דילוג לתוכן

הלחישה שהצילה אותי

יולי 11, 2019

מהאשפוז הקצר שלי באיכילוב לפני שנים רבות נשארה לי למזכרת פיג'מה כחולה של בית חולים זה. אני שומר את הפיג'מה כפי שניצולי אושוויץ שומרים את בגדי הפסים של מחנה המוות הגרמני

 את יורם (יוּרֶק) ברונובסקי הכרתי מאוחר מדי. מאוחר באיזה 20 שנה, אשר עברתי בגלות התל-אביבית שלי מבלי לדעת שבין הנפשות של מקומיים תקניים נמצא גם איש בלתי שגרתי זה, השייך במובהק לדמויות מתוך דפי הספרות האירופית או מהקולנוע.

בהיותו ידען וציניקן אך גם אנושי ועדין, היה לי ברור בלֵית-ספק שיורם ברונובסקי, סופר, מתרגם ומשורר, אינו דמות מתאימה למציאות הציונית הצעקנית, חסרת הרגש, נטולת הסבלנות, ובקיצור, די דוחה.

ברונובסקי, המכור כולו לתרבות, לשירה ולשחייה חופשית במספר רב של שפות, התייחס בסקרנות לכך שמכרתי את כל נפשי לעולם הרכב, וראה במחלתי זו מעין סטייה עדינה, תוצאה של עבודתי כעורך ירחון 'טורבו'.

בכל אופן, ניסיתי לצמצם בשיחות בינינו את נושא המכוניות, אך לא תמיד הקפדתי על הדיאטה, וכך קרה שגיליתי ליורם שהטייקון האישי שלי סטיב מורל, העשיר ללא בושה, הזמין אותי לפאריס ליהנות מנהיגה במרצדס ספורט חדשה ומפוארת שהתווספה לאוסף שלו.

"תבוא", אמר לי סטיב, ופיתה אותי בפרטים שמדובר בדגם S ידני בעל מנוע בנפח 5 או 6 ליטרים, אז ודאי שטסתי, מבלי לדעת על ההוֹרוֹר שיחכה לי בפתח חוויית הנהיגה.

ליטוף מבעית

סיפרתי ליורם ברונובסקי איך בפאריס, השכם בבוקר (הוא היה כותב אולי "הַשְחֵר בבוקר, מלשון שחר), ירדתי מחדר האורחים של סטיב מורל לחניון התת-קרקעי, החשוך בעוינות אנטישמית, ואיתרתי את מרצדס בין עשרות דגמי יוקרה אחרים כי רק זו, אחרי לחיצה במפתח שלה, נענתה לי באיתות אורות, בדיוק כפי שלימד אותה בעליה החוקיים, המלכותי בהליכותיו.

פתחתי את הדלת, התיישבתי על מושב הנהג מצופה העור, סובבתי את המפתח בסוויץ', והרגשתי פתאום שמישהו היושב במרצדס מאחוריי נושף בחושך על עורפי, נוגע בכתף שמאל שלי ומלטף אותי בחוזקה…

יצורים זרים של פחד החלו לזחול על חוט השדרה שלי. "זה היה נורא", סיפרתי ליורם, "כולל התהייה אם דמות מסתורית זו הנמצאת מאחוריי אוחזת בסכין או מתכוונת לחנוק אותי בחוט פלדה, כמו בסרטי אימה בנוסח היצ'קוק".

הזיעה הקרה של הפחד לא הספיקה להתייבש ולא עזבה אותי גם כאשר גיליתי שהמרצדס של סטיב מורל ניסתה בסך הכול, בטוב ליבה ומדאגה לבריאותי, לסגור עליי את חגורת הבטיחות האוטונומית.

ביקור אצל המשורר

המתח שכך, יצאתי עם המרצדס של סטיב אל שאנז אליזה, ומיד הפלגתי בעיר לפי התוכנית שקבעתי עוד במטוס, כלומר, פתחתי את מפת פאריס וחיפשתי את מיקומו של בית הקברות 'פֶּר לאשֶז' במטרה להגיע לקברו של גיום אפולינר.

זאת לא הייתה משימה קלה, סיפרתי ליורם. שוטטתי בעיר המתים הנאה לא מעט זמן, עד שהנהלת בית הקברות סידרה לי מורה דרך ומצאתי את המצבה. כך שעל פר לאשז נפל כבר חושך כאשר הגעתי לאבן גבוהה נושאת הכיתוב:

Guillaume Albert Apollinaire Kostrovicki

המשורר בחר בשם הבדוי 'אפולינר', שבו הכיר אותו העולם. אמו אנג'ליקה קוסטרוביצקי, פולנייה מפורסמת רבת עלילות ואהבות שהייתה מבאי הקזינו במונטה-קרלו, לא גילתה מעולם לאיש מיהו אביו של אפולינר.

מלבדי לא הייתה נפש ליד מצבת המשורר, אך מישהו כנראה ניקה עלים מסביבת הקבר והשאיר זר פרחים טריים, שעמדו באגרטל זכוכית ליד נר דולק. חטיבת הפרחים שקניתי בכניסה לפר לאשז נראתה מסכנה משהו, והתביישתי לצרף אותה.

מה שנשאר לי מול קברו של המשורר, המשכתי לתאר ליורם, היה למלמל על-פה את המילים של אפולינר החותמות את הפואמה שלו על אדמונית יפהפייה. את אותן כמה שורות אשר מה שלא יהיה, לא אשכח אי-פעם. לא בעולם זה ולא בעולם הבא.

טיוטת תרגום

מכיוון שלא הכרתי אז שום תרגום של אפולינר לעברית, הייתי מוכרח להיאבק על כך בעצמי, ויצא לי משהו כזה:

אדרבא, לעגו לי, בני אדם בעולם,

בני אדם מקומיים,

הרי יש דברים הרבה שאיני מרהיב להגיד

כל כך הרבה דברים לא תיתנו לי להגיד

אז רחמו עליי

 "בפולנית ובצרפתית הקטע הזה מזעזע בטירוף. אולי תתרגם את זה אתה?", ביקשתי מיורם ברונובסקי, והוא אמר שיתרגם בשמחה את קטע זה, ואת השיר כולו, כאשר יחזור מבית החולים.

"איזה בית חולים? מה קרה?", נתבהלתי, ושמעתי מיורם שהרופאים באיכילוב החליטו לנתח את ליבו, כי לאחרונה הוא נחלש וקשה לו לעלות במדרגות ובאופן כללי להתאמץ.

"בשביל מה לך לעלות במדרגות?", הקשיתי, "גם לי היה קטע כזה בעבר. לרוץ לניתוח זה לא פתרון, לדעתי, אם אנו עדיין נושמים ומתפקדים כראוי!", ניסיתי להניאו.

ייי

לגבי הטופ של הטופ מבין גיבורי התרבות שקבורים בבית העלמין הפאריסאי הוותיק, 'פר לאשז' הוא הגרסה הלועזיטית אשכרה לעולם הבא. ציפורים שחורות משחיזות את מקוריהן על צלבים עשויי שיש. אתה עדיין כאן, מיסייה אפולינר?

ברח, אדוארד, ברח

לא סיפרתי ליורם שגם אני ביליתי באיכילוב, שָלוּח לשם על ידי רופא המשפחה ד"ר יורם ברגר כי ראיתי כפול משהו, ואף איבדתי את ההכרה ברישום הכניסה.

כשהתעוררתי הקיפו את מיטתי כמה רופאים לבושי לבן ודנו על ניתוח ליבי, החיובי לגביהם, בעודי מחובר לאינפוזיה וחוטים מקשרים את גופי לאיזה מסך או שניים.

הם כבר החליטו לנתח אותי עוד השבוע והחלו לעזוב את החדר, ואז קרב אליי רופא צעיר דובר רוסית. "אל תסכים לניתוח", לחש לאוזני, "תברח, זו בסך הכול אנגינה פקטוריס, תוצאה של התרגשות יתר. זה יעבור לך, אם תשכח את הסיבה שגרמה לך למצב הזה", מלמל, ומיהר להצטרף אל להקת הרופאים העוזבת.

ואני נזכרתי מיד כי מצבי אכן הידרדר לאחר שקראתי בטעות את מה שכתבתי על מותו של כלבי הישראלי בוני ועל הפרדה ממנו בכפר פולני קר, כולל כמה פרטים טכניים. הבטחתי לבוני להחזיר אותו אל כיכר אתרים, שהוא אהב להשתין על מרצפותיה, ואל הריצות המטורפות על שפת הים. הבטחתי, ולא עמדתי בכך.

לא פרסמתי את הקטע, וחומר נפץ זה נשאר במגרה ותפס אותי חצי שנה אחרי המקרה.

ויתור על ביתור

בכל אופן, אימצתי אל ליבי, או מה שנשאר ממנו, את הצעתו של הרופא הצעיר, קמתי ממיטתי באיכילוב, שחררתי את גופי מהחוטים ומהאינפוזיה, ויתרתי על הג'ינס, החולצה והנעליים שלי, רצתי יחף לקומת הקרקע בפיג'מת השני חלקים של בית החולים, תפסתי מונית וברחתי הביתה, לרחוב יוסף אליהו 8, שם גרתי בשכירות.

הפיג'מה הכחולה של איכילוב נמצאת אצלי כבר כמה עשרות שנים, ואני שומר אותה כפי שניצולי אושוויץ שומרים את בגדי הפסים של מחנה המוות. ההבדל היחידי הוא שיצאתי מסכנת חיסול ללא מזכרת של מספר מקועקע.

השיר נותר יתום

אך את יורם ברונובסקי חיסלו להקות של מומחים מדופלמים. הוא לא חזר מאיכילוב כמו שהתכוון, ואין אף אחד שיכול לתרגם את אפולינר כפי שהיה מסוגל המנוח היקר, עוד קורבן מסכן של הרפואה התל-אביבית.

התליינים לא הניחו לברונובסקי להוסיף עוד יצירות גאוניות שלו ולמות במיטתו, והגעגוע אליו הומה.

יהיה זכרו ברוך, ולא נדיר כמוהו.

150-e1562847225344.jpg

יורם (Jurek) ברונובסקי לא חזר הביתה מאיכילוב, ונקבר בקיבוץ. אין דבר עצוב יותר מלוויה חילונית תצלום: אדוארד אטלר

לתגובות ולשאלות: e.teksty@gmail.com

טיפ טיפה
שֶקֶט הוא שֶקֶץ – מכוניות חשמליות יפסיקו לשתוק

 האיחוד האירופי דורש שיצרני מכוניות חשמליות והיברידיות יתקינו בהן מנגנון שמפיק רעש מלאכותי. זאת, משום שמדובר במכשירי תנועה שקטים אשר מסכנים הולכי רגל, ובמיוחד עיוורים המלווים בכלבי נחייה.

החוק שתובע את שתילת הרעש הבטיחותי נכנס לתוקף ב-1 ביולי 2019, וקובע בין השאר כי מכוניות חשמליות והיברידיות מהדור הנוכחי ישדרו "רעש מנועים מלאכותי רב-דציבלים" כאשר הן נעות במהירות של עד 20 קמ"ש, וזאת כאמור במטרה להזהיר עוברי אורח מפני התקרבותן.

לפי מומחי תנועה לועזיטים, לא תהיה חובה להשמיע את צליל ההתרעה במהירויות גבוהות יותר מ-20 קמ"ש. במילים אחרות, אותו חוק אירופי יבש מאפשר לחשמליות ולהיברידיות שנוסעות ב-30-50 קמ"ש – מהירות טיפוסית בעיר – להתקרב לקורבנותיהן בשקט מוחלט!

זו הבעיה הקשה ביותר בחוק החדש, אך לא היחידה. גם סוג הרעש שהחשמליות וההיברידיות חייבות להפיק לא הוגדר כראוי. אמנם החוק מציין כאמור שיהיה זה "רעש מנועים", אלא שחברת מרצדס הודיעה כבר שבחרה בצליל של מוזיקת רוק כבד, וב-מ-וו נמצאת בשלב של בחירת צלילים משלה. כך שאפשר רק לתאר את הקונצרטים והקקפוניות אשר יבקעו ממכוניות בחניונים וברחובות.

אגב, האיגוד האירופי הכריז שגם דגמים שקטים ותיקים יחויבו בעתיד בהתקנה של מערכת הרעש המלאכותי, הנקראת AVAS (Acoustic Vehicle Alert System), ושבלעדיה הם לא יעברו את הטסט השנתי.

"לא מעניין אותי אקוסטיק שְמָקוּסְטִיק", אמר הקשיש המורשה לבווארית הכסופה שלו. "הרי אין לי וגם לא תהיה לי בת חשמלית, וכנראה גם לא היברידית".

"טמבל כמוך שכח שהוא חוצה מדי יום כביש בדרך למכולת או לקפיטריה, מה גם ששמיעתך, בגלל גילך המופלג, כבר לא דקה כשהייתה", הזכירה לזקן בתו הבווארית, בעלת 4 צינורות מפלט המנגנים תצהולת של 321 סוסים.

שואלים את אדוארד

יפעת: אני רווקה שמחפשת רכב בעל קילומטראז' נמוך ויכולת לחצות את הארץ לאורכה ולרוחבה… גודל בינוני, מנוע 1600, מהשנים 2010-2015. התקציב הוא 20-30 אלף שקלים.
ראיתי סיטרואןC  אליזה שנת 2013 שעשתה 67 אלף, ורציתי לשאול לדעתך: האם למרות שזה רכב צרפתי, ולא יפני כמו שמרבית הישראלים אוהבים לרכוש, הוא אמין וטוב? אם לא, אשמח לקבל המלצות אחרות.

תשובה: לי יש ניסיון טוב דווקא עם האמינות של סיטרואן. לדגם שאת שוקלת לרכוש, סיטרואן C אליזה, יש יתרונות, החל בהנאת נהיגה וחיסכון בדלק, דרך בטיחות, ועד נוחות נסיעה שלא מאפיינת את האסייתיות.

אלא שהמשפט שלך על נסיעות ארוכות, כאלה שהן מעבר לסטנדרטיות, מדליק אור אדום, ומעלה את ההצעה שתרכשי סוסת עבודה, כמו הונדה סיוויק 1.8 (פחות חשוב השנתון), פולקסוואגן גולף וטויוטה קורולה.

חשוב לחפש מועמדת מבית טוב, שדאג לה.

נטע עפרוני, בתגובה לסרטך על דדי בן-שאול (שהקישור לו מופיע בפוסט "השטן מצלם סלפי"): לפני 50 שנה ערכתי אתך כתבה, ואז שאלת אותי "אולי את רוצה גור חתולים יפָה". חשבתי מעט ואמרתי "כן". אחרי כמה דקות שאלת אותי "אולי את רוצה שתיים. שלא יהיו לבד". סיימנו את העריכה, והיו לי שני גורי חתולים.

ז'קלין, שחייתה 17 שנה, והזכר, שאת שמו איני זוכרת כרגע (הגיל הגיל הגיל), שמהר מאוד התאקלם בחברת חתולי השכונה.

מאז הפכתי לחובבת חתולים מושבעת ומשוגעת. תודה לך, או אולי לא – .

השבוע קיבלתי עותק של "אוד מוצל" – דדי בן-שאול. כשהייתי בת 16 ודדי היה בן 27, משהו בתחילת שנות ה-60, היינו דדי ואני חברים ואהבנו. החיים התגלגלו ונעשיתי חברה טובה של אלינור, בת זוגו האחרונה של דדי ואם 3 מבנותיו, עד עצם היום הזה. היא זאת ששלחה לי את הכתבה.

קיבלתי דדי חי, נושם ובועט. דדי כפי שכולנו זוכרים אותו. הצלחת ליצור פורטרט נפלא שלו, קלטת אותו לחלוטין. ותודה לך.

הרבה שאלות יש לי אליך, איפה אתה, מה, מתי ובכלל. וגם לגבי הכתבה/סרט לטעמי. אשמח אם תשיב לי.

תשובה: תודה על מכתבך הנחמד, ודאי שלא שכחתי אותך, עורכת בכירה ברוממה, כי גם קשישים לא שוכחים בחורות יפות ואינטליגנטיות, שבלטו על רקע השחץ חסר הכיסוי שרווח ברוממה.

אבי י': רציתי לשמוע את חוות דעתך על אאודי S8 שנת 2008, מנוע 5.2 עשרה צילינדרים בעל 451 כ"ס. האם כדאי לרכוש את הדגם? יש כמה מכוניות כאלה שנמכרות כרגע במחיר נמוך במיוחד.

מה עלות של אחזקת רכב כזה? שמעתי שיש נטייה להצטברות של פחמן בצילינדרים של המנוע, ותיקון של זה יכול להגיע לסכום גבוה במיוחד…

לחלופין, האם כדאי יותר לרכוש פולקסוואגן פולו gti שנת 2011, שמחירה סביר, הן מבחינת צריכת דלק ועלויות תיקון שפויות, והן מבחינת שימוש יומיומי? (אני יודע שהמכוניות שונות בתכלית, אבל שתיהן מעניינות אותי מאוד).

תשובה: אני מבין את ההתעניינות שלך ב-S8, כי גם אני הייתי פוזל לאפשרות חוץ-שגרתית זו. הייתי רק שואל את המוכר אם יש ברשותו רישיון נהיגה. אם כן, זוהי אינדיקציה לכך שאאודי זו נסעה לאט מסיבות כלשהן – מה שרומז מפורשות שהמנוע שלה סובל מההשלכות של סיבובי מנוע נמוכים, ובהן הצטברות פיח בתא השרפה ובשסתומים.

תופעה זו, שנקראת LSPI, מקצרת את חייו התקינים של המנוע, שבסיבובים נמוכים עובד כאילו היה דיזל, כלומר – בנקישות, שנמשכות גם לאחר כיבוי המנוע.

כך שפולקסוואגן פולו gti היא כנראה לא רק אופציה מבריקה בפני עצמה, אלא גם שפויה יותר, כזו שאינה מאיימת על משק הבית.

נעמי: בשבועות האחרונים המכונית שלנו (שברולט אורלנדו בת 5) גומרת את כל הטנק דלק (סולר) בתוך כמה ימים. עד עכשיו המכל הספיק לשבועיים-שלושה. לא נראה שזה דולף למדרכה, וכשממלאים שוב הטנק באמת ריק, כלומר לא נראה שיש תקלה במד. במוסך לא יודעים. מה יכולה להיות הסיבה?

תשובה: אם לא מגלים עקבות נזילה, אז ייתכן שהדלק ה'בורח' פשוט נשרף בכמויות על-טבעיות עקב תקלה (נפוצה למדי) בשסתום EGR, אשר תפקידו להחזיר לתא השרפה גזים שנשרפו כבר.

אני משער שזה הסיפור באורלנדו, ואם כך, אז מומלץ לנקות את שסתום ה-EGR או להחליפו (באותה הזדמנות יש לשקול להחליף גם את המוסך).

 

 

 

 

3 תגובות
  1. זאב וייסמן permalink

    שלום אדוארד יקר,
    אני מנסה להתאושש מהתנהגותי המזעזעת, כשכ"כ רציתי לפגוש אותך ביום האחרון של התערוכה… ואתה, לצערי, כבר עזבת לענייניך…
    התחלתי, לשמחתי, עבודה חדשה וקיבלתי מהעבודה מכונית i20 שכורה עם מנוע מצחיק בנפח זעיר של ליטר אחד בלבד ומגדש טורבו ואני מקפיד תמיד לחמם את המנוע לפני הנסיעה, כמו שלמדתי ממך. אני מרגיש בדיוק את מה שאתה מתאר כל הזמן, את הנסיעה המקרטעת ואתהחוסר הנעימות של נסיעה במכונית עם טורבו, יחסית לסוזוקי קרוסאובר של אישתי בעלת 1600 סמ"ק
    ללא טורבו, שהתגובה של המנוע הרבה יותר נעימה ורציפה…
    נהניתי מאוד מהמדור שלך היום שהיה ממש מקסים לי והתרגשתי ממכתבה של העורכת הבכירה ותשובתך אליה.
    שבת שלום,
    זאב מבית חשמונאי

    ושוב אני מתנצל על התנהגותי ביום האחרון של התערוכה…

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    לא ברור איזו דגם מרצדס בדיוק החזיק ידידך סטיב , ככול הנראה 560 SEL אשר במחיר שבריר ממנה ניתן היה לרכוש באותם הימים את שלושת הדגמים המודגמים להלן גם יחד , בחירה לכל מצב רוח …

    1968 Mercedes-Benz 280SE

    1987 Mercedes-Benz AMG Hammer Wagon

    Mercedes-Benz 190SL

  3. מנחם permalink

    בעניין מערכת ה AVAS , הרעש המלאכותי, הדרישה לרעש דווקא עד 20 קמ"ש הגיונית.
    "בעיית השקט" של רכב היברידי או חשמלי, שנע ללא מנוע מרעיש, בולטת במהירויות נמוכות. מעל ל 20 קמ"ש רעשי הכביש של המכונית, שנובעים מתנועת הצמיגים על האספלט והתנגדות האוויר לתנועת המכונית, מספיקים כדי להזהיר את הולך הרגל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: