Skip to content

הסוס הכי טוב באורווה

ספטמבר 18, 2015

חיפשתם כוח, אופי ורגש אמיתיים? הדור החדש של מוסטאנג הוא בדיוק מה שאתם מחכים לו במציאות האפורה המאורגנת על ידי האקו-טוריסטים, ומעוצבת על ידי ברוני היבוא רודפי הבצע

לא, לא בגדתי בצליל המנוע של אלפא GTV הקשישה שלי בת ה-31, המנגנת במפלטה את צלילי יאן סבסטיאן באך, ולא שכחתי חלילה את נהמת הקרב של ארבעת הטרומבונים בבווארית Z3M קופה שלי, ואת הצעקות ההיסטריות שמשמיעה הונדה CRX כאשר ה-VTEC נכנס לפעולה והסל"ד מתקרב ל-8,000, גבול ניתוק ההצתה.

Z3M et gtv

הבנתי רק, ברגשות מעורבים, שהבעבוע של מנוע ה-V8 של מוסטאנג עולה על צלילי המכוניות הללו הרועות בחצרי, וגם אלו שלא השגתי ולא אשיג כבר.

ודאי שמצחיקות אותי עד כאב שיניים כל אותן תחבולות משוכללות של יצרני הרכב המודרני, שנועדו להשמיע לאוזני הנהגים והנוסעים צלילי מנוע שמוגברים באופן מלאכותי באמצעות מגבר, ומשודרים בחלל הרכב ברמקולי הרדיו. ליצרנים אלה ומהנדסיהם הפיקחיים הייתי ממליץ לשמור את שיטת האמפליפייר למכוניות חשמליות, כדי שהחרישיוּת שלהן לא תפתיע הולכי רגל.

פס ששם פס

לו רק הייתי דבק בצעירותי בצליל של מנוע ה-V8, ולא בקרקורים שהפיקו שני הצילינדרים במנוע שתי הפעימות של זוויקאו P-70 (Zwikau), אז הלמות-הדופק של מנוע ה-V8 הייתה הופכת למוזיקה של חיי, סבורני לדאבון הדיעבד.

וכעת, באותה תוגה תוססת השמורה לקשישים, אני עוקב אחר מותם של מנועי ה-V8 נטולי הטורבו, המגורשים בזה אחר זה ממכוניות חדשות בגלל התעמולה של האקו-טרוריסטים.

למזלנו, מול התקפות האקו-טרוריסטים נשארו ל-V8 כמה קווי הגנה אחרונים, בזכות פסי ייצור באמריקה שלא נכנעו ללחץ הסביבתני. תודות להם, גם הנהגים האירופאים יכולים להפוך לבעלים המאושרים של מוסטאנג החדשה – לא רק זו המצוידת במנוע דאון-סייזינגאי, ארבעה צילינדרים וטורבו, אלא גם מוסטאנג GT, המצוידת במנוע V8 אמיתי, נטול טורבו (N/A).

על כנפיו של מנוע זה כתוב בדיוק מה מוסטאנג חושבת על תקנות זיהום האוויר: 5.0, מצוין שָם, ללא תוספת המילים "אקו משהו".

אסרטיביות אמריקנית

הייתה לי הזדמנות פז להכיר את מוסטאנג GT מקרוב, ולגלות שבחניה המנוע משמח-האוזניים מבעבע בבאס דיכאוני משהו, אך הצליל המֵימִי משתנה מיד אחרי לחיצה על דוושת הגז. V8, באסרטיביות אמריקנית טיפוסית, יודע להבהיר שהוא נולד לנהיגה מהירה.

הנהג מנסה להימנע מעור ברווז ומנמלים שמטיילות על הגב, אך זוהי משימה בלתי אפשרית, שכן פריצת הכוח, טיפוס המנוע לסל"דים הגבוהים, ותגובתן המהירה, המיידית, של שמונה הבוכנות של מוסטאנג ללחיצה על דוושת הדלק הם הצגת יחיד משגעת.

קשה לתפוס שיצורים כמו מוסטאנג האמיתית הולכים ונכחדים מעולם הרכב.

רגשי אשמה עליזים

נסיעת מבחן קצרה במוסטאנג GT היא אירוע מסעיר רגשית, ולא בהכרח מהבחינה המוטורית: אתה חש שהאנוכיות שלך תרמה זה עתה להתחממות גלובלית, ופגעה בסביבתך, בטבע ובתושבי האדמה.

לא נעים לי להגיד, אבל הייתי די גאה כאשר דמיינתי אצבע המגיחה מן העננים, מצביעה עליי, וקובעת ברוגז שאני אשם.

טופ גיר

אני מנסה לא לחשוב על תרחיש של הכנסת מגדש טורבו למוסטאנג זו, לרבות הקטנת מנוע בוודאי. הרי לא הסתדרתי עדיין עם הרעיון המטופש של ב-מ-וו, שהלכה אחר אותה עז עיוורת הקרויה "אופנה" והרכיבה טורבו במנוע ששת הצילינדרים המהולל שלה, המותקן גם בבווארית Z3M שלי. הטורבו הנפיק כמה סוסים נוספים ומיותרים, תמורת פגיעה בסגנונו ובצלילו של המנוע.

בהיעדר הגדרה מתונה יותר, תיבת ההילוכים הידנית של מוסטאנג GT, בעלת שש המהירויות, היא שירה. מוט ההילוכים עובד בתנועות קצרות, וגלגלי השיניים של העברות הכוח תוכננו באופן מיטבי, כך שבהורדת הילוך ובהעלאתו צונח מחוג מד הטורים אך במעט. תכנון כזה וגיר כזה הייתי רוצה בבווארית שלי, שנהניתי מהגיר שלה עד שפגשתי את מוסטאנג GT.

הנאה רב-חיבורית

על מוסטאנגים של פעם, אפילו החזקות שבהן מבית שֶלְבִּי הגאון, אמרו בלעג שהן נוסעות כמו מריצה, ומוטב לא להיכנס איתן לסיבוב. ב-Dearborn מישיגן, העיר ששוכן בה מרכז פורד, הבינו שבמאה ה-21 אי אפשר לייצר מכוניות שמיועדות רק לנסיעה ישרה, כי הלקוח המפונק של היום מעוניין לפעמים גם לסובב את ההגה.

ואכן, מהפך: מוסטאנג החדשה אינה נופלת באחיזת הכביש ממתחרותיה האירופיות. הניהוג שלה מנדב הנאה למכביר, היא זריזה, ונשמעת לפקודות ההגה (החשמלי). הציר האחורי הקשיח שעבד במוסטאנגים הקודמות הוחלף במתלה בלתי תלוי, רב-חיבורי. על דיכוי המהירות הופקדו מעצורי Brembo בעלי שש בוכנות, המצוידות בפונקציה של נעילת הגלגלים הקדמיים בלבד, מה שמאפשר "לשרוף את המגפיים האחוריות" (ראו תצלום).

ומה שהכי חשוב לחסידי ה-muscle car: אפשר לדרוש מהציר האחורי שייאבד אחיזה ויכשכש בזנב. לצורך כך, די ללחוץ במשך 5 שניות על כפתור ה-ESP, ובכך להרדים את המייצב האלקטרוני של הנסיעה.

השתובבות מפוקחת

ומי שמעוניין להרפות את הרסן האלקטרוני באופן פרוע פחות, יכול לנצל תוכנה שקיימת במוסטאנג GT, המאפשרת זריקת זנב מבוקרת. זוהי שובבות מפוקחת למדי: בשלב מסוים מגיבה האלקטרוניקה ל"שגיאת" הנהג, ותופסת פיקוד כדי להחזיר את הרכב לשפיות. אין צורך שאסביר עד כמה זה משעשע להשתולל בתנאי בטיחות.

אך לא תמיד צריך לגרור את מוסטאנג GT לאקשן ולהתקוטטות עם כל דבר אקראי שזז וחוטף עווית-אמביציה למראה האמריקנית הרועשת, אשר נראית כאילו יצאה לרגע מאתר הצילומים של הסרט "בּוֹלִיט", ומחייכת כי אינה יודעת שסטיב מקווין איננו עוד.

האמת היא שבמוסטאנג GT לא מוכרחים למהר, ולסחוט פול טיים ג'וב כל כוח ממספר הרישוי. הרי נפלא גם לטייל במוסטאנג לאור שקיעת השמש, כאשר מחוג הסל"ד מצביע על 1,800 סיבובים לדקה.

Mustang GT XL

רֶשֶף כֶּשֶף: אף פעם, בעברה המרשים ובהופעותיה בסרטים, לא הייתה מוסטאנג טובה כל כך כמו עכשיו, בגרסתה הנוכחית, אשר בסעיף הדינמיקה מתקרבת לפורשה 911.

את הקשיש המורשה כובשת לא רק הורדת האספלט הפולני בישורת האוטוסטרדה A2 המובילה מוורשה ללודז', אלא גם הלחימה של מוסטאנג GT בסיבובים – פרי עמלם של מהנדסי מתלים, ובזכות מערכות היגוי ששינו את האופי המסורתי של פורד מוסטאנג.

ודאי כי הצטרפותה הווירטואלית של מוסטאנג GT לדשא בחצרי, לצד בנותיי היקרות, הייתה משמחת את הקשיש המורשה, אך זה בלתי אפשרי באגף המציאוּת, מסיבות כלכליות מובנות

מוסטאלגיה

ערלי-נוסטלגיה למיניהם טוענים שמשהו בנוסח אאודי TT, פורשה 911 הוותיקה (996), פולקסוואגן גולף R או ב-מ-וו M135i יכול להוות תחליף להנאת הנסיעה במוסטאנג. אותי הם לא שכנעו. הרי תמורת חופן שקלים באירופה, ולא הרבה דולרים באמריקה, אפשר להשיג אגדה שנוסעת מעולה.

תודה לך, פורד, על מכונית מעניינות זו, ועל כך שאפשר לאמץ אותה באירופה. אצלנו, לעומת זאת, השיווק של מוסטאנג GT לוטה עדיין בערפל, כי המנכ"ל גיל אגמון עוד לא הגיב לכפפה שזרקנו לפתחו.

טיפ טיפה: עיני חתול ושות'

חברת "נתיבי ישראל" תכננה מערכת תאורה העונה לשם "עיני חתול". מדובר בפנסים נמוכים המוצבים על הקרקע, ומסמנים את קו האמצע של כביש חשוך בשיטה מתוחכמת: הם נדלקים כאשר חיישנים המורכבים בהם מגלים מכונית מתקרבת.

הפרסום בעיתון "כלכליסט" מציין כי הניסויים שביצעו בעלי עניין הוכיחו חד-משמעית את חיוביותן של עיני החתול החכמות במלחמה נגד תאונות הדרכים. כאילו הפנסים הראשיים של הרכב אינם מספיקים עוד כדי לנסוע בבטחה בכבישים חשוכים, כפי שנסענו עד עתה במשך שנים.

"כלכליסט" מתלהב מהמספר הרב של ארגונים וחברות שמשתפים פעולה עם "נתיבי ישראל" בפיתוח שיטת "עיני החתול" החכמות – ורק הקשיש המורשה, ציניקן וחשדן כרוני, נשאר כנראה הספקן היחיד, שאינו משוכנע כי המוח היהודי אכן מצא פטנט חיובי, כפי שטוען "כלכליסט" ספק בתמימות ספק מתוך בורות.

במקום להצטרף למחמאות ה"כלכליסטיות", בחרנו לשאול את הקברניטים של "נתיבי ישראל" ושותפיה למיזם: האם אינכם חוששים שהנהג הישראלי, שאינו מרוכז דיו בגלל אחת מעשרות סיבות אישיות כמו עייפות, ריב משפחתי, התעסקות עם מולטימדיה, שיחת טלפון, בדיקת סמ"ס וכדומה – פשוט יעלה בגלגליו על הפנסים המאירים את הכביש החשוך, ינפץ אותם, ייבהל מכך, יאבד שליטה על רכבו ויתהפך?

ועוד שאלה: חשבתם על הסכנה שטרוריסט פלסטיני המגיע בחושך על אופניים או סתם ברגל, מסוגל פשוט להזיז את שורת הפנסים כדי לגרום לנהגים סטייה לשוליים, ובכך לחולל תאונה קטלנית ולהרוג יהודים, בלי נשק ומבלי לזרוק אבנים ובקבוקי תבערה?

מי ייקח אחריות אם יקרה דבר כזה?

בקיצור, הקשיש המורשה חושש שמדובר באחיזת עיניים צינית. וכאשר לא מבינים מהי מטרת הפרשה התמוהה של "עיני חתול" ושות', אז לא נותר אלא לחשוד שמדובר בחלוקת כבוד וכסף.

Kocie oczy

"עיני חתול" חכמות. או לא כל כך חכמות

שואלים את אדוארד

ענת פרידמן: ראיתי סרט של הבמאי קישלובסקי וכל כך התרגשתי. משהו כל כך אמיתי ונוגע בנשמה. לדעתי הוא גאון, משהו אדיר. האם ידועים לך פרטים עליו? האם הוא יהודי? איפה אפשר לקרוא עליו? אולי היה לך קשר איתו?

תשובה: לא הכרתי את הבמאי קשישטוף קישלובסקי, כי הוא גמר את לימודיו באקדמיה לקולנוע בלודז' והחל את הקריירה המטאורית שלו בדיוק בזמן (1968) שאני עזבתי את פולין עקב גל אנטישמיות, שנראה כפוגרום.

כמעט הכרתי את קישלובסקי אישית כאשר חזרתי לוורשה לזמן-מה ב-1991. מבקר הקולנוע הידוע זיגמונט קָלוּזִ'ינְסְקִי – אשר שנינו כתבנו באותו שבועון פולני בשם Nie (לא) אצל העורך יז'י אוּרֱבָּן, יהודי – רצה להכיר לי את חברו קישלובסקי. לדברי מבקר הקולנוע, קישלובסקי התבטא באופן חיובי על סרטיי "בית העלמין רמו", "ולס לבן" ו"הקומה ה-13", וטען בחיוך ששנינו למדנו מהבמאי הצרפתי גודאר. לפי קלוז'ינסקי, קישלובסקי אמר שחבל שעזבתי את פולין לפני שעשיתי סרט באורך מלא.

היום אני מצטער שהחמצתי את ההזדמנות לפגוש את קישלובסקי, שרוב הזמן עבד וחי בחו"ל, וכאשר הגיע לוורשה בשיא הקריירה הקולנועית שלו, לא רצתי אחריו – כפי שאינני רץ אחר חבריי אנדריי ויידה או רומן פולנסקי. אינני יכול לתקן את טעותי זו כי קשישטוף קישלובסקי, שסרטיו המזעזעים בחוכמתם וביופיים זכו בפרסים בינלאומיים רבים, מת בוורשה ב-1996, בגיל 55 בסך הכול.

אמנם קישלובסקי לא היה יהודי, אך הצטרפתי לחברנו המשותף, המבקר קלוז'ינסקי, בעלייה לקברו של הבמאי בבית העלמין פובאזקי (Powazki), והדלקנו לו נר זיכרון שהבאתי מהארץ.

 יעקב סבג: לאחר שנתגלה חוסר קיצוני בשמן ברכבי, טויוטה פריוס שנת 2008, נעשתה בדיקת לחץ הפוך במוסך החברה, ונתגלתה ירידת לחץ באגזוז בשיעור של 15-20 אחוזים בכל ארבעת הצילינדרים. בעקבות זאת המליצו לי להחליף מנוע.

כשפניתי לחברה שמכרה לי את הרכב לפני חמישה חודשים (אחריות החברה למנוע הייתה לשלושה חודשים בלבד), הם אמרו לי שניתן להעביר את המנוע שטיפה בחומר מיוחד, שימנע את הצורך בהחלפת מנוע או לפחות ידחה אותה.

שאלותיי הן:

א. האם אכן ישנו טיפול כזה?

ב. האם ייתכן שהחברה שמכרה לי את הרכב עשתה לו בעצמה טיפול כזה, וכך הסתירה את התקלה לכמה חודשים? והאם יש דרך לבדוק ולהוכיח זאת?

תשובה: אינני מכיר את השיטה המבולבלת שהמוסך בדק בה את מצב המנוע בטויוטה פריוס. מה זה קשור למפלט? מה זה "יחס דחיסה הפוך"? אצלי, הפוך זה רק הקפה ששותים לפני ההליך שבו אני מקשיב לקולות המנוע באמצעות סטטוסקופ, ובודק את יחס הדחיסה באופן מסורתי. כדאי לנסות את בדיקה זו גם במקרה של פריוס:

אחרי שמוציאים את הפלאגים ממקומם, יש להצמיד לראש המנוע מָנוֹמטר מכני ולמדוד את מצב הקומפרסיה צילינדר אחר צילינדר – זאת, כאשר הסטרטר עובד והרגל לוחצת על דוושת הדלק עד הרצפה. אם הקומפרסיה תתגלה כנמוכה, יש למזוג לצילינדר מעט שמן מנוע. אם יחס הדחיסה עדיין לא עולה, אזי האשמים באיבוד הדחיסה הם השסתומים, ולא הבוכנות והטבעות.

החשש שלך שנפלת על מוכר פיקחי ומנוול אינו מופרך. בדוק את המנוע בירושלים אצל יהודה במוסך מושיקו, תלפיות.

בחיסוי שם, בתגובה ל"ראו הוזהרתם" ("המפתחות בפנים" 943):

בעקבות הכתבה שלך על סכנות הנהיגה החסכונית, יש לי כמה שאלות: לא קראתי דבר על חוקי הנהיגה החסכונית שדיברת עליהם (מה הפלא, אני קוראת רק את הטור שלך ולא את יתר העיתונות). האם הם רלבנטיים לעיר בעיקר? כי אני משתמשת ברכב לנסיעות בינעירוניות בעיקר, ארוכות, שבהן אני על מהירות ממוצעת של 100-140 קמ"ש, לפי תנאי הדרך, אם אין פקקים ומכמונות מהירות. איך זה משתלב עם חוקי הנהיגה החסכונית, או לחילופין עם שמירה על אורך חייו של המנוע?

  1. בעקבות עצתך, כשאני מתחילה בנסיעה אני מחכה מעט לאחר ההתנעה, ואז נוסעת לאט מאוד ורגוע כשהמנוע עדיין קר, ובסיום הנסיעה אני ממתינה עוד כדקה לפני כיבוי המנוע. עם זאת, לעתים קרובות נכנסת לפעולה מערכת "עצור וסע", שמכבה את המנוע ברגע שאני חונה. האם זה אומר שההמתנה שלי לשווא כי המנוע למעשה כיבה את עצמו מיד, ואפשר כבר לכבות את האוטו? או שזה לא אותו סוג של כיבוי, ועדיין כדאי להמתין עוד מעט לכיבוי המנוע באמצעות המפתח?
  2. בכל שבוע אני נוסעת בירידה בסיבובים מתפתלים ומסוכנים בהרים (מול מכוניות שבאות מולי כשהן עוקפות על פס הפרדה לבן). אני רוצה לשמור על הבלמים שלא יישחקו, כי המכונית תופסת תאוצה ומגיעה למהירויות גבוהות מדי וכל הזמן צריך לבלום. לשם כך אני עוברת להילוכים ה"ידניים", להילוך שלישי, בתקווה להחליף את הבלמים בבלימת מנוע. אף על פי כן, המכונית מגיעה גם בהילוך שלישי למהירות 80 קמ"ש לפחות, בירידות התלולות, ושוב אני מוצאת את עצמי נאלצת לבלום.

חוץ מזה, המנוע ממש צועק ומתאמץ בטורים גבוהים ביותר בירידות בהילוך שלישי. האם יש דרך טובה יותר לנצל את בלימת המנוע בעזרת ההילוכים, או לגרום לרכב להבין שבחרתי בהילוך נמוך בכוונה, כדי שלא ירוץ? ומה מזיק יותר לאוטו, נהיגה אוטומטית עם בלימות, או נהיגה פסבדו-ידנית עם בלימות? נראה כאילו הבלימה צריכה להיות נחושה יותר כשהרכב בהילוכים "ידניים" מאשר כשהוא במצב אוטומטי.

זו רק תחושה שלי, או שהטיפטרוניק של הסיטרואן C5 הישנה שלי, מודל 2002, סיפק גיר דומה יותר להילוכים ידניים במצב ה"ידני", מאשר הגיר של הגולף החדשה?

תשובה: בשימוש בתיבת הילוכים אוטומטית פלנטרית – או כל תיבה אוטומטית אחרת, כולל DSG – לא מגיעים לעצירה אינטנסיבית באמצעות המנוע כפי שמגיעים בגיר ידני. גם הטיפטרוניק אינו מסוגל לשנות זאת באופן משמעותי. בקיצור, במכוניות אוטומטיות מוכרחים להשתמש בלחיצה על דוושת המעצורים כדי לעזור לעצירה החלקית באמצעות המנוע. את מערכת "עצור-סע" מומלץ לבטל.

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    קונספט תכנון המוסטאנג החדשה מפי המפתחים עצמם :

    סירטון מחווה חביב שנוצר בחדווה רבה תוך מפגש בין דורי – לציון יובל השנים לפוני הצוהל :

    מאחורי הקלעים של יצירת הקליפ : היוצרים , הנהגים , אפילו בעלי המכוניות ,לכולם משותף הניצוץ בעיניים …הקליפ הזה בא מאהבה …

  2. אילן permalink

    האם אין כוונה שה'עיני חתול' יוטמעו בתוך האספלט? הרי לא נראה הגיוני להציב פנסים חיצוניים על הכביש עצמו(ואז גם פותרים את כל הבעיות שהעלית לעיל, לא כך?)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: