דילוג לתוכן

עידן הערצת השעמום

יוני 14, 2018

לגבי הזקן, המכוניות מחוללות החשק נגמרו עם עידן הטאבלט, שבו נפטר כל בדל הנאה מהנהיגה ואף מהנסיעה

 את שתי ההנאות הללו הרגה מודרנה דוחה: גירוש המתגים הפונקציונליים, אשר אפשרו תפעול אינסטינקטיבי, מבלי להסיר מבט מהכביש, והצורך ללמוד את מיקום האייקונים הדיגיטליים ותוכנם.

עקב כך, ועוד בגלל חיסול בלם היד המסורתי, מציל החיים, צמצם הזקן את התעניינותו לקלאסיקה העומדת אצלו בחצר.

"אף פעם לא אהבתי אתכן כמו כעת", נפרד שוב המורשה לחודשיים מאלפא GTV הזקנה שלו, מהונדה crx ומב-מ-וו Z3M קוּפֶּה. לשלישייה זו, ועוד להונדה האצ'בק מטורפת שבנויה למסלול ול-33 Ie התל-אביבית, מקדיש הזקן את הפוסט הנוכחי.

על-אדם, לא בנוסח ניטשה

כדי לבצע אי-איזה סדר בתחום מכשירי התנועה החליט הזקן עוד בעידן צעירותו-טיפשותו, מעמד שהוא שכשך בו אי-פעם, לחלק לשם השעשוע את מכשירי התנועה לשתי קבוצות: קבוצה ראשונה כללה אצלו את כלי הרכב שכוחם חלש ביחס לבני אנוש (ללא הבדלי מין, גזע ודת), ובקבוצה השנייה מנה הטרום-זקן מכוניות שהיו, להבדיל, חזקות מבעליהן.

וכך, בביקוריו לפני שנים בתערוכות בינלאומיות – בז'נבה, בפרנקפורט ובפאריס – הזקן היה מנצל את ימי העיתונות כדי להתיישב בפלא ספורט על-אנושי תורן מול הגה ודוושות, כדי להפליג איתו בדמיונו על דרכי גן עדן.

הזיו של זוויקאו

המכונית הראשונה בחייו של הטרום-זקן (והטרום-מורשה בוודאי) הייתה זוויקאו P-70 מתוצרת גרמניה המזרחית, שחגגה כמלכה הבלתי מעורערת של קבוצת המכוניות החלשות דאז. הגרמנים ציידו אותה במנוע אנמי, שני צילינדרים ושתי פעימות. מנוע אמין וחסכוני אמנם, אך הוא התקשה להזיז את P-70 לפי רצונו של בעליה הטריים.

ובכל זאת, P-70 זו ידעה, לא ייאמן, לספק הנאה. הזקן הנוכחי זוכר למשל את הרגעים שיעוררו אצלו נוסטלגיה אחרי חצי מאה: אותם מקרים מעטים שבהם, בעזרת מדרון ורוח חיובית, המחוג הרוטט על מד המהירות של P-70 טייל עד 90 קמ"ש.

צריך להודות, במבוכה חמימה, שמחוג המהירות השייך לבווארית Z3M קוּפֶּה, אשר נושק ביעף ל-280 קמ"ש – אינו גורר את הזקן לאותה אידיליה ישנה של שנות ה-50. עובדה.

חבילת בסיס עם עסיס

לאותה קבוצה ביתית בסיסית שעליה מסופר כאן השתייכה גם המכונית השנייה בחיי הזקן, סירנה FSO, ואחריה אמפיביה צבאית של פולקסוואגן ואפילו ב-מ-וו 700 CS קוּפֶּה בעלת הנעה אחורית, המצוידת במנוע אופנוע של ב-מ-וו בנפח 700 סמ"ק, אשר רק משקלה הנמוך (620 ק"ג) היה מציל אותה מבושות בתחרויות ראלי ומרוצי רמזור.

לוּ 700 CS הייתה חוזרת אליו כיום, הוא היה מרכיב לה מנוע מאופנוע ב-מ-ווR 1200, מלמד אותה עברית ואף מגייר אותה אצל ידידים בבית חב"ד, ואז, בהינף סבבה, מחפש לה יריבות בבירה הלועזיטית לצורך תחרויות לילה פרועות, הכול כדי שהאנטישמיות המקומית תמשיך ללבלב.

מצעד הענווה

אחר כך היו לטרום-זקן רק מכוניות המלמדות בני אדם ענווה וצניעות מהן. הן דרשו מבעליהן הנהג קצת ידע טכני, לא רק בסיסי, באחזקתן ובשימוש, סולידריות איתן בהרפתקאות משותפות, חיטוט נלהב באפשרויות הדינמיות שלהן, דמיון, ולא מעט אומץ.

כזו הייתה מוריס מיני קופר ברגעים המעטים שהיא תפקדה, וגם רנו R8 גורדיני הבלתי נשכחת, מורתי הראשונה במלחמת ההישרדות והקידום. היו לרנו סיבות לזלזל בי כאשר איבדה את גגה ואת כל השמשות עקב התהפכות מטופשת בראלי, במבחן האחרון על התואר "אלוף ורשה", אך היא הפגינה את טוב ליבה הצרפתי, הבנה ואצילות נפש.

רק שנה אחר כך, ב-1969, התגלה שקיימת מתחרה יחידה לגורדיני. הייתה זו גברת דליה, מורה עברית יפהפייה שלימדה אז באולפן קליטה בחיפה. היא הייתה לא פחות מרשימה מאשר רנו R8 גורדיני שלי, שנשארה בגולה, בכל הקשור לכוונת טובות לגביי ולסבלנות, שני אפיוני-נפש שלא קיימים עוד במרחב הציוני, ואף חייכה למשמע האִמרה המטופשת הראשונה שלי בעברית, שכתבתי באותיות לועזיטיות עדיין: "אין מחברות – אין שגיאות".

ברית זוגיות לכל דבר

כוחות בני האנוש שהזקן המורשה מעדיף מאופיינים בסקרנות לגבי מכוניות, כולל נטייה גזעית המושכת אותם להתחבר לנפשן של אותן יצורות יקרות, שהן ספק רק מכניות, בנויות מפלסטיק וממתכת, ספק יצורים רוחניים אשכרה.

כך או כך, ישויות ההנדסה והרוח שאנו בוחרים לאמץ מצטרפות בהתלהבות למעגל המשפחתי, המתחיל להתגלגל איתם, בששון ובשמחה כמובן. כך לפחות הן מספרות לזקן המראיין אותן.

בזוגיות חדשה זו, שבה אנו לומדים מהמכונית "מה היא בעצם ומה קורה בה", והיא לומדת מה מצפים ממנה, אנו מגלים גם, בסיפוק כמעט מופתע, שמכונית המאומצת על ידינו בחום ובהבנה מחזירה לנו באמינות ובדאגה לחיינו. בדוק.

גם נוהמת גם נועמת

לועזיטי אחד, נשוי פלוס שניים, שמופיע די קבוע על מסך המקבוק של הקשיש המורשה ומתכתב איתו בפולנית, בחר כרכב משפחתי, כך הכריז, דווקא מפלצת אמיתית: פורד מוסטאנג GT בעלת מנוע V8 בנפח 5.0 ליטרים, ועוד בצבע אדום.

הזקן שאל את האיש למה ועד כמה מתאימה מוסטאנג כזו כרכב משפחתי. "אין לנו בעיות איתה", ענה בעליה. הרי במושב האחורי שלה יש עיגוני isofix סטנדרטיים המתאימים למושבי ילדים, וזוג העגלות מוצא במוסטאנג שלנו מקום מכובד בתא המטען".

"חוץ מזה", המשיך בעליה של המוסטאנג, "השימוש הקבוע שלנו ברכב די לא שגרתי ברחובות העיר מגביר את תשומת לב הציבור כלפיי, כולל התעניינות בבלוג שלי, שבו אני כותב על מכוניות. על מוסטאנג למשל גיליתי כתבתי בהתלהבות שבסכום די צנוע, כזה שקונים בו מכונית בינונית רגילה, מקבלים עדר סוסים שוצף – מעל 460 כ"ס בגרסה הביתית שלנו. אין בשוק סוסים זולים יותר".

"אבל איך אתה מסתדר עם צריכת הדלק?", התעניין הזקן, ושמע כי פורד מוסטאנג GT יודעת להסתפק ב-10-12 ליטרים ל-100 ק"מ, בנסיעה אקולוגית לפחות, ממש כמו מכונית שגרתית, וכי סגפנות זו אינה מפריעה לשד האדום לשדר צליל אריסטוקרטי של 8 צילינדרים אמיתיים.

צו

"רכב משפחתי": פורד מוסטאנג GT 5.0 בחישוקים מתוצרת Velgen

ואצלנו? דוהר רק השעמום

מוסטנג GT היא רק אחד מעשרות דגמים שאינם מגיעים אלינו בעידן הנוכחי, המטורף, שבו התרגלנו כבר שאת שוק הרכב שלנו מציפות אלפי מכוניות סתמיות, כאלה שאינן מספקות הנאת נהיגה, ובעצם משעממות אשכרה.

אך את זאת לא יכתבו כתבי החצר, אשר משרתים את אדוניהם היבואנים.

מחזיקים את הלקוח קצר

אגב, אותם כתבים בעלי תודעת שירות מפותחת מנסים לשמור בסוד שהדגמים העוברים אצלם "מבחני דרכים" נבנו על פסי הייצור כך שהשימוש העתידי בהם יהיה קצר – במטרה שיוחלפו במהרה בדגמים טריים עוד יותר, לשמחת ברוני הייבוא.

או שלפחות דגמים אלה נבנים כך שהם יתקלקלו וידרשו חלקי חילוף חדשים, המשווקים בחוכמה על ידי אותם יבואנים, שלמדו להתעשר באגרסיביות ובחוסר טעם.

כיף לגויים בלבד

לנוכח מנגנון ייבוא משומן זה של עשיית רווחים בכל מחיר, שאינו טורח לייצר אפילו מראית עין של שאר-רוח, ברור שאין טעם לתהות מדוע לעזאזל מוסטאנג אינה משווקת בישראל.

פורד מוסטאנג GT זו כובשת את אירופה מהרגע שנשלחה מארה"ב, וחוגגת אצל הלועזיטים כאנטיתזה למכשירי תנועה המצוידים במנועים מוקטנים, אשר מתאימים יותר למכסחות דשא.

אין טעם לתהות מדוע לא תעלה מוסטאנג ארצה, לא במנוע 5 ליטרים ואפילו לא במנוע הצנוע של 2.3 ליטרים המגודש, לשם השינוי, כזה שלא אמור להפחיד את היהודים.

אין טעם לתהות, אלא שמצפונו של הזקן דורש להתערב, אז תהינו.

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

 טיפ טיפה: שמן מלוכלך מכל בחינה

מוזר 1: מוזר שאחזקה נאותה – וחובתית – בתיבת הילוכים אוטומטית, שביטויה העיקרי הוא החלפת שמן מקצועית, מוזנחת בישראל דווקא, אשר להבדיל ממדינות לועזיטיות, גיר אוטומטי זכה בה לפופולריות חסרת תקדים.

מוזר 2: מוזר גם שמאות אלפי הנהגים של מכוניות אוטומטיות אצלנו עוד לא שכרו עורכי דין, כדי שבית המשפט יחייב את יבואני הרכב ואת המוסכים הקשורים בהם להצטייד במכשור האוטומטי היחידי שמאפשר החלפת שמן מקצועית.

אמנם אין נתונים מדויקים לגבי היקף הנזקים שנגרמו לנהגי האוטומטיות בשל היעדרו של מכשור מתוחכם זה, אך אין ספק שמדובר בסכומים גבוהים מאוד, שהעשירו את ענף הרכב.

מוזר 3: מעניינת, ואולי גם מעידה על דבר-מה, שתיקת משרד התחבורה בנושא.

automatyczna zmieniarka oleju

לגויים בלבד. מכונה אוטומטית להחלפת שמן מקצועית בתיבות הילוכים אוטומטיות. ללא החלטת בית משפט, יבואני הרכב ימשיכו להתעלם מהמכונה, וכך ימשיכו לגזור רווחים מתקלות נפוצות בתיבות הילוכים אלה – אשר בטיפול נכון עשויות להחזיק מעמד עד סוף חייו של הרכב

שואלים את אדוארד

אופיר פרקש: קראתי לאחרונה את המלצותיך לגבי החלפת שמן גיר בתיבת הילוכים אוטומטית. אם יורשה, אבקש את המלצתך הספציפית לגבי המקרה שלי.

ברשותי יונדאי i30 2010 CW מזה 3.5 שנים, אשר קניתיה מטרייד-אין של אחד מיבואני הרכב הגדולים בארץ. המכונית הייתה יד ראשונה ובעלת קילומטראז' של 48 אלף, וטופלה רק במוסך יבואן. בסביבות 60 אלף ק"מ, במעבר בין הילוך ראשון להילוך שני בנסיעה איטית מאוד ובטורים נמוכים, החלה כמין התארכות המעבר בין ההילוכים שבסופו הייתה קפיצה (מכה קלה). התופעה חזרה על עצמה רק לעיתים, מדי כמה ימים, וחוץ מכך הגיר תפקד מצוין.

בעקבות כך פניתי למוסך היבואן (בירושלים), שבו טופלה המכונית, לקבלת עצה. לאחר שאיכשהו הצלחתי להראות להם את הבעיה ובדיקת מחשב, נאמר לי שלפי המחשב אין בעיה וזו תופעה מינורית שאפשר להמשיך איתה תקופה ארוכה, והם ממליצים לי לחיות איתה. לשאלתי לגבי עדכון תוכנת הגיר והחלפת שמן, שיכולים אולי לפתור את הבעיה, נאמר לי כי עדכון תוכנה לא יעזור, ועל פי הוראות היצרן אין מחליפים שמן גיר בדגם זה. וכך המשכתי לנסוע ברכב.

כיום המכונית בסביבות 100 אלף ק"מ, מעולם לא הוחלף שמן הגיר המקורי, והתופעה ממשיכה באותו האופן. הדבר הטריד אותי מאז, ולאחרונה ראיתי בפורומים שבעיה זו קיימת אצל עוד כמה אנשים, שבפורום הומלץ להם להחליף שמן גיר. בסוף השבוע קראתי, כאמור, את דבריך בעניין החלפת שמן הגיר, ועל כן החלטתי לפנות טלפונית לכמה מוסכי יבואן לקבלת הצעת מחיר להחלפת השמן.

במוסך אחד נאמר לי שיחליפו 5 ליטרים מתוך ה-7 (באופן ידני), מכיוון שאף פעם לא החליפו שמן והחלפה מלאה עלולה להזיק לגיר, ובכל מקרה עליי לבוא לבדיקה מקיפה לאבחון מקור הבעיה, ואז יוחלט אם יש להחליף את השמן או לעשות התערבות אחרת. במוסך אחר נאמר דבר דומה, ואף שאולי לא כדאי כלל להחליף את השמן, מאותה הסיבה.

כבר חשבתי ללכת בכל זאת למוסך היבואן לאבחון והחלפת רוב שמן הגיר. מה עליי לעשות בשלב זה? האם החלפת השמן באופן מלא או חלקי אכן עלולה לפגוע בגיר?

האם מהבחינה המקצועית ומבחינת המחיר, עדיף לעשות אבחון במוסך יבואן או במכון גירים? האם יש לך המלצה על מכון גירים אמין ומקצועי באזור ירושלים והמרכז?

האם לקנות שמן באופן עצמאי וללכת למוסך מורשה שאינו יבואן שיבצע את ההחלפה? כבר בדקתי מחירי שמן גיר מקורי SP3 ביונדאי שופ, וניתנה לי הצעת מחיר של כ-45 שקלים לליטר, חצי מהמחיר שמבקשים במוסך היבואן.

תשובה: במצב הקיים, שבו מכשור מקצועי המאפשר החלפת שמן בתיבות הילוכים אוטומטיות עדיין אינו מוכר בארץ, אני ממליץ בלית ברירה לבעלי רכב אוטומטי להתייעץ אצל מכוני גירים אוטומטיים, שלפחות אינם מבלבלים את בעלי המכוניות בתיאוריה המצוצה מהאצבע, שלפיה לא צריך כלל לבצע החלפת שמן. על החשדות שלי למי תיאוריה זו מועילה כתבתי בשבוע שעבר, ואין צורך לחזור עליהם.

ומכיוון שהמטרה המיטבית – החלפת כל שמן הגיר – אינה מושגת בשיטה הידנית ("סטטית"), מומלץ לחפש מקום שבו לא יוותרו, אלא יחזרו כמה פעמים, בסבלנות ובעקשנות, על הליך ההחלפה, עד כי לפחות רוב השמן יוחלף בחדש.

הציניות המזעזעת והזלזול של יבואני הרכב בחובתם לצייד את המוסכים השייכים להם במכשור המאפשר את החלפת כל כמות השמן בגיר האוטומטי – הם שערורייה. ראה "טיפ טיפה" הנוכחי.

יצחק שטיין: ברשותי מאזדה MPV שנת 2000 (5 שנים), שמדי פעם דואגת להזכיר לנו שמערכת הקירור שלה לא מושלמת (בעבר החלפנו: מכל רזרבי, רדיאטור, תרמוסטט, כמה צינורות מים). כאשר אני ממלא מים במכל הרזרבי, די בנסיעה של כמה דקות בעלייה חזקה כדי שהמכל הזה יתרוקן עד הסוף כמעט.

הרכב נבדק במוסך מורשה של מאזדה בבדיקת לחץ למשך 5 שעות, ללא מציאת שום נזילה…

יש לציין שבנסיעה מישורית או בירידה, אפילו בנסיעות ארוכות, אין איבוד מים ניכר, אבל בנסיעה של 10 דקות במנוע חם בעליות המכל הרזרבי מתרוקן לגמרי כמעט.

אין לי מושג מה לעשות, אשמח להמלצות (חשבתי לקנות פקק חדש, אבל אני די סקפטי). תודה על כל המידע המועיל שרכשתי ממך במשך השנים !

תשובה: ייתכן שנפער סדק קטן בראש המנוע, או שהאטימוּת של סתם הראש נפגעה במקצת – מה שמורגש רק כאשר המנוע מתאמץ.

מומלץ אפוא לבדוק אם יש סימני CO2 בנוזל הקירור.

היו זמנים שבמצבים אלה היה מועיל להוסיף לנוזל הקירור חומר מיוחד המונע דליפה. בעידן המכוניות המודרניות נראית שיטה זו נאיבית משהו, וכך גם שיטת חיזוק בורגי הראש – אך הייתי מנסה בכל זאת לבצע את שתיהן בטרם פירוק הראש המתבקש.

2 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    בעולם דימיוני מקביל גם אני ככול הנראה הייתי בוחר להחזיק מוסטאנג כמכונית משפחתית , Shelby- GT350 /GT500 :

    תמיד תהיה קלאסית ומבוקשת :

    סצנת המרדף מהסרט " עקיצה ב- 60 שניות " , סרט נהדר לחובבי מכוניות ובכלל :

  2. יצחק permalink

    שלום ותודה על התשובה ובהמשך לה:
    1. יש תוסף ספציפי לנוזל הקירור שאתה ממליץ לנסות ?
    2. שני מוסכים של מזדה אמרו לי שבמנוע כזה ובגיל הרכב הם לא פותחים ראש מנוע אלה רק מחליפים מנוע . מה דעתך בנושא והאם יש מקום שאתה ממליץ עליו לטיפול כזה ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: