Skip to content

זהירות, אנושות בדרך

ינואר 20, 2017

לאט לאט מזדקנים והולכים אל הדמדומים מכשירי התנועה הישנים, חברינו הנאמנים ולעתים גם היחידים, שבמשך מעל 100 שנה שירתו אצל דורות בתפקיד של סימן סטטוס או סימן מצוקה. עצוב ומזעזע שהחיים המודרניים, חסרי רחמים בהתאם לקדמתם, עומדים לאשפז את מכוניותינו במוזיאונים, שם הן ייסגרו בכלובים יחד עם כל הגעגועים האינפנטיליים שלנו והנוסטלגיות. אולי האנושות החדשה תקבל במקומן איזה רובוט לדאוג לו ולאהוב אותו…

אלא שבינתיים אנו על קרקע שרק התחילה לצאת מדעתה, בדיוק כשהספקתי להודות, בחצי בדיחה חצי אמת, שנמאס לי לנהוג בכל מכונית משעממת רק כדי להזהיר מפניה, או להמליץ עליה משום שהיא גרועה פחות מהמתחרות בה.

הפתרון שמצאתי, אף הוא בחצי אמת וחצי בדיחה, הוא לסמוך על דעתו של מישהו שלא אכפת לו לנהוג בכל דבר שזז. מישהו אמין היודע לכתוב דו"ח מבחן אובייקטיבי, כלומר בלתי תלוי. הבחירה שלי נפלה אז על יואב קווה.

אם כי עדיין לא השתמשתי בנקודות הזכות או החובה שקווה הדביק למשעממות שהוא בדק. כי לאמיתו של דבר, השתמשתי באנליזה המפוכחת של קווה רק כדי להשוות – לשם הבידור – בינה ובין שירי ההלל הילדותיים של כתבי החצר, אשר מוכרחים לספק שבחים לכל חפץ ממונע כדי לא לאכזב את בעליהם, ברוני היבוא.

מצא קשיש מצא טוב

בהמשך נתקלתי בכתיבתו של רמי גלבוע. נהניתי לקרוא את דיווחו הצבעוני והסנטימנטלי של רמי על ראלי הגרוטאות, וצירפתי אותו מיד למועדון הסולו של יואב קווה. עם זוג כזה של עוזרים על רמה, דמיינתי לי, אשר עורכים מבחנים אינטליגנטיים ואמינים – הקשיש המורשה יכול לחסוך לעצמו אנרגיה, שממילא מתחילה להתמעך ולהתמרט עקב עיסוקיו הרבים של אנוכי.

כמו למשל עיסוקו הנמרץ של הקשיש בהכנת מכוניתו למבחן זִקנה על מסלול נורבורגרינג בגרמניה, כולל להרכיב לבווארית Z3M קוּפֶּה מוטות מייצבים קשיחים, מתלי W&K, בולמי בילשטיין B8 רייסינג, צמיגי מישלין פיילוט ספורט cup, וכמובן כלוב בטיחות תקני.

במקביל, חוץ מכתיבה ומלחמות נמרצות על הצלת סרטו, קיימת עוד פעילות של הזקן המעצבן, המנסה לשדרג את מבחר ציוריו הישנים והחדשים בצריף העץ שהוא בנה, וזאת לקראת תערוכה שהוא מתכנן לערוך בתל-אביב בבית העיתונאים ע"ש סוקולוב – אירוע שהקשיש זומם לארגן כבר באביב המתקרב, אם ירצו השם והאוּלַי.

והנה באה אכזבה

ופתאום התגלה לזקן ששתי הדמויות שהוא תכנן להתבסס על עבודתן הראויה כדי להמליץ או לא להמליץ לקוראים על מכוניות מסוימות – שאין לו חשק או אפשרות לנהוג בהן בעצמו – סובלות (שתיהן!) מנטייה לנהיגה בשטח.

בהתאם לסטייה קלה זו, הן גלבוע והן קווה מודדים בדייקנות את מספר הסנטימטרים שבין רצפת מכונית המבחן וקרטר המנוע ובין האדמה, כמו גם את זווית הכניסה למהמורה והיציאה ממנה, ועוד בודקים אם קיים או לא הילוך שטח, אם אפשר לנסוע בירידות באיטיות, ואם הדיפרנציאלים ננעלים בעת צרה.

הקשיש אינו מתייחס לכל הפרטים הללו, שהרי הוא מעדיף נסיעה על אספלט ותו לא, ומנסה למנוע ממכוניותיו כניסה טיפשית לשטח קשה – אשר מטלטל את קרבי הנוסעים, הורס את המתלים, פוגע בטבע וביצורים הגרים בו.

פוטר ממשרת האמון

בנוסף, קרה אירועון בלתי צפוי שמר רמי גלבוע הכישרוני נכשל בו, ולכן הוא ירד מהעסק שתכננתי. כי רמי גלבוע מחק את עצמו בעיניו של הזקן כאשר הוא שיבח את פיאט 124 אָבָּרְתְ' החדשה, בשפה שאסור לצטט כדי לא להידבק ממנה.

יש לציין שאיטלקייה זו שגלבוע התפעל ממנה נפלה גם לידיו של הקשיש המורשה, וכך הוא היה יכול לזהות את ההבדלים שבין האמת ובין הכתבה שפורסמה באתר "וואלה".

יש גם ספיידר לעניים

כדי לא להרגיז את היבואן התל-אביבי, הכתב רמי גלבוע אפילו לא הזכיר שהיצרן האיטלקי לא הסתפק בגרסה האקסקלוסיבית והיקרה בהתאם בדמותה של ספיידר 124 אברת', שבגללה עומדים היהודים להיפרד מ-300 אלף שקלים – אלא בנה ומשווק גם גרסה עממית, יצירה פשוטה יותר וזולה בהרבה מאשר 124 אברת', המיועדת לעשירים.

גלבוע, בדומה ליבואן התל-אביבי, מצניע גם את העובדה שספיידר החדשה של פיאט הייתה אמורה בעצם להיות אלפא רומיאו המתבססת על MX5 של מאזדה, רואדסטר אמינה ופופולרית, אך ברגע האחרון החליטו האיטלקים, מסיבות שלהם, לנטוש את לוגו אלפא הבעייתי, ושחזרו בעזרת היפנים, על רצפתה של MX5, את דגם פיאט 124 ספיידר העתיק שלהם.

ספיידר זו נבנתה במשך השנים בשתי גרסאות יפות המתחרות זו בזו: אחת בשמלה מרובעת, טיפוסית לבית המעצב בֶּרְטוֹנֶה דאז, ו-124 השנייה בשמלת קוקטייל שהכין לה המעצב פינינפארינה, מעצב החתום גם על צורתה של פיאט ספיידר 850 ספורט.

בשנות ה-70 הביאה ספיידר קטנה זו מצרפת לירושלים את עורכת הסרטים אסתר דר, שהשתלבה בטלוויזיה רוממה.

אברת' ואחותה הצנועה

הכרתי את פיאט 124 ספיידר אברת' החדשה עוד לפני שרמי גלבוע טעם ממנה, וזאת בגלל מכר שלי שהחליט לקנות אותה תכף אחרי שדבר שיווקה התפרסם בוורשה. האיש ניסה להכריע בין שתי הגרסאות של ספיידר זו: בין הגרסה הזולה, שהיא נטולת פיצ'פקעס יקרים כמו מעצורי brembo, ללא שינויים בשלדה, בלי דיפרנציאל שננעל חלקית וללא שדרוג מנוע ה-1.4 מ-140 כ"ס ל-170 כ"ס – ובין גרסת אברת' עצמה, שכל התוספות הגזעיות הללו נמצאות בה במקור.

האיש ביקש את עזרת הקשיש, משום שהתקשה להשוות בעצמו בין הביצועים של שתיהן. במיוחד לנוכח העובדה שהקונה הפוטנציאלי היה אמור לערוך את סיבוב ההיכרות הקצר קודם בפיאט 124 הרגילה, ורק כעבור יומיים באברת' המיוחסת. "אולי נשווה את שתי האיטלקיות האלה להונדה crx שלך?", ביקש, והקשיש הסקרן הסכים.

עמדנו בקו הזינוק. אשתו של האיש נתנה את האות, והונדה crx, ללא כל מאמץ, הסבירה לפיאט 124 ספיידר הסטנדרטית שמקומה מאחור. הרבה מאחור.

"עם אברת' לא יהיה לך קל כל כך", הבטיח לקשיש המתלבט. "אנו נהיה איתה יותר זמן, וגם ניסע קצת בסיבובים. זינוק ל-100 קמ"ש זה לא הכול", הקניט אותי.

124-abarth124-abarth-vol124-abarth-multiair124-abart-rec

יותר פוזה מפיזוז: מישהו כתב ש"רואדסטר היא מכונית ספורט מוחלטת", וזה הקפיץ את הקשיש המורשה. כי לפי הזקן, אף מכשיר תנועה, עם גג או בלי גג, אינו מכונית ספורט אם הוא נרדם עד 3,500 סל"ד, וגם אחר כך זז ללא התלהבות יתרה. וזוהי בדיוק פיאט 124 ספיידר, שמגדש הטורבו בקושי מעורר אותה לחיים, חלש מדי ומאוחר מדי. גם בגרסת אברת'.

תחת שמלת הספיידר האיטלקית עובדת למעשה מאזדה MX5 החדשה, המאופרת בסגנון אירופי ומצוידת במנוע של ג'ולייטה. הקוקפיט (תא הטייס והנווט), מצומצם ואינטימי כמו במאזדה, גורם אמנם קלאוסטרופוביה, גם זה בסגנון מאזדה, אך מחזק את תכונות האוטו המתחזה למכונית ספורט, אשר שווה אצלנו 300 אלף שקלים – שתמורתם אפשר להשיג מכונית ספורט אמיתית מבית סובארו, או לקנות מאזדה MX5 במחיר נמוך יותר. את יפנית זו ניתן לצייד בבולמי קוני ובמוטות מייצב קשיחים קדימה (בין חיבורי מקפרסון), כמו גם בחלקה האחורי של מאזדה, כדי להתגבר על נטייתה לריקודים.

אז מה לבחור, פיאט או מאזדה? אם אתם אוהבים סיבובי מנוע גבוהים, קחו את מאזדה. במיוחד אצלנו, מקום שבו ספיידר האיטלקית נמכרת רק בגרסתה היקרה מעל כל היגיון, כאילו הייתה תכשיט המאותת שייכות למצליחנים. כנראה, היבואן סמל"ת משחק אותה פָּדָנִי, ובהתאם לכך אינו משווק את הגרסה העממית והזולה של 124 ספיידר.

מיוחסת. עד הזינוק

ואכן, להבדיל מפיאט 124 הרגילה, פיאט 124 אברת' עשתה רושם על הזקן, על היפנית שלו ועל הכלב מקס וֶבֶּר. המחיר הגבוה של אברת' מתבטא בעיצובה של ספיידר זו, במושבים שלה ובהגה. גם בזינוק ל-100 קמ"ש, כך חשבנו, היא אמורה לנפנף ביתרון. חזינו שההבדל בין אברת' ו-crx יהיה זעיר, כ-0.3 שנייה לפי הנתונים הרשמיים.

אך כאשר זינקנו באותו קטע כביש, לא הבנו מה קורה: אף שהזקן איחר במקצת בשחרור המצמד של היפנית ואברת' זינקה בצליל מרשים – כבר כשהיפנית של הזקן שולבה להילוך שני, האיטלקייה מצאה את עצמה במעמקי הראי של הונדה crx (בת ה-24), ללא הבדל ניכר מ-124 הרגילה!

לאן נעלמו 30 הסוסים שאמורים להבדיל בין ספיידר הרגילה ובין אברת'? מי גנב אותם, תהה הקשיש, עד שנזכר שהמנוע של אברת' שייך במקור לג'ולייטה ספורט, שבעליהן בוורשה תבעו את הדילר שלה למשפט, כי במקום 170 כ"ס הם קיבלו 150 בערך, קבעה בדיקה שעשו. כך שלא מפתיע שלפי מכשיר המדידה GPS, פיאט 124 אברת', שעל הנייר הייתה זקוקה ל-7.3 שניות כדי להגיע ל-100 קמ"ש – בזבזה על זה 8.7 שניות ארוכות ביחס למכונית המעוטרת בסמל עקרב.

שיכרון חושים? בדוחק

גם בנסיעות קצרות שערכנו בה, לא הפגינה 124 אברת' יתרון משמעותי לעומת 124 הרגילה, זולת יותר רעש וקופצנות. אז איך להבין את התלהבותו של רמי גלבוע, שמרח על הצג את האקסטזה הבאה: "ההנאה שניתן להפיק מהספיידר בכבישי נהיגה כאלה, היא בלתי מוגבלת… לא יכולתי שלא לנתק לפרקים את בקרת היציבות, לתת לו ב-אם-אימא-של-הגז, וליהנות מדריפטים מענגים עד כאב".

אך מה לעשות שלא הצלחנו לשחזר את שיכרון החושים שגלבוע חווה באברת'. סגולות העינוג שגלבוע הצביע עליהן ("אבארט מדברת אליך בחושים, אמוציות ותשוקה" – טעות הכתיב במקור) לא עמדו במבחן הנהיגה הספורטיבית שערכנו לאיטלקייה על מסלול מרוצים קרוב לביתנו הלועזיטי.

היו לנו עוד שעתיים זמן, ואנו, אחוזי "איך היא?", לקחנו את פיאט 124 אברת' למסלול כדי שתתחרה שם מול האצ'בקים חזקות – מול זוג פיאסטות ST, מול פולקסוואגן פולו GTI האמביציוזית, מול מיני קוּפֶּר GP, ואף מול קיה פיקנטו, פשפשית מרוצים (יש דבר כזה), שבאו למסלול להתאמן נגד סובארו BRZ. להפתעתנו, האיטלקייה מבית אברת' הפסידה לכולן. לא רק בישורת אלא גם בסיבובים, שבהם להקת המתחרות ממש לימדה אותה לזוז.

בושה כזו לא הייתה מתארעת לעולם להונדה crx הקשישה שלי. ואם בכל זאת היה קורה לה דבר מביך כזה, crx הייתה מתעצבנת, ומביאה לאותו מסלול את אחותה הבווארית, כדי לרשום ניצחון מתוק על להקת ההאצ'בקים, גם אם 321 הסוסים של הבווארית יסחבו אחריהם בוו גרירה את אברת' 124 העצלנית.

אגב

הלועזיטי שרצה לבחור בין שתי הספיידרים של פיאט – זו הרגילה וזו הסנובית – בחר לבסוף במאזדה MX5. וזה בעצם סוף הסיפור על אברת'. נוסיף רק הערה קטנה, לצורך פרוטוקולי בלבד:

לזקן המעצבן נראה שהוא גילה את מקור ההתמוגגות המוזרה של גלבוע מפיאט 124 אברת'. האם זה אפשרי, תוהה הקשיש, שמקלדתו של כתב "וואלה" הוקסמה מהיחס החם של היבואן, שהזמין מאה יהודים לבילוי של 24 שעות גן עדן במלון הבוטיק "כרמים", הכול על חשבונו?

גלבוע הלשין שמנהל המכירות של סמל"ת אמר שמשתלם לו לממן את החינגה ההמונית הזו שנערכה לכבוד אברת': "יכולתי באותו סכום לעשות קמפיין טלוויזיה או להרים שלטי חוצות באיילון, זה היה מביא לי מאות טלפונים שלא יניבו אפילו מכירה אחת. ככה אני מזמין את האורחים לאירוע התפור עליהם במדויק", הסביר את כדאיותו של האירוע היחצ"ני המפואר.

היו זמנים שלגייס עטים (מקלדות עוד לא היו) היה הרבה יותר קשה.

124-spyder

Gay Car 2017. הארגון הצרפתי Ladorga, המארגן כבר 12 שנה את תחרות "האוטו האירופי המועדף על גאים", בחר בפיאט ספיידר 124 כמכונית מספר אחת לאוכלוסייה הגאה לשנת 2017. "לדורגה" לא פרסם אילו דגמים התחרו בספיידר האיטלקייה על תואר יוקרתי זה, שבשנים קודמות נתפס ברוב המקרים על ידי דגמי סיטרואן

טיפ טיפה: סכנה בלי ABS    

מוסכניק גילה שמערכת ה-ABS בניסאן טידה אינה פועלת, והסביר לבעלי המכונית (ראו מכתבה של יעל אלוני) שתקלה במערכת ABS איננה עניין של בטיחות, ועל כן הגברת יכולה להמשיך לנסוע. זוהי בוודאי טעות גסה. הנה ההסבר:

יצרני המכוניות המציידים את סחורתם במערכת ABS, אשר מונעת את הינעלות הגלגלים בעת עצירה – מוותרים למעשה ביד קלה על מערכת שהותקנה במכוניות הדור הקודם, נטולות ה-ABS, אשר הייתה מאזנת את לחץ נוזל המעצורים בין הצירים הקדמי והאחורי, תוך מתן עדיפות לגלגלים הקדמיים, שבעת בלימה מקבלים על עצמם את רוב משקל הרכב.

וכך, כאשר ABS אינו מתפקד מסיבה כלשהי, ובמקביל לכך לא מתקיים האיזון הנדרש בלחץ נוזל הבלמים – המיוצר על ידי משאבת המעצורים ומחוזק על ידי הבוסטר – הציר האחורי, המאבד משקל, עלול להגיב לבלימה בהחלקה פתאומית שתפתיע את הנהג, מה שעשוי לגרום איבוד שליטה על הרכב.

שואלים את אדוארד

יעל אלוני: נדלקו לי בניסאן טידה 2009 נורות ה-ABS ובלם היד. בנוסף, מד המהירות שבת. ניגשתי למוסך רגיל, שבדק את הבלמים ואמר שהם תקינים ואפשר לנסוע עם הרכב, כי זו לא בעיה בטיחותית. הבעיה היא, לדבריו, בחיבור למחשב. הוא הציע לי לגשת למוסך מורשה.
במוסך המורשה חיפשו זמן רב את התקלה, ובסוף אמרו שהיא נובעת ממשהו חשמלי. בחשבונית כתוב כך: "אבחון חיבור מחשב, בדיקת קודי תקלה, בדיקת צמות חוטים, נתק בכבל (-) למערכתABS , תיקון מינוס".
שילמתי 632 שקלים ונסעתי חמישה ימים בנעימות, ללא נורות מרצדות מול העיניים. אבל אבוי, ביום השישי התנוססו שוב מולי שתי נורות דולקות, ומד המהירות שותק. כשהתקשרתי למוסך ביקשו שאגיע שוב. כבר בטלפון נאמר לי שלא החליפו שום חלק, וייתכן שיהיה צריך להחליף. רגע לפני שאני ניגשת למוסך רציתי לשמוע את דעתך בנושא.

תשובה: היפותזות רבות מסוגלות להסביר את המקרה הקפקאי שאת מתארת. בין השאר, ייתכן כי האשֵמה בכל הבלגן הזה היא מערכת ABS, שאינה פועלת בגלל איזו שטות כמו חיישן המורכב בקרבת הגלגל – שהתלכלך או שחיבורו תפס קורוזיה. במקרה כזה, האות שמשדר ה-ABS התקוע משגע את המחשב, מה שמתבטא על לוח המחוונים.

מחשב דיאגנוסטי רציני אמור לגלות מה קורה בניסאן טידה שלך ולספק קוד תקלה ברור, ולא את הלהג שמודפס בחשבונית ה"תיקון" שלא היה.

במקומך, הייתי מפרק קודם כל לכמה דקות את חיבורי הפלוס והמינוס של המצבר, שותה קפה, מרכיב את הכבלים חזרה, מתניע את המנוע – ואז בודק אם המשחק בכבלים הצליח לשנות משהו, כלומר למחוק את התקלה מזיכרון המחשב. זהו כנראה הטיפול היחידי שבוצע במוסך, שתמורתו שילמת 632 שקלים…

האם המומחים במוסך הסבירו לך מה הם מתכוונים לעשות בעניין טידה, וכמה זה יעלה פלוס מינוס? האם הם ניסו לרענן את תוכנת המחשב במכוניתך, אם הם רואים בו חשוד בתקלה? והאם הם מסוגלים לבדוק מה הבעיה ב-ABS?

קראי את "טיפ טיפה" הנוכחי, המתייחס אף הוא למכתבך.

הלל: ברשותי טרופר דיזל אוטומטי 2001 שעשה 160 אלף ק"מ בלבד, מטופל טוב. באמצע נסיעת כביש הוא נכנס למצב "ניוטרל" ללא כל התראה, ולא ניתן לחזור לנסיעה.

גררתי למוסך – שאמרו שצריך להחליף גיר. האם זה יכול לקרות פתאום וללא כל סימן מקדים? יש לציין שלא חסר שמן גיר, ואין כל תקלה אחרת. אודה מאוד לעצתך.

תשובה: האם ייתכן שהבעלים הקודמים (אם היו כאלה) גררו בטרופר שלך משהו כבד, מעל כוחו של הרכב, או נתפסו בשטח קשה ולחמו כדי להיחלץ ממלכודת של אבנים, חול או בוץ? בשני מקרים היפותטיים אלו היה הגיר האוטומטי שלך מתחמם, והשמן שלו היה מאבד את כל סגולותיו.

האם שמן הגיר בטרופר שלך הוחלף כעבור 60-80 אלף ק"מ, כמומלץ על ידי יצרני השמן? או שמא במשך 16 שנות שירותו פעל הגיר, חלילה, על השמן המקורי עדיין?

כך או אחרת, כדאי לך לגרור את מכוניתך למכון גירים אוטומטיים, מבלי לאבד תקווה שהגיר יחזור לעצמו לאחר שתתגלה הסיבה למצוקתו. מומחים המתעסקים בגירים אוטומטיים יידעו הרבה לאחר שיריחו את השמן (השרוף?), וישפטו לפי צבעו אם הוא מתפקד או לא.

קורה לעתים הפלא שבעקבות החלפת שמן הגיר בסינתטי ממדף גבוה, תיבת ההילוכים אינה זקוקה עוד לשיפוץ יסודי או להחלפתה.

 

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    124 קלאסית , היתה די נפוצה בארץ בשנות השבעים כמו גם אלפא ספיידר שאף חלקה לצידה פס ייצור מקביל בבית הייצור האיטלקי " פיננינפארינה " בחלק מהשנים , במקרה פגשתי בדיוק היום (יום שישי – 20.01.2017 , בדיוק ביום פרסום המדור …) אחת אדומה בטיימינג ממש נוח , ולא , לא במפגש של מועדון החמש …

    מפגש הדורות , ה-DNA המשותף ניכר במפגש הבין דורי :

    אחיות תאומות ? חורגות ? sam sam but different ? …

    העקרב בתנועה :

  2. יקיר permalink

    אי אפשר להאמין לאף כתב רכב. כולם שבויים בידי היבואנים שיודעים להתחנף ולפנק היטב את הכתבים ואיך אפשר לכתוב ביקורת כך, אבוי. טוב לדעת שיש עוד עיתונאים כמוך שלא נלקחו כתינוקות שבויים בידי היבואנים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: