Skip to content

הסוף האמיתי של קיץ 70'

אוגוסט 17, 2016

אחרי כמה נסיעות שלנו, אמר לי חברי זאב שהוא כבר נדבק דיו כדי להאמין כמוני שמכונית היא חברת נפש אמיתית. אלא שזאב לא הספיק ללכת עם זה הלאה, כי הוא נפל ביום הכיפורים

כאשר חזרתי מהמלחמה לתחנת הטלוויזיה רוממה, ראיתי כי בכניסה, על הקיר בצד ימין, הודבק לוח שיש המנציח את נפילתו של זאב, הקורבן היחיד של הפירמה הממלכתית, אשר העובדים שלה, כמעט קומפלט (זולת קומץ בודדים כמו זאב אלטבאום, אדיר זיק, דן בירון והנוכחי), מצאו בטיחות ושלווה במרחק-מה מהקרבות תחת המטרייה של דובר צה"ל, כעיתונאים וכפרשנים כביכול.

שנה או שנתיים אחר כך נעלם גם לוח שיש צנוע זה, והתזכורת היחידה שנותרה לזאב בחמש הקומות של בניין הטלוויזיה נשמעה מפיו של חיים הויזמן, איש יקר שכיהן כראש מחלקת הדת, אשר המנוח עבד אצלו כעוזר הפקה והוא, הויזמן, זכר אותו כצעיר מסור וחייכן.

שאלתי את הויזמן אם הוא חושב שזאב, בחור משכיל ונעים הליכות, התאים ללבישת מדים, "כי לי, שראיתי את המלחמה הזו מקרוב, ההשתתפות של זאב לא נראית הגיונית", אמרתי לחיים.

הוא שתק רגע. "אני חושש שאתה צודק", אמר בעצב.

הפולני הממושקף הזה

בכל אופן, בגלל חוסר האמפתיה שהפגינו הקולגות הרוממאים לגבי מותו הטרגי של זאב, "הפולני הקטן הממושקף הזה", הפסקתי לתקן להם את המכוניות. "תלכו למוסך", המלצתי, וסירבתי לשמוע מה מציק להם.

והנה אתמול, כשחיפשתי תמונה של זאב אלטבאום לקראת מדור זה המוקדש לו, גוגל העברי אכזב אותי, ונשאר אדיש למילות החיפוש "עובד הטלוויזיה הישראלית" + "נפל" + "יום כיפור". לא קיבלתי דבר, כלום.

כנראה, כוח האדם של הערוץ הראשון החליט להשתיק בגוגל ובוויקיפדיה הישראליים את דבר נפילתו של זאב, כדי לשכך את המצפון של עצמם ושל רוב עובדי הטלוויזיה, אשר בפרוץ מלחמה זו הצליחו לחמוק משירות פעיל בצבא.

סייען ספרותי  

פגשתי את זאב בטלוויזיה העברית כשזו אך החלה את דרכה. את תפקיד עוזרות ההפקה (PA-ניקיות) מילאו אז בנות בעיקר, ורק שני גברים צעירים אחזו בג'וב נשי זה – זאב אלטבאום ויגאל גורן. יגאל, אגב, היה אחיינו של הרב המפורסם, וסיפר כי במלחמת ששת הימים הפיל דודו באמצעות רובה צ'כי טיל מצרי שהתקרב אליו. ודאי שאהבתי את סיפור גבורה זה של הרב, אשר במדיה החמיצו.

את זאב קיבלתי כעוזר במאי, כאשר עמדתי לביים דרמה טלוויזיונית לפי הספר "בתחילת קיץ 1970" מאת א"ב יהושע. מנהל התוכניות צחי שמעוני שלח אליי את "הפולני" של רוממה כדי שילווה את העולה החדש שהייתי במבוך הספרות העברית.

עוזר שוחר-טוב

לא הספקתי גם לגרור את חברי זאב לרחוב קינג ג'ורג' הירושלמי, אל קפה "טעמון", מקום ססגוני, רב-פרצופי, רועש.

"זו צִיגָנֶרְיָה (חבורה מובחרת) לא בשבילי", נבהל זאב בפולנית. "החבורה הצעקנית שיושבת שם לא מדברת בשפת אנוש. ממש אפריקה", התרשם אחרי ביקור קצר.

מהרגע הראשון התגלה זאב כבלתי שייך לחבורת הרוממאים התקניים. לא רק בגלל הפולניוּת הבולטת והיעדר החוצפה אלא גם, ובעיקר, בגלל השקט הנפשי, הבלתי אופייני לסביבה זו. במסדרונות של גסות, קנאה ותככים היה זאב עוף מוזר.

גם אשתו של אלטבאום לא הייתה שייכת למועדון בנות הזוג של הרוממאים, הצעקניות ברובן, שהיו מסתובבות חופשי בבניין הטלוויזיה ומרכלות במזנון.

תפקידו של זאב היה לתרגם לי את מה שכתב הסופר החיפני בשפה גבוהה, הרמטית, המאיימת על בוגרי אולפן לא מוצלחים במיוחד כמוני. וזאב אכן תרגם בשבילי לפולנית את "קיץ 1970", והופתע לשמוע ממני שיצירה זו מייצגת גרפומניה נקייה כבדולח.

"אתה לא מתייחס לשפה היפה של א"ב יהושע", מחה זאב, וניסה לשכנע אותי שיש הצדקה לשורות בנוסח "והלילה ממשיך, כמין שכרון, הטל מתחיל לעטוף אותנו", או "ומראה להם על האופק הכחלחל הנמוג בהבל", שהרי גיבור הספר הוא מורה לתנ"ך, הטעים באוזניי העוזר שוחר הטוב.

שיעור באבסטרקט

אך זאב הופתע עוד יותר כאשר שמע ממני פרטים על סגנון ההסרטה שתכננתי, העומד להתחמק מכל ניסיון להסביר בעזרת השחקנים והבימוי את הסיפור המבולבל של א"ב יהושע.

העוזר הנבון שלי הבין, לחרדתו, שאני מתכוון דווקא לסבך עוד יותר את התוכן של "קיץ 1970" לכיוון האבסטרקט, "עד כי לטובת הדרמה, ממש לא יהיה חשוב מי, מה ולמה", הסברתי. "אנחנו נשאיר לצופה את ההנאה להבין מה קורה על המסך", בישרתי לזאב.

למשמע דבריי חטף זאב טראומה. הוא לא שמע קודם לכן על העקרונות העומדים מאחורי תיאטרון האבסורד, שהייתי מכור לו, ובוודאי שלא למד על הסרטה מסוג כזה באותו קורס צילום קצר שהוא עבר מטעם משרד העבודה, לפני שהתקבל לרוממה.

אלא שבהמשך, זאב הבין את כוונות הבימוי שלי. "רק אל תספר את זה למפיקה קפלנסקי כי היא עלולה לחטוף שבץ", הזהיר אותי. שנינו ידענו כי נעמי ציפתה שהסרט שלנו יסביר את עלילתו המעורפלת של הסיפור.

לצלם כמו ילד

גם הצלם מיכה פָּן נרתע מהרעיון האמנותי שתיארתי. הוא לא אהב את בקשתי לצלם את "קיץ 1970" כמו ילד שמצלם את משפחתו ואת הנוף במצלמת 8 מ"מ של חובבנים – רק במסרטות הרגילות שלנו. רציתי שהצילום יהיה רועד, רשלני כביכול, וכך יעמוד בניגוד לתפאורה המוקפדת והמושקעת, בניגוד למיזנסצנות התיאטרליות שהכנתי, ובניגוד לסגנון המשחק המלאכותי אף הוא.

אגב, עשרים שנה אחר כך, בשנות התשעים, אימצו סדרות טלוויזיה אמריקניות את סגנון הצילום ה"אגבי" הזה. הידועה שבהן היא NYPD, שהצילום ה"מרפרף" הוא סימן ההיכר שלה.

נרתע ממסרטה ביד

אלא שהצלם שלי לא אהב את הגישה ה"מהפכנית". הבנתי את זה כאשר מיכה הביא אל האולפן חצובות כבדות, והתחיל לבנות את הפריימים בדייקנות קולנועית. "עזוב אותו", ביקש זאב, "העיקר שיצלם בפוקוס".

גם מצד נעמי המפיקה היו לי צרות. "למה אתה לא מרשה לשחקנים לקרוא את התסריט?", התקוממה קפלנסקי. הסברתי לה שזוהי שיטת העבודה שלי עם שחקנים. "זה לא מקובל אצלנו", כעסה המפיקה, אשת פלמ"ח לשעבר.

והנה, כבר למחרת ראיתי את השחקן הראשי, המבוגר, המגלם אב שכול-לא-שכול, טובע כולו בדמעות, רועד, לא מסוגל לדבר.

"מה קרה?", שאלתי.

"נעמי סיפרה לי שהבן שלי עומד להיהרג", מלמל.

זאב הפיקח רץ אל שוק מחנה-יהודה הקרוב, הביא לשחקן המבוגר בננה, והוא התאושש.

גוגל נרדם

לכל מלחמות האמנות האלה אין זכר בגוגל. למעשה, אין אפילו אזכור לעובדה שהנובלה הזו של א"ב יהושע זכתה כלל לעיבוד טלוויזיוני.

זאב מעודן

חקרתי את זאב מהיכן הוא, מאיפה הפולנית הטובה שלו. התגלה שהוא נולד בסמרקנד שברוסיה, ומשם עבר עם משפחתו לפולין. בהיותו בן 12 נפטר אביו, ושנתיים לאחר מכן עלה זאב ארצה עם אמו ואחותו במסגרת "עליית הנוער".

אין ספק כי בזאב היה משהו מעורר סקרנות, משום שלא זכור לי שהתעניינתי כמלוא הנימה במוצאם ובעברם של רוממאים אחרים. גם נשותיהם של הרוממאים לא עוררו בי עניין מיוחד. נגעה ללבי רק אשתו של זאב, שפגע בה שיתוק ילדים. ראיתי את הקשר החזק ביניהם. הם הלכו יד ביד, כגוף אחד.

לא אמרתי זאת לזאב, אך הוא הזכיר לי חבר אחר שלי, מפולין, הצייר יז'י נוֹבוֹשֶלְסְקִי, שאף הוא היה נשוי לאישה שנפגעה בשיתוק ילדים, ואף ביניהם שרתה אהבה מהסוג הרך, המכמיר.

שירות תיקונים כללי

זאב, שהיה גם בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית, לא רק עזר לי בבימוי ובעריכה של "קיץ 1970" – אשר היה הדרמה הראשונה שהפיקה הטלוויזיה הישראלית – אלא תיקן אותי פה ושם גם בחיי האזרחיים.

הוא נסער כאשר שמע כי כתבתי לאחותי אירנה, שנשארה פולין, שבמקום מגוריי החדש סובלים חבריי לטלוויזיה מחור בהשכלה משום שאין כאן תרגומים של ספרות עולם, ועל כן אין לחבריי לעבודה מה לקרוא חוץ מעיתונים. זאב מיהר לתקן אותי.

"לא ראוי שבגלל הבורות שלך, אחותך תחשוב שנפלת לג'ונגל. הרי לא חסרים לנו תרגומים של ספרות עולם. טולסטוי, דוסטויבסקי, צ'כוב, פושקין, קפקא, קונרד ורוב הסופרים האמריקנים, מסטיינברג ועד קפוטה – כולם תורגמו כבר מזמן לשפת הקודש, כולל אפילו 'יוליסס' של ג'ויס, בקט, פרוסט ומלפרטה", האיר זאב את עיניי, בניסיון להגן על כבוד מולדתו החדשה.

rrrrr

זאב אלטבאום. מאד ישראלי אבל לא רוממאי

ובעת ההיא המשכיל יידום

היום תפסתי כבר, אך לצערי אין לי אפשרות לספר את זה לזאב, שהקולגות שלנו ברוממה פשוט הקדימו את זמנם בחצי מאה. שהרי הם אימצו, במין טרם-עת פיקחי, את המנטליות של המודרנה הגלובלית, אשר במסגרתה אין מבזבזים זמן על קריאה. אותה מנטליות שגיבורי התרבות של היום אוחזים בה. למעשה, ברור לי שהרוממאים של פעם היו מסתפקים בקריאת סמסים, לוּ רק עמדו לרשותם סמארטפונים.

הייתי אומר את זה לזאב, אלא שהוא התגייס, ונפל ברמת הגולן בתוך גרוטאת זחל"ם ותיק, הזוכר את מלחמת העולם השנייה, שנפגע על ידי טיל.

לא נהנה ממתיקות הספק

להבדיל מדמותו של הבן ב"קיץ 1970", אשר ספק נפל בקרב ספק חי, חברי זאב אלטבאום נפל ומת בוודאות, לתפארת מדינת ישראל.

אלא שבכל זאת נשארה בינינו קרבה, משום שזאב קבור בבית העלמין קריית-שאול, 300 מטרים בערך ממקום מגוריי הזמני.

HR-V

פילוסופיית המוות: ממנטו מורי (זכור את המוות) – מלמד י"א את הונדה HR-V הנאמנה שלו, כשהוא מצלם אותה על יד טנדר זרוק בשטח. על סיפונה של הגרוטאה הלבנה, שעצרה בדרכה אי-שם, נשאר איזה ויגוום, אוהל אינדיאני, גומחה למנוחה או למגורים של מאן דהוא. סימן חיים אולי, אין לדעת, אבל מותר לדמיין.

את מאמרי "פילוסופיית המוות" אכתוב בוונציה, מרחק יום וחצי נסיעה מוורשה. הייתי מגיע לשם מהארץ, באלפא 33 IE, אלא שלצערי נעלמו כבר האוניות הצנועות, יווניות ברובן, שהיו לוקחות אותנו עם המכונית מנמל חיפה עד ונציה או אנקונה, בסכום דומה לכרטיס טיסה. חבל עליהן, כפי שחבל על דברים רבים שהיו ואינם. כך ש-33 שלי לא תזכה להחליף את מנוע ה-1.5 ב-1.7, ולי יישאר לבחור את המועמדת לנסיעה זו מבין בנותיי בגולה.

הבווארית הייתה עשויה לפתות, לולא הצורך לשמור עליה מסביב לשעון, שהרי הגנבים האיטלקים ישחיזו ציפורניים מול Z3M קופה, הבנויה בהתאם להשקפתם, כאילו נולדה במילאנו. לשלווה ולכתיבה לא תתרום גם האופציה של אלפא GTV, בשל הסכנה שהקשישה תנסה להישאר בסביבה שממנה היא באה. לאור העובדה שגם גברת האצ'בק אינה מתאימה לוונציה, משום שהיא בנויה למסלול ולא למרחקים – ניצבת באופק רק הונדה CRX, המוכנה לשרת את בעליה בששון ובשמחה.

או-אז יישאר לנו להתחבר לחשמל האיטלקי, ולפרוק מהמזוודה את הנובלה של תומאס מאן ("מוות בוונציה", 1912), כדי לתרגם את אהבתו החולנית של הגיבור לאהבה אפלטונית אצילה למכונית

טיפ טיפה: חילול בכוונה טובה

היה כתוב בעיתון שלגברת מירי רגב, שרת התרבות והספורט, יש חלק בזכייתה של הג'ודוקא ירדן ג'רבי במדליית ארד באולימפיאדת ריו. כי לפני הקרב המכריע על מדליה זו, השרה רגב, שליוותה בכבודה ובעצמה את משלחת ישראל לברזיל, שלחה ארצה סמס לרב נתנאל שריקי, מקובל מנתיבות, בבקשה שיתפלל לניצחונה של ג'רבי.

לא צוין אם כבוד הרב נענה לבקשתה של רגב, ואכן התפלל למען ג'רבי כדי לסייע לה בקבלת המדליה – או שמא, כפי שמדמיין הקשיש המורשה, ציניקן מקצועי מוכר, כבוד הרב סירב לנצל את קשריו עם שמיא לצורך עניין פרוזאי כמו ספורט. בין כך ובין כך, כל המבצע שהגתה ויישמה הגברת האמביציוזית אשר עומדת בראש משרד התרבות והספורט השאיר בלבו של הזקן טעם מביך, רע בכללותו.

זה לא בגלל הסכנה שהחיזוק הרוחני שספגה הספורטאית הישראלית היה עלול להוביל לגירושה מהכפר האולימפי – כפי שמארגני האירוע הגרנדיוזי גירשו כבר מריו ספורטאים גויים שנתפסו בחיזוק גופם בחומרים אסורים. לא זו הסיבה להסתייגות.

הטעם הרע האופף את לבי הוא תוצאה של זיכרון מר, ההולך אחריי עוד מימי הגטו הנוראיים. לא אוכל לשכוח שבכל פינת מגורים חשוכה בגיהנום שממנו ברחתי התפללו לעזרה אסירי גטו, ביניהם רבנים מקובלים, שחיכו למוות אכזרי.

שואלים את אדוארד

מיכל: אני בת 22, סיימתי שנה ראשונה של לימודי מוזיקה בבית ספר גבוה למוזיקה בהתמקצעות על פסנתר. לאחר שהבנתי שאני אוהבת מאוד מוזיקה אך לא במסגרת התובענית הזאת, החלטתי לעזוב את הלימודים בבית הספר ולהמשיך עם המוזיקה בדרכי שלי, והפעם לנסות את מזלי על צ'לו. בנוסף נרשמתי ללימודי ריפוי טבעי בצפון, מה שאומר שאעבור להתגורר בגליל העליון.
עם המעבר לצ'לו (שקשה להתנייד איתו ללא רכב) ועם המעבר לצפון, אזדקק כנראה לרכב. אני מניחה שאגור במרחק של כחצי שעה ממקום הלימודים, וכנראה יהיו גם נסיעות ארוכות יותר פעם בשבוע-שבועיים לאזור ירושלים. אני מוכנה להשקיע ברכב קטן ונוח בסביבות 25 אלף שקלים. וכאן מגיעה השאלה: על מה אתה ממליץ?

תשובה: המכתב המעניין שלך ראוי להמלצות רכב בונות ורציניות, ובוודאי לא לבדיחה שבה אני פותח, ולפיה מתאימה לך לדעתי באופן מיוחד מאזדה MX5 רואדסאר, מכונית דו-מושבית פתוחה!

אני נהנה לתאר לעצמי איך את יושבת מול ההגה, ולצדך, על מושב הנווט, מונח בשלווה גמורה הצ'לו שלך, רתום בחגורת בטיחות וכרית האוויר מולו מנותקת, כמו בנסיעה עם תינוק.

זוהי תמונה מושלמת, שווה צילום, אלא שהיא לא רלוונטית, משום ש-MX5 יד שנייה עולה פי שלושה או ארבעה מהסכום שאת מייעדת להשקעה.

לנוכח כך, נדמה לי שאת ובן לווייתך האציל תרגישו טוב באחד מבין שלושה דגמי סקודה: רומסטר 1.4 מזן 16 שסתומים, רומסטר 1.6 או פאביה קומבי.

תקראי בהזדמנות בבלוג "מכונית הנפש" את המדריך לקניית יד שנייה "משומשת חיל מי ימצא", שמספק כל מיני עצות המסייעות בבחירת מכונית נעימת-צֶבֶר (קילומטרים). אם תהיה לך מועמדת קונקרטית, את מוזמנת לשלוח שאלת המשך.

ע': אנחנו משפחה של שש נפשות – ילדה בת 13 וילדים בני שלוש, חמש ושש, מה שאומר שצריך שלושה כיסאות.

אנחנו חיים בצמצום רב. הייתה לנו רנו לוגאן, אבל היא הלכה בטוטאל-לוסט. כרגע יש לנו כסף (80 אלף שקלים במיידי, ואם ממש צריך אז אפשר עד 100 אלף) כי בעלי קיבל ירושה, ולכן אנחנו רוצים לקנות רכב.

מכיוון שאנו לא יודעים מה יהיה בעוד שלוש שנים מבחינה כספית, אנחנו מחפשים רכב שיחזיק מעמד זמן רב יחסית. ונעבור להתלבטויות:
1. האם לקנות דאצ'יה חדשה, שאז יש יתרונות של אחריות חברה?
2. האם לקנות סיטרואן C4 שנת 2012 שעשתה 7,000 ק"מ? (הם מבקשים 67 אלף שקלים).
3. האם ללכת על יפניות (מאזדה או טויוטה).

נודה לעצתך, אנו אובדי עצות.

תשובה: לכל האפשרויות שציינת יש הרבה מן הבעד, ורק מעט מן הנגד, כמו במקרה של דאצ'יה חדשה. אם אתם מעדיפים סגנון אלגנטי, פינוקים ונוחות, אז בחירה בסיטרואן C4 פיקאסו היא צעד נכון.

אלא שמצדי הייתי ממליץ לכם לבדוק אם יש למכירה הונדה FR-V, שהיא לא רק בעלת שישה מקומות אלא גם אלופה באמינות, ומעניקה בטיחות אקטיבית כמו גם סיפוק מהנהיגה. היא גם לא מבזבזת דלק.

אם תצליחו למצוא FR-V, חלק מה-80 אלף יישאר בחשבונכם לצורך התקנתה של הונדה לחיים במחיצתכם.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    הי אדוארד , תעשה חיים בוונציה ותחשוב על דברים קצת אופטימיים יותר …

    אם הייתי מנחש שתבחר להציג תמונה זו של HRV דווקא מבין שלל צילומי המכוניות הקלאסיות המגניבות והנדירות הרבה יותר ששלחתי לך בנגלה האחרונה, הייתי לפחות עושה לה קצת פוליש ווקס , או לכל הפחות טבילה זריזה במכונת שטיפה אוטומטית , לשם הסרת אבק הדרכים הוולקאני שדבק בה ברמת הגולן …

    דווקא כשפגשתי את טנדר הוויליס הנטוש , כאותו מבחן " גשטאלט " בו מוצג גוש בלתי ברור המביא את הנבדק לתיאור האסוציאסציה המיידית הצצה מדמותו – ראיתי בטנדר מציאה לא רגילה , פוטנציאל לפרוייקט שיחזור ויצירת רכב פנאי לא נורמאלי …לא הייתי ממהר להספיד טנדר גזעי זה מפני שבשנים האחרונות הוא זוכה לעדנה רבה ברחבי העולם בקרב חובבי רכבי בכלל ורכבי שטח בפרט .

    אילו היה בידי הפנאי והתקציב העודף , ברמת השחזור הבסיסית עלה בראשי הרעיון של רכישת נ"נ צבאי מאחד ממכרזי הבלאי הצה"ליים או ג'יפ מסדרת CJ שראה ימים טובים יותר עם מרכב גמור אך מכלולים תקינים , והעתקת המכלולים : מנוע , תיבת הילוכים , מתלים , סרנים , מערכות היגוי חשמל ואי אילו קרביים מכאנים נוספים שעשויים להתאים וגם לצלוח את מבחן הרישוי – למעטפת החלולה של טנדר הווילס הנטוש לשעבר שהחלודה שאחזה בו הינה חלודה שטחית בלבד שטרם חוללה רקבונות וברת הסרה בקלות יחסית , כאשר שחזור הצבע אמור להתבצע תוך בחירת גוון בעל מרקם מחוספס , מאט או מטאלי שהדמיות בפוטושופ יעזור לי לבחור .

    השלמת חלקי הפרונט החסרים לא תהווה אתגר בלתי ניתן לצליחה הודות לעידן "האיביי" הגלובאלי והיסטוריית ייצור של כ- 200 אלף אקזמפלרים מטנדר חביב זה בטווח השנים 1947- 1965 המגדילים את מבחר חלקי החילוף שניתן לאתר עבורו ברחבי העולם . את רצפת הארגז האחורי הייתי משחזר בעזרת קורות עץ אגוז במרקם תואם , זאת – לא לפני שהייתי משליך למחזור את הקופסת הפח הענקית והמיותרת שמעליו …
    עם קצת רצון וקצת יכולת והרי לכם ג'יפ לתפארת שלמעטים גזעי ממנו בתקציב צנוע של ג'יפ סמוראי חבוט וישן …(מושבי "ספארקו " וגלגלי שטח המלווים בבולמים מעט מוגבהים כלולים בפנטזיה…הייתי אומר גם איזה V8 אבל אז תגידו שהגזמתי) …

    הפוטנציאל הינו רחב ומגוון , ניתן למימוש בסגנונות שונים ולטעמים שונים, כאשר התקציב קובע את הגבול , אבל הג'יפ הינו אותו טנדר ג'יפ בסיסי שבצילום …

  2. Rami permalink

    היי אדוארד
    אני מצרף לינק אתר יזכור שבו מופיע זאב אלטבאום.

    http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=95355

  3. תענוג לקרוא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: