Skip to content

גאולה לפי שיינין

יולי 23, 2016

לפני חמש שנים בדקנו וכתבנו מפורטות כמה שווה התוכנית האינפנטילית שהגישה "ועדת שיינין" לצמצום תאונות הדרכים, פרי מוחו של הכלכלן המכובד. השנים הוכיחו שצדקנו, כי התאונות רק צחקו משיינין, והתגברו

כעת, אותו יעקב שיינין, אשר עד לפני כשנה כיהן כיו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עשה טעות נוספת. ביום 14 ביולי הנוכחי הוא שלח לתיבת הג'ימייל של הקשיש המורשה מצגת נרגשת – עד כמה שניסוח פקידותי מאפשר זאת – הקוראת לממשלה ולכנסת ליישם בדחיפות את "תוכנית שיינין".

עיניו של הקשיש רגילות כבר לדרשות תוכחה של מיני מטיפים שרק הם יודעים איך לגאול את עם ישראל מ"הצוררת השקטה", הלוא היא מגפת התאונות. הרי למדור זה נשלחים בהתמדה מכתביו של בעל העניבה שעומד בראש עמותת "אור ירוק" – אותו ארגון שמתחרה במפעלו הממשלתי של שיינין.

שני הארגונים גם יחד חוגגים על טבלאות נתונים סטטיסטיים, מְשַחֲקִים עם המִסְפָּרִים ומפיקים מהם ניצוצות של צדקנות, כפי שפעלולן רחוב מלהטט בשלושה-ארבעה כדורים ואף חמישה, תלוי בהשכלתו.

נביאי זעם צוננים

הצלחנו כבר להתרגל לכך שבמסגרת הלחימה על שלום הציבור הנרדף על ידי תאונות, ה"מומחים" שפועלים בחזית זו מתייחסים לתאונות ולקורבנותיהן כאל עוד מכה אזורית המלווה את חיינו במרחב הציוני. אלא שלהבדיל ממלחמות קיום ומעשי טרור – כולל רציחות המבוימות על ידי משפחות הפשע, שהיו כבר לתופעות טבע – תאונות הדרכים דווקא "ניתנות לעצירה", טוענים מומחים אלו, אם רק נתייחס לנתונים הסטטיסטיים שהם מציגים.

וכך, יעקב שיינין, כלכלן צמרת המקובל במסדרונות השלטון, מנופף במקל נתונים שיכול לדעתו להפוך לגזר, וגם בעל העניבה, אשר מתחרה במדיה בשיינין ובשר התחבורה, אינו טומן ידו בקלחת הסטטיסטיקה הצוננת, אשר צוֹפָה לנו המשך פורענות פּוֹרֶה.

אם זהו אינו מחזה סוריאליסטי, אז מה זה, שובר את ראשו הקשיש המורשה.

ספאם כרפואה מונעת

כדי להישאר שפוי גם בגיל מופלג, הקשיש המורשה ניתב כבר מזמן לפח הזבל את ערמות הדואר המגיע אליו שבוע אחר שבוע מעמותת "אור ירוק" המגלומנית בטיבה. דבריו הנוכחיים של שיינין ניצלו מפח הזבל הנ"ל, שהם ראויים לו בהחלט, משום שהם נפלו על הקשיש בהפתעה מוחלטת.

שהרי בעקבות העימות הקצר אך קולני שהתרחש בין הקשיש ובין הכלכלן המכובד לפני חמש שנים, במפגש שנערך בבית העיתונאים ע"ש סוקולוב בתל-אביב, שבו ניסה מר שיינין לקדם, ברצינות גמורה, את תוכניתה של "ועדת שיינין" – הזקן לא ציפה שאיש זה ישלח לו מכתב, ועל כן לא התקין בדוארו מחסום הגנה ראוי.

הכלכלן האלטרואיסט

מכתבו של מר שיינין נפתח בהכרזה נדיבת לב, שלפיה הוא מגיש את המלצותיו אלה כ"תרומה לקהילה". האם "תרומה לקהילה" זו שווה משהו? תוהים ספקותיו של הקשיש המורשה הציניקן.

כי לפי מה שקוראים בין שורות האיגרת הבכיינית, האיש לא קידם מאומה במלחמה התיאורטית שהוא ניהל נגד תאונות דרכים אמיתיות. ממש כלום. גם אם הוא מתגאה בכך ש"הירידה הגדולה במספר ההרוגים בשנת 2012" הושגה בזכות התוכנית של ועדת שיינין, שהממשלה אישרה בשנת 2005.

לאמיתו של תכלס, שיינין לא התניע אף דמיון יצירתי, אף שינוי, חוץ מהעובדה שבהיותו יו"ר הרשות לבטיחות בדרכים, הוא מסר למשטרה מאה ניידות תנועה ל"מתנדבים". זה לא מפריע לשיינין לרמוז שאם רק יחזירו אותו לעמדת כוח ממשלתית, דרקון התאונות יקפל זנב ויברח.

צולע אך קולע

המתחרה הראשי של מר שיינין, איש העניבה מעמותת "אור ירוק", הצליח לפחות, במשך השנים של פעילותו הצולעת אך נמרצת, לקדם חוק האוסר על ג'יפים ודומיהם לטייל חופשי בשפת הים, ובכך לסכן את חיי הנופשים (שלא לדבר על בעלי החיים הנרמסים).

אמנם הנימוק ש"אור ירוק" משתמשת בו כדי להסביר את נחיצות החוק הוא אווילי – העמותה מדברת על "כלים גדולים וגבוהים שלא רואים מהם מה מתרחש על החול" – אלא שהחוק החדש עצמו נראה חיובי. זאת בהנחה שהבבונים, ביניהם גם שתויים ומסוממים, יישמעו לשומרי החופים, ויסחבו על גבם את הסירות שלהם ואופנועי הים.

מר שיינין שלנו, לעומת זאת, לא קידם מאומה זולת בלה-בלה, אף כי ישב בכיסאו הממלכתי במשך כמה שנים טובות, והיו לו הכוח והתקציב – גם אם מוגבלים לטענתו. כעת הוא מנמק את כישלונו בכך שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא זכתה למעמד עצמאי ולתקציב עתק.

שיינין דורש אפוא כעת שהרשות הלאומית תזכה למעמד "סטטוטורי" ולתקציב שמן. אך יש לתהות: האם גוף חדל-אישים (ואף אימפוטנטי אשכרה), שרק תופס מקום – אכן יהפוך את עורו אם רק ישכשך באמבטיה של מיליונים?

קחו מישהו מהברנז'ה

סביר-עד-כאב להניח שמצב התאונות היה נראה אחרת, לוּ שר התחבורה ישראל כץ היה בוחר בזמנו להעמיד בראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא כלכלן איש אקדמיה, כפי שהיה המינוי של שיינין, אשר תרבות מוטורית ותשתיות כבישים הן בשבילו אברה-קדברה – אלא מישהו הבקיא בעסק כולו. מישהו השייך לברנז'ה המוטורית ומבין בנפש הנהגים.

לקשיש המורשה יש שני מועמדים מסוג זה, המתאימים להוביל את הרשות הלאומית נגד תאונות, שניהם בוגרי יחצ"נות רכב. קחו למשל את בני ברק, ממליץ הזקן. כי ברק, היחצ"ן האגדתי של צ'מפיון, הוא מבוגר אחראי. המועמד השני הוא רוני אקרמן, צעיר בדור וחצי מברק, אף הוא איש יחסי ציבור מעולה, אינטליגנטי ובעל רעיונות.

שניהם היו פותחים את המשימה של צמצום התאונות ביוזמה ששיינין ושות' לא חלמו עליה: במקום להטוטי סטטיסטיקה, המתאימים לשכנוע ועדות הכנסת – היה מינוי רענן כזה שָם את רוב הדגש על חינוך מוטורי שמתחיל עוד בבית הספר.

כי מדוע שילדים לא ילמדו פרטים מסקרנים על מבנה הרכב? מדוע שלא ישמעו מהו כוח מנוע, וילמדו מושגים כמו מומנט, הבדלי נפח, הזרקה ישירה, תיבות הילוכים, הנעה קדמית, הנעה אחורית וארבע על ארבע? מדוע לא נתמוך בקארטינג, שבו צעירים ילמדו בבטחה את סודות האחיזה בהגה עוד לפני כניסתם למכונית של ההורים?

במקום כל זאת, מונה כאמור הכלכלן יעקב שיינין, שמתמודד עם רִתְחַת-הבלגן בכבישים באמצעות דחיסתה למשוואות קרות: ""נבלמנו' ברמה של כ-6.3 ההרוגים למיליארד ק"מ נסועה, המדד האובייקטיבי המקובל. זאת כאשר ב-5 המדינות הבטיחותיות הממוצע היום נמוך מ-3.9" (שגיאת הלשון במקור).

די להזיל דמעות שקלים

רק רשות לאומית רצינית, אמיתית, ולא תפאורה רעועה מִדֶגֶם כאילו – יכולה לחולל שינויים משמעותיים במערך לימוד הנהיגה כך שהוא יתאים למכשירי התנועה החדשים, המצוידים בפיצ'פקעס, ויכלול נהיגה מעשית בתנאים משתנים: ביום ובלילה, על שטח יבש ורטוב, בעיר ובכבישים בינעירוניים.

הרשות לבטיחות בדרכים צריכה להיות מפעל יצירתי ועתידני, שישתחרר מזווית ראייה שייניניסטית – כלכלית בעיקרה – המזילה דמעות תנין בנוסח "כמה עולות לנו התאונות", כאילו כסף חשוב מחיי אדם ("החיסכון הצפוי ל-10 שנים, חיסכון בניכוי עלות התוכנית, עומד על מעל 18 מיליארד שקלים", מטעים שיינין)

רשות אמיתית, כמו זו שמתאר הקשיש המורשה, תתמוך גם בבניית מסלולי מרוצים, שהרי ספורט מוטורי הוא מקפצה למוּדעות מוטורית ולתרבות נהיגה – מה שיתבטא בהכרח על הכבישים. למה לא נלמד ממדינות בעלות ותק בתחום התחבורה על גלגלים, שהבינו כבר מזמן שמסלולי מרוצים הם מיקום טבעי ביותר לבתי ספר לנהיגה מתקדמת?

סוגדים לאֵל המוֹדֶל

במחשבה נוספת, יפה מצדו של מר שיינין ששלח לי את המאמר שלו המבשר על "תרומתו לקהילה", כהגדרתו. כי בזכותו של כלכלן הצמרת התגלה שמצבנו על הכבישים עשוי להידרדר עוד יותר, עקב הרמת הידיים של הרשויות, המאמינות במודלים כלכליים מופשטים, מְסַבְּנֵי-עיניים, המסופקים על ידי מר שיינין ושות', או על ידי איש העניבות המתחרה.

אגב, ההיצמדות למודלים אינה מבטיחה לגרש את הבלבול. כי בחלק אחד של קריאתו המלומדת מבטיח שיינין שאם רק ניישם את תוכניתו כהלכתה, תחול ירידה של אלף הרוגים בתוך עשור: "פוטנציאל חיסכון מצטבר במהלך של עשר השנים הבאות הוא כ-1,000 הרוגים בעשור". ואילו בחלק אחר של המצגת הוא מבטיח ירידה של 200 הרוגים בלבד: "התוצאה האפשרית לשנת 2025: הפחתה במספר ההרוגים בסדר גודל של 200 נפש".

גם כאן, שגיאת הלשון במקור.

צניעותו של יעקב

ובכל זאת, מילה טובה על יעקב שיינין. ראשית, אין לשלול את האפשרות שמכת התאונות אכן טורדת את לבו, והוא אינו סתם לוטש עין אל כיסאו הממשלתי, שהופקע ממנו לפני כשנה.

ועוד יש לומר לזכותו של שיינין שהוא אינו לוקה בחוצפה המגלומנית של איש העניבה, אשר בעקבות כל תאונה העמותה שלו מפיצה מין פרשנות בוקסה (תיבת טקסט ממוסגרת), שלפיה האחראית לתאונה היא התשתית ולא הגורם האנושי.

לדידו של הקשיש, מלחמת התיאוריות בין שיינין ואיש העניבה מתאימה לתיאטרון האבסורד של ז'נה, יונסקו ומרוז'ק.

בין כך ובין כך, הרשויות מאמינות משום-מה לשני גופים אלה, שאינם רלוונטיים אשכרה ומגלגלים את האינטרסים שלהם – במקום לתמוך ברפורמה אמיתית בשטח, הפעילות היחידה שמסוגלת להציל חיי אדם הנתון במִקְלָעָת התנועה.

mazda 3 017mazda V6 017

לא רק יפה: מאזדה החליטה לחדש במקצת את 3, שזכתה אצלנו לפופולריות רבה. צורת הגריל והפנסים השתנתה, הארגונומיה השתפרה בעזרת גלגל הגה חדש, ובגרסאות המדף הגבוה מגלים את פטנט Head-up, אשר מקרין על השמשה הקדמית נתוני מידע על קמ"שים וסל"דים. בנוסף התחמשה מאזדה 3 דגם 2017 באמצעי הבטיחות advanced SCBS, המתריע על מכוניות והולכי רגל, ואם צריך, כופה עצירת חירום.

חידוש נוסף במאזדה 3, שאמורה להגיע לאירופה בסתיו הקרוב, הוא מערכת GVC, הדואגת לשיתוף פעולה בין מומנט המנוע ובין מנגנון ההעברה לגלגלים כך שההעברה תהיה מיטבית – מה שלפי היצרן היפני משדרג את הניהוג ונוחות נסיעה.

אך הדבר המעניין באמת במאזדה 3 החדשה הוא שכאופציה נוספת למנועים שהכרנו כבר, דגם 2017 עומד ליהנות גם ממנוע V6 טורבו 2.5 ליטרים 250 כ"ס, שהוא המנוע הרשמי של SUV CX-9. אפשר לצפות כי גרסת הסדאן המחוזקת בסוסים חדשים תהיה אלטרנטיבה לאוקטביה RS ולפורד פוקוס ST, וכי ההאצ'בק של מאזדה 3 (היפה פחות מהסדאן) תתגלה סוף סוף כמסוגלת להתחרות בקטגוריית ההאצ'בקים הספורטיביים, שעד עתה מאזדה 3 רק הביטה עליהם בקנאה

טיפ טיפה: השיטה העתיקה בעולם

שום מעשה שלילי שהנהג מבצע – כמו בריחה פושעת אחרי תאונה מבלי להגיש עזרה לנפגעים, ובוודאי כל הזוטות שנצפות על כבישינו מדי יום, כמו נסיעות באור אדום שהפכו לשגרה, נהיגה בשכרות או בריונות – אינו מחריד אותנו כמו הברבריות הטיפשית החוזרת על עצמה של ילדים הנשכחים למוות ברכב חונה.

קשה להבין את המקרים הטרגיים הללו, להסביר את הסיבות שהובילו להם, וקשה עוד יותר לסלוח להורים שהרי "הם כבר שילמו את המחיר הנורא". אנו מכירים את המנטרה הזו, החוזרת על עצמה בכל אסון כזה, כמו גם את התזה המקוממת עוד יותר ש"זה יכול לקרות לכל אחד".

וזה בוודאי טמטום ושקר, כי אדם נורמלי, בעל חושים בריאים, לא היה שוכח באוטו אפילו את כלבו, ובוודאי לא את הילד, הנפש היקרה לו מכול, אשר בגיל שלוש-ארבע מודע היטב, עד שיפסיק לנשום, לכך שההורה שנישק אותו באהבה ובדאגה, ואף האם שילדה אותו והאכילה, בגדו בו ככה סתם, משום שהם היו טרודים מדי בענייניהם, השווים כקליפת השום.

אחרי כל מקרה כזה נשמעות טענות כלפי יצרני הרכב על שלא סיפקו חיישני התרעה, בנוסח הדיודות המזכירות שבלם היד אינו משוחרר. ועד שימציאו אפליקציות לעירור הזיכרון הרופס, כל מיני ארגונים להגנת הילד מפרסמים הנחיות. כמו הרעיון להשאיר על המושב האחורי תיק עם כסף וכרטיסי אשראי, סמארטפון או לפטופ (כי אביזרים כאלה לא שוכחים…). קראנו אפילו הצעה שהנהג/ת יחלצו נעל מרגל שמאל, שממילא אין זקוקים לה בנהיגה, וישאירו אותה על יד הילד. גם לאיש שהגה את רעיון אווילי זה היה רצון טוב.

רק שיטה אחת לא הומלצה: להיות אדם אחראי באופן רציף.

שואלים את אדוארד

יוסי: יש לי מיצובישי גראנדיס. בהתנעה בבוקר, או לאחר הרבה שעות ללא נסיעה, הרכב רועד עד כדי כיבוי-כמעט בדקה הראשונה ובנסיעה איטית. גם כאשר אני בעצירה ועל דרייב, הרכב רועד ו'משחק' מעט עם הטורים כלפי מטה (מגיע ל-600 בערך).
אציין שכאשר אני מעביר לפארקינג, העניין מסתדר מיד והטורים עולים.
המוסכניק שלי זרק משהו על "קויל". יש לך כיוון ממה זה יכול להיות?

תשובה: מחשב דיאגנוסטי במוסך היבואן אמור לגלות את הסיבה לתקלה המעצבנת. הניחוש שלי מהמר כי חל שיבוש בקשר החשמלי שבין מחשב הרכב ובין תיבת ההילוכים. זה יכול להיות חיבור רופף, קצר בין החוטים, או חיישן שאינו מתפקד כראוי.

יושי פז: אני מחפש רכב יד שנייה בטווח מחירים של 15-20 אלף שקלים. הדרישות הן אמינות וחיסכון; מרווח והאצה טובה יהיו בונוס (כרגע הרכב מיועד לשימושי בלבד, ללא ילדים וכדומה). אשמח לעצתך.

לאחר שתהיה לי רשימת מועמדות, בבואי לבחון אותן, מהם הדברים החשובים ביותר שעליי לשים לב אליהם? ובפרט, לאילו טיפולים עליי לשים לב באופן מיוחד, לאילו רעשים מהמנוע עליי להאזין ולאילו עניינים מתחת מכסה המנוע עליי להתייחס? (באמצעות ידע טכני בסיסי בלבד, לצערי…). זכור לי שעסקת בנושאים אלו ב"טיפ טיפה", אך בעוונותיי איני זוכר הרבה…

תשובה: 1. עקב ירידה תלולה במחירי רכב יד שנייה, סכום של 15-20 אלף שקלים די בו לסוס עבודה ותיק המתאים לציפיותיך. האפשרויות רבות מכדי לפרט פה, העיקר הוא, כפי שאני חוזר ומזכיר, לחפש מועמדת מבית טוב אשר דאג לפרנס את בריאותה.

הסכנה היא ליפול על מכונית שעשו בה שימוש בשטח (סימני מכות בגחון חושפים זאת). גרוע מכך רכב שטבל במי שיטפונות.

בנוסף לבדיקה מקדימה במכון, יש לוודא שהמכונית אינה מושכת לצד כלשהו, הן בנסיעה והן במהלך עצירה; לוודא שהיא אינה מעשנת; ולוודא שהמנוע אינו מתחמם ואינו משמיע רעשים חריגים.

בתוך ים האפשרויות, מומלץ להתמקד בדגמים כמו סוזוקי סוויפט, וגולף 3 או 4 בעלות מנוע 1.6, שהמחיר הנמוך שלהן מפתיע אותי ומאפשר להשיג אותן בסכום שציינת. אופציות אחרות הן רנו קליאו B ודייהטסו סיריון, שאחרי קנייתן יישארו בכיסך שקלים לצורך התקנתן לעידן שבמחיצתך.

  1. עצות נוספות אפשר למצוא בבלוג שלי "מכונית הנפש", ברשומה "משומשת חיל מי ימצא".
  2. תמיד טוב להיעזר במכר כלשהו שמבין במכוניות, ויודע לרחרח הצעות חשודות.

אחינעם: אני מחפשת רכב שאוכל לנסוע בו יום-יום לעבודה, כ-40 ק"מ הלוך וחזור (אינני נשואה, אז אני מחפשת רכב קטן יחסית). שיהיה חסכוני, אמין, בעל תיבת הילוכים אוטומטית, בתקציב של 20 אלף שקלים.

אילו דגמים עשויים להתאים?

תשובה: קראי את התשובה ליושי פז, ואם תמצאי דגם מועמד, תוכלי לשלוח שאלת המשך.

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. אני לא מסכימה איתך שאלה רעיונות אוויליים (להשאיר תיק, סמארטפון, נעל וכדומה ליד הילד). במקום להתווכח עם המציאות, שבה יש אנשים שמסוגלים לשכוח את הילד שלהם באוטו למוות (עובדה!) נחוצים רעיונות שיאפשרו לכל אחד להתנהג באחריות.
    לדעתי אלה רעיונות יצירתיים, שכוונותיהם הטובות ניכרות, שנקודת המוצא שלהם אינה שיפוטית, ביקורתית, צדקנית או מטיפנית, ולכן יש סיכוי שהם יצילו כמה תינוקות שהיו נשכחים בלעדיהם.
    ועוד דבר: גם הבחירה לטעון ש"זה עלול לקרות לכל אחד" חכמה בעיני. היא חוסמת מראש את הנתיב הצדקני. ככל שאדם יותר חסר אחריות, כך הוא פחות מוכן לקבל "הטפה" כי היא עושה לו רע. ככל שהמסר נטול שיפוטיות וביקורתיות, כך גובר הסיכוי שיתקבל בדיוק בקרב הפחות-אחראים. כי אם זה עלול לקרות לכל אחד אז אף אחד לא טוב יותר ממני, וזה אומר שמותר לי להודות באפשרות שאשכח, ולכן מותר לי לנקוט אמצעי מניעה.
    האחראית באופן רציף, אינם זקוקים לעזרה הזאת. יש להם משאבים להיות אחראים באופן רציף.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    למאזדה היסטוריה של חדשנות , גיחה נוסטאלגית תציג את המאזדה " קוסמו " היפייפיה , קבלו דגימה מיפאנית ייחודית זו בעלת המנוע הרוטורי המהפכני (שאיך שהוא רק מאזדה הצליחה לפענח את הנוסחה לתפקודו המדויק ) שסיפק 110-130 כ"ס מנפח צנוע של 982 סמ"ק בלבד , הסידרה הראשונה בעלת הגה מצד ימין יועדה עבור השוק היפאני בלבד בין השנים 1967 – 1972 .

    חבל שלא יוצאה למדינות אירופה וארה"ב שכן יכלה לתת פייט לא רע בכלל למכונית הספורט המקומיות ולתרום רבות לתדמית המכוניות היפאניות (בכלל , והספורט היפאניות בפרט )שלא נהנו מזוהר רב בשווקים הללו בשנות השישים והשבעים ,אם ננקוט בלשון המעטה .

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אני עדיין מחזיק בדיעה שהיפאנים שמרו את הדגמים המעניינים לעצמם עבור השוק המקומי בלבד ולא ייצאו אותם … אחרת , היו כובשים את השוק העולמי שני עשורים קודם לכן …

    מאזדה עדיין חוגגים הקפת ניצחון 20 שנה לאחר הניצחון ההיסטורי ב- 24 השעות של לה- מאנס מ- 1991 , מאזדה 787B מותירה חותם היסטורי כמכונית היפאנית הראשונה שזכתה במירוץ האתגרי והיוקרתי .

    צילומים אותנטיים מהזכיה :

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    האם מסתמנת יורשת ל- COSMO בדמות RX9 עתידנית ?

    RX9 – משחקים בעיצוב …

    הייתי מכנה את ה- RX9 המסתמנת – מאזדה " COSMO " , על שם סבתא הרוחנית דלעיל …
    מי אמר שהיפאנים לא יצרתיים בעיצוב ? …

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    " מכוניות הן יצירות אומנות " …דבר המעצב , ביפאנית , תערוכת טוקיו 2015 :

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: