Skip to content

עידן הפינוק

מרץ 30, 2016

פתאום הקשיש מודאג שמלחמתו האבודה נגד צעדים מגונים של היצרנים, המנסים להפוך את מכוניותיהם לסמארטפונים על גלגלים – עלולה חלילה להתקבל כסימן לזקנתו

ואם כך, לא יועילו לקשיש המורשה כל הסבריו התמימים שבתוך נפשו וגופו האיש אינו בעד טרחה, אלא בסך הכול חסיד מושבע של הנאה מהניהוג, תופעה אקזוטית לחלוטין לגבי דור הנהגים הנוכחי, המפונק, אשר ממתין לרכב שנוהג את עצמו. אולי כבר בקרוב.

כבר עכשיו, הנהג המודרני-אשכרה לא צריך להתאמן על ביצוע תרגילי חניה מסובכים, הדורשים מהמפונקים/מפונקות דיוק, תפיסת מרחק ושליטה בהגה, משום שחלק מהמכוניות יודעות כבר לחנות בכישרון עצמי, במקומו של המפונק/מפונקת.

אמנם הן עושות את זה גרוע יותר מהסבתא של הנהג/ת שלמדה נהיגה בתקופת המנדט, אך בכל זאת אינן דורשות מעכשוויים אלה להתאמץ ככה סתם, או להיכשל חס וחלילה.

עידן מטא-פיזי

בין כך ובין כך, הנאת הניהוג הולכת ונעלמת, ואיתה כל הסימפטומים החברתיים שליוו עד לא מזמן את הקשר האינטימי שבין אדם ומכוניתו.

כבר אין תופעה כמו זריקת מפתחות המכונית על שולחן בקפיטריה או על דלפק בר, כאשר על מחזיק המפתחות מתנוסס בגאווה שם הפירמה, או לפחות הסמל המייצג אותה. עוד רגע לא יהיה רלוונטי גם הביטוי "המפתחות בפנים", המשמש כלוגו דבריי ב"מקור ראשון", כי כמתנה למפונקים/מפונקות, המפתח האלקטרוני נשאר בכיסו של הנהג או בארנקו.

בעידן המעודן שלנו די להתקרב למכונית כדי שדלתותיה ייפתחו, ודי בלחיצה קלה על כפתור כדי להתניע. ברכב העכשווי, המתוחכם כדבעי, אין כבר זכר לשטויות כמו הינעלות הגה וצורך לסובב את המפתח בסוויץ' כדי לעורר את הסטרטר.

הטמטום כמתנה

ויש עוד עשרות עזרים אלקטרוניים המטמטמים את הנהג, באשר הם משחררים אותו מהצורך לדאוג (א) ללחץ אוויר בגלגלים (ב) להפעלת המגבים (ג) לבחירת דרגת המיזוג (ד) לשמירה על קשר אינטרנטי (ה) להדלקת פנסים.

המפונק שלנו פטור גם מההכרח (ו) להיזהר מסטייה גסה ממסלול הנסיעה (ז) לבצע תיקון עצמי של החלקה (ח) להקפיד על מרחק בטיחות מהמכונית שלפניו, ועוד.

כל המתנות הללו מותקנות ברכב כדי שראשו של הנהג המודרני יהיה פנוי לעסוק בדברים רציניים יותר מסתם נהיגה, שעקרונותיה הבסיסיים לא השתנו במאה השנים האחרונות, אך היחס כלפיה השתנה באופן ניכר: מפעילות אצילית-כיפית לטרחה.

סבבה יקרה

אז למה בחרנו לטפל בסוף עידן המפתח דווקא – ולא בהתפנקויות האחרות, המתוארות בסעיפים א', ב', ג' והלאה? הרי גם אנו מודים כי פטנט המפתח האלקטרוני, המאפשר כניסה למכונית והתנעתה בלי מפתח ביד, הוא תפנוק סבבה, כי בזכותו אין צורך לגשש אחר המפתחות לפני כל שימוש ברכב. די שאתה מחזיק את המפתח-נטול-המפתח בכיסך או בארנקך, וכבר מנעולי הדלת נפתחים בפניך באופן אוטומטי. ועוד בונוס: ברוב המכוניות שמערכת זו מותקנת בהן אין צורך במפתח התנעה, אלא די ללחוץ על כפתור כדי להפעיל את הסטרטר.

אלא שניסוי שנערך בגרמניה גילה שתפנוק זה עלול לעלות לנהג המודרני ביוקר. הנה הסיפור:

קוראים את האותות הקטנות

מומחים ממועדון המכוניות הגרמני ADAC החליטו לבדוק את דרגת הקושי לגנוב מכוניות המאפשרות כניסה והתנעה בלי מפתח ביד. הם בדקו 24 דגמים שיוצרו ב-2015 על ידי 19 יצרנים, ביניהם אאודי, ב-מ-וו, פולקסוואגן, טויוטה, רנו ופורד. התוצאה מפחידה למדי: אנשי ADAC הצליחו לפתוח את כל מכוניות המבחן ולהתניע אותן בתוך שניות אחדות.

התגלה שכל מה שגנב פוטנציאלי צריך לעשות הוא להגדיל את טווח העבודה של המפתח האלקטרוני מכמה מטרים לכמה מאות מטרים. "באופן זה, המכונית מגיבה כאילו בעליה קרוב אליה, פותחת דלתות ומדליקה את המנוע" – פרסם את ממצאיו ארנולף טימֶל, מהנדס של מועדון ADAC.

ואיך הצליחו אנשי ADAC להגדיל את טווח העבודה של המפתח האלקטרוני? הם פשוט בנו מגבר היכול לחזק אותות רדיו, והמכוניות המאולפות הגיבו לאותות הללו בפתיחת דלתות ובהתנעה כנועה – אף כי המפתחות המקוריים היו רחוקים מהרכב, ונמצאו במקום העבודה של הנהג, בקולנוע, בסופרמרקט או על השולחן בביתו.

"מזעזע", הוסיף טימל, "שכדי לבנות מגבר כזה לא צריך להיות מהנדס אלקטרוניקה. די בידע בסיסי ובחלקים הנמצאים בשוק".

סטריליות מזיקה

הניסוי שערך ADAC הניב עוד ממצא. לא רק שמכונית עם מפתח אלקטרוני נגנבת בתוך מצמוץ, אלא תיתכן גם מכה שנייה: אם הנהג החוקי ידווח על גנבה, והמשטרה תמצא את רכבו ללא כל סימני פריצה – חברת הביטוח עשויה לראות בכך עילה לסירוב לשלם פיצוי, עקב חשד שמדובר בגנבה שבוימה על ידי בעלי הרכב במטרה לזכות בדמי הביטוח. ועכשיו לך תוכיח שליושר שלך אין אחות מופרעת, חובבת הונאות.

הולכות עם כל אחד

והנה רשימת הדגמים שנבדקו על ידי מועדון ADAC והוכיחו כי דלתותיהם פתוחות בפני גנבים, ללא צורך להגיע אליהם עם ציוד פריצה, סקאנרים (סורקי תדרים) ומחשבים להחלפה.

מדובר במכוניות פופולריות באירופה, וחלקן גם אצלנו: אאודי A3, A4 ו-A6, ב-מ-וו d730, סיטרואן DS4, פורד גלקסי ופורד אקו-ספורט, הונדה HR-V, יונדאי סנטה-פה, קיה אופטימה,

לקסוס RX 450h, רנצ'רובר, רנו טראפיק, מאזדה CX-5, מיני קלאבמן, מיצובישי אאוטלנדר, ניסאן קשקאי 2+ וניסאן leaf, אופל אָמְפֶּרָה, סאנגיונג טיבולי, סובארו לֶבוֹרְג, טויוטה ראב 4, פולקסוואגן גולף ופולקסוואגן טוארג.

אפילו שברולט ספארק הקטנה מצוידת כבר במכשור "מפתח נסתר" ומאותתת לגנבים, באמונה תמימה שמישהו ירצה בה.

ורגשות הקשיש המורשה מחולקים לשניים: לתחושה שמכוניות מודרניות מחזקות את מלחמתו של הזקן נגד פיצ'פקעס מיותרים, ולהנאתו מפרסום הנתונים של ADAC –  שכתבי חצר, הנשמעים לאדוניהם ברוני היבוא, לעולם לא היו משחררים לדפוס, אפילו אם אבירי צדק היו תולים אותם מהרגליים.

הבלונד עלה לו לראש

רק הגיל המופלג, המלווה את הקשיש המורשה ומשמח אותו, אִפְשֶר לזקן להבין מדוע אהוד יערי פתח פתאום במתקפה שוביניסטית נטולת מעצורים. האם העיתונאית הרהוטה דנה וייס, שהשמיעה את דעתה בנימה המלהטטת על הגבול הדק שבין רציונליות וחוצפה, הזכירה ליערי את רעייתו משכבר, חוה?

אמנם עברו מאז עשרות שנים, אך בזיכרונם של ותיקי רשות השידור הממלכתית, הפרזיטים מארץ פָּרָז, כולל הקשיש המורשה שברח מהם – נטוע עדיין אותו יערי של פעם, אשר בימים נוכחיים טרופים אלו דרשו ממנו בערוץ 2 להופיע בדאבל-פריים עם וייס, מבלי לקחת בחשבון שהפרשן לעולם הערבי עלול להתבלבל באולפן בין שתי הבלונדיניות היהודיות – בין אשתו לשעבר חוה יערי, ובין העיתונאית היושבת איתו בפאנל דנה וייס.

ואהוד אכן התבלבל, כנראה, והתפוצצו לו העשתונות.

האורקל יערי

הנה תמונות משנות השבעים השייכות להיסטוריה של הערוץ הממלכתי היושב ברוממה, השולפות באוב את אותו יערי, שנמצא אז בזוגיות עם חוהל'ה היקרה שלו.

היערים המאושרים של פעם נראו כמו זוג תוכיים כאשר התיישבו במזנון מחובקים, מתנשקים, שותים זה מהמקור של זו – הוא ממקורה, היא ממקורו. אך בחמש קומות הבניין נודעו היערים לא רק כזוג צמוד אלא גם כמומחים לתנועות בבורסה, אשר יודעים מראש מה יעלה ומה ירד בקרוסלה הפיננסית ועל כן כדאי להתייעץ איתם. לא לחינם עמדו הפרזיטים בתור לשולחן שהיערים היו פותחים במזנון.

מכוניתם של היערים, פורד אסקורט מוזנחת למדי – אותו רכב שבאמצעות גלגליו מחצה חוה יערי את גופתה של תיירת מבוגרת מאמריקה כדי לא להחזיר לה את כספה – חנתה למרגלות בניין רוממה לצד אופל ג'י-טי של במאי טרום-קשיש, עולה חדש הלומד לחיות בארץ הקודש.

"תשאל אותם, תשאל, על איזו מניה ללכת", דרבנו חבריי הפרזיטים את הפרזיט הטרום-קשיש, "אתה יכול לשאול אותם בפולנית וביידיש", לחשו לאוזני, אך אנוכי ויתר על הזדמנות זו, כי זכרתי את השיעור של הרב יעקובוביץ' מקרקוב, שהקשיש הצליח לשמוע את דבריו בזמן התחקיר והצילומים לסרטו "בית העלמין רֶמוּ".

מה לימד אותי הרב

"בשביל אמנים כמוכם", לימד הרב את הקשיש הבמאי, המתוסכל דרך קבע, ואת הצלם המוכשר נוז'ינסקי, "הביזנס הכי טוב זה לא לעשות שום ביזנס, אלא לסמוך על הקדוש ברוך הוא ולחכות למשיח עם המסרטות שלכם ומכשירי ההקלטה".

"הרי ממילא", המשיך הרב בשיעורו, "שניכם לא תהיו כמו היהודי הפיקח הזה מעיר המָנוּפָקְטוּרוּת לודז'".

להיות פיקח

"מה הוא עשה, הפיקח הזה?", שאלנו, והרב יעקובוביץ' סיפר לנו שברחוב הראשי של לודז', פְּיוֹטֶרְקוֹבְסְקָה, פתחו שלושה יהודים לפני מלחמת העולם השנייה שלוש חנויות בגדים מתחרות, זו על יד זו.

היהודי הראשון תלה מעל חלון הראווה שלו את השלט "דגמים מודרניים מלונדון!". היהודי השני תלה מעל חנותו שלט המכריז כי כל הסחורה הנמכרת כאן, מנעליים ועד חליפות, היא "הכי זולה בעיר". ואילו היהודי השלישי, חייך הרב, שאף הוא מכר בגדים וחנותו הייתה ממוקמת בין שתי החנויות של מתחריו, פשוט תלה מעל העסק שלו שלט ענק ובו רק שתי מילים: "כניסה ראשית".

20160319_153338

פנינה בפינה: אסטון מרטין רואדסטר פתוחה היא המכונית הכי יפה לדעתנו מבין כל מכשירי התנועה המשווקים כיום בארץ – וכאן היא ניצודה בתצלום מרשים שצילם ידיד הבלוג י"א, "אנונימי". אסטון מרטין זו אינה שייכת לרשימה של כמה עשרות המכוניות, החל בשלוש אאודי, דרך ב-מ-וו ומרצדס ועד שברולט ספארק, אשר מצוידות במכשור הבעייתי של "מפתח נסתר" (ראו "טיפ טיפה" הנוכחי).

טיפ טיפה: המרחק ייסוב לאחור

כמות הקילומטראז' של מכונית יד שנייה תלויה רק בפנטזיה של המוכר וברצונו, כי כיום, בזמנים המודרניים, באמצעות לפטופ המחובר לשקע הדיאגנוסטי, אפשר לשכתב בקלות רבה את מה שרשום במד הקילומטרים הדיגיטלי. המזייפים כבר לא נתקלים בקושי של פעם, כאשר מדי המרחק היו עדיין פרימיטיביים, אנלוגיים, מכניים, וכל פריצה אליהם הותירה עקבות.

במקרים מסוימים, גם לא מפריעה לזייפנים החובה שמטילים מכוני הרישוי לרשום את קילומטראז' הרכב בטסט השנתי. בכוח הפרדוקס, דרישה זו של החוק אף עוזרת למבצעי ההונאה. כמו במקרה ההיפותטי של מכונית חדשה, העוברת את הטסט הראשון אחרי שלוש שנות שימוש. לפני הטסט יכול הזייפן, לבקשת בעלי הרכב, למחוק ממד המרחק 100-150 אלף ק"מ – וכך הרישום הרשמי במכון הטסטים "מלבין" יפה את הזיוף.

ובכל זאת, אם קונה רכב יד שנייה הוא זהיר וסקרן, עומדות בפניו אפשרויות לבדוק את הקילומטראז' האמיתי של כלה אשר מפתה אותו בנתוניה, כי ברוב המכוניות המודרניות נרשם מספר הקילומטרים האמיתי גם בכמה תת-מחשבים, ועל כן התיקון הפושע של מד המרחק אינו "סוגר עניין".

קיומו של רישום נוסף זה של הקילומטרים האמיתיים תלוי בדגם הרכב ובשנת לידתו. ככל שהמכונית צעירה יותר, כך מתרבות הדרכים לגילוי האמת: הקילומטראז' האמיתי עשוי להיות רשום לא רק במחשב הרכב אלא גם במוֹדוּלים המפעילים את כריות האוויר, חגורות הבטיחות וכו'.

כך שבעידן שלנו, זיוף קילומטראז' מושלם הוא משימה מסובכת ולעתים קרובות בלתי אפשרית, משום שתכנון המכונית המודרנית מתבסס על תקשורת בין מודולים שונים דרך המָגִיסְטְרָלָה CAN. כל תת-מחשב יכול להקרין את הקילומטראז' האמיתי הרשום במודול אחר. לזייפן הממוצע, שאינו מומחה אלקטרוניקה, נשארת אפוא רק האפשרות לבצע "תיקון אופטי", המיועד לקונה תמים – אחד שמתייחס בעיקר למד הקילומטרים, אך גם למצב המושבים והגומיות על הדוושות, לדרגת השחיקה של הפלסטיקים וכך הלאה.

במרצדסים חדשות נרשם הקילומטראז' האמיתי במודול הקומפורט, בפיז'ו הוא נרשם בתת-המחשב BCM, וכך גם בב-מ-וו. באאודי נרשמים הקילומטרים במודול של ABS.

כאמור, קל יותר לעלות על הונאת קילומטראז' במכוניות צעירות, אך זאת בתנאי שנמצא מומחה המוכן לערוך חיטוט מושכל בזיכרון המחשב. כי כפי שמלמדים הלועזיטים, אין די להתחבר לשקע הדיאגנוסטי של הרכב, אלא צריך לדעת מה לחפש בתפריט העמוק של זיכרון המחשב, ואיך לפרש את הנתונים העולים מהפינות החשוכות שלו. כי לפעמים הקילומטראז' אינו מופיע ישירות, אלא מחשב הרכב מסַפק רק את מספר שעות העבודה של המנוע, או את מספר הלחיצות על דוושת הבלם. גם בעזרת נתונים עקיפים אלה אפשר לחשוף הונאה, ולוותר על העסקה.

שואלים את אדוארד

יוני: אני עתיד להצטרף בקרוב לעסק המשפחתי, בעבודה הרחוקה ממקום מגורי. אני תושב הדרום, והעבודה באזור יקנעם. מדובר בנסיעה של 350 ק"מ ביום לכל הפחות, על כביש 6.

אני מעוניין לקחת רכב בליסינג שיהיה חסכוני ככל שניתן, ועם זאת משפחתי, מרווח, בעל סביבת נהג נעימה וכמה שיותר מפנק מבחינת אבזור.

סוכנויות הליסינג מציעות בעיקר את רנו פלואנס דיזל, אך משהו ברכב הזה לא נראה לי. אולי כי הוא קצת פשוט ובסיסי באבזור, אולי בגלל המנוע הרועש והזיהום, ואולי כי אני חושש לתדלק בנזין מתוך הרגל, לא יודע.

אשמח לשמוע את דעתך, וכן המלצות על כלי רכב אלטרנטיביים.

אני צריך לקבל החלטה עד סוף השבוע…

תשובה: לא ציינת אילו דגמים מציעים לך בליסינג נוסף על רנו פלואנס דיזל. בכל אופן, נראה לי שאין מה לחשוש מפלואנס זו, שביצועיה מספיקים גם לכביש 6 – וזאת מבלי לעבור את המהירות החוקית ותוך חיסכון משמעותי בדלק.

כדאי גם לא לשכוח את הפילוסופיה שמציע פתגם יידישאי ותיק, הממליץ על חתונה עם כלה מכוערת, שאמנם קשה להתרגל אליה תחילה, אך ההנאה מובטחת בהמשך, כאשר מגלים את סגולותיה הנפלאות.

דוד דן: ברשותי מיצובישי לאנסר שנת 2005, שמשרתת אותי נאמנה כשמונה שנים, ובכוונתי להישאר איתה עד ערוב ימיה.

בתקופה האחרונה נראה שהלאנסר אוהבת סיבובים קצת פחות, ומגיעה להיגוי יתר או לתת היגוי מוקדם מהצפוי. לפי המוסכניק שלי (גם אבי הולך אליו לטיפולים מעל לעשור), המתלים בסדר, תומכות המנוע (שנוטות להיקרע בלאנסר שלי) תקינות, ומשולשים קדמיים הוחלפו לא מזמן.

שאלתי היא: האם יש דרך לשפר את האחיזה של הלאנסר בצורה פשוטה יחסית, לא יקרה, וכמובן בטוחה? שמעתי שמוטות גישור עליונים ותחתונים משנים את אחיזת הרכב רק בקושי. האם זה נכון גם לרכב בן עשור כמעט, שהשלדה שלו התגמשה אולי עם הזמן, גם בעקבות נסיעות רבות בשטח?

כמו כן, האם יש דרך לשפר את תפקוד הבלמים? הצלחות והרפידות מוחלפות על ידי המוסכניק שלי לפי צורך, אך גם לאחר החלפה יש תחושה שהבלמים עייפים מבעבר. האם יש דרך זולה לחדש את פעילות הבלמים? האם נוזל בלמים של xado אמור לעשות את העבודה?

תשובה: 1. אחיזת הכביש הבעייתית, המתבטאת בהיגוי יתר ובתת היגוי חריפים, היא כנראה תוצאה של עייפות הבולמים – אשר אמנם עוד לא דולפים (לצערנו, רק דליפה מעירה את המוסכניק העברי להחלפת הבולמים), אך איבדו כבר את כוח הספיגה. גם לסוג הצמיגים יש חלק בהתנהגות המסוכנת של הרכב.

אם לאנסר חשובה לך כפי שאתה כותב, אז כדאי לדעתי לצייד אותה בארבעה בולמי קוני, ולכוון את דרגת הקשיחות שלהם לחצי יכולתם.

גם מוט מייצב קשיח, אשר יורכב תחת מכסה המנוע ויקשר בין החלקים העליונים של מתלי מקפרסון, ישפר את ההיגוי ויתרום להנאת נהיגה.

  1. באשר לבלמים, מומלץ לבדוק את תקינותו של מגבר הכוח.
מודעות פרסומת
9 תגובות
  1. ג'ו permalink

    אתה אש אדוארד חולים עליך!!

  2. אנונימי permalink

    תודה אדוארד שבחרת לשתף את צילום האסטון בבלוג ,

    אכן יצירה יפייפיה העתויה נופך אישי , בדמות גוון שחור פחם מאט , בנגיעות קלות של צהוב פה ושם , כאותם זוחלים ודו חיים מרשימים מן הטבע המצהירים דרך הנקודות הקלות של הצהוב או הכתום אשר על עורם שאין להתעסק איתם בשל הארס הקטלני בו הם חמושים …כך גם האסטון המככבת בצילום , המצהירה על אלגנטית רבה דרך העיצוב המוקפד , הפאר המרשים כולל מושבי העור המגומרים בתפירה ידנית , אולם בהחלט יודעת גם להכיש כשצריך …

    הייתי מוותר על הרואדסטר בקלות לטובת ה- VULCAN …גם בתחרות היופי…

    משפחה טובה אין מה להגיד …

    • אנונימי permalink

      האסטון מרטין Vulcan לא תבצע עליה ארצה ככול הנראה שהרי היא נוצרה למסלולי מירוצים מקצועיים בלבד ועבור ברי חשבונות בנק מופרחים האוחזים בתקציב מותרות של כ- 2.3 מיליון דולר במונחים חו"ליים , טרם מיסי העליה ארצה … מדוגמנית המסלול האווירודינאמית ייצורו 24 עותקים בלבד כמחווה למניין השעות במירוץ הסיבולת האגדי בהשראתו נבראה – 24 השעות של לה-מאנס .

      המכונית תוכננה למיקסום הביצועים הודות למיטב טכנולוגית ההנדסה והחומרים המוכרים מעולם המירוצים והתעופה הבא לידי ביטוי בשימוש נרחב במגנזיום , אלומניום , וסיבי הפחמן כאותו מטוס קרב מודרני , בכדי לגבות את שמה הוולקן חמושה במנוע בנפח 7 ליטר בתצורת V12 המפיק למעלה מ- 800 כ"ס …

      • אנונימי permalink

        אם כבר באסטון מרטין ראודסטר עסקינן ראוי להזכיר את האסטון מרטין CC100 SPEEDSTER אשר נחשפה בשנת 2013 לרגל ציון חגיגות 100 שנים לחברה .

        הדו מושבית נטולת הגג בעלת הקוקפיט המפוצל נבראה בשני עותקים מפוסלים בעבודת יד בלבד , המרכב היפייפה עוצב בשלמותו מסיבי פחמן סופר קלים ואולטרא יקרים , כאשר המנוע נבחר בנפח 6 ליטר בתצורת V12 ממדף המנועים של אסטון אשר די היה בו בכדי להטיס את היצירה למהירות מירבית מוגבלת של 290 קמ"ש ולשגרה ממנוחה למאה קמ"ש בפחות מארבע שניות .

        בסרטון המצורף מודגמת מלאכת ההנדסה לצד גיבוש העיצוב הקפדני , פיסול הדגם בקנ"מ המלא לכדי היצירה המוגמרת , יצירת אומנות לכל דבר ועניין ממנה קיימים 2 אקזמפלרים בלבד אשר נמכרו " ללקוחות נאמנים " של אסטון מרטין , ככול הנראה חוד החנית מאלפיון עשירי העולם …

        חשיפת הבכורה נערכה במסלול נורבורגרינג כשהקונספט 100 CC מלווה ע"י "סר" סטירלינג מוס האגדי באסטון מרטין DBR1 זוכי מירוץ 1000 הק"מ של נורבורגרינג 1959.

        הקונספט CC100 נבראה בהשראת האסטון מרטין DBR1 , מתמודדת מובילה במסלולי המירוצים במהלך השנים 1956 -1961 כאשר הביאה גביעים רבים וזכתה בין היתר גם במירוץ 24 השעות של לה-מאנס 1959 נהוגה ע"י "סר" סטירלינג מוס . DBR1 הביסה את הפרארי 250 TR וזכתה באליפות היצרנים של אותה השנה.

  3. אנונימי permalink

    כמתחרה נוספת על תואר האסטון מרטין היפה ביותר בהחלט ניתן למנות כאחת המועמדות המובילות גם את האסטון מרטין Aston Martin CC100 Speedster , אשר הוצגה בשנת 2013 כמחווה למאה שנים לחברה .

    רק שני עותקים נבראו מיצירת אומנות זו ונמכרו " ללקוחות נאמנים " של החברה …

  4. גיל חלמיש permalink

    א: את הקילומטרז' ברכבים המודרניים אמנם ניתן לזייף, אך לא דרך שקע הדיאגנוסטיקה ברכב, אלא על ידי פירוק לוח המחוונים ומניפולציה ישירה על המונה. הדבר מצריך ידע טכני ומכשור מקצועי. אמנם לא יקר מדי, יש מספר רב של סרטי יוטיוב המסבירים בדיוק כיצד לעשות זאת (ומסיבות מוצדקות וחוקיות). אבל שוב, לא בשקע הדיאגנוסטיקה! וזאת משום שיצרני הרכב, למרות הכל, אינם טיפשים גמורים, והם בכל זאת מקשים על הזיוף הזה.

    ב: אסטון מרטין היא תענוג יקר ולא רק לקניה… כמו שמוכיח דאג מורו בסרטון שצילם על הא"מ שלו, ששילמה את האחריות הכוללת היקרה שלה בקצת יותר מחודש(!)

  5. תודה גיל על הערותיך. מה שכתבתי לגבי זיוף קילומטראז' נכתב בעקבות שיחה עם אדם שעובד בתעשיית אנטי-אייג'ינג זו כבר שנים רבות. לוּ הוא היה נאלץ לפרק את המונה מלוח המחוונים, אז מחיר המניפולציה, כלשונך, היה קופץ מעבר ל-150 הזלוטי (כ-150 שקלים) שהוא גובה. הזייפן אף התגאה שטיפל בלקוח המרוחק 600 ק"מ מוורשה הבירה מבלי לצאת מהבית. הוא שלח לאיש בדואר את הכבל שבין ה-USB ובין השקע הדיאגנוסטי של המרצדס, שתל במחשב האישי של הלקוח אפליקציה לשינוי נתוני המרחק – וכך ערך את ההצערה.
    אגב, שני עיתונאי רכב פולנים עשו כתבה על זייפן זה שחשפה את שיטותיו, אך לבקשתו, לא פרסמו אותה.

  6. עמיר permalink

    באשר לשאלה של יוני לגבי הפלואנס דיזל: נסעתי על הדגם הראשון שלה 150,000 ק"מ, לא היתה שום תקלה וצריכת הדלק נשארה זהה: 18 ק"מ לליטר בנסיעה "ספורטיבית", 20 ק"מ לליטר בנהיגה בכביש 6 במהירות החוקית שלו (120 קמ"ש). דגם 2016 מגיע עם איבזור עשיר ביותר, לטעמי מיותר: מערכת מולטימדיה Android, הנעה ללא מפתח (גנבים, היכונו!), גלגלי 17" עם צמיגים חתך נמוך, מזגן מפוצל עם בקרת אקלים, חיישני לחץ אוויר בצמיגים, ועוד. אלמלא ההנעה ללא מפתח וה"מוביל-איי" הייתי ממליץ בחום על הרכב הזה, אבל זה סוג הדברים שיוני הצטער על היעדרם… אז יוני – לך על הפלואנס!

  7. שמואל permalink

    אדוארד,
    לאחרונה אני ברכב יפני מכובד אך כולי געגועים לפלואנס דיזל ששירתה אותי. שהיתה הדיזל השניה, הראשונה באמת סבלה מאבזור חסר, ותו לא. השניה בתוספת תשלום לליסנג , [סבירה,] העדפתי את הדגם המאובזר, רכב מעולה מכל הבחינות.
    אחרי 5 כלי רכב מתוצרת רנו [אני עוסק בתחום והיתה לי בעבר רתיעה ממותג זה], כל אחד מהם הוחלף אחרי, מעל 100.000 ק"מ. אני אכן מתגעגע לרכב ארופאי.
    אם יכולתי לעזור לשואל, דיינו.
    כפי שאתה יודע יכולים פשוט לשתול לוח שעונים של רכב שנמצא בפירוק ברכב משומש מאד, ולקבל נתון שיקרי, כפי שחלק מהגניבות מבוצעות ע"י החלפת מחשב.
    שמואל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: