Skip to content

תורת המידות של מידאס

יולי 28, 2017

אחרי אינספור מבחני רכב, גם לטייקונים ושות' מגיע מבחן הוגן משלהם שערך הקשיש המורשה – גם אם המבחן לא בדק את מכוניתם אלא את עולמם המנטלי. עם גיבורי התחקיר סליחה

מסיבות מובנות, הזקן בנה את הפרופיל האנושי של גזע הטייקונים על סמך דמויות מעטות שאנוכי הכיר מקרוב. בעצם, המורשה הסתפק בזוג טייקונים שלא הכירו זה את זה, לא מקצועית ולא חברתית, ובעוד טייקון אחד, שלא הכיר את שניהם.

בחוצפתי, מודה הקשיש, תכננתי את המבחן המצומצם הזה בחסותה של תיאוריה ידועה בעולם הפיזיקה, הטוענת בעקשנות כי ניתוח של טיפת מים מהאוקיינוס האטלנטי מסוגל לחשוף את סודות הים כולו.

כריזמה עם סדקים

כבר בתחילת המחקר הנ"ל מצא המורשה את עצמו מוקסם מהדמיון ההדוק בין זוג הטייקונים שהוא גייס למבחן, ועוד אחד שהצטרף מאוחר יותר: שלושתם היו חייכנים, סימפטיים ומשדרים כריזמה מיוחדת, שוברת לבבות, כאילו הם אינם שייכים לאוכלוסייה האנושית שכבוד השמיים בראו כך שהיא לא רק תיהנה מהחיים, אלא גם תעמול, תזיע ותדאג.

במבחן שלפניכם, האובייקטיבי ככל שרק אפשר, יתגלו סדקים בכריזמה טייקונית זו אשר מושכת אל מידאס התורן את חסידיו – כפי שבמבחן של מכונית יפה וכריזמטית, הכובשת את רגשות צוות הבדיקה, מתגלה פתאום פגם, איזו חולשת מנוע או אחיזת כביש בעייתית היוצאת לאור בשלב הסלאלום.

אמת לא יכולה לעוות

כדי לנקוט אובייקטיביות במבחן שיתואר כאן, צריך להשתדל שרצף הדוגמאות לגבי הכריזמה הטייקונית המזויפת לא יושפע מאיזושהי אכזבה אישית של הקשיש המורשה.

ובכל זאת, לצורך הבידור והכֵּנוּת כאחד, אין בכוונתנו להסתיר מקרים משעשעים הקשורים פה ושם גם בנו, לטוב ולרע.

שיטת הסיפוק הכפול

כמו המקרה שבו אני וחבריי עזבנו את ירחון "טורבו" כדי לפתוח מגזין אחר ("קוואטרו"), ומכר שלנו, טייקון שרצה להיות מוציא לאור, הבטיח להשקיע "סכום של שש ספרות" בירחון החדש שעמדתי להקים.

לא בניתי עליו, בוודאי, ויחד עם שותפי דאז יוסי שדה, איש צבא ובעל חניונים, התחלנו בקטן, מדירה שכורה ובלי פרסום, חוץ מהודעה בגלי צה"ל. החלטנו לשלם לדפוס, לכורכים ואת שכר הסופרים מהכספים של הפרסום והשיווק, כמעט בלי השקעה – וזה עבד. מכרנו עשרות אלפי גיליונות, קיבלנו שפע מנויים, ו"טורבו", שעזבנו, נסגר.

איפה הטייקון שהבטיח לבנות למערכת "קוואטרו" בית שלוש קומות, שיש בו "מנגנון דואר פנימי פניאומטי"? נעלם כלא היה…

ואיפה טייקון אחר, שרצה להיות שותף אנונימי (מסיבות שהשתיקה יפה להן עד היום) ב"קוואטרו"? טייקון זה צלצל ובישר לי בהתרגשות ששליח שלו יביא לנו מעטפה ובה 50 אלף דולר. חברי יוסי שדה היה באקסטזה. "אנחנו נעבור לדירה גדולה יותר", תכנן, אלא שאני עצרתי בעדו. "אל תחכה", אמרתי, "השליח לא יבוא, השליח לא יצלצל". וכך היה. כי כבר אז הבנתי, גם אם באופן ראשוני ועמום, שהטייקונים שלנו מייצגים חוסר אמפתיה ונטייה לעבוד על הרושם.

למעשה, כשטייקונים מבטיחים צ'ק שמן, הם נהנים פעמיים: פעם אחת כאשר הם מחמיאים לתדמית של עצמם כנדבנים או כמשקיעים, ופעם שנייה כאשר הם מפֵרים את ההבטחה ומתעללים בקורבן התמים, שזו הנאה בפני עצמה. ואין שמחה כשמחת הסיפוק הכפול.

חניבעל נורמטיבי

הטייקונים שהכרתי לא היו חלילה פסיכופתים בנוסח חניבעל לקטר, הקניבל המפחיד מ"שתיקת הכבשים", וגם לא גורדון גקו מ"וול סטריט" של אוליבר סטון. לא ולא. הפסיכופתים העשירים שביקרו בביוגרפיה שלי הם פסיכופתים רכים ונורמטיביים, ורק כוח ההגנה שלהם הוא פסיכי למדי, באשר הוא כולל: חוסר פחד, אמונה עצמית מוגזמת, כישרון לעבוד תחת לחץ, יכולת ריכוז – אך גם חוסר רחמים, הנאה מגרימת סבל לאנשים, כריזמה ריקה מתוכן וכמובן היעדר כל אמפתיה, שהוא המאפיין המוביל אצל פסיכופת עברי תקין.

כך שהסיפורים שאני עומד לשלוף מתולדותיי, סיפורים אישיים עד כאב שיניים, אינם משפיעים על שלב המסקנות, אשר מנסות לאמוד את זווית הגלגול הפרפסיכולוגית של הטייקון ושות' בכל הקשור לאנושיותו.

זוג חברים היה בעירם

לטייקון האישי של הזקן המורשה, סטיב מורל (גיבור מוכר של סיפורי הקשיש), היה חבר נפש בשם מקס וֶבֶּר, אף הוא יהודי ניו-יורקי, שנשאר בעירו של סטיב וטיפל בענייניו כאשר הטייקון האישי של המורשה נמלט ממס ההכנסה האמריקני האכזרי, שדרש ממנו כופר אסטרונומי על עסקאות הנפט שביצע.

היחסים בין הטייקון ומקס היו חמים ביותר כאשר הם היו נפגשים באירופה או במלון הילטון בתל-אביב, שם כוחות של סַפָּרִים עבריים עבדו שעות על התסרוקת של מקס, שניסה להסתיר את הקרחת באמצעות קוקו (טבעי) באורך חצי מטר, שהיה מלופף בקפידה על ראשו ואז מודבק.

אחרי מות הומור אמור

והנה אנו במונטה-קארלו, במפגש בין הזקן המורשה וטייקונו האישי. הטייקון מקבל שיחה בטלפון, ופונה מיד למורשה. "לא תאמין", אמר, "מקס מת", ובאותו הינף דיבור המשיך סטיב ואמר: "מעניין אם על הראש של גופת המנוח צמחו סוף סוף שערות, השערות שמקס כה חיכה להן", חייך הטייקון.

הזקן ההמום הזכיר לסטיב שמקס היה לו "כמו אח", לפי הגדרתו של פעם. "המנוח", המשיך המורשה, "שלח לך מאמריקה חפצים מהדירות שעזבת, רהיטים, שטיחים ואוסף תמונות יקרות. אתה לחמת כמו אריה כדי להציל אותו בתל-אביב, שכחת?"

הבוקר שאחרי הפנטזיה

סיפור ההצלה הזה כמו לקוח מסרטי מתח למבוגרים. מקס ובר, חי עדיין, ביקר אז במועדון חברתי השוכן ברחוב הירקון, על יד הנמל, והתאהב בגברת המסתובבת בין השולחנות ומוכרת סיגריות לחברי המועדון ואורחיהם. מקס לא נשאר קר רוח לנוכח הפנטזיות הגבריות והזמין אותה, תחילה לשולחנו ואחר כך להילטון.

כאשר חזר מקס לניו-יורק הוא שכח את פרשת הסבבה, כולל את הסבריו בקבלה של המלון שהאורחת ללילה היא "כלתו לעתיד". אך זיכרונות אותו לילה חזרו אליו ברצף כאשר גיבורנו מקס ובר קיבל אל כתובתו בניו-יורק מכתב של עורך דין תל-אביבי. "אהובתך בהריון", הודיע לוובר איש החוק והמשפט, ודרש ממקס לחזור לתל-אביב. "יש לנו טופס שחתמת עליו בקבלה של הילטון", הוסיף.

זו לא מתיחה פולנית

מקס המסכן שלח את הבכי והפחד הנורא שלו לידידו הטייקון, והטייקון התקשר ממונטה-קארלו הרחוקה אל הזקן המורשה היושב ברחוב הירקון בתל-אביב. סטיב ציטט את מה שמסר לו מקס, והתעצבן. "זו בדיחה שאתה ביימת", קבע, "אתה הרי טוב בהפנינגים כאלו", החמיא הטייקון לזקן, ודרש ש"בעל חוש ההומור הפולני המטורף יפנה בדחיפות למקס. תסביר לו בבקשה מה עשית, ובקש סליחה", צחק הטייקון לשפופרת.

הזקן המופתע הודיע לטייקונו שאין לו חלק במעשה. שלא ידועים לו, למורשה, פרטים כלשהם על חייו הרומנטיים של ידיד הטייקון מקס ובר. עוד הבהיר הזקן שהוא אינו מכיר מוכרות של סיגריות מרלבורו משום שהוא עצמו מעשן מקטרת, וחוץ.מזה כף רגלו לא נכנסה מעולם למועדון מפוקפק זה. "תעזבו אותי", ביקש הזקן המתהווה, "ותשכרו בלש פרטי שיבדוק את העניין. זה כנראה רק ניסיון סחיטה פרימיטיבי", הרגעתי, וזה אכן התגלה כאשר הטייקון בא תל-אביבה כדי להציל את חברו, ושכר למענו עורכי דין ובלשים.

האם ייתכן שכמה שנים אחר כך, אותו טייקון אישי של הקשיש התייחס בזלזול מוחלט, כה צונן, אל מות חברו הטוב, אותו דון ז'ואן יהודי מניו-יורק? כאילו לא קרה דבר המבקש הורדת דמעה, או לפחות שתיקה.

טענתו של המבחן

היעדר אמפתיה, המקובלת בין בני אנוש, לא רק מאפיין את גזע הטייקונים טוב יותר מהתכשיטים, מהאיפור, מהריח ומהלבוש שלהם – אלא גם מלמל אל אוזן הזקן את הטענה שערמות של הון גוררות את הטייקונים לפסיכופתיה.

אם כי אין זו הפסיכופתיה של הדמויות שהזכרנו, כמו חניבעל לקטר וג'ורדון גקו, אלא פסיכופתיה של טייקונים – אשר מצליחים בעסקיהם דווקא בגלל חוסר איזון מנטלי ופנטזיה חולנית.

לנופף בסימביוזה

מסיבות מובנות, כל המכוניות יוצאות הדופן בעלות השמות הגזעיים נהנות (או סובלות) משייכותן לבעלי היכולת הכספית המנופחת. שהרי טייקונים, אוליגרכים וסתם בעלי הון בוחרים במכונית כסמל סטטוס עוד לפני שהם מתחילים להצטייד במטוסים פרטיים, ביאכטות ובמגורים על רמה.

כך שמכוניות, בהיותן נמצאות בהישג יד, פותחות את רשימת הקניות של טייקונים, ובמיוחד טייקונים המתחילים את דרכם אל האושר, המעוניינים לנופף בסימביוזה שבין מכשיר התנועה המפואר ובעליו, אשר מנסה לשדר באמצעות האוטו את שייכותו לשכבת ה"שווים יותר מהעמך".

לפי תחושתו של הזקן ותובנתו הדרמטית, שצמחה בעקבות המבחן, מכוניות יוצאות דופן הן בעצם הקורבנות של טייקונים ושות' – אשר צוברים עוצמה כהוגן או מתרסקים, לשמחת הקנאים – משום שהן נדבקות מבעליהן בפרנויה. בעוד להלן קצר נסביר את טענה זו.

מלכה בפח זבל מנטלי

המורשה ביקר תמול שלשום בהשקת הפורשה החדשה 911 GTS. הזקן התיישב במושב הנהג, וגילה שכל מילימטר בסביבת הפיקוד הוא המילה האחרונה בהנדסת פנים, החל בתכנון הכפתורים והסוויצ'ים, המאפשרים תפעול אינסטינקטיבי ולא מוסתרים באיזה טאבלט אופנתי מטופש, ועד הארגונומיה של המושבים, המשלבים נוחות עם שמירת גופו של הנהג והנוסע בסיבובים או בדריפטים.

בקיצור, החומרים, ההרכבה הפורשאית המדויקת והאסתטית, ועוד הסגנון היחידי במינו, גרמו שהקשיש לא כעס שמכונית זו, גם בלי תוכנת זינוק מתוחכמת, מזנקת ל-100 קמ"ש מהר יותר מאשר הבווארית של הזקן (3.6 שניות מול 5.0 שניות של ב-מ-וו), ומגיעה ל-200 קמ"ש בתוך 14 שניות ולא 18 שניות כמו הקשיש.

אך לצד ההתפעלות, הזקן לא הצליח להימנע מהמחשבה איך תיראה אותה 911 GTS אחרי שטייקון מקומי ייקח אותה הביתה כשלו: היא תידבק בפרנויה ההישרדותית של בעליה המקומי המאושר, תיסע ב-50 קמ"ש מעפנים, ותעמוד בפקקים.

עוד טייקון קר מזג

הזקן מסר את ברכותיו לבעלי המקום, היבואן שי דואני, אשר אולם התצוגה שלו בהרצליה-פיתוח, העמוס בכל התוצרת משטוטגארט, אינו נופל במאומה מהאולמות הלועזיטיים של פורשה.

הדמות שניסתה לשווק לפניו את דגמי פורשה בארץ לא רק נכשלה, אלא גם הפגינה חוסר אמפתיה טייקונית. כי יבואן טייקון זה תכנן לרַצות באמצעות פורשה אוהבי רכב עשירים – אלא שבמקביל הוא זלזל באוהבי רכב פושרי אמצעים, ולכן לא שיווק בארץ מכונית ספורטיבית זולה שהייתה לו זכות לשווק: את סוזוקי סוויפט ספורט 1.6, אשר מעניינת צעירים.

אפילוג

המורשה נפגע להכאיב מחוסר אמפתיה פסיכופטי זה כי הוא נסע ארוכות בסוויפט 1.6 ספורט, ומצא שהיא הנכדה האמיתית והיחידה של מיני קופר האגדתית, ומסוגלת לתרום אצלנו למודעות מוטורית, כפי שעשתה סבתא קופר באירופה המערבית לפני מעל חצי מאה.

אלא שסוזוקי זו נשארה כאמור רק לגויים, עד כי ירדה מפסי הייצור, כך שכיום אין בארץ אפילו סוויפט ספורט אחת שתשמש כאנדרטה לרדיפת הבצע – אותו סימפטום מוכר של פסיכופתיה, שממנו ניסינו להתעלם.

סוף פסוק

נשארת רק שאלה מסקרנת: האם הטייקונים ושות' משלימים עם נטייתם למחלת נפש אנטי סוציאלית – או שהם אינם מודעים כלל למצבם המדורדר, כפי שמסייה ז'ורדן מהמחזה "גם הוא באצילים" (1670) של מולייר לא היה מודע לכך שבמשך כל שנות חייו הוא דיבר פרוזה?

טיפ טיפה: משתילים עלינו

קשה להאמין שהקורא אבישי (ראו מכתבו במדור זה) נתקל במוסך טויוטה במכונאי (מוסמך?) אשר מרים ידיים מול אכילה מוגזמת של שמן בטויוטה ספייס ורסו בת 6 בלבד, אינו יודע לגלות את סיבת התקלה, ומציע להיפטר מהבעיה באמצעות החלפת המנוע כולו.

קל למכונאי להמליץ על פתרון קיצוני כזה של השתלת מנוע, שהרי את הסכום של 10,000 שקלים או יותר ישלם בעל המכונית, קורבן פוטנציאלי של המוסכים העובדים תחת הדגל "רדיפת בצע". דגל שחור כמו של הפיראטים במאה ה-19.

אמנם הטכנולוגיה השתנתה, אלא ששיפוץ המנוע המודרני נותר פשוט כמו במאה שעברה: כאשר שמן המנוע נעלם באופן חשוד, בודקים תחילה את מצבם של מחזירי השמן המותקנים על השסתומים, ואם צריך, מחליפים אותם. בשלב הבא מחליפים את הטבעות שנתפסו אולי בבוכנות, ובהזדמנות זו מחליפים גם את המסבים.

ברוב המקרים, מנוע משופץ בקצת ("חצי אוברול") יהיה אמין יותר ממנוע חלופי, שמצבו אינו ברור.

Sprint spsprint spec barsprint sp 63 volantesprint sp mot

ספרינט תחת ספירט: לחינם שבר הקשיש את ראשו בניסיון להבין איך הגענו לכך שבמאה שעברה, בתחילת שנות ה-60, כאשר רוב המכוניות האירופיות היו מרובעות עדיין, כולל מיני הבריטית שהפכה לאגדה – דווקא אלפא רומיאו ג'וליה ספרינט סְפֶּצְיָאלֶה (1963) הופיעה בגרסה שנולדה מתוך שרטוט סוריאליסטי אווירודינמי, יפה במיוחד. האם ייתכן, תהינו בהשתאות, שתחת השם הבדוי "ברטונה" מתחבא ליאונרדו דה וינצ'י, אשר קם לתחייה?

במשך שנים שוטטנו באפלה, עד שלפני כמה ימים נפלה לידינו תשובה לחידה מסקרנת זו, כאשר באחד התצלומים של ג'וליה ספרינט, אחת הבודדות שנשארו ועומדת בימים אלה למכירה פומבית בסכום צנוע (הנפתח במיליון וחצי דולר), גילינו בר משקאות קטן המוסתר במרכז המושב האחורי. התגלה שספרינט זו בעלת הסוד פשוט הייתה שתויה, ומצב זה שינה את צורתה.

אגב, ג'וליה אהבה כל כך להשתכר שלא היה לה חשוב שהבקבוקים יהיו מקוררים כהוגן, כמו ברולס רויס, מייבאך ודומותיהן.

שואלים את אדוארד

אבישי: יש לי בעיה בטויוטה ספייס ורסו 2011. בבדיקה לפני קניית הרכב נאמר לנו שצריך לבדוק שמן. מישהו אמר לנו שזה כסת"ח שתמיד רושמים. אחרי כחודשיים נדלקה וכבתה נורת השמן כמה פעמים. כשסוף-סוף בדקנו, גילינו שלא נשארה טיפת שמן ומיד מילאנו. מאז, כל חודשיים בערך המד מראה שהשמן נגמר כמעט, ואנחנו ממלאים.

בבדיקה במוסך לא מצאו שום בעיה או נזילה, והציעו להחליף מנוע. מה יכולה להיות הבעיה?

תשובה: ייתכן שבעליה הקודמים של טויוטה שלכם נסעו בה מבלי להתייחס לעובדה שהמנוע מתחמם בגלל חוסר בנוזל קירור או סיבה אחרת. עקב התחממות זו, שהייתה ממושכת כנראה, נפגעו הטבעות על הבוכנות, נדבקו למקומן, איבדו אלסטיות, והפסיקו לגרד את השמן מדופנות הצילינדרים. זוהי רק אחת מהאפשרויות.

אפשרות אחרת היא שלאיבוד שמן המנוע אחראיים מחזירי השמן, המותקנים על השסתומים, אשר הגומי שלהם התפרק בגלל החום.

בכל מקרה, מדובר בתקלה טיפוסית למדי לכל דגמי הרכב, שעד לא מזמן המוסכים ידעו לטפל בה, עד שהאידיאולוגיה של מוסכים אלה השתנתה באופן מחפיר (ראו "טיפ טיפה" במדור זה).

אבי: רכשנו לאחרונה רנו מגאן סטיישן דיזל שנתון 2013. אנחנו מרוצים מאוד מהרכב, חוץ מאחיזת הכביש שלו – כל יציאה לעקיפה או סיבוב, הרכב מתנדנד כמו ספינה.

מעבר להחלפת צמיגים, האם לדעתך כדאי להחליף גם בולמים? ואם כן, על אילו חברות היית ממליץ?

תשובה: תחילה הייתי מרכיב ברנו שלכם זוג בולמי זעזועים קדמיים של קוני, המכוונים לחצי סקאלה. אחר כך הייתי בודק את מצב הבולמים האחוריים, באמצעות לחיצה. אם מתברר שגם הבולמים האחוריים אינם תקינים (המכונית מתנודדת מעלה-מטה אחרי הלחיצה), הייתי מחליף אותם בבולמי מונרו חדשים, שהם זולים יותר מבולמי קוני, היודעים לשנות את אחיזת הכביש באופן משמעותי. רק אחרי החלפת הבולמים הייתי בודק במכון פרונטים את זוויות הגלגלים.

אמנם אני בעד שימוש בצמיגים ממדף גבוה, אלא שסוג הצמיגים מתבטא באחיזת הכביש בעיקר בסיבובים במהירויות גבוהות ובעת עצירה.

דני אנכונא (בתגובה לעצה לחפש ספיטפייר באתר מכירות פולני): התחלתי לחטט באינטרנט, הבעיה הקשה היא השפה. האמא הפולנייה שלי כבר לא איתנו, וגם כל החברות שלה מגימנסיה תרבות ברובנה כבר משוטטות בין העננים. בכל זאת ניסיתי להתמודד, וגיליתי שפולניה היא מקום מופלא. ניסיתי וכמעט הצלחתי לקנות מראה שמאלית לוויטארה 94' של בני, למרות הפולנית נרשמתי, ואפילו ביצעתי רכישה. היה ממש קשה, הם לא אהבו אפילו את מספר הטלפון שלי… בסוף נרשמתי, קיבלתי סיסמה וקניתי מראה במחיר מצחיק, אבל לא הצלחתי לשלם. אין פייפאל ולא הצלחתי להגיע למסך שיבקש ממני מספר כרטיס אשראי.
אבל נראה לי שבסוף אצליח להתמודד, ואולי אמצא עצמי במטוס לוורשה וחוזר עם ספיטפייר נוצץ, ועוד ערמות של חלקים לוויטארה ולמולטיפלה ולסיטרואן בי איקס שלי, שבעוד 5 חודשים הופך לאספנות, והוא 1600 ידני בעל מזגן מקורי וחלונות חשמל וצבע וריפוד במצב מצוין. הוא אצלי המון המון שנים, עשה פחות מ-90 אלף ק"מ, וכל הצנרת הבומבות והתמנון וגם הצמיגים הוחלפו לאחרונה כהכנה לעלייה לכביש.
די קשקשתי, אבל ככה זה עם ישישים ילדותיים שלא נפרדים מהמכוניות שלהם. אני לא מפסיק להתאבל על הג'וליה 65' שקניתי משבתאי טבת, ועל ה-NSU פרינץ ספורט קופה שקניתי מאיזה רואה חשבון עיראקי בחיפה. האוטו נבנה אצל ברטונה, צבע "תכלת עשן" משובח כמו שיודעים בברטונה, ונסע ברכבת למפעל בגרמניה, שם הרכיבו את המנוע ושאר המכניקה.
אשמח מאוד למעט עצות טלפוניות בענייני פולניה.

מודעות פרסומת
One Comment
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    Giulia Sprint Speciale אחת היצירות הנדירות והיפות של אלפא פרי סדנת העיצוב "ברטונה" , הקדימה בהרבה את תקופתה בהיבטים מכאניים ואווירודינאמיים – תוצר תכנונו של מהנדס תעופה , לאחר ייצורה נדגמה " כלאחר יד " במנהרת רוח ורשמה מקדם גרר מדהים של cd 0.28 – נתון המרשים אפילו לימינו המודרניים…איכות התכנון והעיצוב , לצד נדירותה משתקפים בערך .

    מידעינו ג'י לנו הקדיש פרק בסדרה המוטורית הנפלאה שלו לג'וליה המיוחדת , בו מתארח Afshin Behnia – יוצר אתר האינטרנט המומלץ (והמצולם בטוב טעם , יש לציין) – " Petrolicious " , כולל האלפא המככבת בסרטון העליון ובסרטון זה גם יחד , שילוב מנצח :

    על אף ערכה האסטרונומי , בעליה של Giulia Sprint Speciale זו המככבת בסרטון העדיף לשפצרה כמכונת נהיגה למירוצים ולשימוש למטרות של כיף , במקום להסתירה במוסך נעול תוך המתנה שערכה יעלה כאותה מניה בשוק האספנים . אין מצב שהוא לא היה מודע לערך הפנינה המוטורית שתחת ידיו , רק שהעדיף לממש את השווי במדד הכיף שבנהיגה …

    את ה- Sprint Speciale המודגמת לעיל היה אמור להחליף הדגם המצורף להלן , אף הוא פרי הדמיון היצירתי של סדנת העיצוב "ברטונה " , אב טיפוס אחד ויחיד הזכור בכינויו Giulia Sprint Speciale Bertone Prototipo נחשף לציבור בתערוכות שונות בין 1965 – 1963 , אולם לצערם של רבים נגנז מייצור מסיבות עלומות- נגנז אך לא נשכח הודות לאקזמפלר מוזיאוני בודד ויחיד . התרגיל האומנותי הכין את "ברטונה" לקראת עיצובה של ה- 2600 sprint החולקת קווים דומים ואף לקראת סידרה 105 האהודה והפופולארית – הזכורה גם בארצינו תחת הכינוי "ג'וניור" באופן שלא מפספס את הקרבה הגנטית בינהן .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: