דילוג לתוכן

כאשר רגש מתעבר

אוגוסט 15, 2018

ייתכן שבגלגול הבא יהיה לי הרבה זמן כדי לכתוב, לצלם סרטים, לצייר, לאהוב ואולי גם לנוח

כי בגלגול הבא שלי כבר לא אבזבז את זמני על נהיגה ועל טיפולי מנוע, ואפילו לא על רחיצת איזו אלפא, לנצ'יה או הונדה, וגם, סליחה, ב-מ-וו. בגלגול הבא יהיה לי פנאי לרוב, כי מכוניות העתיד לא יעניינו אותי.

כבר עכשיו מתעורר בי ריגוש שלילי לנוכח דור הרכב החדש על שלל אמצעיו המעודכנים, הפוטרים את הנהג מעול המחשבה העצמית, מנטל הפעלת הדמיון ומהצורך בשליטה ידנית על האוטו. כבר היום לא כיף לנהוג ברכב שגמדיו השכלתניים קובעים לך באיזו דרגת אומץ תלחץ על דוושת הבלם, מורידים ממך כל רגש של היגוי ואינם מאפשרים לך להחליק את האוטו בסיבוב כאוות נפשך.

ועוד לא הזכרתי את הדאון-סייזינג-גייט, את הטאבלטים המודבקים ללוח המחוונים, ואת השיטות החצי-אוטומטיות המשחררות את הנהג מהצורך לחשוב ולהתרכז. למזלי, הצלחתי לחמוק מכל הבלגן הטרחני הזה.

משנה לשנה ומדגם לדגם אוזל הסיפוק מנהיגה, וכמעט לא נשאר ממנו דבר. אפילו פורשה 911 GT2 RS החדשה אינה פורשה 911 הרתחנית של פעם, קרש גיהוץ אלים ובוגדני, אשר מבוקר עד אחר צהריים אחד עשתה ממני צחוק אדיר על מסלול המרוצים בהוקנהיים, עד שסוף סוף התחלתי להבין אותה וליהנות מאיומיה ומקפריזיותה.

בגלגול הבא שלי אסבול כנראה מחוסר-הרפתקנות בנהיגה (אם בכלל אדע/אזכור הרפתקנות בנהיגה מהי). זאת, כמובן, בהנחה כי בסאלטת החיים הבאה לא אקבל את צורתו ונפשו של החתול הלועזיטי שלי זלוטו-קרוס, שמתעניין אך ורק בטיפוח החן שלו ובציד עכברים (אף הם לועזיטים בוודאי); או את גופה ולבבה של הרוטוויילר שלי ניקיטה, שעד יום מותה לא הסכימה, תמורת כל עצם שבעולם, להיכנס למכונית כלשהי.

דבר אחד ברור: אם רק יהיו לי שתי ידיים, עשר אצבעות ומחשב – בגלגול השני אכתוב ספר בשם "הפאסינאציות שלי" (סליחה על הלעז), שגיבורתו הראשית תהיה, איך אחרת, לנצ'יה פולביה HF ראלי.

העולם: תשכח מלנצ'יה

חלק מהגלגול הנוכחי שלי, כלומר נתח של כמה שנים יפות, בזבזתי על ריצה לפולביה HF. לא הצלחתי לקנות אותה כשהיא הייתה בשיא האופנה, לאחר זכייתה באליפות העולם (בראלי 1971-72, כשנהגו בה האיטלקים מונארי ומאנוצ'י), האינטרנט עוד לא היה קיים, וגם המצאת הפקס טרם נולדה, כך שנאלצתי לשלוח מהארץ עשרות מכתבים ולקיים מאות שיחות טלפון עם כל גוף בעולם שרק הבין על מה אני מדבר ומה ברצוני לקנות. התשובה הייתה תמיד אחת: "תשכח מלנצ'יה HF כי הסדרה שלה הייתה קצרה, וה-HF שנשארו אינן עומדות למכירה. חלפים יש ככל שתחפוץ, אבל מכונית שלמה – אין".

בייאושי כי רב חשבתי אפילו לקנות לי לנצ'יה פולביה רגילה, כלומר קוּפֶּה 1.3, ולהפוך אותה בעצמי ל-HF 1.6, אך הרעיון היה בלתי-ממיש: רוחבה של הלנצ'יה הרגילה שונה מזה של ה-HF, דלתות ומכסה מנוע מאלומיניום אין בה, מנוע ה-1.6 לא משתבץ, וגם המעצורים ותיבת ההילוכים אינם כשירים למבצע ההסבה.

רוברטו דה-פולביה

וכשכל העולם כבר אמר לי "תשכח מ-HF", אני דווקא מצאתי אחת, ועוד מול ביתי בתל-אביב, כמו בחלום ולא במציאות.

גרתי אז ברחוב הירקון, בין מלון באזל למלון פלורידה, והפולביה HF פשוט עמדה מול כיכר אתרים. היה הייתה שייכת לפקיד הקבלה, אבל את זה גיליתי רק בהמשך. בתחילה השארתי על המגבים שלה פתקים, אתם יכולים לנחש את תוכנם: "אדוני היקר", כתבתי, "אני מעוניין לקנות את מכוניתך. אני יודע מה זה ואני רציני. נא התקשר, אדוארד". אך איש לא השיב לפתקיי. הפולביה לא משה ממקומה, ורק הפתקים היומיומיים שלי היו נעלמים משמשתה הקדמית.

לאחר מאמץ בלשי מסוים גיליתי שבעליה של הפולביה, יהודי-איטלקי נחמד בשם רוברטו, הביא אותה מרומא, נתקע איתה זמן-מה אחרי שהגיע ארצה, ולא הצליח להתניעה מחדש. "קיבלתי את הפתקים שלך", אמר לי רוברט כשאיתרתי אותו מאחורי דלפק הקבלה של מלון פולרידה, "אבל רציתי קודם להחזיר אותה לאיתנה, ורק אחר כך להיפרד ממנה".

בקיצור, קניתי את HF המכוסה אבק, והיא התניעה לי די בקלות. אולי ריחמה עליי, ואולי פשוט ידעתי לנקות ולכוון את שני מאיידיה הכפולים, ולהחליף לה מצתים ופלטינות.

שופינג ברומא

אחר כך נסעתי לרומא עם קבוצת עיתונאים ישראלים למבחן של איזו פיאט או משהו איטלקי אחר (אינני זוכר מה, כי בשלב הביוגרפי ההוא שום מכונית, זולת לנצ'יה HF, לא עניינה אותי). למטוס אל-על שהחזיר אותי ארצה עליתי עם בלוק מנוע חדש, 4 בוכנות, 8 שסתומים ו-12 טבעות – הכול כדי לבצע לפולביה HF את האוברול שהיא נזקקה לו עקב חיינו המשותפים, שלא פינקו אותה.

אגב, זה לא היה סתם בלוק מנוע אלא גוש ברזל בעל 4 צילינדרים בצורת V, בזווית של 18 מעלות. לפני כ-20 שנה טענה פולקסוואגן במצח נחושה שהיא המציאה את הבלוק הזה, שראש המנוע שלו משותף לצילינדרים העובדים בצורת V, פטנט המשובץ בגולף VR-6. הגרמנים לא הודו שהעתיקו את הפתרון מלנצ'יה.

האם הבלוק ייחסם?

מכיוון שלא הייתה לי זכות רשמית לייבא לארץ היהודים חלקי חילוף כלשהם, חששתי שפקידי המכס יחרימו לי את בלוק המנוע ונספחיו. בלית ברירה החלטתי לעבור במסלול הירוק, ולהסתמך על המזל שעומד לצידם של עבריינים מתחילים.

הכנסתי את הבלוק ואת כל הגופים המתכתיים הנלווים, כולל סתם הראש, אל תיק עור חזק שהבאתי איתי במיוחד. בגלל עומס המשקל שלא הכירו כמותו, חטפו גלגלי העגלה הנתב"גית זווית שלילית. מלמלתי בפולנית "על החיים ועל המוות", והפלגתי עם העגלה הפוזלת לעבר המסלול הירוק.

"אני אעזור לך", אמר לי עמנואל רוזן, שבימים ההם היה כתב צעיר במעריב ולא הפרשן הפוליטי-מדיני של היום, "תן לי רק ללכת ראשון", ביקש.

מבריח מדומה

(וסופר בלי רזומה)

לא ידעתי כיצד מתכנן עמנואל להעביר אותי בבטחה אל הארץ המובטחת, אך דחפתי את העגלה אחריו, כבקשתו. נכנסנו למסלול הירוק, וכמעט נפלתי מצחוק: רוזן, שחקן מעולה, התחיל לעשות סדרה של תנועות מגוחכות, חשודות. הוא הביט בחשש שמאלה וימינה, הרכין ראש כבורח ממבטיהם הנוקבים של פקידי המכס, וניסה להתחבא מאחורי העגלה שלו. כאשר נוכח כי הפקידים שמו עליו מספיק עין, עמנואל התחיל ללכת בצעדים קטנים ומהירים לכיוון היציאה.

מובן שברגע זה איבדו הפקחים את סבלנותם, והתנפלו עליו כולם. ואני עברתי את המסלול הירוק באין מפריע, עם עגלה חורקת עד השמיים מרוב עומס, המאיימת לכרוע תחתיה בכל רגע.

בגלגול הבא, חוששני, לא אזכה להרפתקאות כאלה, משום שלא יהיו לי חברים כמו עמנואל רוזן, וגם לא תהיה לי לנצ'יה HF שזקוקה לשיפוץ מנוע. ואם כך, אז מה אני אכתוב, לכל הרוחות, בכל הזמן הפנוי שיעמוד לרשותי בגלגול הבא?

סיכוי להינצל

מטיול משותף זה לאיטליה זכור לי היטב שניסיתי לשכנע את עמנואל, אז בחור צעיר, נחמד, אינטליגנטי ובעל חוש הומור, שכדאי לו להתאהב במכוניות ולכתוב עליהן. ייתכן שקיננה בי איזו מחשבה לגייס אותו למגזין 'טורבו' שערכתי.

בכל אופן, לו היה רוזן שועה להמלצתי זו, סביר להניח שלא היה מסתבך בפרשת ההטרדות ומעורר את זעמן של ברקודות פמיניסטיות. כי מכוניות, להבדיל מנשים, לעולם אינן רצות למדיה עם סיפורים אישיים, אמיתיים במידה כזו או אחרת – אלא שומרות על דיסקרטיות בכל הקשור לרומנים שלהן, אלה היפים יותר ואלה היפים פחות. מכוניות לא מלשינות על מטרידן שמגיע אליהן עם מפתח שבדי.

גם אנוכי זכה

יש מקומות שבהם אזרח שזכה בהגרלות למיניהן בסכום של שש ספרות מקבל פסיכולוג צמוד. כך דואגות רשויות לועזיטיות למנוע מהזוכה דיכאונות ואף התאבדויות, שלפי התסריט המפחיד החוזר על עצמו אורבים למתעשרים במפתיע, אשר אינם יודעים ברובם להתמודד עם מעמדם החדש.

אי-אז בצעירותו גם הקדם-זקן, אותו מוּרשה פוטנציאלי, הרגיש כאילו זכה בהגרלה, כאשר זמן-מה לאחר הילדות הקשה נפתחו בפניו שערי גן עדן, והוא התיישב לראשונה במושב הנהג של מכונית אשר כולה שלו. ברכיו רעדו מול המזל שקבעו לו הכוכבים: מזל שנפל עליו והמשיך ללוות אותו צמוד במשך שנים, כאשר אנוכי זכה להתענג על עשרות מכוניות השייכות לו, כמו גם מאות מכוניות אחרות שהוא נהג, יפות ומכוערות, שידעו או לא ידעו להחזיר את המורשה אל אותה התפעלות ראשונה שהוא טעם בתחילת התמכרותו הגורלית למנועים, לתיבות הילוכים ולרביעיות גלגלים.

גשר אל שינוי התודעה

אך הייתה זו התמכרות בררנית. תמיד העדפתי מכוניות המאפשרות להבין אותן מיד, להרגיש כחלק אינטגרלי מהן, לקלוט את רצונן וליהנות משליטה בהן – או להפך דווקא: ליהנות משליטה שלהן על הנהג, כמו במקרה של כניעתי לפורשה 911 מזן 964, שהתעללה בזקן המופתע על מסלול הוקנהיים. היסטוריה.

אלא שאף מכונית לא שינתה את התואר של הזקן ל"בעל נכס אדיר ונהג מאושר" כפי שעשתה זאת לנצ'יה פולביה 1.6 HF ראלי. הזקן לא ישכח איך פגש את HF בפעם הראשונה, ב-1967, בראלי לאליפות אירופה. הטרום-אנוכי נהג אז ברנו R8 גורדיני שלו, ושמר על זהירות בנסיעה אל נקודת הזינוק של קטע הספיישל-סטייג' (מרוץ נגד השעון). היה זהיר, כי הכיר את הדרך וידע שביציאה מהיער יש גשר מסוכן, שאינו רק צר אלא גם בנוי מבולי עץ רופפים ביותר. המקומיים היו עוברים אותו באיטיות, כדי לא להזיז את בולי העץ או להניפם חלילה ממקומם.

והנה, גורדיני הכחולה של הבלתי-זקן ממשיכה להתגלגל דרך יער חשוך על שביל כורכר לא רחב, ופתאום, בשמשה האחורית של גורדיני בוהק אור חזק, נשמע צופר, ושתי מכוניות אדומות עוברות את גורדיני, אחת משמאל אחת מימין, משפשפות מעט את הצרפתייה הכחולה לפני שנעלמו בענן חול.

הבנתי שהיו אלה האיטלקים אלופי אירופה, מונארי ומאנוצ'י והזוג השני, שכנראה לא ידעו שבעוד 200 מטרים מחכה לפולביות HF שלהם גשר הדורש עדינות. הקדם-זקן תפס את זה ולחץ אף הוא על דוושת הגז, כדי לצפות מקרוב בהמשך העניינים ואולי להגיש עזרה, אם הם יסתבכו.

יצאתי מהיער והספקתי לראות את האדומות, שהתחרו זו בזו, נכנסות לגשר מבלי לבלום! בולי העץ ניתזו למעלה וחלקם נפלו למים, אך האיטלקים עברו איכשהו את הגשר, ורק הטרום-נוכחי ההמום נאלץ להמשיך אחריהם בהילוך ראשון.

כאשר פגשתי את האיטלקים מחכים לזינוק נגד השעון הצבעתי על גורדיני שלי, וטענתי שבמהלך נהיגתם המטורפת ביער הם גילחו לי את מראות הצד, השמאלית והימנית. "בשביל מה לך מראות צד?", התפלא הצוות מונארי-מאנוצ'י. "הרי המטרה היא רק נהיגה מהירה, מבלי להתייחס למה שעושה או יעשה הזיפת שנשאר מאחור", חייכו האלופים, וגם אני חייכתי. התיישבתי לרגע על המושב של מונארי בלנצ'יה פולביה HF שלו, ולא הבנתי, ואינני מבין עד היום, איך אני, המאוהב בהנעה אחורית בלבד וחולה עליה, יכול ככה סתם להתאהב במפלצת HF בעלת הנעה קדמית!

אלא שזה מה שקרה אז. התודעה הותמרה, וזהו. התאהבתי בלנצ'יה HF, כי אף מכונית מלבדה לא מכשכשת בזנבה כמו כלב עם כל שינוי כיוון, התנהגות שהיא חדלה ממנה רק כשלוחצים עוד יותר על דוושת הגז.

נגזר עליי להמשיך להתגעגע אליה עד היום, כשאני נוהג בב-מ-וו Z3M קוּפֶּה שלי בעלת ההנעה האחורית. בווארית גזעית זו מספקת לזקן הנאה אבסולוטית בנהיגה, אך אינה מגרשת ממנו את קרקוש-הרגש העיקש כלפי האיטלקייה.

כשהראש מוכן, הפלא בא

זה קרה, הבה נזכיר שוב, ב-1967, Anno Domini בשפת הגויים, שנה לפני גירוש היהודים מפולין וההפלגה אל קידומת 972. המרחב הציוני שינה הכול, ובין הפלאים שהעתיר על הזקן הייתה גם פולביה HF.

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

fulvia HF hegeLancia fulvia HF motoreLancia Fulvia HF rally

לנצ'יה פולביה HF 1.6 ראלי. נשארו לי ממנה גריל, זוג פנסים גדולים, חגורות מרוצים Sabelt ומקום בלב

טיפ טיפה: זקן באיילון 2

עד לא מזמן היה משעשע את הזקן לנסוע באיילון, צפונה או דרומה, לא חשוב, שהרי בשני הכיוונים חגג אותו סגנון נהיגה מקומי. קצת כמו זה שהזקן הכיר היטב מיד עם עלייתו ארצה, כלומר משהו ציוני מקורי, מפתיע כמו משחק ברידג' אצל דודתו התל-אביבית של הזקן, ונדה ז"ל, אשר שיחקה עם אורחיה.

"זה בכלל לא ברידג'!", גילו העולים החדשים, הטרום-זקן ורעייתו, שהתגלגלו מצחוק בפינת הסלון של הדודה כאשר שמעו את התבטאויות הרביעייה המשחקת – דוברי פולנית יידישאית. הופתענו להכיר משחק כאילו-ברידג': נטול הכרזות סטנדרטיות, נטול החוקים הנוקשים של ברידג' אמיתי, גזעי. אצל דודה ונדה היה זה משחק אחר, מקומי.

הנהגים הישראלים של סוף שנות ה-60 הפתיעו אותנו לא פחות מאשר דודה רוזה ואורחיה, המשחקים ברידג' בגרסה צפון תל-אביבית (הצפון הישן). "איך הצלחתם להגיע עד תעלת סואץ במלחמת ששת הימים?", שאלתי את חבריי החדשים בטלוויזיה רוממה, בעלי טרנטות, וזכיתי בתשובה ש"במלחמה, הכול משתנה. זה סוד ישראלי", לימדו אותי.

בכל אופן, עד לא מזמן חגג באיילון אותו סגנון נהיגה דלעיל, המשלב בין רשלנות מזעזעת לחוצפת קופים, כאשר חלק מהנהגים היו עסוקים בסמארטפונים וחלק אחר, הממהרים, חיפשו איך לעקוף את האיטיים בשיטת הסלאלום. הייתה זו ממש הצגה סבבה בשביל צופה ציני כמו הזקן, אך פתאום קרה משהו לא ייאמן מכפי לשתוק עליו: אותם נהגים שגרמו לנו לחייך, ממשיכים אמנם באותו סגנון מסורתי שלהם, הכפוף לאזור הציוני, אלא שהם כאילו התחשמלו והחלו לזוז בכל כוחות המנועים!

אחת מהשתיים: או שהספידי-גונזלסים גילו שעל איילון אין מלכודות רדאר, אין שוטרים ואין מלשינים, או שהם קיבלו אמביציה ספורטיבית. אולי, למשל, הם התעוררו לאחר ששמעו על פתיחת מסלולי מרוצים בדרום. בכל אופן, בימים אלו הכול על האספלט של איילון מתרחש כמו קודם, רק במהירויות גבוהות ממש. יתרה מכך: לתחרות זו נכנסו כלים אופנתיים שאינם מתאימים למשחקים אלו, כמו

דגמי פנאי, SUV-ים וקרוסאוברים, אשר אחיזת כביש, זריזות ובלימה אינן החלק החזק שלהן.

בקיצור, נסיעה תמימה על איילון הפכה למשחק מסוכן. ראו הוזהרתם.

שואלים את אדוארד

חיים גליק: ראשית, תודה על כתיבה כל כך טעימה. כן זו התחושה שלי כשאני קורא את הטור השבועי שלך. פשוט כיף לקרוא את הטור המקצועי כשהוא מתובל בשנינות, הומור וציניות שזורים יחדיו.

כעת לשאלה שלי: בבעלותי טויוטה ורסו 2012 בעלת גיר רציף וכמעט 150 אלף ק"מ. הרכב מטופל במוסך מורשה של טויוטה בקביעות ובדייקנות, בזמנים המוגדרים על ידי היצרן.

לאחרונה הרגשתי פידבק מוזר מעט מהגיר. בתחילת נסיעה הגיר מתמהמה מעט בהילוכים הנמוכים לפני שהוא עובר, וגם לקראת עצירה הגיר משתהה לפני שהוא יורד. אך בסך הכול התחושה בנסיעה בסדר, עד שתהיתי אם התחושה נכונה או פרי דמיוני.

לפני כחודש וחצי נדלקו כמה נורות בו-זמנית: נורת אזהרה כללית, נורת מנוע, נורת ESP וכיתוב האומר .check vsc systemפניתי למוסך טויוטה רייכמן בבני-ברק, והם השאירו את הרכב לבדיקת קוד התקלה. בבדיקה, הכוללת "פריצת כספת", כלשונם, נמצאו התקלות C1201 וגם .P2763הם אמרו שזה אומר שיש תקלה בגיר. הם בדקו שמן גיר ואמרו שהוא תקין. הם מציעים לעשות שיפוץ גיר בעלות של כ-14 אלף שקלים, או להרכיב גיר מפירוק בעלות של כ-8,000 שקלים. הם מחקו את קוד התקלה ואמרו שאני יכול להמשיך להשתמש ברכב בינתיים, ואם המצב יחמיר איאלץ לטפל בגיר.

לפני כמה ימים הנורות נדלקו שוב. הן נשארו דלוקות כמה ימים, ובוקר אחד שוב נעלמו. אחרי יום שקט הם שבו ונדלקו. לקחתי את הרכב למכון גירים אוטומטיים של ספי בצומת סגולה. אחרי שהוא חיבר את הרכב למחשב ומצא את קוד התקלהP2763 , וגם בדק את שמן הגיר ואמר שהוא גם נראה וגם "מריח" מצוין, הוא חזר על ההצעה של המוסך המרכזי "להחליף גיר מפירוק, בתנאי שיימצא רכב עם מעט קילומטראז', או שיפוץ גיר".

שאלתי – כפי שאמרתי למעלה, מבחינת הנסיעה ברכב התחושה די בסדר. האם יש לך עצה מה ניתן לעשות כדי לא להגיע להוצאה כה כבדה? האם תוכל להמליץ על מישהו שמומחה לגיר רציף של ורסו שאוכל לפנות אליו?

האם לאחרונה טויוטה לא אמינה כפי שהייתה, או שזה רק מזל רע שלי?

חיים גליק, שאלת המשך: תודה שחזרת אליי טלפונית ונתת לי עצה כדלהלן: החלפה של כמה שיותר מהשמן גיר עם עדיפות לשמן של LIQUI MOLY מסוג Top Tec ATF 1200 או Top Tec ATF 1800, ומזיגת תוסף ATF additive.

עדכון:

  1. בנהיגה עצמה אני כבר חש יותר בעייתיות. המעבר בין ההילוכים פחות חלק. אפילו קרה שכשהכנסתי לרוורס הרכב לא נסע. רק כשהעברתי לניוטרל ושוב חזרה לרוורס, הרכב הגיב.
  2. באתר של חברת LIQUI MOLY נראה לי שבשביל גיר רציף מומלץ להשתמש בשמןATF 1400 , בבקשה תקן אותי אם אני טועה.
  3. פניתי למכון גירים אוטומטי "ספי צומת סגולה", והוא מתעקש שהשמן נראה ממש אדום צלול ומצוין, ממה שהוא בדק בפתיחת הבורג בתחתית האגן. הוא מוכן כמובן להחליף סטטית ואפילו החלפה כפולה כדי להחליף כמה שיותר מהשמן (כ-1000 שקלים לפני מע"מ), אך אומר שלדעתו זה בזבוז לחינם כי השמן ממש צלול.

הוא מציע לפתוח את הקרטר ולנקות/לשפץ בלוק שסתומים. הוא אומר שאולי יש שם ג'יפה שמפריעה לאחד השסתומים (כ-3,000 שקלים לפני מע"מ).

האם לדעתך כדאי להחליף שמן גם אם הוא נראה בתחתית האגן אדום צלול? מה דעתך על ניקוי /שיפוץ בלוק שסתומים?

תשובה: עניתי למר גליק כי לתקלה גרם כנראה שמן גיר שלא הוחלף, וכי קיימת אפשרות שחלקיקי לכלוך הנמצאים בשמן המקורי פגעו בעבודת השסתומים העדינים של הגיר. באמצעות מערכת להחלפת שמן אוטומטית (לו הייתה קיימת בארץ) היה אפשר להחליף את כל כמות השמן לאחר ביצוע פלאשינג, ואז למזוג לשמן החדש את תוסף ליקווי-מולי, המגביר צמיגות.

אלא שאי אפשר לבצע פלאשינג, הסברתי, כאשר מחליפים שמן באופן ידני, כי בשיטה זו חצי מכמות השמן המקורי נשארת בגיר, כולל הכימיקלים המנקים של הפלאשינג, שאינם חיוביים לעבודת הגיר.

בלית ברירה, במקום לשלם על גיר חלופי, הצעתי למר גליק להחליף שמן בשיטה כלשהי, ולשמן החדש להוסיף את תוסף הליקווי-מולי ATF additive, המגביר את הצמיגות.

אור חדש על ההתכתבות בינינו שפך הקורא יעקב אדרי, שכתב כך:

יעקב אדרי: תודה על הכתיבה המעניינת.
בעקבות טענותיך המוצדקות (נגד החלפת שמן גיר אוטומטי בשיטה הידנית) – רציתי להמליץ על מוסך אלפא מוריס בתלפיות (מוסך מורשה אופל). למוסך זה הפנה אותי שכנו קובי גירים, אשר סירב לקחת אחריות על החלפת שמן ידנית לאחר 100 אלף ק"מ בסוזוקי SX4‏ שקנינו, ואשר בעקבות המלצותיך רציתי להחליף בה שמן גיר.

למוריס יש מכונת 'דיאליזה'. אמנם שילמתי 1,200 שקלים על הטיפול, אך הוא כלל פלאשינג, תוסף ו-1 ליטר שמן גיר, כך שהמחיר נראה לי סביר, וגם השירות מעולה.

תשובה: בזכות מכתבך התגלה לשמחתי שיש בארץ אפשרות להחליף שמן גיר באופן אוטומטי באמצעות מערכת חכמה. מערכת זו אינה קיימת משום-מה במוסכי היבואנים – אולי מטעמי קונספירציה עסקית של בעלי עניין, חששתי, כי לא היה לנו הסבר אחר לכך שהמוסכים מנסים לא להחליף שמן גיר חרף ההוראות הברורות של יצרני השמן.

יובל מיכאליס: מתגעגע לטור שלך במקור ראשון.

ברשותנו רכב ליסינג, וכעת אנו מעוניינים לרכוש רכב שני לנסיעות קצרות של עד 15 אלף ק"מ בשנה. נקבל עבור הרכב החזרי הוצאות.

התקציב הוא עד 20 אלף שקלים לרכישה. נשמח להמלצות למכונית קומפקטית.

תשובה: הייתי מצביע על סוזוקי סוויפט, אלא שבעצם לא חשוב מה תקנו בגודל כזה. העיקר שהמועמדת תבוא אליכם מבית טוב, כזה שדאג לה, שהקילומטראז' שלה יהיה נמוך ככל האפשר, שהיא תהיה צעירה יחסית, ושלא תזדקק לטיפולים רציניים מיידיים חוץ ממקבץ החובה של החלפת מעצורים, דיסקיות מעצורים, מצתים ופילטרים.

8 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    ושוב תודה

  2. אטלר, אדם שמתייחס לנשים כאל חפצים העומדים לשימושו ולא כאל בני-אדם שווי ערך לו, יתנהל כמטרידן בכל מקצוע ועיסוק. זו לא שובבות חביבה שנולדה כתוצאה מבחירתו המקצועית של רוזן.
    סוף סוף החברה הפסיקה לעמוד לצד הגברים הנאלחים והתחילה לעמוד קצת (ממש טיפה) לטובת הנשים, הקורבנות שלהם. כפי שגם הפסקנו להיות סובלניים לפדופילים (ממש טיפה), ויש נסיונות, אמנם מעטים וחלושים, להציל את הילדים, הקורבנות שלהם.
    מעטים בעולמנו האנשים שכל יישותם רוע צרוף, ולכן גם אנסים, מטרידנים ופדופילים יכולים פה ושם לעשות מעשים טובים או חבריים. בכל זאת לא אהבתי את הסלחנות שלך כלפי התנהגותו ואת הטלת הדופי בנשים, שכביכול הבעיה שם היא שהן "רצות למדיה עם סיפורים אישיים".

  3. ל-basmatez: הפגנתי תמיכה בעמנואל רוזן כי לא עוזבים חברים בעת צרה. בראייה כזו, אתה נאלץ להשעות את העיסוק במעלליו. חוץ מזה, מתוך היכרות עם האיש, התקשיתי להאמין אז שרוזן, טיפוס עדין ובעל חוש הומור, הפגין גסות רוח כלפי נשים

    • שמואל permalink

      איני מכיר את עמנואל, יתכן ונהג בגסות , היום פשוט כולם נעלבים, כל אמירה הופכת לעליהום ביחוד עם הקורבן לא "משלנו", אירגוני נשים [הלא מחוזרות בדרך כלל] מפמפמות כל אמירה למקרה אונס הם הורסות כל שביב של רומנטיקה, בתנאי שלא מדובר במרצה לספרות….
      צודק אדוארד, חלק מהמוקצים היום קולם חסר לי גם שאיני מסכים עם דעתם.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    תמיד כיף להיזכר בפולביה HF , למען הקוראים שהצטרפו לחיק הבלוג במהלך שלוש וחצי השנים האחרונות משתף במאמר שיצר אדוארד אי אז במגזין "טורבו" , משימה פשוטה למדי שהרי המילים מונחות בפורמט WORD בשל לציטוט בדיוק כפי שהועלו בתגובה בפוסט " לישון עם חומר נפץ " , מפברואר 2015 :

    לאנצ'יה פולביה ראלי 1600 HF – כיף דאשתקד :

    כתב : אדוארד אטלר

    פורסם במגזין " טורבו " , גליון מס' 22 , יולי 1983 , עמודים 74-75 :

    חמש עשרה שנים חיכיתי לה .
    חמש עשרה שנים החלפתי אותן אחת-אחת , כשאני חש ייסורי מצפון על בוגדנותי בה . כבר איבדתי תקווה לזכות בה . וכשירדה מפס הייצור, הייתי קרוב לכניעה .
    ב-1970 לפני הגרד פרי המפורסם של אשקלון , ביקשתי מבית החרושת בטורינו חשבון פרופורמה . הזמנתי דגם HF בצירוף בקשות מיוחדות לפי טעמי באותו הזמן . משפחת לאנצ'יה אפילו לא ענתה לי .
    ידעתי עליה הכל . תיקה האישי שפתחתי הלך והושלם עם הזמן . אספתי כל מילה שנכתבה עליה בספרות המקצועית בכל השפות . כל ניצחון שלה – בראלי או בתחרות מסלול – כמו הזכיר לי שאיננה ברשותי .
    היום , כשסוף סוף מצטלצלים בכיסי מפתחות דלתה, אני יודע שניחשתי נכון . אך איזה פראדוכס ! כשאתה חי במדינה (ובין אוכלוסיה) שגזלה ממך את הכיף שבנהיגה , ולא נותר לך אלא להתענג על המכונית עצמה .
    הלאנצ'יה שלי נעה בתווך שבין אופנוע גזעי וגלשן , ולפי מצב הרוח – שלה או שלך – היא נוטה לאחד משני כיוונים אלה . אך באופן חד-משמעי , אין היא דומה , בשום מקרה , לאף אחד ממכשירי התנועה שאתה מוצא על כבישינו . כשאתה יושב בתוכה , אינך מרגיש שום שייכות שהיא לשאר הצורות הנעות על הכביש . לא איכפת לך מה עוקף אותך או מה אתה עקפת . אתה פשוט יושב בעולם אחר . כשאני נזכר בשירו של אדגר אלן פו , המספר על העורב העורך ביקור לילי אצל אדם ולכל שאלותיו של האדם תשובתו אחת : " לא עוד! " – נדמה לי שהעורב יושב בלאנצ'יה לצידי וקריאותיו מצלצלות באזני : " לא עוד! " ואולי באמת לא יהיו עוד יותר בעולם המכוניות שיצרו פעם .
    לאנצ'יה פולביה קופה ראלי 1600 HF שייכת למשפחה שהורדה מעל קווי הייצור . מזל דומה מחק גם את הרנו אלפין . פעם הן התחרו זו בזו על המקום הראשון בליבנו , היום שתיהן נעלמו ואת מקומן תפסו מכוניות אחרות .
    בהלך מחשבה עכשיווית יש לך , למשל, גיר ראשון בעזרתו אתה מזיז מכונית ממקומה , שלושה מהלכים (שני, שלישי ורביעי) בהם אתה משתמש לנסיעה וגיר חמישי בעזרתו אתה חוסך דלק . נכון , אפשר גם כך . מורי ורבי , אדגר אלן פו , הסביר קשרים עם חברה מכוערת : " לאחר ששברת את התנגדותך והתרגלת – אתה נהנה ". אין הרבה אנשים היודעים כי היתה פעם תיבת הילוכים שונה , כמו למשל בפולביה , בה מהלך חמישי הוא ישיר ביחס העברה – 1:1 . כמובן שמפולביה קופה ראלי 1600 HF אינך יכול לדרוש חיסכון בדלק . שני ה"סולקסים" הכפולים שלה לא היו מבינים על מה אתה מדבר . אך מספיק שתיסע פעמיים בשבוע על אופניים וצריכת הדלק החודשית שלה לא תעלה על זו של פיאט 500 .
    כשמדברים על עיצוב איטלקי בייצור מכוניות שוכחים , בדרך כלל, שמאחורי זה עומדות דרישות לסיגנון מסויים של נהיגה . כשהיית פוגש בתחרות ראלי נהגים ממילאנו (אלפא) או מטורינו (לאנצ'יה), היית מבין למה דבק בהם הכינוי " הפאגאנינים של ההגה ". יש בנהיגה שלהם הרבה אימפרוביזציה ועוד יותר דמיון (נהג אמיתי יוצר קשר הדוק עם מכוניתו , כמו אדם עם נוף מולדתו ).
    הלאנצ'יה קופה ראלי 1600 HF דורשת מנהגה שימוש נכון – אפילו אקסטרווגנטי – באפשרויותיה המסויימות . על נהגה להתחשב , בין השאר , בכך שחלקה הקדמי כבד וזנבה קל. כשאתה נכנס איתה לסיבוב, חובתך לזכור היטב את כל שיעורי הסקי שקבלת בחייך. אתה גולש במדרון מושלג ובפנותך אתה מטה גופך חזק קדימה ואחר-כך הצידה ובדרך-כלל הצלחת .
    בפניות החדות יש ללאנצ'יה משחק כוח דינאמי זהה. הסוד הוא פשוט: על צירה הקדמי מכבידים 650 ק"ג מגופה ורק 250 ק"ג ממשקלה נשענים על אחוריה. יכולת בלעדית זו שלה עשתה אותי חסיד ההנעה הקדמית . אחרי ניסיונות רבים , זמן רב לפני שפגשתי בה , הייתי מטיף להנעה אחורית בהיותי בטוח שהנעה קדמית טובה רק בנסיעה לאחור .
    יפה המקום להזכיר שהפולביה קופה ראלי 1600 HF הינה שירת הברבור של בית החרושת בטורינו אשר מכר עצמו לקונצרן פיאט והפך לייצרן מוגבל. תוכל להבין זאת רק אם תבוא ל"לאנצ'יה" באיטליה לקנות חלקים לפולביה שלך והמוכר יפנה אליך בחיוך: " יש לך 1600 HF , במבינה ? ", ולהפתעתך הם יזכרו כל פרט בעל-פה , כמעט ללא עזרת קטלוג. ואתה יכול להיות בטוח שהם ימצאו לך מייד ממחסניהם כל בורג וחלק שחסר לך . אם אתה בעל חוש הומור פרוע , מותר לך להכנס ל"לאנצ'יה" בדרך פ"ת בחיפוש אחר חלקי חילוף שכמובן אינם . ואם תבקש , על חשבונך כמובן, לשלוח טלקס לטורינו ולהזמינם בדואר , מייד יצא המחסנאי המקומי ובבטחון מוחלט יסביר לך שלאנצ'יה באיטליה גמרה סופית עם הפולביה ואין למצוא בשום מקום חלקי חילוף בשבילה. זוכרים את ידידינו, העורב של אדגר פן ? תמצא אותו עומד מאחורי דלפק זה .
    בזמן שאתה מחנה את מכוניתך מקיף אותך קהל קטן וסקרני שכל שאלותיו מסתכמות ב: מאיזה שנה היא ? מה מחירה ? – לעולם אל תצפה לשאלות מעמיקות יותר.
    אפילו חבריך , המחליפים מכונית כל שנה , חושבים כי אתה נוסע במכונית שנת 70' מתוך גנדרנות משונה. כבדרך-אגב פותחים וסוגרים דלתות של משהו , מפטפטים על אחיזת כביש , יציבות בסיבובים וכו'. אחר-כך מכניסים את מכשיריהם לטיפול 10,000 ק"מ , מדביקים להם ספויילר-פה ספויילר-שם ויוצאים מלאי סיפוק עצמי. כשאתה חבר של לאנצ'יה, מצבך שונה. אין בך מספיק חוצפה לערוך לה ביקורת מתי נכנסה להיגוי-יתר או לתת-היגוי, אתה פשוט לומד ממנה ומנסה כמה שפחות להפריע לה בפעולות טכניות כושלות . מספיק לך לדעת שעוצמה של 114 כוחות-סוס מושכות אותך קדימה. אפילו ששנים-שלושה סוסים יצאו לגימלאות , השבט שנשאר לא נפגע מכך .
    לרשותך מנוע הממוקם היטב לפני הציר הקדמי , תיבת הילוכים הזהה לזו של פורשה 911 (מהלך שלישי מול שני) המקנה לך יתרון ממשי בהחלפות מהירות של ההילוכים , 3.2 סיבובי-הגה מנעילה לנעילה , גוף קל , עשוי חלקים מאלומיניום ובלמים שלעזרתם עומד בוסטר רב-מימדים . נוסף לזה אתה יושב על מושב דגם ראלי שסוגר אותך חזק משני הצדדים ואינו מפנק את ישבנך ועל-כן משאירך עירני, רענן ומוכן לפעולה. ועבודה לא חסרה גם לאחר שהגעת הביתה. כשאתה גר במדינה בה מוסכים למדו לטפל אך ורק במחלות המוכרות של מכוניות סטנדרטיות , האוטו שלך , הזר למקומיים , כמו נייר לאקמוס , בוחן אינטיליגנציה, חוש טכני ואמינות שלהם . התוצאה: אתה בבית עם ספרים וכלים מתאימים , בודק נשמה ודופק של ידידתך. כמו רופא משפחה מסור. ועוד לא פגשתי מכונית שיגעה לגמול לבעליה שכר טיפולים כמו הלאנצ'יה. אולי בגלל שכל מכונית אחרת יכולה להיות מכוונת קצת וזה כבר מספיק לה כדי לזוז. הלאנצ'יה פולביה קופה 1600 HF היא כמו אשה שלא יכולה להיות קצת בהיריון : היא לא מקבלת קצת כיוונים . היא דורשת דיוק, ידע ואהבה ורק אחר-כך יכולה להוכיח את כשרונותיה המעולים על הכביש. היא יודעת להרשים, מבינה אותך היטב ומכירה את תפקידיה על-ידך . אתם שניכם לא משחקים זוג לתקופה קצרה . אתם בזים לריצה מטורפת אחרי חדשנות זולה ולא תמיד מוצדקת .
    והיא מייצגת , יותר מכל דבר אחר, מצב פראדוכסאלי: השלמות של תיכנונה ונצחונותיה במירוצי ראלי רבים לא עזרו לה למכור אותה. מעטים ידעו והבינו את ערכה ובית החרושת בטורינו כמעט ופשט את הרגל .
    יש בזה סמליות וטיפשות השייכות לא רק לעולם המכוניות אלא גם לתרבות ואמנות בת-זמננו מצד אחד, ועד חיינו הפוליטיים. הריצה ההמונית אחרי וולגאריות חוגגת והופכת לצורת חיים מקובלת .
    יש ללאנצ'יה פולביה קופה 1600 HF היופי הדיסקרטי והעדין של ימים עברו . אף פעם לא אמסור אותה לידים זרות . איתה אני לא רק מגחך אל אופנה ותרבויות חסרות משקל – איתה אני גם ניהנה שוב ושוב .

    • שמואל permalink

      35 שנה,שום דבר לא השתנה…כתיבה עם השראה.

  5. גיל חלמיש permalink

    אדוארד היקר, מכוניות מודרניות מלשינות על הנוהגים בהן ועוד איך,… במאה ואחת צורות! אם בשבב איתוראן שמאפשר לדעת את מיקומן, אם במצלמות דרך, מחשב מנוע שמתעד הכל, ועוד ועוד… פרטיות היא מצרך נדיר ביותר בימינו!

  6. מנחם permalink

    למה לחכות לגלגול הבא…. עכשיו זה הזמן. בברכת אריכות ימים, יצירה ובריאות לרוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: