המינגווי, 'שלגי הקילימנג'רו', על סופר מזדקן שנפצע וגוסס בנוף הררי מרשים. בעודו מחכה לעזרה, אשר אינה מגיעה, הוא מנסה להיזכר בחוויות מחייו, אשר לא יספיק כבר להעבירן לכתב.

איקרוס, התסריט שלי:

איקרוס עוטה את כנפיו/ וקופץ מההר אל הגבהים/ הוא מתעופף מול השמש/ נעצר לרגע באוויר/ ואז צונח אל הים/ טובע בתוך המים/ שוקע ושוקע במצולות/ ברקע נראות חורבותיה של יבשת אטלנטיס/ ודגים/ מלווים אותו באדישות/ עד שאיקרוס נחבט בקרקעית הים/ ושם/ כך מתגלה/ מצפה לו ערמה של עשרות או מאות איקרוסים/ סוף.

Ikarus 2

עוצמת המיתוס: נזכרתי בסרט הקצרצר שלי "איקרוס" כאשר ראיתי את פרי דמיונו של הגרפיקאי הפולני מָארְשָלֶק, שגם הוא ניסה להוסיף הערה משל עצמו לאגדה היוונית העתיקה.

מארשלק צייר את איקרוס שלו לא מזמן, ואני, לעומתו, כתבתי את תסריט "איקרוס" שלי וצילמתי את הסיפור הקולנועי בתנאים הפרימיטיביים שלפני עידן המחשבים, ששינו לגמרי את טכנולוגיית הייצור של סרטי אנימציה. חוץ מזה, אנו עבדנו תחת העין הפקוחה והמצנזרת של המפלגה הקומוניסטית, שדרשה מהאמנים – אנשי ספרות, ציור, תיאטרון וקולנוע – ליצור את עבודותיהם בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי, אשר "עונה על ציפיות הפרולטריון".

מעניין ומשעשע שעבודותינו היו מוקרנות תחת זכוכית מגדלת הן על ידי השלטון הקומוניסטי, והן על ידי אינטלקטואלים מערביים מחוץ למסך הברזל, שניסו לגלות בעבודותינו רמזים לביקורת נוקבת כלפי השלטון

קרוז עם קריז

כמעט חצי מאה אחרי לידתו של 'איקרוס' שלי, תסריטו נראה לי פתאום אקטואלי, כאילו נכתב כעת, וכל שחסר הוא לגייס לעזרה את חברי הצלם סְטָאשֶק, שצילם בשבילי את 'תאונה' ואת 'ולס לבן', שני סרטים קצרים הנמצאים בסרטיית הבלוג שלי 'מכונית הנפש'.

את דמותו של איקרוס גזרנו אז מנייר לבן, כמו גם את האיקרוסים ששכבו בקרקעית הים. רק הדגים היו אמיתיים, מצולמים באקווריום, אך לאכזבתי, ברגע שהמסרטה הופעלה והמנוע שלה החל לטרטר, הם היו חוטפים עצבנות, אשר לא הלמה את הטביעה האיטית-פיוטית של איקרוס, וגם לא את המוזיקה של מוצרט, קונצ'רטו מס' 23, אדג'יו.

ניסינו להסתדר עם תזזית הדגים באמצעות צילום סלו-מושיין, אך זה לא עזר, כי הדגים נראו כאילו חטפו התקפת אפילפסיה. בסוף מצאנו פתרון: ללא נקיפות מצפון, חתכנו עשר שניות מתוך סרט טבע המלמד על חיי הדגים.

מחווה לקוראים ולקוסמת

אחר כך כתבתי עוד תסריטים, וביימתי אותם ברגעים שהמכוניות אפשרו לי לצאת מסביבתן. אני משער שהסרט "שועל הכסף של פליציה ט'" יהיה האחרון שלי, ללא קשר איך ייגמר הבלגן סביב הפקתו, המשתולל זה כבר ארבע שנים.

ואם לא נצליח להחזיר לרשותנו את חומר הגלם המקורי של הסרט, הנמצא בשבי אצל המפיק הרמאי, אנסה לפחות להקרין בסינמטק תל-אביב או באולם קולנוע אחר את גרסת הבמאי, שעה וחצי אורכה. את גרסה זו ערכתי עם בני בדירת הגג שלו מתוך חומר העבודה, כדי שקוראי 'מקור ראשון' והבלוג, שקראו את הסיפור על שועל הכסף, יראו אותו מצולם בכיכובה של השחקנית יבגניה דודינה, המגלמת בכישרון רב שלוש דמויות – את אמו של הבמאי, פליציה; פסיכולוגית; ואשת גנרל.

דודינה, קוסמת אמיתית, בעצם לא משחקת דמויות אלה, אלא הצליחה להפוך לכל אחת מהן, הן במראהּ והן בקולה, כאילו נכנסה לתוך זיכרוני כדי לשכנע אותנו ואת עצמה שהיא הייתה איתנו בגטו.

האווירה שדודינה נסכה בסט דבקה בכל צוות השחקנים, שהלכו אחריה כמו באיזה סוג של טראנס, והפגינו אף הם משחק משכנע: אולק מיצנר, המגלם את אבא; אבישי הדרי, המשחק את דמות הבמאי בצעירותו; ויָם ברוסילובסקי היפהפייה, המגלמת מלצרית חולמנית בקפיטריה שבחוף הים התל-אביבי, כמו גם משרתת פולנייה, חולמנית אף היא, של אלמנת הגנרל.

Evgenia Dodina

יבגניה דודינה בשלושת התפקידים שלה בסרט "שועל הכסף של פליציה ט'"

די ויי

'שועל הכסף' אמור היה להיות סרטי האחרון, שאחריו כבר לא אכתוב עוד תסריטים. אחרי ההרפתקה הדרמטית והאכזבה הטוטלית שבעקבותיה, חשבתי ביתר שאת: אכן, די ויי כבר עם קולנוע. שהרי המפיק הנוכל לא גנב לי סתם סרט, אלא גזל ממני את הסיפור הכי אישי שניסיתי לשחזר ולתרגם לקולנועית – הסיפור על משפחתי וגורלה.

קול המוזיקה

מילות שיר מהאופרטה "האלמנה העליזה" מאת פרנץ להאר, מתוך תקליט ישן, אומרות "הפנים שותקות, הנפש מזמרת". ואני שומע את התקליט לוחש לי: תפחלץ אותו, את המפיק המנוול, שהרי גם הוא גזל את הקרביים שלך.

רפואה מוּנעת

אך הקשיש המורשה החליט לא לטפס על קירות הצדק החלקלקים והמאכזבים, אלא לחזור אל להקת הנפשות הטהורות – אל שתי האלפות שלו, שתי ההונדות וב-מ-וו מטורפת אחת. הזקן חזר אל בנותיו לא בלית ברירה, חלילה, אלא כדי לנוח, כדי להתמגן נגד עין הרע ונגד הציפיות שלו מעצמו.

"מכוניות תמיד ריפאו אותי", הוא מסביר לכלבו מקס ובר. "הן נתנו לי כתף כאשר נפגעתי והסתובבתי פצוע בגלל איזו תקרית תורנית, שמעולם לא ידעתי מחסור בהן. משהו בנוסח with a little help from my friend, כפי ששר ג'ו קוקר".

אפשרות ריפוי זו לא עמדה לרשותו של גיבור סִרטי 'איקרוס', אותו מסכן עשוי נייר המצולם בטכנולוגיית אנימציה עתיקה, פריים אחר פריים. האיקרוס ששלחנו למונטריאול ניסה להביא לי מקנדה הרחוקה זכייה בפסטיבל '67expo בשווי 250 אלף דולר (שדלקו לנו מעבר לאוקיינוס האטלנטי) – אך נכשל. או שנכשלנו אנו.

3 auta

 עזרה נפשית קטנה מהבנות

אפילוג

ופתאום התעוררתי אחרי חלום קצר, מבעית, שנראה לי כמו תסריט מן-המוכן לעוד סרט שישים שניות, שאינני מביים בגלל סיבות מובנות.

רואים גברת/ ספק ממשית ספק לא/ היא עומדת בדלת דירתה/ מקבלת חבילה קטנה/ פותחת אותה/ ומוצאת קופסת נס קפה/ קופסה אדומה חלודה בנוסח שנות השבעים והשמונים/ שמוצמד אליה פתק/ "תשמרי את זה על מדף הספרים"./ האישה לוקחת את הקופסה לידיה/ מנערת אותה/ ומופתעת למשמע קרקוש של משהו מתכתי בתוך הקופסה/ היא פותחת אותה/ ומתוך האפר האפור שבתוכה/ אצבעותיה הלבנות/ בעלות הציפורניים האדומות/ שולפות מפתח שרוף של לנצ'יה פולביה/ סוף.

HF kluczyki

מפתח של לנצ'יה פולביה HF

טיפ טיפה

בימי הזוהר של פעם, השייכים להיסטוריה של ייצור הרכב, היה מותקן על לוח המחוונים מד לחץ שמן, המאפשר לנהג לעקוב אחר שינויים בתפקוד השימון המאותתים לצרות. כיום, רק בדגמים מעטים יכולים הבעלים, בעלי אמביציה ספורטיבית, לגלות את קיומו החיובי של מד השמן, ולעתים אף מד טמפרטורת שמן, שגם הוא נעלם מתפריט היצרנים.

את מדים אלמנטריים אלו מחליפה כעת נורית אדומה המתריעה על לחץ שמן נמוך – אך עושה זאת רק אחרי הנזק, כאשר חוסר השימון פגע כבר במסבים, בבוכנות, בגלי הזיזים ובשרשרת ההצתה.

נשאלת השאלה אם היצרנים ויתרו על מד לחץ השמן, כמו גם על מד טמפרטורת נוזל הקירור, כדי להוזיל את ייצור הרכב – או שאנו נתקלים כאן בעוד היבט מתוחכם במזימה המתועבת של יצרנים, שמטרתה לקצר את החיים התקינים של הרכב לתקופת האחריות בלבד ואולי עוד קצת. זאת, כדי למנוע שימוש במכוניות ותיקות ולעודד את מכירות הדגמים החדשים.

לאיבוד של לחץ שמן גורמים: שימוש בשמנים ובמסננים ירודים או בלתי מתאימים; נסיעה במפלס שמן מתחת למינימום; והחלפות שמן בתדירות נמוכה (כ-30 אלף ק"מ!), כהמלצתם המחוכמת של היצרנים, ששמירה על חיי רכב תקינים מנוגדת לרווחיות העסקים שלהם.

מומלץ אפוא לא להישמע להנחיות היצרנים והיבואנים, ולהחליף שמן מנוע מדי 10-15 אלף ק"מ, תלוי בתנאי הנסיעה, ולעקוב אחר מפלס השמן מדי 500-700 ק"מ.

בנוסף, אסור לשכוח ששמן מנוע מאבד את איכותו בנסיעות קצרות, הדורשות ממנו פעילות נמרצת למרות העובדה שהוא לא הספיק עדיין להגיע לטמפרטורת עבודה נאותה – ועוד סובל מדלק שלא נשרף, המדלל את השמן הנמצא בקרטר.

אגב, (גם) כאשר המכונית עומדת זמן רב ללא שימוש, יש להחליף את שמן המנוע מדי כשנה.

שואלים את אדוארד

המדור קיבל כמה וכמה מכתבים בנושא נורית התרעה על לחץ שמן נמוך אשר נדלקת בטורי סרק. הרי תשובה משותפת למכתבים אלה:

 תשובה: קודם כל, מומלץ לבקש ממר מוסכניק שיבדוק את לחץ השמן האמיתי בטורי סרק באמצעות מנומטר מסורתי, שיש להבריגו במקום החיישן האלקטרוני. הרי ייתכן שהחיישן במכוניותיכם לא עבר קליברציה (כיול), או איבד אותה במשך תקופת השימוש, ועל כן מפגין פסימיות ביחס ללחץ השמן.

בכל אופן, אסור לנסוע כאשר לחץ השמן מדליק את הנורית האדומה. עם זאת, בטרם החלטה על החלפת מסבי הקראנק והחלפת הטלטלים, מומלץ תחילה להחליף את שמן המנוע בשמן שדרגת צמיגותו גבוהה יותר. למשל: במקום שמן סינתטי 30W5, לכבד את המנוע בשמן 40W5 או אפילו בשמן הרייסינג 40W10, אף הוא מהמדף הגבוה ביותר.

יש הממליצים על טיפול ניקיון למנוע באמצעות תכשיר מסוים, שיש למזוג לשמן המנוע הישן בטרם החלפתו. זהו הליך שעשוי אמנם לנקות את תעלות השמן הדקיקות שנסתמו, אך הוא כרוך בסיכון: הרי עבודת המנוע במשך עשר דקות בסיבובי סרק עם השמן הישן המועשר בחומר ניקוי עלולה לפגוע במסבים.

אגב, ברוב המכוניות אפשר לבצע את החלפתם של מסבי הקראנק ושל הטלטלים מבלי לעקור את המנוע ממקומו. ייתכן שהליך זה, שאינו יקר מי יודע מה, אפשרי גם במכוניותיכם.

בחיסוי שם: ברשותנו יונדאי אקסנט 2004. מזה כתשעה חודשים יש תופעה של ריח רע ממערכת האוורור, ריח שרוף, אולי של שמן (לא בקליט, לא משהו פחמי). יש לציין שהדבר קורה אך ורק כאשר בורר הסירקולציה מכוון למצב של אוויר מבחוץ.

הייתי במוסך, הם חשדו באיזו נזילת שמן שאולי מטפטפת על האגזוז וגורמת לריח הנ"ל, אך כשהרימו את הרכב על הליפט, לא מצאו נזילה כלשהי או גורם אחר שעשוי ליצור את הריח. בזמן הבדיקה הם גם לא חשו בריח (מה שנכון!).

יש לציין שהתופעה החלה, כפי הנראה, לאחר הטיפול השנתי האחרון. יש לך רעיון כיצד לפתור את הבעיה?

תשובה: הנה שתי דרכים להתמודד עם הריח המטריד:

  1. להיגמל מפתיחת מערכת האוורור לאוויר מבחוץ.
  2. לבקש במוסך שיבדקו בדייקנות אם הדיסקיות חוזרות למקומן בעקבות שימוש במעצורים – ואינן משפשפות את צלחות העצירה. תקלה כזו בדיסקיות עשויה לייצר את הריח השרוף שאתה מתאר.

מתעניין מהשרון: אני מתעניין ברכישת הונדה סיוויק סדאן חדשה. יבואן אחד מביא דגם שמיוצר בתורכיה, והשני מביא דגם שמיוצר בארה"ב. למיטב ידיעתי, ההבדל העיקרי בין שני הדגמים הוא הגיר: הדגם התורכי מכיל גיר אוטומטי רגיל חמישה הילוכים; ואילו האמריקני מכיל גיר אוטומטי רציף בשיטת CVT.

האם תוכל לעמוד על ההבדל העיקרי ביניהם? מה עדיף? האם באחד מהם יש סיכון טכנולוגי, או הבדל אחר שיש לשים אליו לב? לשני הגירים אותו מנוע. האם יש הבדל בביצועים ביניהם עקב הגיר הנ"ל?

תשובה: שאלתך הגיעה למען בלתי אובייקטיבי, כזה שמכור אמנם להונדה, אך לא נוגע בתיבת ההילוכים הרציפה CVT. גיר זה חסכוני ואמין, אך מחסל את הנאת הניהוג, עקב התחושה שהמצמד מחליק וסיבובי המנוע משתוללים חופשי.

לדעתי, במצב שבו היבואן אינו מציע את הגיר הידני הנפלא של הונדה – אפשר לחיות עם גיר פלנטרי רגיל.

בקיצור, לך על התורכי.

מודעות פרסומת
6 תגובות
  1. שמואל permalink

    אדוארד, אני בדרך כלל מסכים עם קביעותך. הפעם בקשר עם תיבת הילוכים בהונדה, ממילא לא מדובר בחובב נהיגה, אלא באדם שמתלבט איזה סידור מתאים לו יותר. תיבות ההילוכים והמנועים שמותקנים בהונדה אמורים ל"ייצר" חיסכון. כמדומני לפי הוראות היצרן הרציף חסכוני יותר. אמינות מוכחת יש לשניהם. [הרי לא מדובר בגיר רציף של דאף ז"ל]

  2. תודה שמואל, ודאי שאתה צודק, רק קח בחשבון כמה קשה להמליץ לשואל על דבר שאני שונא. אגב, הודיתי בתחילת התשובה שאינני כתובת אובייקטיבית בנושא מסוים זה. הסיבה: כמכור להונדה, גיר רציף הוא להשקפתי חילול מכשירתנועה זה. ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר: חפץ מתאים וראוי בעיניי לגיר רציף הוא הפטיפון טרנסקריפטור שלי, שבו הפתרון הטכנולוגי הרציף עובד בהצלחה כבר חמישים שנה כמעט, תוך סיבוב נשאי תקליטים השוקל 3.5 קילוגרמים

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

      גם הקטנוע פיאג׳ו si הישן שלי מודל 1983 עדיין עם הוורייטור המקורי שלו שעובד כמו שהיה חדש ..

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אפרופו גירים אוטומטים, לאחרונה קנינו קיה ספורטג׳ 1600 עם גיר בעל 6 הילוכים, הרכב מגיב בהורדת הילוך ואפילו שניים בכל לחיצה עדינה על דוושת הדלק ובסך הכל מאיץ באופן סביר +, אבל שמתי לב שגיר זה מסרב לשחרר הילוכים גבוהים וכשאני מנסה להרפות מעט מדוושת הדלק הרכב נשאר באותו הילוך נמוך שגורם לבלימת מנוע מסויימת ומאלץ אותי לחזור לילחוץ גז אפילו בירידה מתונה.. התופעה זכורה לי גם מהרכב הקודם מסוג i30 cwעם גיר 4 הילוכים ומנוע דומה, לעומת זאת בקורולה שהיתה ברשותי בעבר הגיר לא היה בולם את הרכב בצורה כה בולטת. השאלה הנשאלת האם ניתן לשנות את אופן פעולת הגיר ע״י כיול או דרך מחשב הרכב..  

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    לפעמים הדברים הצנועים ביותר מספקים את ההנאה הגדולה ביותר , שילוב של מהירות מוגבלת בכביש נהיגה משובח , מכונית מדהימה בנפח צנוע של רק 1.3 ליטר ונראה שלא צריך יותר…"איזה הוא עשיר השמח בחלקו " …

    • יהודה טמיר. permalink

      שלום אדווארד.
      מדי שבוע מדורך ב"דיוקן" הוא אחד הראשונים שאני קורא. כתיבתך מופלאה – ואני אוהב את הסארקזם והציניות שלך… א-מחייה !

      במדורך האחרון ציינת כי בבלוג שלך יש קישור לסרטך "שועל-הכסף", אך לא מצאתי כיצד להגיע אליו. מאד מעוניין לראותו.

      בהצלחה רבה בהמשך ! ( למרות היותך "קשיש מורשה ". יהודה טמיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: