Skip to content

נושם, מחליף הילוכים וזז

יולי 28, 2015

אין פלא שמחשבות בלתי רצויות מדאיגות את הקשיש המורשה, אשר אחוז, לצערו ובניגוד לרצונו, בגיל די מופלג, ומתקרב איתו בהילוך איטי אל זקנה מוחלטת

בין המחשבות המטופשות, האינפנטיליות והבנאליות (את ההגדרות המיותרות יש למחוק) העולות בדעתו של הקשיש, מדאיגה אותו גם האפשרות האיומה בעליל שברגע הבלתי נמנע של סגירת חשבונותיו, עקב מסירתו לבורא עולם את נפשו (הרקובה, כפי שהודיתי פעם), בצירוף מפתחות לחמש המכוניות, וגם מפתח לצריף העץ הקטן שצמוד למוסכה של הבווארית – הזקן האומלל לא יספיק לכתוב מילות פרדה.

זוהי בוודאי דאגה הגובלת בטיפשות טהורה כבדולח, שהרי מילות פרדה חגיגיות אשכרה נחבאות ממילא בכל מה שהזקן כתב בתקופת זקנתו המתקדמת, ובעצם, גם בכל מה שהוא כתב הרבה לפני שנפלה עליו המוּפְלָגוּת הנוכחית.

כי אין הסבר אחר, זולת נפנוף פרדה איטי, ממושך ומרומז, לנטייתו של האיש לשימוש אובססיבי למדי בתרגיל הרטרוספקציה, קרי הליכתו אל זיכרונות. את זאת הוא עושה באמצעות אזכור שמות יקרים שהקדימו אותו והלכו לפניו אל השקיעה, חיבור אלגיות על מכוניותיו הישנות, שהזקן לקח מהן שיעורי נהיגה ראשונים, תיאור מכונות הכתיבה שכתבו במקומו, השעונים שלו, שתי המסרטות, שלוש מצלמות הלייקה, שתי הניקונים, רולפלקס אחת ושני הנישואים.

בעצם, לכל הדברים הללו, שנכתבו כבר והתפרסמו, אפשר רק להוסיף משפט פרדה הכי פשוט שיש: תודה שנסעתם איתי.

יש רשרוש, אין ייאוש

בקיצור, אין מקום לדאגה. וכי למה לי לכרכם את שלוותי בחשש שאלך מבלי לסגור עניין בפרשיות שונות – בכתיבה, באמנות ובחיים? במקום להפליג בגלקטיקת הפסימיות, אפשר פשוט לעצור ולהיזכר, לצורך הבידור והמחשבה, שלפני 120 שנה בערך, כאשר האחים לואי ואוגוסט לומייר הקרינו בפאריס את הסרטונים הראשונים שלהם, הקהל היושב באולם מול המסך התפעל בצרפתית מכך ש"העלים על העצים זזים".

ואף אנו, הקשיש המורשה והשות' המצומצם שלו, צריכים ליהנות עד תום מהגילוי שגם אצלנו, בגינה הציבורית שמול בית הקברות הצבאי, המקום הנבחר על ידי כלבנו שייקה, כמו גם ביער הסמוך לביתי אי-שם – העלים זזים עדיין על העצים, או מתגוללים על השביל כאשר הרוח מחמרת בהם ברוך. וגם חיינו, אף על פי כן, נוע ינועו, כמו שסיכם מאסטרו גלילאו גליליי במדור מהשבוע שעבר, ויש לי לכך הוכחה. הנה היא.

כך בחרתי בית

לפני 25 שנה בערך נסעתי דרומה מוורשה בטויוטה קטנה הנהוגה בידי בת זוגו של חברי, במאי הקולנוע הפולני קובה מורגנשטרן, יהודי במקרה. האישה נסעה איתי כדי להראות לי בית חד-קומתי עם שני דונם גינה, השייך לה ועומד למכירה.

נסענו דרך היער על אספלט כהה וחשוך, ופתאום הבנתי שבלי שום קשר לאיך ייראה הבית שבסוף הדרך, וכמה הוא יעלה – אני רוצה לנסוע בכביש גישה זה, המוביל אל הכפר, בכל פעם שמצב הרוח שלי ידרוש את תיקונו.

מחשבה זו התחזקה בחלק האחורי של ראשי כאשר הגענו לאיזה סיבוב, ואשתו של הקולגה מורגנשטרן, כריסטינה, אמרה שבמקום הזה כדאי להיזהר כי הרבה אנשים שילמו פה בחייהם. היא בלמה לפני הסיבוב והורידה להילוך שני, ואני ניסיתי לדמיין אם אפשר לעבור את עיקול מסוכן זה, כדבריה, ב-145 קמ"ש בהילוך רביעי, או לפחות ב-130 קמ"ש, כמו שהייתי עובר קבוע את סיבוב מוצא המפורסם לשמצה כ"איום ונורא", שנהגים היו נהרגים בו כי נסעו 75 קמ"ש במקום 50.

והיה העקוב לכיף

אחר כך הכול הלך לפי התסריט. התנחלנו בבית הכפרי הזה, הכלב העברי שלנו בוני הכיר חתולה שחורה שבעלי הבית הקודמים השאירו, ואני המשכתי באימונים על הסיבוב הנבזי, הנמצא במרחק 3 קילומטרים מהגדר.

תחילה הייתי עושה את הסיבוב בניסאן דיזל סטיישן 2.0 ליטרים, שלא זזה סנטימטר ממסלולה ב-120 קמ"ש, גם בקטע ההוא שבו הסיבוב נסגר בצורה מפחידה, ובגלל כך עומדים משני צדי הכביש צלבים ודולקים נרות זיכרון.

אחר כך הצטרפה לניסאן הנפלאה הונדה CRX 1.6 VTEC, שכבשה את לבי בתערוכת פרנקפורט. כתבתי עליה "יותר אלפא מאלפא" כאשר גיליתי שיפנית זו, שהפכה בינתיים מכונית פולחן, מאפשרת לעבור את הסיבוב "שלנו" ב-145 קמ"ש, בדיוק כפי שדמיינתי בנסיעה הראשונה לכפר זה, הנקרא זָלֶשֶה, לצד זוגתו של הקולגה.

קרצייה ושמה שפיות

עברו שנים, וסיבוב זה התגלה לגביי כמקום המשלב בין מיסטיקה וטכנולוגיה, באשר הוא חושף באכזריות אנטישמית את השפעתו של הגיל המתלפף סביבי על ההגה ועל הדוושות.

הרי אינני נוהג גרוע עוד יותר מכפי שנהגתי לפני עשרים שנה. אני נוקט אותו הילוך בדיוק ואותם סיבובי מנוע שבחרתי אז, כאשר הייתי טיפש דיו – אך להפתעתי, בסיבוב זה המפחיד את המקומיים, המחוג של מד המהירות מפגין עכשיו שפיות מסוימת, כנראה בגלל העובדה שלמִשחק הצטרף לא רק אלמנט הפחד, אלא גם שני חבריו הטובים, ניסיון מצטבר ודמיון.

ולא עזר לי שסיפקתי להונדה CRX, השוצפת עדיין בריאות וטירוף כמו בימי נעוריה, צמיגי חצי-סליקס חדשים R888 של טויו. גם לא הועיל שגייסתי לשעשועי סיבוב אלה את המומחית בקטע של סיבובים חדים, כלומר את הבווארית Z3M קופה בעלת 321 כוחות הסוס והסוסה. הכול לשווא: חומת העצים בחלונות הצד של הבווארית, כמו גם בהונדה CRX ובאלפא GTV, זזה יותר ויותר לאט.

גם בכי הצמיגים הופסק כלא היה. רק המפלט אינו מאכזב, וממשיך לנגן את הטוקטה והפוגה של יאן סבסטיאן באך, בב-מ-וו, ואת הסימפוניה החמישית של בטהובן בהונדה.

רצה סטיגמה, קיבל אקשן

בצדק נותנים אמון מסוים בנהגים מבוגרים דווקא, ובלבד שאלו אינם מתקרבים לרכב בעזרת הליכון או קביים. לפני כמה שנים לקחתי חלק בנסיעת מבחן שארגן יבואן קיה לקבוצת כתבי רכב, ולפני הזינוק במכונית שקיבלתי התקרב אליי היחצ"ן הצעיר של הפירמה. "אפשר לנסוע איתך?", שאל, ומיד אחרי שהצטרפנו לשיירת הכתבים שזזה צפונה הוא הודה כי בחר בי משום שהקולגות הצעירים שלי נראים לו מסוכנים.

נסענו בקיות בזה אחר זה לכיוון איזו מסעדה בצפון, עד שפתאום התחיל לרדת גשם, וכדי לא להיסחף אל איזו התנגשות מטופשת, כי שיירת העיתונאים החלה להסתבך במקצת – פתחתי בעקיפת חבריי.

– "תראה", צעק היחצ"ן, "נורת ה-ESP דולקת כמעט ללא הפסקה!"

– "זה טוב", הסברתי. "הרי לוּ נורת ה-ESP הייתה נכבית, היה זה סימן שהזדקנתי. וחוץ מזה", המשכתי במסגרת החינוך המוטורי, "לולא הגשם, נסיעה זו הייתה משעממת לגמרי. תראה איזה כיף להוריד הילוך, להחליק בשלולית ולהשתמש בחלקי האספלט היבשים לצורך בלימה – ואז להיכנס לסיבוב בזווית חדה כדי לשגע את ה-ESP הקוריאני הפחדן! זה מהנה יותר ממשחק פוקר, כי כל הקלפים המבוקשים נמצאים בידינו", הסברתי.

הגענו למסעדה ההיא ראשונים, אכלנו, שתינו, שמענו מהמארגנים הסברים על האוטו חתן האירוע, ונכנסתי למכונית כדי לנסוע לבד, כי היחצ"ן הזָהיר בחר לחזור לתל-אביב עם נהג אחר.

טיפ טיפה: שידור חוזר, אולי

כבר לא מעניין אותי לגור שבוע באזור נורבורגרינג, השוכנת ברייך הנוכחי, כפי שתכננתי בחשאי, ולבדוק אם אצליח לרדת מתשע דקות בהקפת המסלול. אמנם הבווארית קיבלה בולמי בילשטיין B8, מוט מייצב מחוזק וקפיצים קשיחים כדי שתחדל להתנודד בעיקולים ארוכים – אך משימה זו ירדה ממדף הרעיונות עקב כל מה שסיפרנו במדור "נושם, מחליף הילוכים וזז", וגם עקב מה ששתקנו.

וכעת, במקום לחלום על חזרה לנורבורגרינג ברגל ימין, מסקרן אותי הניסיון להעמיד למבחן באותו סיבוב פולני המתואר במדור, אשר מודד את אחוזי האין-פחד, את הונדה האצ'בק האדומה שקניתי מבני לאחר שהוא חימש אותה במנוע הונדה אינטגרה R (שכוחו 190 כ"ס), בגיר קצר, במושבים ספורטיביים ובמתלי מרוצים של קוני, המצמידים אותה לאספלט. אולי בעזרתה הנדיבה של האדומה חצופת המזג – שעוד לא נהגתי בה כדי לא להרגיז את שלוש בנותיי, הגרמנייה, האיטלקייה והיפנית – אצליח לספק תשובה לסקרנותי לגבי מצב הנהיגה הנוכחי שלי. נשאר לי בדל של תקווה שיהיה שמח, שאעצור לרגע את הזקנה. אם רק היפנית הנמוכה והקלה (850 ק"ג), שאינה יודעת זווית גלגול מהי, תסכים לצאת ממגוריה ולא תזהה את גילי.

Ojciec Julesa Bianchi 2 GP węgierskie minuta ciszy GP węgierskie 2015 GP wegierskie po starcie vettel odjechał

חגיגה בצל שכול: אחרי התעללות ממושכת במיליוני הצופים העוקבים אחר תחרות הגרנד פרי, שהפכה משעממת, קרה פתאום שמרוץ פורמולה 1 האחרון, שנערך על המסלול ההונגרי, סיפק דרמה של ממש, כמו לפני שנים רבות.

מרצדס, המנצחת כבר שנה ועוד קצת ואינה מתעייפת, הפסידה במפתיע לא רק לפרארי, הנהוגה בידי סבסטיאן וֵטֵל, אלא גם לרד בול, לטורו רוסו, ואפילו למקלארן.

המרוץ הפנטסטי והמחשמל, ממש כמו מרוצי הפורמולה 1 בתקופת סֶנָה, פיקה ושומאכר, התקיים בצל מותו של הנהג הצעיר ג'ול ביאנקי, שנפטר עקב תאונה טרגית בגרנד פרי יפן. במשך חודשיים הוא לחם על חייו, ונקבר ביום שני בניס. לפני התחרות ההונגרית, הנהגים והצוותים של כל הקבוצות הקדישו לביאנקי דקת דומייה, הורידו קסדות והתחבקו עם אבא ביאנקי השכול (בתצלום).

ארגון המרוצים הבינלאומי FIA החליט כי המספר 17 שענד הנהג הצרפתי המנוח יישמר לזכרו, ואף נהג פורמולה 1 לא ישתמש בו

Iwona et Honda

הדוגמנית לצד הונדה האצ'בק המשופרת עד אחרון פרטיה היא כלתי איבונה 

שואלים את אדוארד

צביקה: אודה לך על חוות דעתך באשר לרכב החדש שבכוונתי לרכוש. עד כה נהגתי ביונדאי i35 שנת 2012 והייתי מרוצה מאוד, למעט חוסר נוחות בכניסה וביציאה מהרכב לאור נמיכות המושבים, וצריכת דלק מוגברת .
עתה אני מתעניין בכלי הרכב החדשים לשנת 2015, ומעדיף כאלה שהם בעלי אמינות ונוחות נהיגה וישיבה, ואשר הוצאות התחזוקה שלהם נמוכות (כולל דלק).
חשבתי על טויוטה קורולה 1,600, קיה ספורטאז', מאזדה 3 או כל רכב אחר שתמליץ .

תשובה: בגלל הציפיות השונות של הנהגים, כמו גם השפעת גובהם, משקלם ומבנה גופם, קשה להמליץ על מכונית שתהיה קלה לכל אחד בסעיף הכניסה והיציאה ממנה. גם המיקום הגבוה של מושב הנהג בקרוסאוברים ומיניוואנים למיניהם אינו בהכרח מקל על ההתיישבות מאחורי ההגה.

לפיכך, אין מנוס מכך שתבדוק אצל המוכרים כל מועמדת בנפרד. שמור מרחק מהדגמים המפתים בקלות היחסית שניתן להתיישב בהם ובנוחות הישיבה – אך כחלק מהעסקה הם מסכנים את ראש בעליהם עם המסגרת העליונה של הדלת.

אגב, כאשר מחפשים מכונית חסכונית, כדאי להיזהר ממועמדות כבדות ובעלות גוף המצפצף על דרישות האווירודינמיקה.

בחיסוי שם: בן זוגי ואני חלוקים בדעותינו, ומה טוב יותר מאשר "יבוא השלישי ויכריע ביניהם"…

ברשותי פולקסוואגן גולף 1.6 אוטומטית משנת 2001, שקרובה ל-200 אלף ק"מ. הגיר סיים את תפקידו כבר לפני שנתיים, והוחלף בצורה לא מוצלחת על ידי מוסך באבו-גוש. בקיצור, עשינו שטות וזרקנו סכום כסף לא מבוטל. הגיר מקרטע שוב, ומחליף הילוכים כשמתחשק לו. חוץ מבעיה זו יש צורך להחליף מצערת בשל קרטועים בטורים נמוכים.

האם שווה להחליף שוב את הגיר במקום רציני עם אחריות, כמו גם את המצערת, ולהשקיע קצת בכמה כפתורים עייפים?… לי יש איזו תקווה שהגולף יכולה לעשות גם 500 אלף ק"מ, ולמה להתפנק ולקנות משהו חדש. כל מכונית שאקנה תהיה בהשקעה הרבה יותר גדולה מאשר שיפוץ הגולף. בן זוגי, לעומת זאת, חושב שהמכונית כבר "גרוטאה"…

לאחרונה החלפנו צמיגים ומצבר, ואנו מקפידים על טיפולים תקופתיים. הגולף היא המכונית השנייה שלנו. נסיעות ארוכות אנו עושים ביונדאי ix35 שנת 2012. את הגולף אני צריכה לנסיעה יומיומית של 35 ק"מ. נשמח לשמוע את דעתך.

תשובה: אחרי כל ההשקעות הכבדות וההקפדה המסורה על אחזקתה של גולף, בת 14 בסך הכול – לא הייתי ממהר במקומכם לגרש אותה, אלא מבקר במכון לגירים אוטומטיים, ובודק את האפשרות שהצרות בגיר קשורות בהתקנה רשלנית שלו: ללא עדכון מחשב הרכב, ללא בדיקה יסודית של כל החיבורים וללא החלפת שמן גיר.

אפשר כי על תפקוד הגיר משפיע גם מצבם של המצערת ושל מנוע הצעדים, אשר דורשים ניקוי, ושוב – עדכון מיידי של מחשב הרכב. והרי מכוניות הן חיות מוזרות, קפריזיות. לפעמים על תפקוד הגיר האוטומטי משפיעים אפילו גורמים "זוטרים" כמו מסנן דלק סתום, מצתים שלא הוחלפו, חוטי חשמל יבשים והצתה לקויה.

את צודקת. המנועים של הגולפים המבוגרות באמת מסוגלים לעבוד כראוי במשך שנים רבות. להבדיל ממנועי פולקסוואגן החדשים TSI, המתוכננים (לכאורה, לכאורה) לחיים קצרים, אחיהם הוותיקים יודעים לעבור מאות אלפי קילומטרים ללא תקלות מכניות. זוהי עוד סיבה העומדת נגד גירוש הגולף.

אודיה: רציתי לבקש עצתך בנוגע לקניית רכב נוסף. הצרכים, בגדול: רכב בטיחותי, חסכוני בדלק ובתיקונים, שעתיד לנסוע מדי יום כמעט ירושלים-הוד השרון. אנחנו עדיין בלבטים אם יהיה זה הרכב המשפחתי (כיסא תינוק), או שהמשפחתית תהיה החלופה הקיימת שלנו, הונדה ג'אז מודל 2005, אשר משרתת אותנו נאמנה (ונוסעת לא מעט ירושלים-תל-אביב).

ברמת התקציב מובן שנעדיף כמה שפחות, סדר גודל של 45 אלף שקלים – חשבנו על כיוון של יפנית יד שנייה. נשמח לשמוע את דעתך.

נושא נוסף: האם כדאי לקנות מצי ליסינג? אם כן, למה כדאי לשים לב?

תשובה: בסכום של 45 אלף שקלים, ואף פחות מכך, אפשר היום לקנות ים של מכוניות יד שנייה המתאימות לכם בול: הונדה ג'אז נוספת במשפחתכם (תמיד מושכת אותי בעלות על זוג של מכוניות זהות), ניסאן נוטה, טויוטה יאריס או מאזדה 3 (שיצאה משום-מה מהאופנה, אך עודנה סוסת עבודה אמינה).

ואם לא יפנית או קוריאנית כמו קיה סיד – אז אופל אסטרה למשל או רנו מגאן, שהיא בטיחותית, נוחה מאוד ומפתיעה באמינותה. בקשר לליסינג. אפשר לא לפחד מליסינג, אלא לבדוק בדייקנות אם המועמדת עברה את כל הטיפולים הנדרשים לפי הספר. התגלו באחרונה מכוניות ליסינג שלא החליפו להן שום מסנן ושום נוזל. בנוסף, לא הוחלף בהן שום חלק שהיה טעון החלפה לפי הספר, כמו חגורת טיימינג, מצתים וצלחות מעצורים.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. רפאל ס. permalink

    אדוארד שלום,
    כקורא קבוע שלך ברצוני לשתף בחויה נעימה שעברתי עם השרייד שלי בת העשרים וכמה
    (מי סופר).
    הגיע הזמן להחליף בולמים ודיסקיות בלמים בבימבה שלי, ומתברר שישנם אתרי
    אינטרנט אצל הגויים בגולה הדוויה,
    המסבירים כיצד לעשות זאת לפרטי פרטים ובמקצועיות היורדת לדקויות מופלאות.
    לא מכבר נתקלתי במכונאים ישראלים המבצעים אילתורים מצחיקים הנובעים מחוסר הבנה
    ובורות.
    כמו לשייף את דיסקיות הבלמים החדשות.
    לא מתאים לכל אחד אבל מומלץ להזמין דיסקיות ותוף להתחבר עם הנייד לאינטרנט
    ויאללה לעבודה.
    הנה אחד מהם chirisfix.
    בברכה
    רפי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    הי אדוארד ,

    עשית לנו קצת עצוב עם כל המילים על פרידה והזמן שטס , עף , ומתחפף לו , עדות נוספת לשנים המתחלפות ,ספק עצובה ספק משמחת פקדה אותי לאחרונה :

    לא מזמן פגשתי לגמרי במקרה ברח' אבן גבירול בתל אביב את אותה מכונית המורגן בכבודה ובעצמה שהופיעה בקוואטרו גליון דצמבר 1988 ,מורגן נדירה זו התגלתה לשמחתי באותו המצב המעולה , וללא כל שיפוץ או שיחזור כאילו משהו הקפיא את הזמן ושיחרר את מתג השנים 27 השנים בבת אחת …את הצילום אני שולח מהנייד למייל שלך אדוארד , לצערי לא ניתן דרך שדה התגובות 🙂

  3. Gili permalink

    אדוארד. אנא העלה לבלוג את צילום המורגן….סקרן לראות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: