דילוג לתוכן

השטן מצלם סלפי

יוני 30, 2019

ספק אם הייתה זו טעות טיפשית מביכה או סתם ביטוי של זקנה. בכל אופן, יומיים לפני חזרתי ארצה הלכתי לישון, והשארתי את הבווארית שלי בודדה בגינה. אמרתי לה לילה טוב, במקום לסגור אותה במוסך שלה כפי שדאגתי ל-GTV ולהונדה. לא ידעתי מה זומם לנו הטבע של הגולה

אבל בינתיים, הזקן חוגג בתל-אביב את הצלת סרטו הקצר 'דדי בן-שאול', אחד מבין למעלה מ-100 סרטים שביימתי בערוץ הראשון ז"ל במשך 15 שנות עבודתי כבמאי ברוממה.

עותק בודד זה של סִרטי 'דדי בן-שאול' ניצל מהפוגרום ברוממה, אותו פוגרום יסודי שבו חוסלו כל הסרטים של הטרום-זקן עקב התקפת טירוף של קנאים רוממאים.

אחרי מעל 30 שנה התגלה העותק הוותיק של 'דדי בן-שאול' בין חפצי הזקן, ושוחזר במעבדות מקצועיות בוורשה. הוא זכה שם ב-scanning דיגיטלי דייקני ובשחזור פסקול, שעבר בהצלחה מהמקור, המוקלט על 16 מ"מ מגנטי.

קשה לזקן לא להתרגש מסרטו הישן, המייצג למדי – ואף לא מעט למדי – את סגנון היצירה שעלה ארצה עם הבמאי. צורת הצילום והעריכה בנוסח 'נון-קונטיניואיטי', המשאירה בסרטו 'דדי בן-שאול' מרחב לדמיון, היא אנטי-תזה מוחלטת לסרטים בנוסח קרן-קיימת-לישראל שחגגו בארץ בשנות ה-70 וה-80, ובלטו כמובן בהפקות הרוממאים.

לצפיה בסרט, לחצו על התמונה

עעעעעללל

הכסופה חוטפת סופה

את טעותו הגורלית הבין הזקן בשעה 02:30 לפנות בוקר, כאשר אותם שמי גולה ידידותיים, שעד עתה רקמו למענה של הבווארית Z3M קוּפֶּה הכסופה אפיריון כחול ההולם אותה היטב – סידרו לנו הוֹרוֹר.

כמו בהצגת מתח מבית המאסטרו דנטה אליגיירי, שמיים אלה תפסו קריזה והפתיעו בהיפתחות חרצובות הגיהנום עם צרור ברקים מלווים ברעמי נפץ, שהפכו את חושך הלילה לנגטיב.

מופע אורקולי זה היה עשוי להרהיב על במת אופרה, אלא שבמציאות היה המחזה מבעית. אפשר היה לדמיין שהשטן הפָּפָּרָצִי גילה את מקומנו החשאי בכפר הפולני הפסטורלי, והחליט לצלם בפלאשים בוהקים סלפי עם הזקן, עם ביתו ועם גינתו. עד שנמאס לו כנראה, כי חושך הרואי כבש שוב את חצר הבית והעלה עליה מסך אטום לכמה דקות, כמו כדי להקרין עליו מקבץ פרסומות. רגע אחר כך ניתך מבול כבד על גגה של ב-מ-וו המסכנה, שלא זכתה באזהרה מבעליה החוקיים או ממלאכיה וחטפה טונות מים לדקה.

יהודי סקפטי

ערב לפני הסערה הגיעה אל כפרו של הקשיש סדרת סמ"סים מעיריית פיאסצ'נו הקרובה, אשר הזהירו את תושבי האזור, ובמיוחד בעלי מכוניות, ש"בלילה שבין חמישי לשישי עומדת לפרוץ סופת גשם, ברד ורוחות חזקות, כך שכדאי להתרחק מעצים, שעלולים לקרוס. יש גם להגן על הרכב ממטחי הברד, שמסוגל לנפץ שמשות", נשלחה ההתרעה אל מכשירי הנייד של הגויים.

אלא שהזקן, יהודי סקפטי שאינו שש לכוף עצמו להיסטריה מוניציפלית, השאיר בכל זאת את הב-מ-וו מוכנה לנסיעת בוקר ביום שישי. כי השמיים היו רגועים למשעי והכוכבים נצנצו בתדר רך, מבלי לספק בדל כיסוי לסמ"סים הדרמטיים של הפקידים.

שיקסה פרועה מול זקן

וכעת הזקן לא מאמין שהוא מתעורר לקול רעמים וברקים, שהוא מחפש את מגפי הגומי, שנעלמו, ולכן רץ יחף בטירוף בחושך מזולעף, עם פנס, עד שמצא בצריף העץ הישן כיסוי פלסטיק לאוטו, שהקשיש לא פתח אף פעם, ואז ממהר לב-מ-וו כדי לכסות אותה נגד הברד לפחות, ומצליח איכשהו לעשות את זה מול זעף הטבע.

אכן, היהודי קשה העורף חטף אמבטיה קרה. ובשובו אל מיטתו, ספוגי כשושנת ים, התגלגל הזקן מצחוק מטורף על המחשבה מה היו אומרים על מראה לילי זה ועל תפקוד הקשיש אותם אנשי תרבות מכובדים שארגנו לזקן זה פסטיבל הוקרה של סרטיו הישנים: הקרנה חגיגית במוזיאון לסינמטוגרפיה בלודז', השוכן בארמון מפואר מהמאה ה-19, ועוד הקרנה יומיים אחר כך, במוזיאון ה'זאכֶנְטָה' היוקרתי בוורשה.

סרטון המראה את הזקן רץ בפיז'מה רטובה בגשם וברוח – אותה שיקסה פרועה המעיפה נגדו חתיכות דיקט, קרשים ופחיות למיניהן – היה יכול להיות אייטם משעשע למדי בשביל הקהל אשר יומיים קודם לכן, וגם ארבעה ימים קודם, הגיע להקרנות הסרטים החגיגיות של אותו זקן.

בעזרת אחותי

בשני אירועים אלה ניסה הזקן לענות בכבוד ובנימוס על שאלות הקהל הסקרן על הסרטים שצילם לפני 50 שנה בערך, על מקומו של הזקן בתעשיית הסרטים, ועל דעותיו ואמונותיו בענייני קולנוע, במאה הקודמת וגם היום.

הזקן התבקש להסביר מה נשאר אצלו אותו דבר, ומה בראשו השתנה מאז, וכמובן לענות על שאלות לגבי הגניאולוגיה של קטעים מסוימים, כמו כניסתה והיעלמותה של הנערה אל תוך קיר בית הכנסת בסרטו 'בית העלמין רֶמוּ'.

ובמעמד זה גילה הזקן לסקרנים פרט שלא חשף מעולם: שדמות הנערה אשר הגיחה משום-מקום ונעלמה אל תוך הקיר נכתבה בתסריט של 'בית העלמין רמו' לפי סיפור של אחות הבמאי – אִירֶנָה. היא אמרה לאחיה, הטרום-זקן, שביקרה בקרקוב, ובעקבות המלצה של מישהו נכנסה לבית כנסת זה, העזוב על ידי אלוהים והנפשות, ו"פתאום שמעתי את עצמי לוחשת באולם בית הכנסת הריק את הקריאה 'טאטע', לוחשת את אותה קריאה ביידיש אף כי מעולם לא דיברתי מילה אחת ביידיש", סיפרה רועדת. "לא ידעתי מה קרה לי", הוסיפה, "וזה עדיין מדאיג אותי".

וכך נשאר לבמאי להודות לפני הקהל שכל עבודת הבימוי שלו בקטע הזה ב'רמו' הייתה לצטט את אחותו בדייקנות, ולבקש את השחקנית יוֹלָה בּוֹכְדָל לקרוא "טאטע". את הצעדים של יולה, המודגשים בצלילי כסילופון, הוסיף לסרט ידידי המלחין כריסטופר קומדה, – סיפר הבמאי לקהל בערבי ההקרנות.

cof

מוזיאון 'זאכֶנְטָה' בוורשה.  בשבוע שעבר נערך בו ערב הקרנת סרטים ותיקים של הזקן, שנשמרו בפולין בקפדנות ואף באהדה. מול הזקן יושב סטניסלב וֶלְבֶּל, שארגן את האירוע והנחה אותו. איש צעיר זה, מבכירי עולם האמנות בפולין, מכיר את הפילמוגרפיה של הזקן יותר ממנו     

הזהו אותו זקן?

קל יותר להתוודות על ההשראה לסצנה זו במפגשים עם צופים, מאשר להבין כמה ימים אחר כך שאותו במאי זקן מוכן, חרף גילו המופלג, לרוץ בטירוף דרך גשם לילי סוחף, מול הרוחות והפירוטכניקה של הקב"ה, רק כדי להציל את מכוניתו ממהלומות הברד, שאכן איים לנפץ את זגוגיות הבווארית ואת חלון הגג שלה.

לא ייאמן שאותו זקן אשר רץ אל הב-מ-וו עם כיסוי פלסטיק כבד, ונפל לשלוליות מים שהפכו לבורות, לקח גם חלק בוויכוח אינטלקטואלי מְעוּנָב לגבי רעיונותיו האמנותיים אי-פעם, ולגבי הקולנוע של שנות ה-60.

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

טיפ טיפה: אמנות הדריפט

כל נהג מאושר שבבעלותו מכונית המצוידת בהנעה אחורית, קלאסית, ישמע בשלב כלשהו את השאלה "איך היא הולכת לצדדים?". מדובר כמובן בכישרון המכונית לנסיעה בדריפט, שבמהלכה הנהג והיושב/ת על המושב הימני רואים את הכביש מבעד חלון צד, כי הנהג חולל בנסיעתו דריפט – או בהחלקה מכוונת-מבוקרת, או משום שהוא נקלע לאיבוד שליטה על אחיזת הכביש, ואז מאוים באחת משתי תוצאות: ביצוע צלחת או התנגשות.

מומלץ אפוא ללמוד לבצע דריפט מתוכנן, כי דוקטורט באמנות הדריפט – שמושג בזכות אימונים על כביש חלק אחרי גשם או על משטח שהורטב במתכוון לצורך אימוני נהיגה – מאפשר לצאת ללא פגע ממצבי תאונה שנוצרים עקב החלקה מסוכנת. שמפתיעה לגמרי נהג בלתי מיומן.

לדריפט בר-שליטה יש שלושה שלבים:

  1. היגוי יתר (היזרקות האחוריים של הרכב).
  2. קונטרה מיידית, כלומר סיבוב ההגה לכיוון היזרקות הזנב.
  3. באלאנס, כלומר משחקים של לחיצה-הרפיה על דוושת הדלק, המחזיקים את המכונית בהחלקה מבוקרת. לבאלאנס (איזון) המוצלח מגיעים אחרי משחקי התאמה בין עומק הקונטרה לבין יישור זמני של ההגה במשך שברירי שנייה, המאפשר (יחד עם לחיצה-הרפיה על דוושת הגז) לשמור על המשך הדריפט.

במדינות לועזיטיות אפשר ללמוד את אמנות הדריפט בעזרת מדריך, שמראה לתלמיד את התרגיל המבוקש מתחילתו, ובהמשך מדגים החלקה מבוקרת בסיבובים באמצעות באלאנס נכון בין זווית הקונטרה לבין לחיצה על דוושת הגז. רק בשלב הבא מלמד המדריך לבצע את התרגילים הללו על כביש יבש. זהו פעלול מסובך יותר, שכן הוא מתבצע במהירויות גבוהות מאלה שפיתחנו על כביש רטוב.

בשטח יבש, מוכרחים קודם כל לחולל היגוי יתר. הדוקטורנטים של הדריפט לא מתביישים להשתמש לצורך כך בבלם היד ובלחיצה קצרה על הבלמים, שמטרתה להסיט את משקל הרכב אל הציר הקדמי – ואז לסובב במהירות את ההגה כדי להוציא את המכונית משלוותה.

הזקן למד בצעירותו פטנט נוסף: לפני פנייה שמאלה הוא היה מסובב את ההגה לכיוון ההפוך, כלומר ימינה, ואז, כשהמכונית התמימה מבולבלת, היה הטרום-זקן מסובב את ההגה לכיוון האמיתי של הסיבוב, כלומר שמאלה, מגלה בסיפוק את היגוי היתר, אשר לו הוא חיכה מראש עם קונטרה, ובשלב הבא, כדי לבצע דריפט, היה מחפש את הבאלאנס הגואל.

האלפות של הזקן הכירו את השיטה על-פה, ונהנו לעבור בדריפט מבוקר וב-100 קמ"ש את סיבוב מוצא ז"ל, אשר נחשב אז מפחיד ואגדתי.

שואלים את אדוארד

הודיה גרוס: כבר שנים שאני קוראת את הטור שלך במקור ראשון, עוד לפני שהיה לי רישיון כמדומתני. עכשיו גדלתי, יש לנו 3 ילדים ואנחנו צריכים לקנות רכב. החלטנו ללכת על רכב 6/7 מקומות (חושבים קדימה).

התקציב שלנו הוא 50-60 אלף שקלים. אנחנו גרים בשומרון, הרבה עליות. הרכב ישמש אותי בעיקר לעבודה וחזרה, לא נסיעות ארוכות ביום-יום.

ראינו הרבה המלצות על כל מיני דגמים, ביניהם שברולט אורלנדו ופורד גלקסי. למיטב הבנתנו, כלי רכב כמו רודיוס ומאזדה 5 צורכים הרבה מדי דלק, כנ"ל הגרנדיס. חשובים לנו החיסכון בדלק וקילומטראז' נמוך יחסית בעת הקנייה.

נשמח לשמוע את דעתך-המלצתך, ואם יש לך רעיון לרכב שאולי פספסנו…

תשובה: הסכום שברשותכם מאפשר את הקנייה הכי טובה בכל הפרמטרים שציינת. קוראים לה הונדה FR-V, ואני ממליץ עליה בחום.

יונתן טובי (אזרח ותיק בן 73): ברצוני להגביה ב-10-15 ס"מ את מכוניתי, יונדאי i30 CW, מפני שלאחרונה היא כנראה 'שקעה' קצת, וגם הרגליים שלי זה לא מה שהיה…

האם תוכל להמליץ על דרך לעשות את זה?

תשובה: אם אין לך סיבות מיוחדות המחייבות הגבהה מעל הסטנדרט, הפתרון ל'שקיעת' המכונית הוא החלפה של הקפיצים בחדשים (או במחוזקים), והתקנה של בולמי זעזועים 'קוני'.

הגבהה של יונדאי i30 מעל המקובל לא תהפוך את רכב זה לקרוסאובר, אלא רק עשויה לפגוע באחיזת הכביש שלו. מרכז הכובד החדש יהפוך בהכרח את הנהיגה למורכבת וזהירה יותר בגלל זווית הגלגול השונה, מה שיקדיח את הנאתך מאחיזת ההגה.

 

2 תגובות
  1. סרטון מרשים. מניח כי מדובר בעבודת בימוי שלך.
    אשמח לראות חומרים נוספים אותם ביימת בשנותיך ברוממה.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    יפה מאוד. דפנה, ביתו לימדה אותי אומנות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: