Skip to content

אודות

(פורסם ב-2007)

לא מזמן הזמינו אותי לפתיחת קפטריה לניצולי שואה ברמת השרון. לתקשורת זה היה גימיק נהדר ¬ לבוא לראות ולצלם ניצולי שואה זקנים רוקדים עם נשותיהם. הייתי שם משהו כמו חמש דקות. חשבתי שניצול השואה שבי הוא לא טיפוסי, והכל בזכות המכוניות. בזכות המכוניות, שבשלב מסוים היו הפסיכולוג והפסיכיאטר שלי, השתחררתי מהזיכרון של הגיהנום ששמו שואה. כשאני רואה מכונית, אני תמיד מרגיש שאני חייב לה. אחרי המלחמה נשארתי בפולין. רציתי לחיות ולהישאר שפוי בין צעירים גויים בריאים, מטופחים ואתלטיים, שמשוויצים בשרירים. שאפתי גם להיות ספורטאי. רציתי לשכוח הכי מהר את הדברים שעברו עלי, ולא להיות ניצול שואה דפוק ומסכן. אבל בגלל מבנה הגוף שלי לא הייתי יכול לרוץ 100 מטר או לקפוץ יותר גבוה מהפופיק שלי. אז ניסיתי איגרוף ורכיבה על אופניים. בגיל 15 16, כשהלכתי לבדיקה רפואית, אמר לי הרופא שאני לא מתאים לא לאופניים ולא לאיגרוף. נשאר לי רק משהו אחד שאני יכול להראות בו את כוחי ¬ מכוניות ונהיגת מרוצים.

.
ילד קמע

נולדתי לפני 75 שנה. במלחמת העולם השנייה הייתי בן 11. בגיל 12 וחצי הייתי כבר ילד הגדוד: נסעתי עם צבא רוסי לברלין בתור ילד קמע. גמרתי את כל החזית, והגעתי עד ברלין. אז גם למדתי לנהוג במשאית, מנהגים רוסים שאמרו לי להחליף
הילוכים עם דאבל קלאץ'. עד היום אני מחליף בדאבל קלאץ', אפילו במכוניות מודרניות עם כל מנגנון הסינכרון בגיר. אולי בזכות זה, בכל המכוניות שלי במשך 45 שנה אף פעם לא היתה לי בעיה עם גיר ¬ וגם היושבים אתי באוטו כשאני מחליף הילוך לא נופלים על השמשה הקדמית. אם לא הייתי מחליף בדאבל קלאץ', הייתי מפוצץ את הגיר ויכול להיות שרוסיה היתה מפסידה במלחמה, כי היינו מובילים דלק בשביל הטנקים.

ילד נוצרי ב"מקור ראשון"

:אני כותב כיום בעיתון "מקור ראשון" על מכוניות, ומספר את סיפורי השואה שלי גם במדור הרכב. לאמא שלי קראו פליציה טורבנט. אחרי פרוץ המלחמה, גורשנו מבית הקיט שלנו לגטו ורשה. אמא שלי לא לקחה שום דבר חשוב ¬ לא סירים לא שמיכות ולא בגדים. רק שועל כסף היא לקחה: פרווה אלגנטית שעוטפת את הצוואר. זה הדבר הראשון שאבא שלי
קנה לה כשעשה קצת כסף, להראות להורים שלה שהוא לא לוזר כמו שחשבו. וזה הפך לאביזר החשוב לה ביותר בחיים.

שועל הכסף ליווה אותנו בכל הדברים הנוראים שקרו לנו בגטו. וכשלא היה מה לאכול והיה חושך היינו נוגעים בשועל, מסתכלים לו בעיניים. עד שיום אחד הגרמנים דרשו מהיהודים להחזיר את הפרוות ליונדרט. אז אמא ברחה מהגטו עם השועל, מכרה אותו וקנתה לנו ניירות מזויפים. וכך השועל הציל את החיים שלנו.

עם הניירות החדשים נהפכתי לילד נוצרי. עבדתי בתור עוזר של כומר. אבל הכומר זרק אותי כי גילה ששתיתי את היין של המיסה. לא חזרתי, ובמקום זה התחלתי לעסוק במסחר בוודקה ¬ שיווקתי וודקה מזויפת למסעדות. כשהמלחמה נגמרה, חזרתי לבית יתומים בקרקוב, מאחר שאבא נספה בגטו ואמא מתה ממחלה בתקופה שברחנו ממרד ורשה. מבית
היתומים הלכתי לבית ספר לאמנות, שם הכרתי את רומן פולנסקי. בסוף הלימודים הלכתי לאקדמיה לציור, והוא הלך לאקדמיה לקרקס. אחר כך, כשהייתי בן 18, נפגשנו שוב באקדמיה לקולנוע. לא היתה לי אגורה על התחת, ובמקביל ללימודי הבימוי התחלתי לכתוב בעיתונים ב 13 שמות בדויים. כתבתי על קולנוע, ציור, ספרים ותיאטרון בכמה עיתונים במקביל. לעיתון אחד כתבתי ביקורת שהספר נהדר ולעיתון אחר שהוא חרא. כבר אז הבנתי שזה נורא משעמם להיות כתב שכותב בשם אחד ומאותה זווית ראייה. זה היה מרדים אותי תוך כדי כתיבה.

בגיל 21 התחתנתי עם משוררת נהדרת מקרקוב, בת 18, ואמרתי לה: "המטרה שלי היא אוטו, כי אוטו זה חופש. עם אוטו אתה היום פה ומחר שם. אתה לא קשור למקום".

סוג המהירות: שמע ישראל

לאבא שלי לא היתה מכונית. חודש לפני המלחמה הוא רצה לקנות מכונית אמריקאית כמו כל היהודים העשירים בוורשה. אבל הוא לא קנה ¬ זה עלה 6,000 זלוטי ¬ אלא השקיע כסף בעוד חנות לכפפות. כשפרצה המלחמה, כל היהודים העשירים שקנו מכוניות התיישבו בתוך המכוניות וברחו מפולין לרומניה ומשם הלאה. אנחנו נשארנו בגטו. על המכונית הזאת סיפרנו בלילות בגטו לשועל הכסף.

היה לי חשוב לקנות אוטו, עוד לפני שידעתי איזה כיף זה. הכמיהה שלי למכונית התבססה על סיפורים, ולא על ניסיון אמיתי. וכמובן היתה לי מחשבה שעם אוטו אני יכול לעשות ספורט בלי מגבלה רפואית. קניתי P70, גרסה מזרח-גרמנית של הדקה W הישנה של הגרמנים. זאת היתה מכונית קלה עם מנוע שתי פעימות: האמא רוחנית של טרבנט, עם תיבת הילוכים כמו של דה שבו. קניתי אותה כי לא ידעתי מה לבחור וגם כי לא היה שום דבר חוץ מזה בשוק.

המהירות המרבית של ה P70 היתה 90 קמ"ש, אבל אני גיליתי שיש ארבעה טווחים של מהירויות: מהירות בטיחותית, מהירות גדולה, מהירות עוד יותר גדולה ומהירות שמע ישראל. מתחילת דרכי ועד היום, נהגתי רק בשמע ישראל. עשיתי את זה אז בלי לדעת לנהוג: אין לי מושג איך נשארתי בחיים. רק פעם אחת התהפכתי, כשנסענו לבקר את ההורים של אשתי בקרקוב. נכנסתי לסיבוב, ופתאום היינו על הגג. כלום לא קרה חוץ מזה שהכלבה שלי נשכה אותי.

115 קמ"ש בירידה

נסענו במכונית הזאת שנתיים, ואחר כך קניתי סרנה פולנית, מנוע שתי פעימות, שהגיעה ל 110 קמ"ש. עם רוח גבית וירידה הגעתי ל 115. אני, בשיא החוצפה, התחלתי להתחרות במרוצי ראלי מקומיים. הייתי נורא מבסוט שעל הדלתות שלי יש מספר מתחרה, אבל עדיין לא ידעתי שום דבר על נהיגה. בשלב מסוים, כשהרגשתי שאני אוטומוביליסט מושלם ויודע הכל, רציתי לעשות סרט על מרוצי ראלי. היו אז בפולין כמה נהגים טובים מאוד, כמו סובסלב זאסדה שלימים היה אלוף אירופה בפורשה.

הכרתי את כל הטובים, כולל נהגים שוודים. הראיתי להם איך אני נוהג, והם אמרו שאני הנהג הכי מסוכן בעולם, ושהם לא מאמינים שאני חי. לאט לאט התחלתי ללמוד נהיגה נכונה. הבנתי אז שבין נהיגת ראלי לבין נהיגה יום-יומית יש פער ענק. כל היחס להגה ולדוושות הוא שונה.

כדי ללמוד נהיגת ראלי, צריך פשוט לשכוח את הדברים שלמדת עד עכשיו בכביש הציבורי. לא מספיק לעבור את מחסום הפחד: עם זה לא היתה לי בעיה. צריך לדעת איך לנהוג אחרי מחסום הפחד. קודם הייתי נכנס לסיבוב ולאוטו היה קורה משהו, ואני כמו באיזה אינסטינקט חייתי ידעתי לצאת מזה בלי להבין איך. אחר כך הבנתי שכל הקונץ זה להיכנס
לסיבוב עוד יותר מהר, אבל עם ידע מדויק מה יקרה לאוטו. נהג ראלי, יודע מה קורה לאוטו לפי התחושות בישבן שלו ¬ ולא לפי הנוף שהוא רואה לפעמים דרך השמשה שבדלת. למדתי, ואת זה לא אשכח לעולם, שצריך לחכות למכונית עם הקונטרה עוד לפני שהיא מחליקה. כל פעולה צריך לעשות טיפה מוקדם מהרגיל.

ב 88' הייתי בהוקנהיים, ופגשתי את נהג הראלי הסקנדינווי המפורסם טימו אלטונן. עקפתי שם את כולם עם ב-מ-וו M3, והייתי מאוד מרוצה מעצמי. חשבתי שאני מהיר, שאי אפשר לנהוג יותר מהר: שהפיסיקה לא מאפשרת מהר יותר. הזמנתי את אלטונן לסיבוב. הוא התיישב בתא הנהג, ואני הפעלתי סטופר. תוך כדי נהיגה, אלטונן יושב ומדבר איתי על ההיסטוריה של מיני קופר. באוטו לא קורה שום דבר: אין רעש צמיגים ואין כלום. בסיבוב שבקושי נהגתי ברביעי, לפני הישורת האחרונה, הוא נוסע בחמישי. הזמן שלו היה מהיר משלי ב 27 שניות. הייתי צריך לחזור למלון ולירות לעצמי בראש, אבל לא היה לי אקדח.

:רייס עם הרב הלפרין

לישראל באתי עם חיפושית שקניתי בווינה. הגעתי לכאן וראיתי קורטינות, לארקים ומוסטנגים. פתחתי עם החיפושית שלי מהירות שמע ישראל, אבל ראיתי שעוקפים אותי מימין ומשמאל ¬ אז מכרתי אותה וקניתי אופל 1900 GT. בשנת 1970 נערכה תחרות גרנד פרי באשקלון עם פרס של 20 אלף דולר. שיפרתי את האופל, ונרשמתי. הייתי היחיד שירד משתי דקות באימונים. המתחרה שלי היה הרב הלפרין עם ב-מ-וו 2002. היום הוא מוכר משקפיים.

מכרתי את האופל, וקניתי ג'וליטה ספרינט ולוצ'ה רודסטר פתוחה. באותו זמן היו לי עוד ארבע-חמש אלפות. עבדתי כבמאי בטלוויזיה בערוץ הראשון, וב 82' התחלתי את הקריירה שלי בעיתונות כתובה בישראל, ב"טורבו". שם כתבתי את המדור "בלי מעצורים", אחר כך עזבתי והקמתי את הירחון "קווטרו", שהחזיק שנה אחת על הכביש: לא היה הפסד ולא היה רווח. כש"קווטרו" נסגר, חזרתי לפולין, כי ידעתי שבישראל אני לא יכול להחזיק מכוניות שאני אוהב. מכרתי את כל האלפות והלנצ'יות שהיו לי, את כל האוסף, וחייתי על הקו תל-אביב ורשה.בפולין החזקתי הונדה CRX ועוד הונדה סיוויק הצ'בק עם מנוע של אינטגרה. עכשיו אני מכניס לה טורבו 400 כ"ס, כי יש בפולין שיגעון חדש ¬ מכניסים טורבו ענק להונדות. בנוסף להונדה, יש לי גם שני ניסאן בלו בירד: שני כלבים וחתול.

בישראל היו לי שתי מכוניות סיטרואן ויזה. מכרתי אותן, ולפני שנתיים קניתי סוזוקי סוויפט. נהפכתי לחסיד סוזוקי משובע, כי האוטו הזה נסע כבר לפחות 250 אלף ק"מ בלי שאצטרך לגעת בשמן. הוא נוסע כמו טיל. הדבר היחידי שהשקעתי בסוויפט זה ארבעה בולמי זעזועים ספורטיוויים ושעון טורים. אוטו נפלא. ואני תמיד שנאתי יפאניות. בקושי שיכנעתי את עצמי לקנות אותו.

(פורסם במגזין TheDriver, 2007)

24 תגובות
  1. נעים להכיר? יותר נכון מדהים להכיר.
    סוזוקי סוויפט? באמת?

  2. תמר permalink

    שלום אדוארד!
    שאלה חשובה.
    לא מצאתי מקום אחר לכתוב בו.
    אני מחפשת רכב קטן, סביר, תיבת הילוכים ידנית, ביד שניה.
    בנוסף חשוב לי שנפח תא המטען יהיה לפחות 375 בע"ה עבור עגלת תאומים.
    איזה רכב יכול לענות על הדרישות הנ"ל?
    תודה רבה
    תמר

  3. בתיה permalink

    מכוניות לא עושות לי את זה, אבל כתיבה נכונה כן – והכתיבה הזאת, שפתאום נתקלתי בה המקרה ברשת – היא כתיבה משובחת. ומדויקת. ונוגעת, גם אם היא מרחפת קצת למעלה או יורדת לשולי הכביש. אולי דווקא בגלל שני אלה, היא נוגעת.

    תכתוב עוד. אתה מצוין. וגם ספרים, כמה שיותר, לפחות אחד. ותחשוב, כשאתה כותב, גם על נשים שלא אכפת להן באיזה רכב הן נוהגות, כל עוד זה לא מחוץ לעיר. ולא בכביש מהיר חס וחלילא, כי הכל יכול לקרות בכביש מהיר, עם השיכורים והמסוממים שיש היום, עדיף להשאר בתוך המרחב המוגן, בעיר. אם אפשר, עדיף גם ללכת ברגל ממקום למקום. גם אין בעית חניה ככה… תכתוב משהו שיגע גם בנו.

  4. רותם permalink

    כקוראת אדוקה מצטרפת לבקשתה של בתיה
    לפעמים ציבור הנשים נתפס כציבור מנותק ממכוניות והבנת מכוניות (מה שנכון)
    אבל זה גם ציבור גדול שמשתמש ברכבים ומתמודד עם הנהיגה, עם המנוע ועוד עניינים שכאלו
    ואני מאד אשמח לראות טורים שמתייחסים לנהיגה מהמקום הנשי – עד כמה שאתה מכיר ויודע
    (מהכתיבה שלך אתה בהחלט מכיר ויודע!)
    רותם

  5. המשוררת בת ה-18 עדיין אשתך? עדיין חייה?
    כמה ילדים יש לך ולמה הם לא בארץ?
    ההורים שלך היו שומרי מצוות? אתה מסורתי קצת?
    עכשיו תשמע, אתה ממש לא בסדר שאתה לא מדבר על ניסן סאני 95, שנודלה בשנה הנכונה – בדיוק אחרי שהמציאו את ההזרקה, ובדיוק לפני ששינו את שמה מ'סאני' ל'אלמרה' ועתיקו את מפעל הרכב מיפן לסין או מקום אחר עם כח עבודה זול.
    לרכב הזה קוראים אפריים, על שם חבר שלי, הר אדם, עמיד במיוחד, סוס עבודה ומסתפק במועט.
    אפריים גומא את שבילי העפר של המאחז בו אני גר [יישוב עם 30 משפחות ושבילי עפר. זה משהו] יום יום. הוא מכיר כל בור וכל חריץ. אם בחורף הקודם הייתי מתחפר פעם בשלושה ימים, היום אני מתחפר פעמיים בחורף, וגם זה רק כאשר אני לוקח את אפריים למקומות בם דרך צמיג אלא רק אדם. זאת משום שאני פיתחתי קריאת שטח כזאת שאני תופס את המצב היטב. אני יודע בדיוק איפה אפשר לעבור, ואיפה לא. נהיגת שטח 2*4 אינה המיומנות לעבור במקומות בלתי אפשריים, אלא לאבחן אותם ולא לעבור בהם. ואז עולם שלם נפתח בפניך. פתאום אתה יכול לנסוע בשדות ופרדסים, מקומות בהם נהגי גי'פים שטופים מודרניים מזיעים – אני סוגר חלון (שלא ישפיצו עלי השלוליות).
    אמור נא לי, נהג מירוצים, האם נסעת פעם בבטחה כאשר קוצים ענקיים נעלמים ונגרסים תחת מכוניתך? כבמאי קולנוע אתה יודע איזה פריים זה?
    עם כל זאת, סאני שלי [אגב, 340,000 ק"מ, מנוע בן שנה מיובא מאירופה, אוכל 1 ל14, שקט (אא"כ קר לו, כמה דקות), מניע בשניה בכל מצב וחזק מאוד יחסית לבני מינו. הרכב גם שוקל רק 1070 קילו.] לא מתלוננת. יש לי כרגע ציריות דפוקות וחופש בהגא, אבל זה לאחר שנה של לא כלום. ובאמת, נהג מופרע כמוני בשבילי עפר, תאר לעצמך איך היה אפריים ילד טוב אצל בורגני אחר.
    בעצם, אולי אצל בורגני הוא היה כל כך משועמם ומתוסכל שהוא היה מתחיל להיות חולה.

    חוץ מזה, תזכיר קצת בטורים שלך את זה שאנחנו העם הנבחר ושאתה חולה על העם שלך ואתה בטוח שהעם הזה ינצח.

  6. א. כהן permalink

    כיף אמיתי לקרוא אותך, תודה!
    מצטרף לבקשה- ספר עכשיו!!

  7. אלעד permalink

    אדוארד שלום! תודה על הטיורים המעניינים והמעשירים. איפה אפשר לכתוב לך שאלות? רציתי המלצה לקורס נהיגה מתקדמת באיזור ירושלים

    • חזקי פרידמן permalink

      יש מדריך נחמד וטוב , בשם דני. יש לו אתר "דני G" מלמד באיזור נס הרים. 054-4307031
      ממליץ בחום.
      אבל אולי לבעל הבית יש המלצות טובות יותר.
      חזקי

  8. sima permalink

    שתמשיך להיות בריא!!!!!!!!!!!!!!!!

  9. אדוארד שלום וברכה.
    שמעתי עליך מחבר שלי דברים טובים.
    אני מחפש לקנות רכב ואני לא מבין כ ל ו ם ברכבים.
    אי לכך אני חושש שלא ימכרו לי מלפפון על גלגלים.
    אשמח מאוד עם תוכל להמליץ לי את מה לחפש לפי המוצא שאכתוב להלן:
    תקציב: עד 10.000 ש"ח, מנוע קטן, רכב קטן, גיר רגיל, אמין (לא מצריך תיקונים כל שניה).
    בתקווה לתשובה ממך,
    תודה רבה רבה.
    מיכאל טורגוביצקי, קדומים
    m.torgovitsky@gmail.com

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    אוי אדוארד, אדוארד, כבר שכחתי כמה אני אוהב לקרא אותך!

    דב קרדו

  11. צח permalink

    אודה לך מאד אם תשקול בחיוב הוצאת ספר שמאגד חומרים שכתבת עם השנים.
    זאת המתנה היחידה שאני יכול לחשוב עליה עבור אבא שלי שחוגג עוד מעט 60 ומשוגע על המדור שלך

  12. זהר permalink

    נהנה לקרא את מכונית הנפש בכל פעם!
    אשמח אם תוכל לשלוח לי אימייל יש לי כמה תמונות מתקופת המרוצים אשקלון….

  13. בועז permalink

    לאדוארד, אולי יעניין אותך
    שבוע האוכל הפולני
    http://pcw.co.il/

  14. אדוארד שלום
    אני נהנה מסגנון הכתיבה שלך ומתפעל מהאופן שבו אתה משלב נושאים שונים.
    אינני יודע האם זה בתחום שלך, אבל רציתי לשאול מה דעתך על שברולט ספארק 1200 סמ"ק ידני.
    יש שקוראים לזה "דייהולט" ויש שאומרים שכבר אין קשר לדייהו ושהאוטו אמין וחסכוני.

    האם שווה לשים על ספארק 2011 עם 60,000 ק"מ 40 אלף ש"ח או שעדיפה מיקרה 1400 אוטו' עם 110,000 ק"מ באותו המחיר או אולי גטס 1400 שנת 2008 עם 70,000 ק"מ ב 35 אלף ש"ח.
    מקווה שתתיחס לשאלתי בהקדם ותודה מראש.
    גולן

  15. חזקי פרידמן permalink

    שלום אדוארד. נחמה קטנה. לאחר ההפסקה שלך ממקור ראשון. גם אני הפסקתי ממקור ראשון. [בטלתי מנוי]. הייתי מנוי מהגיליון הראשון.
    הייתי מקבל את הכתבה כבר ביום רביעי. מתאפק עד שבת. כדי לקרא אותך בשבת. זה היה העונג שבת שלי. אני שומר שבת. אז עכשו אני נהנה כבר ביום ד'. חזק ואמץ.
    חזקי
    נתניה

  16. אבשלום5 permalink

    אני צריך את עזרתך!
    אחרי התלבטויות רבות החלטנו לשדרג את הרכב שלנו,ולאחר מספר ימים של בדיקת רכבים.
    הגענו ל2 דגמים שאני ואישתי מתלבטים.
    הראשון זה סוזוקי SX4 גירסת 5 דלתות שנת 2010
    והשני זה מאזדה 2 שנת 2009.
    יתרונות חסרונות לכאן או לכאן נשמח לשמוע את דעתכם.

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    http://www.news1.co.il/Archive/001-D-348826-00.html
    שלום אדוארד חשבתי שזה יעניין אותך. כתבת פעם על ארכיון רשות השידור שהשמיד את סרטיך וכעת יש עתירה בענין. נתקלתי במקרה בזה שמא תמצא בזה ענין.
    מנשה הס 0544342640

  18. אורן שטיין permalink

    אני מעוניין להתייעץ איתך בקשר לרכב שבבעלותי. אני בעלים של טויוטה קורולה, יוצרה בשנת 1999, עשתה כבר 313 אלף קילומטר. אני מודע לעובדה שאני אצטרך לעשות אוברהול בעוד כ-90 אלף קילומטר בכדי לשמור על אורך החיים המדהים של כלי רכב זה, בנוסף להחלפת המתלים והבולמים בכדי לשמור על הנסיעה נוחה. ההתלבטות שלי היא האם לקנות כלי רכב חדש או משומש ולהסתכן בלפול בקנוניה עליה כתבת בטורך השבוע (המכוניות מקוצרות החיים בכוונה תחילה), או להמשיך להחזיק בזאת שאני כל כך מרוצה ממנה חרף המחיר?

    מלבד זאת – האם העובדה שכלי הרכב עבר את ה-300 אלף קילומטר מצריכה שינוי ברוטינת הטיפולים? כלומר לעשות טיפול כל 10000 קילומטר למשל במקום כל 15 אלף?

  19. צבי permalink

    שלום אדוארד ברשותי יונדאי אלנטרה 350000 ק"מ שנת 2003 ברצוני לשמור עליה בחיים האם אחרי שמשתמשים בתוסף של xado צריך להחליף את השמן ?

  20. אבי רינג permalink

    אדוארד שלום,
    משפחתנו הקטנה מתרחבת עוד מעט ורציתי לשאול אותך איזה מיניואן עדיף לנו לקנות? מצד אחד המאזדה 5 היא הכי פופולארית אך זה לא תמיד מהסיבות הנכונות ומצד שני ראיתי שהפיג'ו 5008 היא יותר חסכונית. ובנוסף אני מתעניין גם בטויוטה ורסו. טווח המחירים שלנו הוא עד 85-90 אלף. נשמח לשמוע את דעתך נטולת האינטרסים בעניין שוק המיניואנים. תודה רבה, אבי

  21. ידידיה permalink

    שלום
    חיפשתי דרך ליצור אתך קשר ומצאתי רק פה, אני קונה אלפא 147 ואני מחפש מוסך בתל אביב שאפשר לסמוך עליו כדי לבדוק את הרכב לפני הקנייה, תודה

  22. אדוארד
    שלום.
    לפני כמה שבועות נפטר ממחלה צלם ומי שהיה מורה שלי לצילום בשם קני לסטר. מסתבר שלקני היה תחביב אותו טיפח ובנה במשך שנים, בניית מיניאטורות של מכוניות ומסלולי מרוץ. היות ונושא התחביב קשור לטור זה, אני מצרף פה משהו שג'ודי אלמנתו פירסמה. אולי יעניין מישהו:
    מחפשת למכור או לתרום את היצירות הנפלאות האלו של קני .
    לכל מי שיש רעיון בהקשר זה אשמח לקבל תגובות כאן בפייסבוק או להתקשר לטלפון
    0522442586
    בתודה, ג׳ודי
    http://www.race-place-design.co.il
    http://www.slotcar-israel.com/Tracks/Keny.php
    טלפון להתקשרות : 0522442586

    חנוכה שמח
    ברוך
    עפרה

  23. ראשית , אני מאוד נהנה לקרוא את הכתבות שמתפרסמות במוסף דיוקן.
    על כך תורה רבה גדולה.
    יש לי שאלה:
    בעוד כמה זמן אני אמור לבחור רכב ליסנג חדש.
    אחד מהרכבים שבאים בחשבון הינו – טויוטה אוריס סטישיין.
    האם יש בעית קרינה לרכב טויוטה אוריס סטישיין?

    תודה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: