Skip to content

גן עדן קר ועקר

נובמבר 9, 2016

הסגידה לרעיון התחבורה האוטונומית, שלפי מומחים עומדת בעוד רגע לגרש את המכונית המסורתית מחיינו, פוטרת את שר התחבורה ישראל כץ מהצורך המייגע להשקיע בתשתית ובחוקים. יא רבאק!

אנו עומדים לפני העמדתה של המכונית המסורתית למשפט ציבורי, שייפתח בעקבות הגשת כתב אישום המפרט את פשעיה. אין לערער על פשעים אלה. הרי קשה להתווכח עם העובדה שקיום המכוניות ותפקודן אכן גורמים תאונות דרכים שבהן נהרגים נהגים, נוסעים והולכי רגל. לקורבנות המוטוריקה יש לצרף גם אזרחים שאין להם אמנם אוטו, אך משלמים בכל זאת בנפשם ובבריאותם על העשן הרעיל היוצא ממפלט הרכב או מהתחממות השמיים.

לחובת המכוניות נזקפת גם פגיעה מביכה ביחסים שבין אדם וחברו, שהרי פושעות-פח אלו מחרחרות קנאה בין אנשים, כנראה לשם הבידור, כי סיבה אחרת אין להן.

יצורות נבזיות אלה משעשעות את עצמן בדרך אכזרית נוספת: הן גוררות את בעליהן, נפשות טהורות, להתנהגות שחצנית על הכביש ואף להשתוללות. המכוניות הרעות נהנות גם מוויכוחים קולניים שמתעוררים תדיר בין נהגים. גם בתגרות עסיסיות אין הן בוחלות. האם לא מוטב לשים קץ לשלטונן של מרשעות-פח אלה?

בהערת אגב נגלה כי יש כבר מתנדב נלהב למשימה זו. אדם שהלהט הקר שלו לגבי חזון האין-מכוניות, והבוז שלו כלפי נהיגה ("מי ירצה בכלל להיות בעליה של מכונית?"), מצמררים ממש. נחשוף אותו בהמשך.

עלוקות זמן וכסף

ודאי שבמהלך משפט זה, לא ישכח התובע מצד הקִדמה הנאורה לציין בכתב האישום נגד מכוניתנו התמימה פשע נוסף שלה: קנייתה ואחזקתה אינן כדאיות כלל! שהרי מכוניתנו התרגלה, אם בכוונה תחילה ואם ככה סתם, לאכזב את בעליה ולהתקלקל, לדרוש חלקי חילוף מקוריים, לא סיניים חלילה, ולצורך החלמתה היא מבזבזת שעות מוסך ארוכות, ויקרות בהתאם.

גם לאחר התיקון המוצלח ממשיכות פושעות אלו, חוצפניות חסרות מצפון אשר רוחשות סדיזם חשאי כלפי בעליהן, לשתות דלק בכמויות, לייצר פקקים, לחטוף דו"חות חניה או תנועה, לצאת מהאופנה, להזדקן.

פושעות בעלות לב זהב

במשפט מתקרב זה, שמטרתו הראשית היא ניקוי אדמת העולם ממכוניות, אני מוכן להתגייס כעד הגנה על הנאשמות. אסנגר עליהן בשם עצמי, אך גם בשם רבים כמוני, ובהם חבריי, שקשרו לנֵצַח את חייהם למנועים, לתיבות הילוכים ולגלגלים.

בנאום הסנגוריה שלי אֲלַמֵּד זכות על הפושעות. אגש אל דוכן העדים ואומר: אמנם אנו עוזרים למכוניות לחיות, אך הן לא נשארות אדישות לזיקה הרגשית שלנו כלפיהן – ומחזירות לבעליהן במטבע דומה. כי רק בעזרת המכוניות הצלחנו, במשך חיינו הארוכים, להימנע מביצוע רעיונות מטופשים ומעשרות פשלות, כולל מעשים פטאליים שאינם בני תקנה.

ניצלנו מתרחישי ההרס הללו, אם קטנים ואם גדולים, כי היינו עסוקים במכוניות עד גבול איבוד המציאות.

טיפול קבוצתי

נשאר רק להודות שאז, בעבר הרחוק, בצעירותנו הטיפשית, היה לנו די בעזרתה של מכונית בודדת, חלשה, מצוידת בהגה פלסטיק לבן, בעלת מחוג עצלן המוכן לטייל על מד המהירות עד 90 קמ"ש, הלוואי, בסיוע ירידה, רוח חיובית.

אלא שלעת זקנה – שנפלה עלינו בהפתעה ומְלוּוָה בעשרות צרות למיניהן, המגיעות מהגיהנום האנושי ומנסות לדהור על גבנו בחוסר רחמים – מכונית בודדת אינה מסוגלת כבר להגיש עזרה פסיכולוגית מספקת. כך מצאנו את עצמנו, אנו הקשיש המורשה, נזקקים לעזרתן המשותפת של חבורת בנותיי האמינות, שהן בעלות 22 בוכנות המעדיפות דלק 100 אוקטן, 10 גלי זיזים ו-1,000 כ"ס כמעט.

סוסים אלה נרדמים בבתיהם ומחכים לביקור הזקן, שבא אל בנותיו כדי לחזק ולהתחזק.

איי-קיו אפאתי

בסוף השבוע האחרון עקבתי כמו כולם אחרי הבחירות המביכות בארה"ב, כולל פרשנויות של חוכמולוגים עבריים, הרואים במתרחש באמריקה הזדמנות פז לנצל עד תום את מאגר איי-קיוּתם הלא שופע במיוחד, ובזמן שנשאר לי קראתי מכתבי קוראים, כולל את מכתבו של מירון שרעבי, שעשה איתי חשבון, בצדק ולא בצדק.

כי בניגוד לטענתו של מר שרעבי, אינני מאשים כתבי חצר בהצנעת דגמים כאלו או אחרים לטובת בעליהם ברוני היבוא, משום שדעתם של החצרונאים לא מעניינת אותי. אני מאשים את הדור החדש של כתבי רכב לא בהתרפסות ובחנופה (הגם שהם בוודאי אוחזים במידות אלה), אלא בעיקר באדישות כלפי מצבה המביך של התרבות המוטורית העברית.

החצרונאים אינם לוחמים על כלום (זולת על שגשוג העסקים של אדוניהם), אינם מנסים לקדם שום ערך או שינוי, ומסתפקים בקריקטורות של מבחני דרכים, המבוצעים על ידם בחובבנות, בלי הציוד הנדרש וללא השיטה המקצועית שהייתה נהוגה בעבר.

בנוף האפור שנשאר, אפשר לגלות רק שני שמות בעלי הבנה ברכב וידע בניהוג: יואב קווה ורמי גלבוע. חבל רק ששתי דמויות חיוביות אלה, המוכשרות בצורה משכנעת, נגועות באהבה עיוורת לנסיעה בשטח, מה שהמורשה, חסיד אספלט מושבע, אינו חולק איתם.

הגיח מחור העכברים

בשלב כלשהו השבוע נפל על הקשיש המורשה גם הנאום של מר שי אגסי, החוזה של חברת בטרפלייס שגמרה בשערורייה בעלת ריח פלילי. והנה, נער פלא מזדקן זה חזר, והפגין שוב את כוחו הרטורי הדמגוגי, הפעם תוך ניצול ציני של בימת כנס בינלאומי שנערך בתל-אביב.

לדעת הזקן שבי, ההצהרות שדקלם האיש אשר המיט הפסדים כבדים על רבים שהאמינו בו – חברת רנו ומוסדות כלכליים, שבעליהם הטייקונים הלכו אחריו כמו עכברים אחרי חלילן – היו אמורות לשכנע את הפסיכיאטר המחוזי שהאיש הנואם מתאים לאשפוז מיידי במחלקה סגורה.

הנה טעימה קטנה מהנאום של אגסי, תומך אדוק בחזון המכונית האוטונומית: "בתעשיית הרכב טוענים שאנשים אוהבים לנהוג במכוניות. פעם אמרו את זה על סוסים – סוסים לא חוסלו עם הגעת המכוניות, אלא נשלחו לחוות. כך יקרה גם למכוניות". וגם: "תעשיית הרכב העולמית פספסה כשחשבה שתאונה כזו (של מכונית אוטונומית שהתנגשה במשאית) תעצור פיתוחים של רכב אוטונומי".

לא מהפכת קטיפה

במקום להתנצל בפני קורבנותיו ולהרכין ראש על החובות האדירים שהשאיר אחריו, אגסי נעמד על בימת הכנס והמשיך בשלו. ממש באותה התלהבות אינפנטילית שבאמצעותה הוא דחף את פילוסופיית בטרפלייס, הוא הצהיר השבוע בתל-אביב: "אם המעבר לרכב אוטונומי יתרחש תוך חמש שנים – הכול ישתנה. תעשיית הדלק, תכנון של ערים. מקצועות שהכרנו בעבר עלולים להיעלם, כמו המקצוע של המוסכניקים. לא יהיו בעולם יותר תחנות דלק" (שגיאות הלשון במקור).

ומה עם נהגים שלא ירצו להצטרף למהפכה של אגסי, ויתעקשו להמשיך לנהוג בעצמם? "הם ייסחבו בכוח אל המהפכה", הסביר אגסי בנועם.

מיסיונר של דת העתיד

במקומו של שי אגסי אנו, הקשיש המורשה, לא היינו יוצאים לאור אל במה ציבורית מהמקום הנסתר, כנראה תחת האדמה, ספק במרחב הציוני ספק בחו"ל, אשר בו התחבאנו מטעמי זהירות, פחד ובושה. במצבו של אגסי היינו נשארים במחסה עד ששערוריית בטרפלייס תשכך ותישכח. משהו כמו חמש שנים או עשר שנים אשכרה.

מצד שני, דווקא בזכות העובדה שהאיש השנוי במחלוקת אינו נמצא מאחורי סורג ובריח, ונאם את מה שנאם, נהפך הכנס, שהתקיים תחת הכותרת Fuel Choices, לקרקס בינלאומי בנוסח הצגה של תיאטרון אבסורד.

כי ללא הופעתו של שי אגסי, מיסיונר מודרנה נטול מצפון, מישהו עוד היה עלול להתייחס ברצינות לכנס ה"מומחי אנרגיה בעלי שם עולמי".

נפשות אבודות לגביי

כפי שאי אפשר להסביר צבעים לעיוור וצלילי מוצרט לחירש, כך אין אפשרות לשכנע את שי אגסי ושות' לגבי התפקיד שממלאת מכונית פרטית בעבור בני אדם. אידיאולוגים עתידנים אלה, המשמיעים את חזונם על גני העדן המתקרבים לאנושות בדמות ההמצאה של תחבורה אוטונומית – הם לגביי אבודים.

אגסי היה אבוד לגביי כבר כאשר פתח בריצה האמביציוזית שלו תחת הדגל של בטרפלייס. הייתי אז הכותב היחיד בארץ – ואני מתגאה בכך ללא בושה – שזרק לפח הזבל את עשרות ההזמנות למסיבות עיתונאים מפוארות שאגסי ערך לכבוד הדגמים החשמליים, וסירב להצעות לבצע בהם נסיעות מבחן.

אפילו במילה אחת לא הזכיר הזקן את בטרפלייס, עסק שנראה לו חשוד כבר מההתחלה. לא ריככה את הזקן העובדה שמר אגסי גייס לעזרתו העסקית את הנשיא שמעון פרס, שהתלהב ממנו.

שתיקת הכבש והטלאים

לא השתתפתי בחגיגות אגסי, שעיתונאי החצר התנפלו בהן על השיירים מהשולחן הערוך, אכלו, שתו, קיבלו מזכרות, צילמו את בעל השמחה ואת שותפיו, צילמו את המכוניות החשמליות שהם ניסו לקדם, ולבסוף עזרו לרמאים אלה של בטרפלייס, באמצעות כתבותיהם הספק תמימות ספק ציניות, לגייס לקוחות.

היום, אף כתב לא מודה שטעה. החצרונאים שותקים בנושא בטרפלייס כפי ששותק לגביו שי אגסי, המחפש כנראה את המכה הבאה.

טיפ טיפה: ומכונית השנה היא – בנותיי

נועם ריין מ"המדריך לצרכנות רכב" iCar שלח למדור הזמנה להשתתפות במשאל עיתונאי רכב, שנועד לבחור את מכוניות השנה 2016 בכל הקטגוריות. הסברתי לריין שאני מנוּע מלהשתתף. הסיבה: חמש המכוניות הפרטיות שלי אוסרות עליי לקחת חלק במשאל כזה.

איסור זה שהטילו עליי בנותיי מצער אותי, אך הוא גם מחלץ אותי מבעיה. שהרי בדומה לג'רמי קלארקסון, גם אני טוען בעקשנות שתעשיית הרכב העולמית ממשיכה גם השנה לבזבז מתכות משובחות, פלסטיק וזכוכיות על בניית דגמים שיש בהם פחות נפש מאשר במקרר ביתי. זו לא בדיוק גישה מתאימה להגיע איתה למשאל "מכוניות השנה".

בסוף המכתב למר ריין ציינתי כי לוּ הייתי רשאי להשתתף במשאל, אז המכונית היחידה שזכאית לתואר "מכונית השנה" היא ב-מ-וו M2. עד כאן תוכן התשובה ששלחתי לנציג של מדריך iCar.

אגב, חמש בנותיי היקרות – שתיים מבית אלפא רומיאו (GTV מודל 1984 ו-33 IE), שתי הונדות (crx VTEC שכדי להפתיע את אויביה לובשת צמיגי סליקס גזעיים, והאצ'בק אדומה בעלת מנוע של הונדה אינטגרה R, גיר קצר ומתלי קוני עקב מחשבה על נסיעות מסלול), וב-מ-וו (Z3M קופה המקורית) – טוענות בעזות מצח שמגיע להן התואר "מכוניות השנה של כל השנים". לפחות עד שהמיליארדר אלן מוסק, מלך מדינת מוסקומניה, הבעלים של "פיי-פאל" ושל "טסלה מוטורס" והיצרן של  Space X, יממש את רעיונותיו המפוארים, כמו מכונית מהירה יותר ממהירות הקול ומכונית תת-ימית.

cztery-panie-2

ארבע בנותיי, אי-שם בגולה, והחמישית הירוקה שבתל-אביב, טוענות בחוצפה שמגיע להן התואר "מכוניות השנה של כל השנים"

שואלים את אדוארד

מירון שרעבי, שעלבים: בכתבותיך אתה מקפיד לזלזל בכתבי הרכב ואף קורא להם בשם הגנאי "כתבי חצר" (של היבואנים). אני קורא מגזיני רכב בארץ וגם בעולם, ואני מסכים שאכן לעתים הביקורת מעודנת, אך יחד עם זאת, תמיד תהיה ביקורת על נקודות החולשה של הרכב הנבחן, וברוב המבחנים ההשוואתיים תמצא ביקורת חד-משמעית שממש תגרום להעדיף את אחד מכלי הרכב על משנהו.

אני יכול לשלוח לך הרבה דוגמאות, אך מספיק שתרכוש גיליון "אוטו" אקראי ותקרא את כולו, ואשמח שתפנה אותי לכתב חצר שמהלל רכב שלדעתך כושל. אני מצדי אשלח לך הרבה דוגמאות שבהן הביקורת מאוד ברורה וחד-משמעית.

מגזין רכב חייב גם להתקיים (מי כמוך יודע…), ולכן לא ברור מה ציפיותיך מהכתבים. האם אתה רוצה שיכתבו שיבואן של רכב לא מוצלח צריך לוותר על הזיכיון?! אנחנו בעולם של בני אדם, וגם לניסוח יש משמעות.

אגב, גם 'מקור ראשון' מפרסם כלי רכב, ואני לא זוכר שקראתי בטורך ביקורת קטלנית על כלים שמשווקים על ידי המפרסמים (אבל ייתכן שאני פשוט לא זוכר).

אני מסכים שהיבואנים לא מייבאים את כל הדגמים המעניינים, אך בעידן היבוא האישי אתה יכול לייבא מה שלבך חפץ, צריך להבין שאי אפשר לצפות מיבואן במדינה של שוק קטן להביא כל דגם שמבחינת השוק הוא אזוטרי ולא רווחי. אגב, כמעט כל היבואנים מייבאים את דגמי הקצה, כגון פיז'ו 208 GTI, אופל קורסה OPC, גולף/פולו GTI, אאודי RS למיניהן, רנו ספורט ועוד.

בנוסף, אתה מתייחס למכוניות גרמניות באופן קצת פוגעני (דוגמת האופל של רכז הגטו), אך את מכוניתך הגרמנית (ב-מ-וו Z3M) אתה מקפיד לכנות "בווארית", כאילו אינה מתוצרת חברה שהעסיקה יהודים בכפייה במהלך השואה.

יחד עם זאת אני נהנה מאוד לקרוא את טורך, וחושב שלרוב המוחלט של כתבי הרכב בארץ אין הניסיון שלך.

תשובה: תודה לך, מר שרעבי, על מכתבך המעניין והמלמד, חוץ מהקטע הבעייתי שמציע לי להכיר את מגזין "אוטו". אפילו עורכו הראשון, המיתולוגי, של "אוטו", שעוד בשנות השמונים הקים את הירחון – הקים מאפס עם אפסים – מכנה אותו כיום "פרסומון".

אם תרשה לי לנקוט את השפה של בוב דילן, משורר ואליל דורות מסביב לגלובוס, אז התשובה למכתבך נשרקת על ידי המדור הנוכחי. ישירות, בעקיפין, ובשתיקה.

יעל: אנחנו זוג מבוגרים בסביבות גיל השבעים. אנחנו רוצים לקנות מכונית חדשה או כמעט חדשה. חשבנו על טויוטה, מאזדה ועוד. מ"חבר" הציעו לנו את סובארו אימפרזה בהנחה של 25 אלף שקלים + שדרוגים (עד 22 בנובמבר). מה כדאי לקנות, והאם יש לך רעיונות אחרים? (מחיר נמוך יותר יתקבל בברכה).

תשובה: ודאי שהנחה בגובה של 25 אלף שקלים מייצרת פוש רציני לסובארו אימפרזה מול טויוטה ומאזדה, היקרות יותר.

לולא ההורדה המשמעותית של מחיר האימפרזה, אז בין טויוטה ומאזדה הייתי מצביע על הונדה, שאף פעם לא אכזבה אותי. לדוגמה, crx שלי, למרות גילה (24…), שומרת על כוחותיה כאילו אתמול יצאה מפסי הייצור, וזהו אינו מקרה יוצא דופן אצל דגמי הונדה.

אלא שבלית ברירה, נראה הגיוני שתיקחו את אימפרזה, שאף היא אמינה ובעלת בטיחות אקטיבית גבוהה. אך הרשו לי להוסיף שבמקומכם, לולא הייתי מוכרח לשרת עם מושב אחורי טרמפיסטים, ידידים, ילדים ונכדים –  הייתי עושה כל מאמץ להזמין הביתה סובארו BR-Z, בעלת שני מקומות בלבד ו-200 כ"ס, שלפי הפילוסופיה שלי ממש מתאימה לגיל שבעים, ואף לשבעים פלוס… (כמו שב-מ-וו Z3M מתאימה בול לאלטר-אגו שלי, הקשיש המורשה). ואם לא BR-Z, אז אחותה הרוחנית טויוטה GT86.

alfa-zagato-xyalfa-zagato-xlalfa-zagato-xxalfa-zagato-x

אורחת נדירה בפארק: ידיד המדור י"א תפס בעדשתו את אחת המכוניות המרשימות והנדירות בארץ: אלפא רומיאו זאגאטו C6 גרנד ספורט שנת 1929. וכך מדווח לנו י"א:

זאגאטו 1750 זו השתתפה במפגש השנתי של מועדון החמש, שהתקיים לא מזמן בפארק הלאומי ברמת-גן. כיום נח עליה דוק של מכובדוּת, אך באותם הימים הייתה זו מכונית ספורט שהתהדרה בשלל ניצחונות במרוצים, כולל ה"מילה מילייה", כמו גם בטכנולוגיה מרשימה לשעתה בדמות שימוש בגל זיזים עילי כפול ומגדש על .

אלפא C6, שהוצגה בפארק לצד עשרות מכוניות קלאסיות נוספות, עשתה עלייה בשנת 1962 בזכות אייבי נתן, שלפני שהיה פעיל שלום וספן שלום היה טייס, וידע כנראה להעריך את איכותה הנדירה של המכונית.

במשך השנים עברה אלפא זו ידיים ומצבה הידרדר, עד כדי השתלת מנוע זר והשבתה ארוכת שנים. היא שוחזרה בנאמנות מרשימה למקור על ידי דב ממועדון החמש, שניכר כי לא חסך לגביה מאמצים ותקציב. המכונית הנדירה אף הוצגה בתערוכות בחו"ל לצד מכוניות עבר נבחרות מרחבי העולם. המפגש ברמת-גן היה הזדמנות לטעום כאן אצלנו מקלאסיקה ומאומנות מוטורית ברמה בינלאומית.

מודעות פרסומת
4 תגובות
  1. עמיר permalink

    אדוארד שלום,
    במשפט הראשון בטור היום השתלחת בשר התחבורה ישראל כץ על שאינו משקיע בתשתיות תחבורה ובחוקים.
    בכך אתה מזכיר לי את שרלטני "אור ירוק" והחסידים השוטים של "העבודה" ו"מרצ", שאינם מסוגלים להביע ולו הערכה מינימלית לפועלו של השר כץ בתחום תשתיות התחבורה. תחת שרביטו הוכפל כביש 65 בין צומת גולני לקדרים, נפרשה מסילת רכבת מחיפה לבית שאן, וכביש 6 מתקרב בצעדי ענק לעכו מחד ולקרית שמונה מאידך, עם שלל מחלפים ומנהרות. ובמרכז: שידרוג כביש 1 וסלילת המסילה המהירה לירושלים, והרכבת הקלה בתל אביב.
    אמנם יש עוד כבישים רבים הסובלים מפיגור ביחס להיקף התנועה הגדל והולך עליהם, אבל צריך לזכור ש: 1. המשאבים שניתן להקצות לתחבורה אינם בלתי מוגבלים. 2. פעמים רבות יש בעיה אמיתית של מחסור בשטחים שמונע הרחבת כבישים, או התנגדויות של חקלאים לויתור על שדותיהם לטובת הרחבה. 3. משאבי הקרקע בארץ מוגבלים מאד, ולאורך זמן היקף התנועה יגבר על כמות הקרקע הזמינה להרחבת כבישים. 4. מרבית התאונות נגרמות בגלל התנהגות הנהגים, ללא קשר לתשתיות!
    אתה מוזמן לבוא לביקור בארץ לראות במו עיניך את היקף עבודות התשתית המתנהלות גם בימים אלה, וגם לשגר התנצלות לשר ישראל כץ.
    בעניין סעיף 4 דלעיל: אני לא חסיד בכלל של מכוניות אוטונומיות, אבל כמי שעושה מדי יום מעל 150 ק"מ בנהיגה – לפחות שליש מהנהגים הקיימים הייתי מוריד מההגה ומושיב אותם במכונית אוטונומית!

  2. לעמיר: העובדה שאתה כנראה עובד בחצרו של שר התחבורה ישראל כץ אינה פוטרת אותך מהבנת הנקרא. לא כתבתי שמר כץ אינו פעיל בתחומו – אלא ציינתי בסרקזם, שהיית אמור לזהות, כי האמונה העיוורת בעתיד מוטורי אוטונומי, אוטומטי או דיגיטלי, קרא לזה כרצונך, משחררת דה-פקטו את שר התחבורה של מדינת ישראל מכל דאגה לתשתית ולחינוך להתנהגות מוטורית.
    חוץ מזה, אתה והבוס המשוער שלך מתייחסים משום-מה ל"שרלטנים" מאור ירוק. אצלי, ההודעות של חבורה זו נזרקות ישירות לזבל. לא משום שהם מבקרים את מר כץ ללא הצדקה, אלא משום שהם לוקחים טרמפ על תאונות דרכים טרגיות, ומקשקשים על גביהן.

  3. גיל חלמיש permalink

    אדוארד היקר, כבר מזמן חשבתי ביני לבין עצמי מדוע מצב המוטוריקה בישראל כה מחורבן? והגעתי עם עצמי למסקנה שכמו בכל דבר אחר כמעט, גם בזה אשמה הממשלה! עם מיסים כבדים על רכב חדש, מיסים כבדים על אביזרי רכב ובטיחות, ובמיוחד הגבלות דרקוניות על שינוי ושיפור כלי רכב. כך אחזקת רכב פשוטה הופכת למעמסה כלכלית אדירה, שלא לדבר על רכישת רכב נוסף לצרכי תחביב, שמלבד מחיר התחלתי היסטרי, גם כל חלק ורכיב בו יעלה פי כמה וכמה ממחיר הקניה המקורית. בנוסף מס שנתי על רשיון הרכב ("טסט" שתפקידו לספק פרנסה למגוון אוכלי חינם, ולהעשיר את קופת המדינה עוד קצת).
    צמיג בודד בישראל עולה כמו החלפת כל הסט במדינות המערב (והמזרח, והדרום והצפון) ולכן בישראל נפוצה התועבה של החלפת צמיג בודד ברכב כי "שאר הצמיגים בסדר"
    צלחות בלמים עולות הרבה מעבר למה שאמורות לעלות, ולכן בישראל ישנם סדנאות שמתמחות ב"גילוח" שפת הצלחות והחזרתן ל"כשירות" עם הרבה פחות בשר ממה שהיצרן התכוון לכך במקור. (מומחה רכב אמריקאי או אירופי יתפלץ מרעיון התועבה הזה). לכן גם בישראל נמכרות מכוניות חדשות עם בולמי תוף!
    כדי להחזיק רכב משומש בישראל צריך להיות ברמה סוציו-אקונומית גבוהה משהו, וככל שגיל הרכב עולה, יותר יקר להחזיק בו… לי עצמי יצא בתחשיב שעדיף לי לקנות מכונית חדשה ולא להחזיק בפיאט פונטו הנאמנה (ואמינה למדי) בת ה13 שהיתה ברשותי אז… תחשיב כזה לא יכול להיות הגיוני בשום צורה, אם מסתכלים רק על מחיר התחזוקה והחלקים! אבל ברגע שמשתנה נוסף נכנס לתמונה, המס שעולה כל פיפס, כל התמונה נהפכת.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    האלפא 1750 זאגאטו אכן מדהימה , על האלפות ההן הנרי פורד לא התבייש לומר שנהג להסיר את הכובע בכל פעם שנתקל בכזו …

    אישיות אגדית נוספת מהעולם המוטורי העונה לשם אנזו פרארי סללה את הצעדים
    הראשונים בעולם המוטורי בניהול קבוצת המירוצים של אלפא-רומיאו , עוד בשנות העשרים המוקדמות אהב פרארי להתחרות במסלולים כנהג מירוצים של אלפא שם למד והעצים את כל התשוקה המוטורית למכוניות שתלווה את יצירותיו בעתיד , בהמשך ניהל אנזו הצעיר את פיתוח מכוניות אלפא ואף הקים את קבוצת המירוצים " סקודריה פרארי " עבור אלפא- רומיאו כאשר סמל הסוס הצוהל שמקורו במטוס קרב של טייס איטלקי עיטר את דופן היצירות (לאחר מכן החליפו סמל עלה התילתן בן ארבעת העלים המסמל מזל טוב במקומות אחדים , ודגמים מובילים של הפירמה בכל המקומות האחרים …).

    האלפות משנות העשרים והשלושים היו בעצם הפרארי של התקופה ההיא והתחרו ראש בראש בבוגאטי על המסלולים ועל לבבות חובבי הרכב האדוקים ביותר .

    האלפא 6C 1750 גרנד ספורט זאגאטו הייתה סוסת מירוצים גיזעית ואצילה וניצחה במירוצים רבה בהם השתתפה , בין היתר בגרד- פרי של בלגיה , ספרד , מונזה , 24 השעות של ספא ועוד ועוד כאשר גולת הכותרת של אותה תחרותיות באה לידי ביטוי בניצחון רצוף במילה – מילייה בשנים- 1929 וגם 1930 (בשנת 1931 קטעה את רצף הניצחונות המרצדס SSK המרשימה בפני עצמה ובשנת 1932 וגם 1933 הגביע נדד חזרה לאיטליה בזכות ה- 8C 2300 האחות הגדולה מבית אלפא – לגביה צרפתי סירטון נפרד בהמשך …) האלפא 6C – 1750 זאגאטו ויתר אחיותיה הצנועות יותר לסידרה תרמו תרומה משמעותית להטבעת המוניטין של אלפא רומיאו כיצרנית מכוניות ספורט מובילה.

    המנוע צנוע הנפח אך החדשני לשעתו בעל גל הזיזים העילי הכפול בנפח 1752 סמ"ק הפיק 85 כ"ס מרשימים לשעתו והזניק את המכונית הקלה למהירות מרבית של קרוב ל- 160 קמ"ש נדירים להשגה במונחי שלהי שנות העשרים … סידרת 6C 1750 יוצרה בין השנים 1929- 1933 כאשר חלק מתת הדגמים בסידרה יוצרו בסדנת "טורינג" והגרנד ספורט שהיוותה את הדגם הבכיר שבהן עוצבה ויוצרה ביחד עם סדנת "זאגאטו " כאשר השת"פ המאוד מוצלח בין אלפא והסדנאות האומנתיות היוקרתיות "טורינג" ו- " זאגאטו " נמשך עד עצם היום הזה .

    הצטרפו אלי לסיבוב וירטואלי באחותה הקטנה והאמיצה – Alfa Romeo 6C 1500 G.S : אלפא צנועת נפח זו זכתה בין היתר גם באליפות העולם למכוניות של שנת 1925 ובמירוץ המילה-מילייה היוקרתי שהתקיים בשנת 1928 , היא היוותה את הבסיס לאבולוציה בעקבותיה פותחה ה- 6C 1750 ולאחריה ה- Alfa Romeo 8C 2300.

    לא ניתן להזכיר אלפות מהימים ההם ללא אזכור Alfa Romeo 8C 2300 Monza : המכונית שנבראה במקור לשמש כמכונית מירוץ טהורה ממנה נוצרו גם 188 עותקים "מבוייתים" עבור השוק האזרחי או יותר מדויק עבור עשירי העולם של הימים ההם …( ומעט העותקים ששרדו גם עבור עשירי העולם מהזמן הזה …) .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: