דילוג לתוכן

בהתאם לאימה

אוקטובר 11, 2018

היה נדמה לזקן ש"המהפכה המודרנית" שג'ימייל כפה עליו היא האימה היחידה שמתעללת חופשי בנפש הקשיש, וטועמת ניסיונות התנגדות תמימים שלו וחוסר אונים

פתאום לא הזקן המורשה קובע, מתוקף זכותו הלגיטימית, מה יימחק וייעלם מהג'ימייל שלו מבלי להשאיר עקבות, ואילו מכתבים ופוסטים יזכו להישאר – אלא את כל ההתייעלות הזו (ובעצם בלגן) עושה מאחורי גבו של הקשיש מערכת ג'ימייל, כוח אבסטרקטי שאין להתווכח עימו.
די למשל שהזקן פותח מכתב כלשהו המגיע לתת-המדור 'שואלים את אדוארד', פותח אותו בסקרנות או כדי ללמוד את הנושא ולהכין תשובה ראויה, והופס! במפגש הבא עם הג'ימייל המכתב הזה פשוט איננו, כאילו בלעה אותו איזו מפלצת.
וכך, בעטייה של תופעה מוזרה זו, שאינה חדשה אמנם אך התגברה בעקבות השתדרגות הג'ימייל, נעלמים מתיבת הדואר של הזקן עשרות מכתבי קוראים ואינם זוכים לתשובה, כאילו הזקן מזלזל בהם חלילה.

מחסן פרוץ

גורל דומה משתולל גם בין הלינקים השונים שהזקן שולח לעצמו, כדי לבנות במחסן הג'ימייל מעין ארכיון של אירועים וציטטות. והנה, רוב מטען יקר זה נעלם, גורנישט אשכרה.

מלאך ושמו כנראה

בעצם, אין לנו ברירה אלא לבקש מהכותבים היקרים "לשלוח שוב את השאלות החשובות להם שלא זכו לתשובה" – הבין הזקן במטוס אל-על שהוביל אותו לגולה, אשר חוגגת בימים אלה סתיו פולני קר טבול במעט שמש חיוורת.
מטרת טיסתו של המורשה היא הכנה לחורף של בנותיו – אלפא GTV, הונדה crx והבווארית Z3M קוּפֶּה, ואחר כך המשך הוויכוחים במכון לקולנוע אמנותי בוורשה על גורלו של הסרט 'שועל הכסף של פליציה ט", בניסיון לקבל מהמפיק הרמאי את החומר המקורי של סרטו. והצימוק של הטיול: חזרה ארצה עם 20 וכמה ציורים, כדי לארגן תערוכה בתל-אביב, בבית העיתונאים ע"ש סוקולוב שברחוב קפלן.
תערוכת התמונות שאערוך במקום זה, אשר תלווה בהקרנה של גרסת הבמאי של 'שועל הכסף', כפי שמתכנן הזקן, עומדת כבר בפתח, בעזרת השם, הלוואי, כי עדיין נמשך המשא ומתן עם מנכ"ל אגודת העיתונאים יוסי בר-מוחא לגבי מחיר האירוע.

עד כאן אימה למתחילים,
הנה האימה האמיתית

מונית הביאה את הזקן וחפציו אל כפר הנופש והמנוחה שהוא התרגל לבקר, הממוקם כ-18 קילומטרים מוורשה הבירה, בין יערות ועל יד אגם. "תראה את הסיבוב", אמר הזקן לנהג המונית בהגיעם אל כביש הגישה הנפתל המוביל לכפר, "פעם הייתי עובר את הסיבוב הזה ב-140 קמ"ש, עם קצת החלקה ומתח, אחר כך הורדתי את הקמ"שים ל-120, מאוחר יותר ל-100, והיום אני שומר פה על 80 גג, כי הסיבוב הזה מתפקד כמו חיישן מתוחכם, ומזכיר לי ולמכוניותיי עד כמה הזדקנתי.
"נחלשת בניהוג בגלל הגיל?", חקר אותי הנהג של אוקטביה באמפתיה או שמא אמפתיה-לאיד, ואני עניתי שדווקא לא איבדתי הרבה. שאפילו התרגלתי להחליף הילוכים מהר יותר מפעם, לבלום במקומות נכונים יותר, ועוד ליהנות מצמיגי המרוצים המעולים סליקס – אלא שמשום מה חטפתי נגיפי דמיון, ופשוט התחלתי לפחד.

כשהבית ריק

המונית עצרה על יד הכניסה לגינה שלנו, שילמתי, לקחתי את תיק הנסיעה ופתחתי את דלת הברזל במפתח. הופתעתי מיד שבגינה ובשביל אל הבית אינני מבחין לא בכלבים, שתמיד קפצו עליי בשמחה, ולא בנפשות, אף כי כעת עשר בבוקר, שעה שכל הבית אמור להיות בה על הרגליים. ופתאום אין אף אחד וכל הדלתות פתוחות, כאילו בני ואמא שלו יצאו לפני רגע. סגור היה רק צריף העץ האדום, שבניתי בשנה שעברה כדי לצייר בפרטיות.
פתחתי את דלת הצריף. הכול היה כפי שעזבתי לפני שלושה חודשים, כולל חבילת הציורים שהכנתי למשלוח ארצה אך השארתי בכפר. רצתי עם צרור מפתחות למוסכים של הבנות. הן עמדו תחת אבק קל. גם המכוניות של בני, מרצדס SLK פתוחה והונדה HR-V שחורה, עמדו במקומן.
עשיתי שוב סיבוב בכל השטח, לא מבין מה קרה עם הילד ואמו, עם שני הכלבים – מקס ובר ואלפי הלבן, הידידותי במיוחד, ועם החתולה לוֹלָה, שהשאירה אוכל בצלחת שלה, מה שלא קרה אף פעם.

Z3M coupe in 2Z3M et alfa GTV20151215_09053020180520_08513420180526_084756

הטבק פענח

הסתובבתי בבית הריק, ולא הבנתי דבר. עשיתי לי קפה והתיישבתי עם הכוס במרפסת, תחת עץ הטוּיָה הגבוה, הנראה כשייך לגן בוטני מפואר ולא סתם גינה ביתית.
לא היה לי רעיון למי להתקשר. שתיתי את הקפה, הדלקתי מקטרת טעונה בטבק שמסוגל להרוג סוס – ועדיין לא הבנתי כלום, עד שעלתה במוחי האפשרות הברורה כשמש שמשפחתי והחיות נחטפו, ובכל רגע אמורה להגיע אליי דרישת כופר.
מה עושים?
אם אלך למשטרה, אתקשה לענות על השאלות מתי הם נעלמו, האם היו להם אויבים, עם מי הם התווכחו (רק איתי) וכך הלאה. וחוץ מזה, אם המשטרה תפגין נוכחות בשטח, החוטפים יחסלו את החטופים לבל יסגירו אותם.

בחזרה אל השוק

היה לי גם ברור שבמפגש עם שליחי החוטפים הם יציגו לי דרישה כספית כבדה, או לחלופין יתבעו ממני להעביר לשמם את הבית והגינה, העומדים על 2,000 דונם, כולל את הרכוש.
בקיצור, אני צריך להיות חמוש במשהו. אך במה?
נזכרתי שאחרי בריחתי מהגטו שוטטתי בחלק הארי של ורשה, ובין השאר עבדתי בשוק קֶרְצֶלָק, כעוזר של מוכרת ירקות. במקום היו דוכנים של הכול, מפירות ובגדים ועד רהיטים. אנשי המחתרת הפולנית היו עושים בשוק קרצלק זה עסקאות נשק, כולל רימונים וחומרי נפץ. והייתה גם נקודה יהודית: בתחילת שנות ה-70, כאשר נפגשנו בקיבוץ לוחמי הגטאות, סיפר לי אנטק צוקרמן, חבר הארגון היהודי הלוחם, שהוא היה חי בחלק הארי של ורשה, קונה רובים בקרצלק ושולח אותם לגטו, אל מרדכי אנילביץ' ומרק אדלמן. אנילביץ' נהרג במרד גטו ורשה שעליו פיקד, וסגנו אדלמן סיפר לי לימים על קרצלק כמקור לנשק.
והנה, לא מזמן קראתי באיזה מקום ששוק קרצלק עודו קיים, חי ונושם!
מבלי לחשוב פעמיים התנעתי את הבווארית, טסתי אל הצד השני של נהר הוויסלה, אל אזור פראגה שבו שוכן השוק, והופתעתי לגלות שאחרי 70 שנה, וכל התהפוכות שעברה פולין במהלכן, כלום לא השתנה בשוק קרצלק, המקום שבו אני וחבריי הגויים בני גילי היינו עובדים, אוכלים, ולפעמים גם ישנים. והנה, נוכחתי כי שוק זה עדיין הומה אדם כפי שהיה בתקופת הכיבוש הנאצי.

קסם 9 מ"מ

הופתעתי גם מהעובדה המפחידה שכל אנשי השוק, מוכרים וקונים כאחד, וגם זמרי הרחוב והקבצנים, ידעו היטב בשביל מה הגעתי הנה, מה קרה בביתי שבכפר הנופש, ומה בדיוק אני מחפש.
איש אחד לחש לאוזני את מילות הקסם: "מגנום 9 מ"מ פדרל", והוסיף כי למזלי, בזכות גילי המופלג, משתלם לי לחסל איזה פושע או שניים, שהרי לא אשב בבית הסוהר זמן רב עד שאמסור את נפשי לקדוש ברוך הוא. "ועוד לפני שזה יקרה", הוסיף האיש, "תוכל להמשיך בכתיבת הבלוג שלך תחת גג ממשלתי, עם אוכל חינם, חימום וכביסה".
"יש לי בשבילך כלי מתאים", אמר לי גוי אחר, חייכן, אך לא שמעתי מה הוא מציע, כי דיילת אל-על נגעה בכתפי. היא ביקשה שאיישר את המושב ואסגור את חגורת הבטיחות. "עוד רגע אנו נוחתים בוורשה", אמרה, ואני כבר ידעתי מה יהיה תוכנו של הספר הבלשי, רב מכר, שאכתוב בקרוב.
האפשרות להעתיק מחלומות היא פריבילגיה של זקנים, שכבר אינם מדמיינים את המציאות.

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

טיפ טיפה: פרטנר מכייסת אותי

ידידה של הזקן המורשה (גברת פ' מירושלים) שלחה אליו תחקיר עיתונאי מושקע שפרסמו ה-ynet-ים, אשר מתאר את השיטות המתוחכמות שמפעילים פושעים חסרי מצפון וברוני-בצע עבריים כדי לרמות אנשים מבוגרים.
"נזכרתי", כתבה פ' מירושלים, "שגם אתה, הקשיש המורשה, לא היית זהיר, ונפלת קורבן תמים לחברת פרטנר הפיקחית".
הזיכרון לא מטעה אותך, עניתי לפ' בצער. אם כי פחות הצטערתי על 29 השקלים הנוספים שאנשי פרטנר גונבים ממני לדעתי מדי חודש, ומאיימים להמשיך בניקוי חשבוני במשך שלוש שנים. כי יותר מהנזק הכספי, הטרידה אותי האפשרות שהייתי עלול להופיע ברשימה של מאות או אלפי הפראיירים המבוגרים/מבוגרות, כולל במדינות לועזיטיות. הרי לא היה חסר הרבה שגם כבודי, המתפקד עדיין, היה הופך לכוכב ב-ynet על במת הלינק
– במקרה הטוב, תחת שם בדוי.
למזלי, לא זכיתי לפרסום בין אלו שהפכו בעל כורחם לבעלי סמארטפונים יקרים, אף כי ביקשו בסך הכול טלפון פשוט וזול כדי לשמור על קשר עם הנכדים.
אין לי נכדים, ומכשירי טלפון לא חסרים לי. אז איך טיפלה בי פרטנר? הנה הסיפור.
בתחילת השנה הנוכחית התקשרה אליי דמות שהזדהתה כנציג פרטנר, אשר הודיע לי באופן חגיגי שהחברה החליטה להוריד בחצי כמעט את התעריף החודשי שהיא גובה ממני תמורת שירותיה. "הירידה תהיה משמעותית", טען האיש. למדתי שבמקום 100 ומשהו השקלים ששילמתי עד כה, אשלם מעתה רק 50 ועוד קצת. "60 שקל גג", הבטיח.
"מה, גיליתם שאני ניצול שואה?", שאלתי, וזכיתי להסבר כי האדיבות כלפיי נובעת מהעובדה שאני לקוח פרטנר בעל ותק נכבד. חוץ מזה, המשיך האיש להסביר לי, לפי ההסכם החדש מגיעה לי גם מסרטת דרך דיגיטלית לרכב.
"אני לא זקוק למסרטה כזו", טענתי, "אין לי שום כוונה לצלם עבריין כלשהו ולהלשין על מעלליו האסורים, כמו שיחת טלפון בעת נהיגה וכתיבת/קריאת סמס".
אך איש פרטנר לא הפסיק לשכנע אותי שמסרטת דרך היא רכיב חשוב בצ'ופר הנלווה להסכם החדש. ודאי שבשום שלב של השיחה לא הוזהרתי כי על מסרטה זו, שאינני זקוק לה כלל, איאלץ לשלם. להפך: מסגנון השיחה היה אפשר להבין שמדובר במתנה. כך נפלתי קורבן ואכן הסכמתי, וכבר למחרת הגיע לביתי שליח עם קופסה, שעד היום לא פתחתי אפילו.
כמו רוב לקוחות פרטנר אינני בודק חשבונות, וכך עבר זמן עד שגיליתי בהפתעתי את המחיר הנוסף, בגובה של 29 שקלים, שאני משלם בתחילת כל חודש בחודשו, וצפוי לשלם במשך שלוש שנים תמימות. במילים אחרות, ה"צ'ופר" עולה לי 36 חודשים כפול 29 שקלים, כלומר 1,044 שקלים. סכום נאה למסרטת דרך בסיסית, פרימיטיבית למדי, שבאינטרנט אפשר להשיג אותה או דומה לה ב-180 שקלים, ובגולה, שבה אנו נהנים לבלות, בחצי מכך.
לא שתקתי, ואחרי גילוי התעלול דיברתי כבר כמה פעמים עם פרטנר בע"מ, הכול ללא תוצאה, אם כי כל הפקידות – סליחה, נציגות שירות – שעליהן נפלתי, כולל איזוהי "מנהלת אחראית", כבר הבינו היטב שרדיפת הבצע המטורפת של פרטנר (ממש פרטנר אידיאלי) התפקששה להן הפעם, כי הן נפלו בטעותן על קשיש מורשה, שהוא כתובת ממש, אבל ממש, לא מתאימה לשיטות החליבה של הפירמה.
על טעותם זו, ועל התעקשותם הטיפשית להמשיך לפרוץ אל חשבוני בכל תחילת חודש כאילו כלום לא קרה, חכמי פרטנר ישלמו בבית משפט.

שואלים את אדוארד

יוחנן, ירושלים: זמן-מה כבר עלה בדעתי לכתוב מסר קצר לכבודו, ואולם טרדות שונות ואילוצים גרמו לעיכוב ניכר בכך.
עוד כנער קראתי את רוב-ככול גיליונות 'טורבו' שיצאו, ואף לזמן קצר את 'קוואטרו' שמצא חן גם הוא קלות, אם כי אז לא ידעתי שהסיבה נובעת ככל הנראה מכך שנולדו בכור היתוך דומה.
עוד זכורות ההשוואות המעניינות בין פיאט אונו ומתחרותיה, אופל קורסה, וגם ההיכרות עם המיוחדות יותר כמו הריינג' רובר ווג וגם האדומות טסטה רוסה מול למבורגיני.
עוד לא נתקלתי מאז בכתיבות מעניינות והשוואות הוגנות, כולל התמונות שכללו בדרך כלל גלגל פנימי בסלאלום באוויר, ועל כן איני מוצא בהן עוד עניין בשנים האחרונות, מפאת חוסר רמה, שכנראה טיפחתי ציפייה סמויה אליה.
שמות כותבים כמו טל שביט ז"ל ורם לנדס עוד זכורים, וכבר אז נראה שנבחרו כותבים ונהגים בנשמתם.
כמדומני שלא היה אחד מ-1,000 המדורים של 'המפתחות בפנים' שיצאו בשנים האחרונות בדפוס שלא קראתי, ואולי היו רק שניים מהם שלגביהם הייתה לי השגה בליבי על ניסוח או הדגשה. גם ראיתי זוויות מעניינות על תקופת השואה, כולל אבחנות לגבי חשיבות כלי הרכב בתקופה חשוכה זו.
אם יש בכך עידוד או בשורה רבה איני יודע, אך כעת, כשיש לי אפשרות לכך, אני שולח אמירת תודה, ולו רק מצד הכרת הטוב.
אכן לא הייתה לי עד כה, וגם כעת למעשה, גישה ישירה לבלוג שלך, בגלל הפלטפורמה הדיגיטלית שבה אני אוחז. הייתי שואל אם יש סיכוי לחזרת המדור למדיה מודפסת, אולם איני יודע אם בכך תיפתח באר צער ו/או כעס שאת עומקה איני יודע, וכן מה טיב הקשר עם מערכת העיתון האחרון הנוכחית .
אגב, לשמחתי, בניי בנו במו ידיהם, באמצעות רתכת ביתית, באגי חמודה שעוד ניתן לשפר, וכמוני יודעים לציין שם ודגם של כלי רכב חולפים מהמרחק, כולל חיבה שיש להם לרכבי אספנות ולרכבי-על כאחד.

תשובה: תודה על מכתבך המרגש.

יהונתן הכהן: אנחנו זוג צעיר שמעוניין לקנות רכב. הפרמטרים החשובים לנו הם: אמינות, חיסכון במידת האפשר בצריכת הדלק, תא מטען סביר, נוחות ובטיחות לנסיעה מחוץ לעיר. התקציב העומד לרשותנו הוא 16 אלף שקלים. נשמח לשמוע את דעתך.

תשובה: 16 אלף שקלים מאפשרים להשיג סוזוקי סוויפט. כדאי לחפש אחת שלא זקוקה לשקלים נוספים כדי להכין אותה לכהונתה הנוספת.

יאיר יצחק כהן: ראשית, אני נהנה לקרוא את הבלוג שלך, סיפורי עבר המשתלבים בניסיונך עם כלי הרכב.
אשמח לעזרתך בקניית רכב בתקציב 15 עד 20 אלף שקלים.
אני סטודנט, עובד ואף משקיע לא מעט ברכיבת אופניים. כל אחד מהעיסוקים הללו דורש לנסוע לא מעט בדרכים בינעירוניות, ואף נדרש תא מטען רחב לאופניים (מפחד לתלות את האופניים על מתקן כזה או אחר מחוץ לרכב).
עד היום נהגתי על המאזדה 3 המשפחתית, שהייתה מעולה ואמינה, בעלת צריכת דלק סבירה ולא עגלה\בימבה. לכן חיפשתי רכב כזה תחת התקציב, וגם סיאט איביזה 1.6, אך כולם היו בעלי קילומטרז' גבוה.
מצאתי גם סובארו B4 בעלת קילומטרז נמוך (105 אלף) בשנתון 2009 אשר נכנס לתקציב זה, אך אני מתלבט לגבי הסובארו – אולי זה יותר מדי בשבילי, אף שקורץ לי רכב חזק. אשמח לעזרתך ודעתך :).

תשובה: סובארו B4 שייכת לקבוצת מכוניות מצומצמת שאני ממליץ עליהן. כאשר מקוננים על כך שדור המכוניות האמיתיות הולך ונעלם, אז הכוונה היא, בין השאר, גם ליפנית נהדרת זו.
דא עקא, שאצלנו שווקו רק מעט B4 המצוידות בתיבת הילוכים ידנית, רובן נפלו לידיים של מורי נהיגה ונשחקו.

איתי בללי: התוודעתי אליך מעל דפי מקור ראשון מיום לידתו ועקבתי אחר טורך באדיקות, אם כי אל הבלוג מעולם לא נכנסתי, והנני עושה זאת בפעם הראשונה. כאדם שהיה מעורה מאוד בעסקי הרכב בשנות ה-80, ברצוני לשאול אם הנך זוכר חברה שעסקה בחלקי חילוף לרכב בשם 'מונדיאל', שנוהלה בידי קבוצה של יהודים דרום-אמריקנים ושכנה ברחוב יהודה הלוי 12 בתל-אביב (למיטב ידיעתי). האם אתה מכיר דרך כלשהי ליצור קשר עם אחד מן האנשים שעבד שם או בני משפחתו, במטרה לאתר אדם מסוים שעבד שם למשך תקופה?
העניין חשוב מאוד ואשמח מאוד אם תוכל לסייע.

תשובה: לצערי אין לי מידע בנושא, אך אולי פרסום מכתבך בבלוג יניב תגובה כלשהי שתסייע לך.

ענבל דקל: אני סטודנטית המעוניינת לקנות רכב לנסיעות יומיות מאלקנה שבשומרון לירושלים ובחזרה. חשוב לי שהרכב יהיה אמין, חסכוני בדלק, בטיחותי, ושיתאים לנסיעות יומיות לירושלים. התקציב שלי הוא עד 60 אלף שקלים.
איזה רכב כדאי לי לקנות?

תשובה: בסכום העומד לרשותך אפשר להשיג מכוניות רבות שיענו על ציפיותייך. מומלץ לחפש מכונית מבית טוב, שדאג לה כראוי. אני ממליץ על רנו קליאו חדשה כמעט. ידידה שלי נוסעת בקליאו ותיקה (B) כבר 16 שנה, וגילתה שמכונית זו אינה עושה צרות, קרי לא מבקרת כמעט במוסך למעט טיפולים שגרתיים, וגם חסכונית ונוחה.

אהרון טרייסטמן: הייתי שמח לשמוע מה דעתך על סיטרואן CX 2.5 GTI אוטומטית, שנת 1987. אני חושב לרכוש אחת.

תשובה: במגזין 'טורבו' ז"ל פורסם תצלום של כפות הידיים של הטרום-זקן אוחזות בהגה של סיטרואן זו, בדרך לאילת. בתצלום נראה המחוג של מד המהירות מתקרב ל-200 קמ"ש. אהבתי את המכונית הזו, ועודני אוחז בדעתי כי זהו אחד הדגמים המוצלחים ביותר של סיטרואן עד ימינו, אשר בהם סיטרואן ומתחריה הלגיטימיים הפכו לטאבלטים על גלגלים.
להבדיל מסיטרואן CX 2.5 דגם GTI, במכוניות המודרניות בנות זמננו הנאת הניהוג אמרה כבר adieu.

אבי ז': ברשותי רכב 7 מקומות, אוונסיס ורסו 2003. לפני כשבועיים, לאחר כיבוי הרכב בסיום נסיעה ארוכה, המשיכה לדלוק מנורת לחץ שמן, ונורת חום בצבע כחול מהבהבת. כמו כן, הרכב לא ננעל.
הלכתי למוסך טויוטה, שם בדקו את הרכב, הוסיפו ליטר וחצי שמן, והתקלה נעלמה. אך כעבור שבועיים, שזה היום, שוב לאחר נסיעה קצרה של כמה קילומטרים, נדלקה שוב נורת לחץ שמן ונורת חום המנוע מהבהבת, וכמובן, לא ניתן לנעול את האוטו בשלט אלא רק באופן ידני.
בעצת אחי שעובד במוסך הוספתי שמן, בערך ליטר, ותוסף שמן דבש. נסעתי כ-15 קילומטר, ולאחר הכיבוי נורת שמן עדיין דולקת, נורת חום המנוע מהבהבת בכחול והרכב לא ננעל בזמן נסיעה. הנורות כבויות ולא נראה משהו חריג.
אשמח לשמוע מה דעתך, אני לא כל כך סומך על המוסך (ברשותי גם הונדה סיוויק שמטופל במוסך הונדה, ואי אפשר שלא לשים לב להבדלים ברמות השירות).
לפני כחודש הוחלף סליל הצתה, אולי זה קשור? אשמח לשמוע דעתך, מאוד אהבתי לקרוא את המדור שלך.

תשובה: אין ברירה אלא לגלות את הסיבה הגורמת למנוע של אוונסיס לאבד שמן. ייתכן ששמן המנוע בורח דרך "סימרינגים" (מחזירי השמן), או שקיימת סיבה אחרת. לוּ כמויות שמן רציניות כל כך היו תוצאה של רינגים ובוכנות בלתי מתפקדים, אז המפלט של אוונסיס היה מעשן – ומר מוסכניק היה ממליץ על תיקון רציני של המנוע או החלפתו.
אגב: אכילה מוגזמת של שמן מנוע משאירה סימנים על המצתים. האם בדקו זאת במוסך? כשאתה מחנה את המכונית, האם נשארת שלולית שמן על הקרקע? האם יש סימני שמן בנוזל הקירור?

6 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    תגובה ליאיר יצחק כהן, הסטודנט והאופניים: אני לא מכיר רכב משפחתי שאפשר להכניס לתא המטען שלו שלדה של אופני הרים 26". אני מכניס את השילדה בין המושב האחורי לכיסאות הקדמיים, והגלגלים בתא המטען. אם אתה רוכב שטח ורוצה להכניס את השילדה לתא המטען תצטרך רכב מסחרי קטן – ברלינגו או קנגו וכד'.

    • מה הבעיה לפרק גלגל קדמי ולסובב את הכידון הצידה ככל האפשר ? רוב האופניים יכנסו בלי בעיה במצב הזה.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    לאהרון : אין ספק שהסיטרואן CX הייתה ועודנה יצירה מדהימה , אולם מומלץ לבדוק טוב טוב את אפשרויות התחזוקה שלה בארץ ולהתייעץ בראשית עם מכונאי שיודע מה הוא עושה בהקשר של מכונית מתוחכמת זו .

    אם כבר בהרפתקאות מוטוריות עסקינן …

    או באגדות מוטוריות עסקינן …

  3. ה SM יקרה בטירוף ולא מכונת פיתולים. ה CX ,DS למרות הסנטימנטים לעיצוב ולנוחות דורשות תקציב אחזקה המתאים לאספנים אמידים.

  4. אדוארד , "2000 דונמים" ?? בטוח שלא נפלה טעות ?

  5. אכן שגיאה של קשיש. מדובר באלפיים מטרים ולא באלפיים דונמים, שהם שטח הכפר כולו…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: