Skip to content

עד סוף הנשימה

דצמבר 9, 2015

במשפטו של המפיק הנוכל לא סיפרתי שיותר מכל מעלליו של האיש, שפגעו אנושות בסרט שלי – מרגיז אותי שבגללו לא צילמתי שתי סצנות מהגטו. מגיע להן לפחות תיאור כאן 

במשפטו של המפיק גוויזדאלה, שהמכון הפולני לקולנוע אמנותי דורש ממנו כעת להחזיר את הכספים שנעלמו באופן חשוד – אִפשרה לי כבוד השופטת בוורשה לגולל במשך שעה כמעט את כל הפרטים הקשורים להפקה הפושעת, אשר טרפדה את הסרט שלי "שועל הכסף של פליציה ט'".

המפיק הנאשם ישב לבדו על הספסל, הפעם בלי חברו ושותפו, עורך דין שמן, שכנראה התעורר והחליט להפסיק לייצג את גוויזדאלה עקב כך שלא קיבל ממנו כסף, כפי שלא קיבלו אנשי ההפקה של סִרטי והשחקנים.

חוק עשוי פלסטלינה

על כורחי, מצאתי את עצמי נהפך על ידי המפיק הרמאי גוויזדאלה לגיבור במחזה אבסורד: יש לי "גרסת הבמאי ובנו", אך אסור לי להקרין אותה, כי הזכויות עליה שייכות למפיק. דודתי רוזה זיכרונה לברכה הייתה משמיעה במצבים חסרי תקווה שכאלה את האִמרה היידישאית "חבל למצמץ על זה, חביבי".

אמרה זו מתאימה בול לשלב המשפטי של מעשיו הפסולים של המפיק מלודז'. שהרי גם אחרי שייפול עליו פסק הדין, הידוע מראש – שום הוצאה לפועל בלודז' או בוורשה לא יצליחו לחלץ מגוויזדאלה אפילו אגורה אחת כדי להחזירה למכון הסרטים הממלכתי, שהוא הספונסר של סִרטי והתובע במשפט.

כי המפיק, בפיקחותו, העביר כבר מזמן את כל רכושו לאנשים אחרים. פתאום אין לגוויזדאלה מכונית, אין לו דירה, אין לו כספים בבנק, וגם הבניין שבו שוכנת החבְרה שלו, "קונטרה סטודיו", אינו רשום על שמו של מנכ"ל החברה גוויזדאלה, אלא על שמו של מישהו אחר, שאיש אינו מכיר אותו.

סידר גם את הג'ינג'ית

למדה את זה על נפשה, לִבָּה וכיסה התפאורנית הצעירה של סִרטי, יוּסְטִינָה רוֹחָלָה, אשר גוויזדאלה לחם נגדה כאריה בבית משפט בלודז', כדי לא לשלם לג'ינג'ית המוכשרת כמה אלפי זלוטי בסך הכול תמורת עבודתה. הוא הפסיד כמובן במשפט, ערער למחוזי, הפסיד שוב – ועדיין לא משלם כלום, כי רכושו לא נתפס.

לוטש עין לפסטיבלים

עכשיו, בעודי עובד עם בני על הגרסה הסופית של "גרסת הבמאי ובנו", הבנויה מחומרי עבודה – גרסה ביתית שתהיה זקוקה לאיזה פלא, לכל הפחות, כדי להפוך לסרט המשודר באופן רשמי, כלומר להגיע לבתי קולנוע, להשתתף באירועים כמו פסטיבל הסרטים היהודיים בוורשה וכו', שהרי הזכויות על הסרט מוחזקות על ידי המפיק – התחלתי להבין שיש אולי דרך לצאת מהפקעת הדרמטית שהסתבכנו בה.

כתבתי להנהלת המכון הפולני לקולנוע אמנותי, היושב ברחוב מהודר בבירה ורשה, מכתב קצר. שאלתי למה הם לא יבקשו מההוצאה לפועל להחרים את חומרי הגלם של סרטי – כלומר, את הצילומים ואת הקלטות הקול המקוריים – אשר שווים כסף רב ומוחזקים ברשותו של גוויזדאלה! שהרי קיים הליך בנוסח הפקעת נכסים, למקרה של זכייה במשפט. הרי אין ספק שהאיש מודע לפוטנציאל האמנותי-כספי של סרט זה, שעשוי להניב בעתיד פרסום וכבוד – וזו הסיבה שהוא לא רשם עדיין את זכויות ההפקה על שם מישהו אחר, או על שם חברת הפקה אחרת.

גם את התמונות ואת ההקלטות של סרטי הוא לא רשם על שם מישהו אחר, כפי שהוא מיהר לעשות עם כל יתר רכושו שהוא בעל ערך כספי.

את הזכויות של גוויזדאלה, ההוצאה לפועל לא יכולה להכניס לקופסאות קרטון ולקחת ממנו למשמרת. אלא שאת הצילומים המקוריים ואת הקלטות הקול כן אפשר להחרים ממנו – אם רק הספונסר של הסרט, המכון הפולני לקולנוע אמנותי, ידרוש הליך כזה בבית המשפט.

אלא שהוא לא דורש.

משפחתי עומדת למכירה

הרמאי מלודז' מנצל את רפיונם של המכון והחוק, ומחפש קונה לכל מה שנשאר אצלו מההפקה של שועל הכסף של אִמִי. הוא מתבטא כי הוא מוכן למכור את החומרים הדיגיטליים והמגנטיים שלנו, הנשמרים אצלו כבני ערובה בכספת (כספת לא שלו, בתוך בית לא שלו) – תמורת שני מיליון זלוטי, שהם כחצי מיליון אירו.

האפיזודות שטבעו בנייר

הבטתי בגוויזדאלה, היושב לבדו בצד ימין של אולם הדיונים, וחשבתי שכל מעשיו הפסולים, שעליהם סיפרתי השבוע בבית המשפט – כמו שימוש אסור במענק שהסרט שלי זכה בו, וכל הבלגאן בהפקה, ביטולים של צילומי סצנות בתירוצים שונים ומשונים, שהתגלו כנובעים מגירעון מוזר בקופת ההפקה אשר לא אפשר ימי צילום סדירים, וכמו זריקת עובדים איכותיים כדי לא לשלם להם, ועוד מעללים דומים, כולל התבטאויות שקריות של המפיק מאחורי גבי, שלפיהן "הבמאי לא הצליח וברח לישראל" – כל המעשים השפלים הללו, שהשופטת הקשיבה להם בסבלנות מפתיעה ובפנים עצובות, אינם מרגיזים אותי כמו העובדה שבגלל רמאי זה לא צילמתי שני קטעים הנמצאים בתסריט המקורי, אשר מבוססים על טהרת הזיכרונות.

שני הקטעים הללו נותרו על נייר הסינופסיס. הרי הם.

פגישה עם מלאך הרוע

זה קרה ברחוב בגטו ורשה, בתחילת 1941, בתקופה שלתושבים היהודים היה עדיין אמון ביודנראט, והם עוד לא איבדו תקווה. והנה המקרה:

אני ואמא שלי הולכים ברחוב, ומולנו מתקרב קצין גרמני צעיר, טיפוס ארי נטו, בלונדיני בעל עיניים כחולות, לבוש יפה, כולל מגפיים גבוהות, מצוחצחות. אנו סרים מדרכו כדי לתת לו לעבור, אך הגרמני, הנראה כמו דוגמן ארי, מלאך מלחמה אשר ירד לגטו ורשה מתוך כרזה נאצית, דחף פתאום בכל כוחו את אמי מהמדרכה, ואמא נפלה על כל החפצים שהיו בתיקה, שהתגוללו על הכביש.

הקצין התרחק כאילו לא קרה דבר, והילד (אני) עזר לאמו לקום, הרים את החפצים שהתפזרו על אבני הכביש, ראה את הקצין המתרחק, והילד שבי דמיין שהוא רץ אחרי הגרמני, שולף את אקדח הפָּרָאבֶּלוּם מהנדן הצמוד לחגורת הקצין, שחרוט עליה הכיתוב "gott mit uns", (אלוהים איתנו), ויורה בגרמני המופתע.

כן. אני זוכר היטב את מחשבה פתאומית ומטורפת זו, כפי שזכורות לי הציפורים השחורות שעפו השמיימה כי נבהלו מרעש הירייה, ואחר כך מהירייה השנייה, שנשמעה כאשר הקצין הגרמני נפל על פניו אל תוך שלולית הדם. וכאן נקטע הדמיון הפרוע שלי, כמו חלום מהסוג שרוצים להמשיך ונגוז פתע, אדיש לרצונו של החולם.

אלא שחלומי זה הופסק בגלל קולה של אמי פליציה, האחות היפה והמוצלחת ביותר מבין שבע הבנות לבית טוּכְבָּנְד, והיחידה ביניהן שהיה לה שועל כסף. "אל תספר לאבא על המפגש שלנו עם הקצין הגרמני, זה רק יעציב אותו", ביקשה אמי וחיבקה אותי, המתוסכל מחוסר האונים.

פרווה מטיילת בחדר

חבל לי גם על הקטע השני, שגם אותו לא צילמנו בלודז' בגלל המפיק המנוול ומזימותיו לגבי הכסף. וזו הסצנה:

זה קורה בלילה, כאשר אנו, אותם ארבעה אסירי גטו – ההורים, אחותי אירנה ואני – הנמצאים בשבי פחד ודאגות, הלכנו לישון, רעבים כפי שהתרגלנו כבר להיות.

או-אז פָּתַח שועל הכסף של אמי, אף הוא מפוחד ורעב, את דלת הארון, התגנב החוצה באיטיות סלו-מושן, הסתובב בזהירות בחדר, עד שהתיישב לצד מיטתנו, במרחק נשימה, כאילו דורש שאנו נלטף אותו, שנבשר לו כי עוד מעט נחזור לבית הקיץ שלנו באוטפוצק, ואז הרים את ראשו לכיוון התקרה, והשמיע יללה עצובה כמו בכי של תינוק.

אמנות לשם אמנות

אמנם שתי סצנות אלה, ועוד משהו שפספסנו, לא היו משנות את גורלו המר של הסרט "שועל הכסף של פליציה ט'" – אך שני קטעים אלו חסרים לנו כעת בעריכה של "גרסת הבמאי ובנו", סיפור אישי באורך 105 דקות, אשר הפכו חלק משמעותי בחיינו אף כי לא מְחַכֶּה להן, כנראה, עתיד קולנועי רשמי.

SUV-גָנִייה חביבה: חברת קרסו מתחילה לשווק בארץ את ניסאן X-trial החדשה, שהקשיש המורשה טעם בגרסת 4X4 דיזל 1.6 בעלת 130 כ"ס. והנה מה שרשמנו בפנקס:

  1. X-trial הנוכחית דומה מאוד לדגם הקשקאי, שכבש את השוק. אף כי מידותיה גדולות מאלו של קשקאי, X-trial שומרת על הפרופורציות הקשקאיות הנבונות. היא מפתיעה גם בעיצוב פנים מהודר ובמושבים בנוסח רקארו (כמעט), ובחלל מרווח המאפשר נסיעה נוחה גם לאנשים גבוהים ממש. שורה שלישית, המתאימה לילדים, מותקנת בשוק האירופי תמורת אלף אירו.
  2. דגם הדיזל 1.6 חסכוני (מאוד), ויספק בשמחה נהגים בלתי ממהרים (11.5 שניות ממנוחה עד 100 קמ"ש) – אך נראה קצת לא מתאים להתחרות במאזדה CX-5, במיצובישי אאוטלנדר ובסובארו פורסטר.
  3. X-trial הבסיסית, דיזל 1.6, עולה לגויים כ-160 אלף שקלים. עם קצת תוספות מגיע המחיר אצל הלועזיטים עד 175 אלף שקלים – וזה עוד בלי מנוע רציני יותר, וללא כל המסים המחכים ל- X-trial במרחב הציוני. נשאלת השאלה אם לנוכח מחירה המוגזם למדי – הבולט בתפריט ה-SUV-ים והקרוסאוברים שמתחרים בה – X-trial החדשה תזכה בכל זאת בפופולריות של קשקאי. 

טיפ טיפה: הניקוי הסודי

עד לא מזמן עבדו מנועי בנזין, ובמיוחד מנועי דיזל, במינימום תקלות לאורך מאות אלפי קילומטרים. כמו ניסאן בלו-בירד שלנו 2.0 דיזל, שהגיעה למיליון קילומטרים כמעט, עד שחוסלה בידי חלודה רצחנית – תוצאה של פיזור מלח על הכבישים לצורך הפשרת שלג.

כיום לעומת זאת, בעקבות הטכנולוגיה המתקדמת, כבר איננו מופתעים מכך שמכונית חדשה, המתוחזקת לפי הנחיות היצרן, גומרת את חייה הסדירים עוד לפני 100 אלף ק"מ.

למעשה, נמצאים בשוק מנועים מודרניים אשר צרותיהם טיפוסיות כל כך, עד כי מבלי להרים את מכסה המנוע, רק לפי צלילי ההתנעה, נגלה בקלות באיזה מנוע מצוידת המכונית. לדוגמה: אם נתניע את פאסאט של פולקסוואגן או את ב-מ-וו 1, ובמשך כמה-עשרה שניות נשמע טרטור מתכתי – ברור ללא ספק כי פאסאט זו מצוידת במנוע 1.4 TSI, ואילו בב-מ-וו משרת מנוע 1.6 THP. שני מנועים אלו, השונים זה מזה, סובלים מבעיה משותפת: שרשרת ההצתה מתרחבת, ובשל כך יוצאים משליטה המנגנון המחזיק את השרשרת וכיווני ההצתה המשתנים.

מערכת ההצתה היא עקב אכילס במנועים המודרניים, וזאת חרף השימוש בשרשראות, אשר במנועים של פעם עבדו במשך כל חייו של הרכב. היום, עם שרשרת הצתה יש יותר בעיות מכפי שיש עם חגורות, והיתרון היחידי שנותר בשרשראות הוא שבניגוד לחגורות, שומעים היטב מתי שרשרת עומדת להתקלקל, לקפוץ על גלגלי השיניים או להישבר.

פיח המצטבר על השסתומים ומתקשה הוא בעיה משותפת למנועים שמצוידים בהזרקה ישירה. כתוצאה מהצטברות זו, מגיע פחות אוויר לתא השרפה, מה שפוגע בעבודתו הסדירה של המנוע. לעתים קורה ששסתום פגוע (שצבר שכבת פיח) נשבר, והפטרייה שלו פוגעת בחלקים פנימיים של המנוע. והנה תופעה מעניינת: מוסכים הקשורים ביבואן נוטים להשמיע את האבחנה הנכונה רק בתום תקופת האחריות של היצרן. רק אז הם מתעוררים, וממליצים על הניקוי התקופתי שנדרש לראש המנוע ולסעפות כדי לא להגיע למצב הנ"ל. תהליך לא זול, למקרה שחשדתם.

בשבוע הבא נגלה את סוד התיאבון המטורף לשמן אשר מאפיין את מנועי פולקסוואגן 1.8 TSI ו-2.0 TSI. רק עבודתם החרוצה של כתבי החצר, ומשטר הצנזורה שהוכרז בפורומים מוטוריים נחשבים, ונאכף בקפדנות על ידי בעלי עניין – הצליחו להשאיר עד עתה את ציבור קוני הפולקסוואגן בחוסר ידע בסיסי בסוגיה הזו של לָמָה נעלם השמן ולאן, ומהן התוצאות הישירות של הזנחת התיקון.

שואלים את אדוארד

ג'ו: קראתי את דבריו של הראל דגן ("שואלים את אדוארד" 956), שסיפר בשבוע שעבר על איבוד שליטה במהלך פנייה במהירות מתונה, ורציתי לשתף באירוע דומה שקרה לי. אני חושב שאתה, אדוארד, שיש לי כל כך הרבה מה ללמוד ממך על החיים, תשמח לשמוע.

לפני שלוש שנים הייתה לי ניסאן סאני 1600 סמ"ק מודל 95' שקראתי לה "ניסאן סימן 2" (לזו שיש לי היום אני קורא "ניסאן סימן 3"), ובהשראת טוריך רציתי ללמוד איך לנהוג, כלומר – לבדוק את תגובת הרכב במצבים מיוחדים.

חשבתי לעשות את זה בקלילות. רק לבדוק. הרמתי רבע הנדברקס ב-12 בלילה, בצומת ריק, ענק ורחב, ואז ניסאן סימן 2 מגיבה כך: מה זה? הערת אותי! בדרך כלל אני לגמרי ישנה כשאתה נוהג. עד כמה אתה יודע מה אתה עושה? אין לי מושג למה הזנב מתעקש לנסוע בתשעים מעלות לקו הכביש.

אני לא יודע, התחננתי אליה. אמנם אני לא ניצול שואה, אבל אני ילד יוצא אינתיפאדה בשטחים, וסבא שלי נעלם עד היום במרתפי הקג"ב, ועזבתי את הבית בגיל 16 וסבתא שלי הוגלתה לסיביר. היו לי שתי אפשרויות: או לתת לניסאן סימן שתיים להמשיך לנסוע בכיוון הדלתות – שזה בפירוש לא הכיוון שהיצרן התכוון אליו – או לעשות משהו בנידון.

המהירות הייתה קצת פחות מ-80 קמ"ש, וניסאן סימן שתיים המשיכה להחליק הצדה. מובן שבאופן ספונטני עשיתי משהו דומה למה שכתבת להראל: סובבתי את ההגה לכיוון הנגדי של ההחלקה, כדי ליישר את סימן שתיים ולהחזיר אותה לדרך הישר. אבל זה המשיך והמשיך, ואני ידעתי שזה לא ימשיך לנצח – סימן שתיים תתגלגל. וכאן עשיתי משהו מדהים שאתה תדווח תכף על דעתך בנידונו: סובבתי את ההגה הפוך, לכיוון ההחלקה. זרמתי עם ההחלקה. נתתי לסימן 2 להמשיך עם המומנט ולא התנגדתי אליו, למניעת התהפכות.

מיותר לציין שכל הסצנה ארכה 4.5 שניות. אבל כבן לעם בוגר אינקוויזיציה, מסעות צלב, שואה וטרור אסלאמי, וכאחד שקורא בלוגים של כאלה שסיפרו איך ניצחו – אני לא פראייר. ניסאן סימן שתיים ביצעה סיבוב מושלם של 180 מעלות, ונעמדה יפה באמצע הכביש.

אני בטוח שאחרי המקרה הזה אני מבין טוב יותר את נפש הניסאן, ובאוריינטציה והשראה של בוגר שואה כמוך – גם יהודי טוב יותר, גיבור יותר, שורד יותר וחכם יותר.

קראתי לפני כמה שנים הדרכה לביצוע פרסה במקרה של בריחה מהתקפת טרור: מהירות 40 עד 60 קמ"ש, חצי סיבוב של ההגה במקביל להרמת הנדברקס. וברוורס: 40-60 קמ"ש, סיבוב אחד מלא של ההגה ללא הרמת הנדברקס. ברכב ידני חשוב ללחוץ על דוושת הקלאץ' במקביל לפעולות הנ"ל, למניעת כיבוי המנוע. לאור האינתיפאדה המתחדשת, אתה יכול לספר לנו על זה? עם ישראל צריך ללמוד ממך איך לשרוד שואות.

תשובה: 1. מעולם לא המלצתי על קונטרה בניגוד לכיוון ההחלקה.

  1. שואה שורדים באמצעות אופי טוב ברגליים.
  2. כשמדובר על פעולות מסוימות בניהוג שמטרתן התנגדות להחלקה בלתי רצויה, אשר נוצרה עקב היגוי יתר או תת היגוי, כדאי לא לשכוח שכל פעולות אלה – כמו סיבוב ההגה לכיוון "זריקת הזנב" – מוכרחות להיות מהירות, קצרות ומיידיות. אחרת, הן רק יגבירו את סכנת איבוד השליטה.
  3. כאשר מכירים את המכונית ומבינים אותה, יודעים מראש מתי הזנב יתחיל להימשך הצִדה, ומבצעים קונטרה שמלווה את תנועת האחוריים כבר מתחילת התהליך, כדי להפוך את החלקת הרכב למבוקרת. לומדים את זה על משטחי החלקה בבתי ספר לנהיגה מתקדמת.

מרים: ברשותי הונדה HR-V שנת 2000, ואני.מתלבטת ברכישת רכב חדש. הוצע לי לקנות סוזוקי קרוסאובר וסוזוקי ויטארה, או לחכות להונדה HR-V החדשה שתגיע במארס. אגב, הוויטארה תגיע באפריל. רק קרוסאובר זמינה, והיא כמובן גם הזולה מביניהן.

תשובה: הבחירה בין סוזוקי ויטארה הנוכחית והונדה HR-V החדשה היא שאלה מסובכת. נראה לי שאם היית שבעת רצון מרמת הנוחות ב-HR-V הקודמת, שלגביי היא מכונית מומלצת שפתחה את מבול כלי הרכב מסוגה – אז ודאי שמתאימה לך סוזוקי ויטארה, שבגרסתה המתחדשת היא ג'יפית פחות מכפי שהייתה, ועונה לכל הציפיות בסעיף הנוחות.

HR-V החדשה משחקת כבר בליגה אחרת. אם לא מפחיד אותך המחיר שלה, הנראה מוצדק דווקא, אז לכי עליה, כדי ליהנות לפחות בימים טרופים אלה, ולהחזיק אותה במשך שנים רבות.

עדו: אני נוהג במאזדה 2 שנת 2011 במצב טוב מאוד. בעת סיבוב ההגה בזווית חדה ובמהירות נסיעה נמוכה, כגון בחניה, יש נקישות בהגה. גם ברוורס.

הרכב נקנה מחברת ליסינג מוכרת, ונמצא עדיין באחריותה. פניתי למוסך שעובד עם החברה. למזלי הרע, המאבחן, שישב לידי ואחר כך אף נהג בעצמו, לא הרגיש (או לא רצה להרגיש) בנקישות. חזרתי הביתה מבלי לבדוק את הרכב. שתי שאלות:

א. מהי הסיבה האפשרית לנקישות?

ב. האם כדי לטפל בבעיה אנשי המוסך צריכים להרגיש את הנקישות? אי אפשר להרים את הרכב ולבדוק?

תשובה: יש לבדוק את מצב כל החיבורים במערכת ההיגוי, כולל מוט ההגה. הרעשים שאתה מתאר יכולים להיות תוצאה של חיבורים רופפים במתלים, או שהם מצביעים על כך שכריות הגומי שהמנוע מונח עליהן איבדו מהאלסטיות.

אוזן קשבת איננה כלי עבודה ופרנסה של מר מוסכניק האדיש, אשר בדוגמתו נתקלת בעת צרתך.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. מרים permalink

    אדוארד היקר.
    איני מבינה בקולנוע אולם ייתכן ותוכל לצלם את הסצנות שתיארת כאן בארץ, רחוק מהנוכל? אני מצפה בקוצר רוח לצפות בסירטך.
    ברכה והצלחה לרוב
    מרים (קוראת אדוקה של מדורך במקור ראשון)

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    החודש גם הסינמטק בבירה וגם מקבילו התל אביבי מקדישים נתך משמעותי מהתכנייה החודשית למיטב סרטיו של ידידך – רומן פולנסקי כמחווה לשישים שנות יצירתו הקולנועית (ניתן לצפות בתכניות ובלוח הצפיות באתרי הסינמטקים באינטרנט), החל מסרטיו הקצרים מבראשית ועד האחרונים והמפורסמים שבהם לרבות חומרים תיעודיים . כמו כן בסינמטק בבירה ביום 12.12.15 בשעה 16:00 – לאחר הקרנת הסרט " הפסנתרן " אנו אף צפויים להתכבד במפגש עם – Herve' de luze- עורך סרטיו של פולנסקי.

    מקווה אדוארד שבקרוב נראה בתוכניות הסינמטקים גם את סירטך .
    הסרט בעל חשיבות מיוחדת , בין היתר בעיקר בשל עיסוקו בשואה ובתולדות העם היהודי בגולה – אולי יש איזה שהוא גורם ממלכתי שיוכל לסייע לך עם הסרט אדוארד כגון משרד התרבות למשל,או קרן קולנוע מקומית ?

  3. גיל חלמיש permalink

    בנוגע להצטברות פיח בשסתומים, ישנם מגוון של תכשירים שמתיימרים לנקות. ברור שרובם לא ממש מנקים, אבל הנה אחד שנראה שדווקא עושה את העבודה…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: